ב. סיפור של חורף

צלצול רם של פעמון הדלת שלווה בכמה דפיקות חסרות סבלנות ניער אותם בחטף משנתם, ורק אז נזכר פתאום אלונזו שאמנון אמר שיקפוץ ביום שישי עם ראמי הקבלן לבדוק את הדירה. הוא נאנח, משך בזהירות את ידו מתחת לעורפו של אופיר שניסה להמשיך לישון וקם לפתוח את הדלת.
אמנון, בעל הבית, עמד בפתח, מכורבל בסוודר אפור מכוער, וקרחתו מבהיקה באור הבוקר התפרץ חסר סבלנות פנימה, כולו תוסס מרוב מרץ, "תלבש משהו ישנוני, אתה עוד תקפא לי מקור." זרק לעבר אלונזו, וחפז לסלון, סקר אותו במבט מהיר ונבון שראה הכול והסיק מיד מסקנות ואז החזיר את מבטו אל אלונזו שהתעטף בפיזור נפש במעיל פליז מרוט שתלה על הקולב מאחורי הדלת ונראה בו מגוחך למדי, גם כי המעיל היה בלוי ומקומט וקטן מידי, וגם כי אלנוזו היה יחף ולבוש רק במכנסים קצרים וקרועים, מוכתמים במפשעה בכתמי זרע.
"לוני, אתה נראה ממש גועל נפש." פסק באכזריות, "ואיפה הילד?" תהה ונעץ באלונזו מבט חשדני.
"עדיין ישן אני חושב." חיכך אלונזו - שרק אימו וידידים מאוד ותיקים כמו אמנון כינו אותו בימים אלו לוני – את פניו עטורי הזיפים בכף ידו שריחו של אופיר עדיין דבק בה.
"אני צריך להתקלח נוני." מלמל, יותר לעצמו מאשר לאמנון שפעם, בימים שבהם שניהם היו צעירים, רזים ושריריים יותר, שם החיבה שלו היה נוני.
"אתה בהחלט צריך." הסכים אמנון, ניגש אליו, נעץ בו מבט חודר, קירב אליו את פניו ורחרח אותו מעט, "וכמה שיותר מהר יותר טוב." הוסיף בסלידה.
"אין מה להגיד, כשאתה צודק אתה צודק." הסכים אלונזו, פשט מעליו את המעיל, השליך אותו ברשלנות על כיסא והלך למקלחת בלי לשים לב שהמעיל נפל על הרצפה.
"אני מקווה שאופיר לא היה פה הלילה." העיר אמנון, הרים את המעיל שסר חינו ותלה אותו שוב על הקולב, שם יישאר תלוי למעצבה עד שיושלך אחר כבוד לזבל.
"תמשיך לקוות, התקווה היא רגש נאצל ביותר." הצהיר אלונזו בבדיחות הדעת, השיל מעליו את המכנסיים, קירב אותם לאפו, העווה את פניו בסלידה, שמט אותם על רצפת המקלחת ופתח את הברז.
"לוני..." נעמד אמנון בפתח המקלחת שאלונזו הותיר פתוחה, "תשמע לוני..." התחיל, אבל השתתק כי גופו הערום של אלונזו טרף את מחשבותיו ובלבל את דעתו.
"רק רגע, תן לי כמה דקות להתארגן." ביקש אלונזו, נכנס לתוך זרם המים החמים ונשא את פניו אל התקרה המתקלפת מעט, מניח למים לשטוף את שערו ולזרום על גוו הערום.
אמנון נאנח ורכן לרצפה, הרים את מכנסיו הזנוחים של אלונזו ושמט אותם בהבעת תיעוב לתוך סל הכביסה שעמד בפינה. "אני לא מבין איך אתה מצליח להיכנס לאותן מכנסים כבר עשרים שנה." העיר בטרוניה.
"אם לא היית רץ להתחתן כל כך מהר נוניצק'ה גם אתה היית ממשיך ללבוש את אותה מידה שלבשת פעם." הצטחק אלונזו, והחל להקציף שמפו בשערו שנותר, כמו להכעיס, שופע ומלא כמו פעם כשהם נפגשו בטירונות, שני ההומואים היחידים בפלוגה שזיהו מיד זה את זה במקלחת. במשך כמה חודשים קסומים שזכרם טרם פג מליבם הם היו מאוהבים מאוד, ובאורח פלא נותרו חברים טובים גם אחרי שההתלהבות וחרמנות הנעורים פינו את מקומם לשגרה.
מאז שהתנשקו לראשונה חלפו עשרים שנה והם השתנו מאוד, רק בתמונות הישנות - ששניהם נצרו בסתר - הם נשארו לוני ונוני, עלמים דקי גזרה ויפי תואר, בעלי רעמות שער מלא וחיוך קורן, חבוקים ומתלהבים, מטיילים יחד ברגילה הראשונה שלהם, ישנים באותו שק שינה, מאושרים כמו שאפשר להיות מאושר רק בגיל עשרים.
כמה חודשים אחרי אותו טיול בלתי נשכח במדבר יהודה הם כבר לא היו זוג, נפרדו בריב גדול, ובכל זאת, למרות שאמנון נכנע ללחץ המשפחתי והתחתן עם בחורה ממשפחה טובה שהביאה לו שלושה ילדים, שיהיו בריאים, ואילו אלון בחר ללכת בכיוון ההפוך, להתנתק מהוריו שבורי הלב ולחיות כהומו במשרה מלאה, הם התגברו על הכעסים והמתחים, שמרו על קשר ונותרו ידידים טובים.
עם השנים הפך אמנון לבעל בעמיו, איש משפחה מסור, עמוס התחייבויות, בעל כרס ופימה, חשבון בנק דשן ומשרה מכובדת, ועדיין חמק מידי פעם לדירת זיונים קטנה ודיסקרטית כדי לספק בסתר את תאוותו הסודית לגופות גבריים, צעירים ושריריים.
אלונזו נשאר רווק חופשי וחסר התחייבויות, בלי משפחה ובלי בן זוג, החליף בני זוג, דירות ומקומות עבודה, ולמרות ששערו החל להאפיר בטנו נותרה שטוחה ושרירית, וחיוכו קרן, כובש ושמח כמו פעם, כשעוד היה בטוח שהוא אף פעם לא יגיע לגיל ארבעים.

אלונזו יצא מהמקלחת, עורו נוטף מים ועיניו עצומות, וגישש אחרי המגבת. אמנון הגיש לו אותה באדיבות, ואפילו טרח ושפשף את כתפיו בקצה אחד שלה בעוד אלונזו מיבש את שערו בקצה השני. לרגע עמדו קרובים מאוד, מביטים אחד בעיניו של השני, מחייכים זה לזה בשתיקה נינוחה של חברים ותיקים מאוד, עד שאופיר הפציע פתאום במקלחת, יחף וערום, מפהק פיהוק גדול בדרכו אל האסלה, ונעצר כהלום רעם למראה השניים.

שלושתם קפאו, נדהמים ושתקו עד שאלונזו שהתאושש ראשון אמר לאופיר הנבוך בוקר טוב, "אם בא לך להתקלח יש מים חמים." הוסיף בקור רוח, אחז בזרועו של אמנון ומשך אותו החוצה, סוגר אחריו את דלת המקלחת.

"תגיד, אתה השתגעת?" נשען אמנון על המשקוף והתבונן בעיניים קרועות לרווחה באלונזו שהתלבש לאיטו, נוהג כאילו אין לו אף דאגה בעולם. בניגוד להבעת פניו השלווה מוחו של אלונזו דהר במהירות, שוקל בורר ופוסל משפטי הסבר שיניחו את דעתו של אמנון הסקרן.

"זה לא מה שאתה חושב." הפטיר לבסוף, ואפילו הוסיף חיוך למרות שבתוכו פנימה היה לחוץ ומתוח.

"לא מה שאני חושב? נו, באמת." העווה אמנון את פרצופו בסלידה, "איזה תירוץ עלוב, ובכלל, מאין לך מה אני חושב?"

"כי אני מכיר אותך איזה שנה שנתיים ויודע איך הראש שלך עובד." השיב אלונזו, "ואני אומר לך שזה לא מה שאתה חושב, הילד לא הומו וזה שהוא ישן איתי באותו חדר לא אומר כלום."

"וואלה?" הפטיר אמנון בלעג, "אז למה העברתם לילה באותה מיטה?"

"ככה יצא." ענה אלונזו בחוסר רצון, "ואני מעדיף לא להרחיב." הוסיף בחופזה, "וחוץ מזה זה בכלל לא עסקך נוני."

"זה כן עסקי כי אבא של אופיר הוא ידיד של הורי, ואני גם מכיר טוב את אחיו הגדול... זה בהחלט עסקי אלון, ואם אתה מנצל את המצב של הילד המסכן הזה אז..."

"זה מה שאתה חושב עלי?" נעלב אלונזו, "שאני אעשה דבר כזה, ועוד לבחור כל כך צעיר?"

"הוא לא כל כך צעיר." נכנס אמנון לדבריו, "אבל הוא עבר תקופה מאוד קשה והוא קצת לא יציב... גם אם הוא החליט שהוא פתאום הומו אני מעדיף שהוא יעשה את זה עם מישהו אחר, לא אתך."

"אתה מדבר שטויות." התרגז אלונזו, "ותרשה לי להגיד לך אמנון שאתה האחרון שיכול להטיף מוסר למישהו."

פניו הדשנים של אמנון האדימו ומצחו החל להזיע מרוב רוגז, "למה בדיוק אתה מתכוון אזולאי?" נהם בכעס.

"אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון רוזן." חייך אליו אלונזו בקנטרנות. הם עמדו ולטשו זה בזה מבטים זועמים שהזכירו להם את התקופה המתוחה שעברה על ידידותם אחרי שאמנון הודיע לאלונזו שהוא החליט להישאר בארון ולהתחתן למרות שידע שהוא יבגוד באשתו לעתיד.

אחרי כמה שניות מתוחות אמנון נשבר והסב את מבטו, "אתה צודק לוני," אמר חרש, "ואני לא מטיף לך מוסר, אני פשוט דואג לך, זה הכול."

"אני יודע." נחפז אלונזו להשיב, וליטף בתנועה מתנצלת מעט את כתפו של ידידו הוותיק, "אתה צודק." הוסיף, "הוא כבר לא ממש ילד, אבל הוא במצב נפשי לא כל כך טוב... אתמול הוא נפגש במקרה עם האקסית שלו בפאב... היא הייתה עם בחור אחר והילד לקח ללב, שתה יותר מידי ואחר כך חזר הביתה והקיא... ואם זה לא מספיק הוא גם נפל וחטף מכה במצח... אל תשאל, סיפור שלם, ניסיתי לעזור לו קצת ובסוף נרדמנו יחד על המיטה שלי, זה הכול, או. קיי?"

אמנון נד בראשו, "או. קיי."

"שלום ובוקר טוב!" הכריז קול גברי רועם, וגבר מוצק ושחום לבוש בגדי עבודה מאובקים נקש סמלית על משקוף הדלת שנותרה פתוחה ונכנס, "יש מישהו בבית?" שאל.

אופיר הגיח מהמקלחת, ערום לגמרי חוץ ממגבת שהייתה כרוכה על מותניו, "בוקר טוב." אמר בנימוס, מביט בפליאה בזר שהופיע פתאום בפתח הבית.

"אני ראמי." אמר האיש, מעביר מבט סקרני על גופו של אופיר שהוריד יפה ממשקלו העודף ותוצאות מאמציו בחדר הכושר התפיחו את שריריו.

אופיר חש במבט הבוחן והסמיק, מודע פתאום לעירומו, "מה אתה עושה פה?" שאל בקול בוטה, "מי אתה בכלל?"

"אני ראמי, הקבלן." הסביר הזר בלי להיעלב כלל, וחייך חיוך שרמז שהוא לא נפגע מהטון האנטיפאטי של אופיר אלא ההיפך, מוצא אותו משעשע.

"אהלן ראמי." חש אלונזו לעזרתו של אופיר, "מה נשמע גבר?" לחץ בחמימות את ידו של ראמי וחיבק אותו קלות, "תכיר, זה אופיר, השותף שלי לדירה." אמר לראמי, ותוך כדי כך הדף קלות את אופיר לעבר חדרו. "לך להתלבש אופיר, שלא תצטנן." האיץ בצעיר שנעלם חיש קל, ועד שהתלבש והעביר מסרק בשערו כבר היו השלושה בדירה למטה, סוקרים את מצבה בכובד ראש, מאיצים בראמי לתת להם הערכת מחיר ולוח זמנים לגבי שיפוצה.

"מאיפה אתה מכיר את הראמי הזה?" שאל אופיר אחרי שאמנון וראמי הסתלקו לדרכם, והם התיישבו לאכול ארוחת בוקר משותפת.

"מהצבא." חייך אלונזו, "איזה בחור יפה שהוא היה פעם, אני לא מאמין שכבר עברו מאז עשרים שנה."

"מה, גם הוא הומו?" שאל אופיר בתמימות.

אלונזו משך בכתפיו, "סוג של." הפטיר בחוסר רצון.

"וגם אמנון."

"כן, בערך."

"מה זאת אומרת בערך, הוא כן או לא?"

"כן ולא." אמר אלונזו, ומילא את פיו בחביתה.

"איך אפשר להיות כן ולא? או שהוא הומו או שהוא לא הומו."

"זה לא כל כך פשוט ילד." ניסה אלונזו להסביר, "אם היו נותנים להם לבחור לבד, בלי לחצים משפחתיים וכלכליים אז אולי... מצד שני אני לא מאמין שאמנון היה מוכן לוותר על הילדים שלו, וגם ראמי... לא יודע, זה לא כל כך פשוט, כל העניין הזה."

"אבל אתה ויתרת."

"כן, אני... נו, הייתי אז בן עשרים, מה כבר ידעתי מהחיים שלי? וחוץ מזה אולי בעתיד אני כן אביא ילד עם מישהי שלא רוצה בעל אלא רק אבא לילד שלה? כבר היו דברים מעולם."

"אבל אתה לא רוצה משפחה, לחיות עם מישהו?"

"בטח שכן, עם מישהו, רק לא עם אישה, עד שאני ובועז נפרדנו חשבתי ש... עזוב, לא חשוב, מה שחשוב זה שראמי אומר שעד שהקירות לא יתייבשו הוא לא יכול להתחיל לעבוד, ולדעתו עדיף לחכות לקיץ, וזה אומר שאני ואתה... זה אומר שכדאי שתתחיל לחפש סידור אחר."

"למה, אני כל כך מעצבן אותך?"

"לא, בכלל לא, אבל... זאת אומרת..." הוא דקר בעצבנות את שאריות החביתה שלו, "אל תיעלב אופיר, אבל אני חושב שעדיף שלא נגור יחד."

"בסדר, איך שאתה רוצה, אבל אולי אתה יכול לספר לי למה נפרדת מבועז?"

"מה זה משנה עכשיו? נפרדנו ודי, ולמה אתה ומה שמה נפרדתם?"

"שירה, שמה שירה, ואני לא יודע בדיוק למה, אהבתי אותה מאוד, והיא אותי, ובכל זאת לא הפסקנו לריב, אולי נפרדנו בגלל שאני הומו?"

"בחייך... אתה לא הומו, אתה סתם בודד וחרמן, וגם אני."

"ומה עם אמנון וראמי? מה הבעיה שלהם? למה הם נשואים לנשים אם הם הומואים?"

"כי ככה יצא, כי יותר קל ככה, גם אם אתה הומו עדיף להיות נשוי לאישה כמו כולם."

"אז איך זה שיש להם ילדים אם הם הומואים?"

אלונזו גיחך. "בגילך אתה עדיין לא יודע איך עושים ילדים?"

"כן, בטח שאני יודע, אבל..."

"גם הומואים יכולים עם נשים, וחלק אפילו נהנים מזה ואוהבים את הנשים שלהם, אבל צריכים גם מידי פעם... אתה חושב שאני לא יכול להתחתן ולהיות מאושר עם אישה? בטח שכן, אבל איפה אני אמצא אחת שתסכים שאני אבגוד בה עם גברים?"

"לא יודע, איפה ראמי ואמנון מצאו?"

"אל תהיה טמבל, הנשים שלהם לא יודעות כלום, אני חושב... וגם אם הן יודעות, או חושדות, הן מעדיפות לשתוק."

אופיר קימט את מצחו בפליאה. "אני לא מבין את זה, תגיד, למה אמנון הביא את ראמי? הם חברים?"

"לא ממש חברים, יותר מכרים מחברים, ובעיקר שותפים בדירה."

"איזה דירה? הדירה הזו?"

"לא, לא הדירה הזו, שותפים בדירת הזיונים שלהם, ולפעמים גם בבחורים, שניהם אוהבים אותם צעירים ורזים."

"כן." נזכר אופיר וגוון ורדרד עלה בלחייו, "שמתי לב איך ראמי הסתכל עלי... זה היה די מביך, פתאום הבנתי איך בחורות מרגישות."

"רק מביך? לא מחרמן?" חייך אלונזו

"לא יודע... אולי, קצת, אבל בעיקר מביך. תגיד אלונזו, מתי הבנת שאתה הומו?"

אלונזו צחק. "מזמן, עוד לפני שהתחלתי להתגלח, אבל אצל כל אחד זה קורה בגיל אחר, יש כאלו שיודעים מוקדם ויש כאלה שזה לוקח להם זמן. למה אתה שואל, פתאום החלטת שאתה הומו?"

"אני לא יודע." הזעיף אופיר את פניו, "עד היום הייתי בטוח שרק בנות מעניינות אותי, אבל אחרי מה שקרה... לא יודע, בחיים לא האמנתי שאני אוכל לישון מחובק עם גבר."

"עזוב, זה קרה רק בגלל שהיית שיכור. תאמין לי, עדיף ללכת עם נשים, הן הרבה יותר נחמדות ויותר קל להסתדר איתן מאשר עם גברים."

"זה מה שנדמה לך, נשים זו צרה צרורה, אתך אני מסתדר יותר טוב מאשר עם שירה, או עם החברה הקודמת שהייתה לי."

"כי אנחנו בקושי מדברים."

"כן, אבל אנחנו... אבל..." אופיר האדים, "תגיד, גם עם בועז עשית דברים כאלה?"

אלונזו צחק במטרה להסוות את אי הנוחות שחש. "כן, עשיתי דברים כאלה, וגם אחרים."

"איזה אחרים?"

"נו, די ילד, אני לא שואל אותך מה עשית עם שירה אז בבקשה, תפסיק לחקור אותי, אם אתה רוצה לדעת איך הומואים מזדיינים לך ותוריד לך פורנו הומואי מהאינטרנט."

"לא אוהב פורנו, זה מגעיל אותי." אמר אופיר, קם והחל לאסוף את הצלחות מהשולחן

"יש בזה משהו." הסכים איתו אלונזו וקם גם הוא, "האוכל היה ממש טעים אופיר, תודה."

"בבקשה." אמר אופיר, "תגיד אלונזו, יש מצב ש... ש... עזוב, לא חשוב, תשכח מזה."

"לשכוח ממה?"

"אני לא יודע איך להסביר, אתה תצחק ממני."

"נשבע לך שלא." ניגש אליו אלונזו, ידיו עמוסות בכוסות, הוא הניח אותן בזהירות בכיור ונגע בכתפו של אופיר,"נו, מה?" שאל בחביבות.

אופיר הסתובב אליו והם עמדו פנים אל פנים, מביטים אחד בעיניו של השני, "מה הבעיה ילד?" הניח אלונזו כף יד חמה על לחיו הסמוקה של אופיר שהיה נמוך ממנו בכמה סנטימטרים.

"אני רוצה שתיתן לי נשיקה." פלט אופיר במהירות, ומבוהל מדבריו עצם את עיניו בחזקה, "אני חייב נשיקה מגבר כדי לדעת איך אני מרגיש עם זה." הוסיף הסבר מגושם.

"בבקשה." אמר אלונזו בפשטות, ונישק בעדינות את מצחו השרוט. "ככה?"

"לא, לא ככה." אמר אופיר, "ככה." הצמיד את שפתיו לאלו של אלונזו.

אחרי שנייה של היסוס הם התחילו להתנשק נשיקה שהפכה למאבק כוחות קצר ואלים שבסופו הדף אופיר את אלונזו מעל פניו, "לך תזדיין." אמר בזעם וברח החוצה, ושב רק בערב, שיכור ומסטול ועדיין כועס. 

"נו, די, מספיק, מה עובר עליך?" הדף אלונזו מעליו את אופיר וניסה לשווא לקום. הוא נרדם מול הטלוויזיה והתעורר מבולבל כשאופיר התיישב עליו, כבד, שתוי וזועם, וניסה לתקוף אותו, או לנשק אותו, ואולי לאנוס אותו? אלונזו לא ידע מה בדיוק מנסה הצעיר לעשות, אבל זה לא מצא חן בעיניו, הוא שנא שמעירים אותו בגסות והשתוקק להשתין, וכל העניין הלא ברור עם אופיר נמאס עליו לגמרי.

"תעזוב אותי, מופרע אחד." התרגז, דחף את הצעיר שהדיף ריח לא נעים של שתן וקיא, וחש סיפוק מביש כששמע את ראשו מתנגש בקיר ברעש שהזכיר לו חבטה של כף יד על אבטיח בשל.

אחר כך קם בכבדות מהמיטה, כל גופו כואב ותפוס מעבודת הסבלות שעשה ביומיים האחרונים, והלך להשתין, מדלג על גופו של אופיר ששכב על השטיח, פניו כלפי מטה כאילו נרדם פתאום.

אלונזו השתין, רחץ את פניו במים קרים, בהה לרגע בראי, העביר יד על שערו, תהה בפעם המאה אם אולי כדאי לו לצבוע אותו ולהעלים את השיבה שפשתה בו, ביטל שוב את הרעיון כאידיוטי, וחזר לחדר השינה.

אופיר שכב עדיין באותה תנוחה, ואלונזו נתקף פתאום בהלה, ומה אם הוא לא ישן? אולי הוא התעלף? הרי הוא חטף מכה די רצינית בראש, ומה אם...

אחוז חרטה השתופף מעל הגוף הרפוי, אחז בכתפו וניער אותו בעדינות, "אופיר, היי, אופיר, מה קורה אתך ילד?"

"עזוב, תן לישון." מלמל אופיר והסתובב על צידו, מתקפל כעובר. רק אז שם אלונזו לב שמצחו שנשרט יום קודם שוב מדמם.

"אופיר, בחייך, יורד לך דם, נו, קום כבר."

"לא רוצה, עזוב אותי."

"אבל אתה תקפא מקור על הרצפה, נו, בחייך, קום." משך אותו אלונזו לישיבה, ואחר כך, גונח מרוב מאמץ, הרים אותו, השעין אותו על כתפו וגרר אותו למקלחת.

הוא התכוון רק לשטוף את מצחו המדמם, לפשוט מעליו את חולצתו ומכנסיו ולהשכיב אותו במיטה, אבל אופיר החל פתאום להשתעל, ובלי אזהרה הקיא לפתע על הרצפה, מטנף את עצמו ואת אלונזו הנרגז.

"לעזאזל אתך, יא מגעיל! אם אתה לא מסוגל להשתכר בלי להקיא תעבור לשתות קולה." צעק, הפשיט אותו בגסות מבגדיו, ודחף אותו מתחת לזרם המים.

"תתרחץ, אתה מסריח." פקד עליו, "וגם אני." הוסיף בסלידה, פשט מעליו את הטרנינג שלו שהיה מטונף מקיאו של אופיר, שטף את הבגדים של שניהם בכיור, הכניס אותם למכונת הכביסה, שפך שפע של אבקה, הוסיף מרכך, ואז הפעיל אותה.

בינתיים הספיק אופיר להתאושש מעט, לחפוף את הראש, ואפילו לצחצח שיניים, "תתנגב ועוף לי מהעיניים." פקד עליו אלונזו בקשיחות, "וכל זמן שאתה גר איתי באותה דירה אני לא מרשה לך לשתות יותר, תפנים שאתה שתיין גרוע, עדיף שתסתפק במיץ או בתה, ברור?"

"ברור." לחש אופיר, מדוכדך, "סליחה אלונזו, זה לא היה בכוונה." הוסיף בקול אומלל.

"בסדר, בסדר, עכשיו עוף מפה, תן לי להתקלח בשקט." רטן אלונזו.

"תודה אלונזו." אמר אופיר ואפילו ניסה לחייך, הניסיון לא עלה יפה והוא ויתר והסתלק.

אלונזו התקלח היטב, ואפילו התגלח, ואחר כך חזר למיטתו, וגילה שם, מופתע, את אופיר, ישן לו שנת ישרים, זרועותיו כרוכות סביב הכרית של בועז.

לרגע חשב להעיר אותו ולסלק אותו לספה שלו, ואחר כך העיף מבט בשעון, ראה שכבר כמעט חצות והחליט שהוא עייף מידי, ועדיף לוותר ופשוט ללכת לישון.

אלונזו נרדם לצידו של אופיר הישן, אבל התעורר משום מה לפנות בוקר, ובמשך כמה שניות שכב מנומנם, מנסה להבין מה העיר אותו עד שקלט שאופיר, השוכב לצידו, מייבב חרש.

"אופיר." הוא הושיט יד, נגע בזהירות בכתפו של הצעיר וחש לפליאתו שגופו רועד. "אתה בסדר?" שאל שאלה מטופשת, כי היה ברור שאופיר לא בסדר, מאוד לא בסדר."

"מה קרה, כואב לך משהו?"

"לא, אני... אני בסדר, סליחה שהערתי אותך."

"לא נורא. תגיד, למה אתה רועד? קר לך? יש לך מספיק שמיכה?" משך אלונזו את השמיכה והיטיב אותה על כתפיו של אופיר.

"תודה." לחש אופיר, ודחף את אגרופו לפיו כדי לעצור את קול ההתייפחות.

"מה הבעיה ילד?" השפיל גם אלונזו את קולו ללחישה, "למה אתה בוכה?"

"אני פוחד." התייפח אופיר שלא יכול היה להתאפק יותר, "אני נורא פוחד." התוודה ונצמד לאלונזו, רועד כמו ילד מבוהל.

"פוחד ממה?" השתומם אלונזו וחיבק אותו.

"לא יודע, אני פשוט פוחד." ילל אופיר.

"אופיר, אתה לוקח את התרופות שלך בזמן?" חקר אלונזו, מלטף את גבו בתנועות קצובות בניסיון להרגיע את התקף הפאניקה שלו.

"לא כל כך, אני לא אוהב את הכדורים האלה, הם עושים לי הרגשה משונה."

"איזה מין הרגשה?"

"הרגשה של... של כלום."

"כלום?"

"כן, כאילו אני לא ממש ער, עם הכדורים האלה אני לא פוחד יותר אבל אני מרגיש מזויף, הכול נעשה שטוח כזה."

"אבל בלי הכדורים אתה מרגיש יותר מידי, הנה, תראה איך אתה פוחד סתם בלי סיבה."

"אני לא פוחד סתם, יש לי סיבה טובה לפחד."

"איזה סיבה? ממה יש לך לפחד? בטח לא ממני."

"לא ממך, מעצמי."

מעצמך? מה יש לך לפחד מעצמך? אתה מדבר שטויות, עדיף שלא תשתה יותר."

"בסדר."

"תגיד, למה התרגזת עלי קודם?"

"מתי קודם, כשנישקת אותי?"

"כן, כשהתנשקנו, ואני מזכיר לך שזה היה רעיון שלך, אז למה כעסת? זה היה כל כך גרוע?"

"בדיוק ההפך." אמר אופיר בקול קודר.

אלונזו שתק מעט וחשב, "אה... עכשיו אני מבין." אמר לבסוף נעלב מעט.

"לא, אתה לא." נאנח אופיר, מגלה להפתעתו שהשיחה עם אלונזו שיככה את התקף הפאניקה שלו, ומה שמפליא עוד יותר - חיבוקיו ומגע ידו עוררו שוב את חרמנותו. הוא דחף יד מתחת לחולצתו של אלונזו, מעביר יד לאורך עמוד השדרה שלו ונישק אותו שוב.

"מה אתה עושה אופיר? תפסיק."

"לא רוצה, מה תעשה לי?" התגרה בו אופיר שרוחו הטובה שבה אליו.

"לא יודע, מה אתה רוצה שאני אעשה?" חייך אלונזו שאהב את הכיוון אליו פנתה השיחה.

"תנשק אותי."

"כדי ששוב תתרגז עלי?"

"אני לא אתרגז, מבטיח." גישש אופיר אחרי פיו של אלונזו והם התנשקו שנית, נשיקה ארוכה ועדינה, והפעם בהסכמה הדדית ובלי עצבים.

"עכשיו יותר טוב." סיכם אלונזו את הנשיקה.

"כן, הרבה יותר." הסכים אופיר, "אפשר עוד?"

"עוד נשיקה?"

"גם, וגם עוד דברים." הסמיק אופיר בחשכה והצמיד את אברו הזקוף לירכו החשופה של אלונזו שהבין מיד את הרמז.

"אתה בטוח?" התעקש להעמיד דברים על דיוקם.

"כן, לא, אולי... לא יודע, בוא ננסה." נאבק אופיר בחרמנותו הגואה, חרמנות ורצון בנחמה שרק מגע אנושי יכול לשכך.

גם אלונזו השתוקק לאותו סוג של נחמה והם גיששו בזהירות בחושך אחד אחרי השני, מלטפים זה את זה בשמץ ביישנות שהלכה והתפוגגה ככל שהחרמנות התגברה, ושוב גמר אופיר בפיו של אלונזו, אבל נרתע כשאלונזו הניח את כף ידו על אברו שנותר זקוף. אופיר ניסה לגעת בו אבל נרתע לבסוף, מבויש וסולד מהמגע באבר מין גברי. אחרי שאלונזו הבין שלא יזכה לפורקן מידי בן זוגו למיטה, הוא השלים עם המצב, הפך את אופיר על צידו, משך אותו אליו והתחכך בגופו עד שגמר בין פלחי עכוזו.

"אתה כועס?" שאל אחר כך אופיר, מבויש.

"מה? בגלל שלא רצית לגעת לי בזין?"

"כן." לחש אופיר, "סליחה, רציתי אבל לא הצלחתי... לא יודע למה."

"מזל שלא ביקשתי שתמצוץ לי." הצטחק אלונזו.

"הבעיה שכל העניין הזה של סקס עם גבר עוד לגמרי חדש לי, אני עוד לא בטוח שאני יודע מה לעשות."

"זו לא תורה כל כך גדולה, אחרי הכול לשנינו יש אותו ציוד, מה שנעים לך תעשה גם לי."

"כן, אבל... זאת אומרת... אני מתכוון..." אופיר לא הצליח להסביר אפילו לעצמו מה בדיוק עוצר בעדו וגמגם הסברים ותירוצים עד שאלונזו איבד את סבלנותו.

"די, עזוב, מאוחר מידי לחשוב על זה. בוא נלך לישון. רוצה חיבוק?"

"כן, בבקשה." הצטנף אופיר בזרועותיו החמות של אלונזו ונרדם מיד, חש בטוח ומוגן.

"אולי אתה יכול להסביר לי מה אתה חושב שאתה עושה מר אזולאי?" שאל אלונזו את עצמו בחומרה, אבל מאחר ולא מצא תשובה סבירה והיה עייף מאוד הוא השעין את ראשו על גבו של הצעיר הישן, ונרדם גם כן. 

למחרת בבוקר אלונזו התעורר ראשון, זינק באומץ מתוך המיטה החמה למקלחת הקרה, ואחרי שהשלים את שגרת הבוקר ופינק את עצמו בקרם לחות מיוחד לגבר - שבדרך כלל שכח להשתמש בו - החליט שנמאסה עליו ההתחמקות וההדחקה ועליו להכות בברזל בעודו חם ולהגיד את אשר על ליבו כדי להעמיד דברים על דיוקם.

הוא פסע מהמקלחת, נחוש ורציני, משך בתנועה זריזה את השמיכה מעל אופיר ששכב מכורבל תחתיה ורק קווצה משערותיו מבצבצת החוצה ועמד נדהם למראה זקפת הבוקר של שותפו הצעיר לדירה שהתעסק בה בסתר השמיכה, מעביר עליה את אצבעותיו הלוך ושוב, וכמובן שהתמרמר על הפלישה הפתאומית לפרטיותו.

"סליחה." התנצל אלונזו, נבוך מאוד מתוצאות נחישותו, "לא התכוונתי, רציתי ש... זאת אומרת, חשבתי שכדאי ש... אני יכול בבקשה?" שינה במפתיע את הנושא, ובלי להמתין לתשובה כרע על ברכיו מול הזין הזקוף של אופיר ולקח אותו לפיו.

אופיר גנח תשובה חיובית והתמסר עד שגמר בפיו של אלונזו, ואז, למרבה הפליאה אמר שהוא רוצה גם, משך את אלונזו למיטה ובמו ידיו מרט מעליו את תחתוניו וניסה לראשונה בחייו למצוץ זין.

בהתחלה הוא השתעל ונחנק, אבל התעקש להתמיד, ובעזרת הדרכתו הסבלנית של אלונזו התמיד במשימתו עד הסוף, למרות שלבלוע את הזרע היה מעל לכוחותיו.

"אתה לא חייב, זה בסדר." הרגיע אותו אלונזו בחיבה, והלך להכין ארוחת בוקר.

אופיר הצטרף אליו אחרי כמה דקות, מגולח ורחוץ, ומעט נבוך, אבל מוכן להפסיק להתחמק ולפתוח במשא ומתן על עתידם המשותף כשותפים לדירה ולמיטה.

"אז מה קורה איתנו עכשיו?" ירה את יריית הפתיחה, ולגם את הקפה שהכין לו אלונזו.

"עכשיו הולכים לעבודה, אבל קודם תאכל משהו." דחף לעברו אלונזו, ששנא לדבר אחרי סקס והעדיף לאכול, את הצלחת הגדושה חצאי לחמניות מרוחות בקוטג' ומקושטות בפלחי עגבנייה.

"לא בא לי, אני לא רעב." מחה אופיר.

"אבל כתוב פה לקחת כל בוקר אחרי האוכל." צמצם אלונזו את עיניו כדי להטיב לקרוא את האותיות הזעירות שהיו מודפסות על חפיסת התרופות שהביא איתו אופיר מההוסטל.

"אני רוצה להפסיק לקחת תרופות."

"בלי להתייעץ קודם עם רופא?" קימט אלונזו את מצחו בתוכחה. "נראה לי שזה לא רעיון טוב."

"די כבר לוני, אתה לא אימא שלי, מספיק."

אלונזו חייך, "אני לא." הסכים ברוח טובה, "וממתי אתה קורא לי לוני?"

"מאז שהתחלתי למצוץ לך." העז אופיר להגיד, ומיד הסמיק.

אלונזו רכן מעל השולחן ונישק את מצחו בחיבה, הודיע לו שהוא ילד חמוד ומצחיק, ולא הניח לו לצאת מהבית לפני שאכל לחמנייה, סיים את הקפה ולקח כדור.

"אתה יותר גרוע מאם הבית של ההוסטל." התלונן אופיר - שהדאגה של אלונזו נגעה לליבו ושמחה אותו - לפני שהלך לעבודה.

"ואל תשכח שאני גם יותר חזק ממנה." הזכיר לו אלונזו בבדיחות הדעת, הזכיר לו שוב לקבוע תור לרופא, ונפרד ממנו בחיבוק. 

עמיתיהם לעבודה של אלונזו ושל אופיר התרגלו כבר לפרצופים החמוצים שלהם בבקרים, ולברכות הבוקר טוב היבשות שלהם, והופתעו למצוא אותם באותו בוקר עליזים ומחייכים, ומלאי שמחת חיים, וכשמצב הרוח הטוב של שניהם נשמר לאורך כל היום, ואפילו התעצם בצהרים, כשהם שוחחו זה עם זה בטלפון הנייד - אופיר התקשר לאלונזו לספר לו שקבע פגישה עם הרופא מיד אחרי העבודה, וחייך חיוך קורן שהאיר את כל החדר כשאלונזו הבטיח לבוא לאסוף אותו מהמרפאה – כל מכריהם במקומות העבודה שלהם הסיקו שמשהו טוב קרה לשניהם.

בבית המלאכה שבו עבד אופיר ריכלו העובדים האחרים, שהיו כולם גברים נשואים מטופלים בחובות וילדים, שהנה הילד כנראה פגש מישהי, ואיזה תענוג זה לראות אותו מחייך סוף סוף, ובמשרד בו עבד אלונזו החליפו הבנות, שכולן חיבבו אותו מאוד והיו בקיאות בפרטי הפרטים של חייו, מבטים ותהו בשקט בפינת הקפה אם אלונזו חזר שוב לאקס שלו, או מצא מישהו חדש?

היו במשרד שלו עוד שני גברים חוץ ממנו, אבל אחד מהם היה סטרייט ודתי שהתבייש לדבר על הומואים, והשני שלא התבייש מכלום, וגם סטרייט לא היה, רק הקשיב בשקט, הצטער שהמתין זמן רב כל כך לפני שהעז לפתוח את הפה, וקיווה בסתר ליבו שמדובר רק בריבאונד זמני ושהוא לא החמיץ את ההזדמנות שנוצרה אחרי שאלונזו נפטר סוף סוף מהאקס הנתעב שלו. 

"סיפרת לו?" שאל אלונזו את אופיר כשהוא נכנס למכוניתו אחרי הפגישה אצל הרופא.

"לא." הודה אופיר, נבוך מעט, "רק אמרתי לו שאני מרגיש יותר טוב עכשיו ואני רוצה לרדת מהקלונקס."

"אבל מה אם שוב תתחיל לפחד ולהיות מדוכא?"

"אז אני אתגבר על זה לבד, נמאס לי לקחת תרופות, זה מעצבן ומיותר, ומרגיז אותי שמה שאני מרגיש נובע מכימיקלים ולא ממני."

"אני מבין, אבל אל תשכח שגם המוח שלך מייצר כימיקלים, התרופות רק נועדו לאזן אותם."

אופיר נשף ברוגז, "אתה נשמע בדיוק כמוהו." החווה בסנטרו לכיוון המרפאה, "מאיפה אתה יודע כל כך הרבה על העסק הזה? גם אתה לקחת תרופות פסיכיאטריות?"

"לא, עוד לא הזדמן לי, אבל אני מתמצא כי יש לי מספיק מכרים וחברים שלקחו, אפילו בועז... לא משנה, בוא נסכים שאני פשוט מבוגר וחכם יותר ממך, בסדר?" סיכם אלונזו את השיחה בחיוך מפייס, הוריד יד אחת מההגה, לקח את כפו של אופיר והניח אותה בחיקו.

"לא בסדר." עיווה אופיר את פניו בפינוק, אבל השאיר את כף ידו על ירכו של אלונזו, מחליק בעדינות על הזקפה שהחלה להתהוות בסתר מכנסי הג'ינס שלו, מכנסים שהוא משך מעליו ברגע שדלת הכניסה נסגרה מאחוריהם והשאיר זרוקים על סף חדר השינה שלהם, מוטלים ליד החולצות שהם פשטו בקוצר רוח בחפזונם להגיע למיטה.

"עם נשים זה לגמרי אחרת." סיפר אחר כך לאלונזו שחייך בפיזור נפש, הצמיד אותו אליו ונרדם.

אופיר שכב מנומנם בתוך החיבוק החם שלו, מבטיח לעצמו שעוד רגע יקום להכין משהו לאכול, שום דבר לא בוער, וכמה נעים שאפשר פשוט לגמור ולנמנם אחר כך בלי להיות מואשם בחוסר רגישות, ואיזה מוזר זה שלא צריך לפתות ולהתחנף לפני הסקס, ואין צורך להיות תומך ואיתן, ולהוות צוק יציב של גבריות כמו שהוא חש שהוא נדרש להיות כשהיה עם שירה שבשום פנים ואופן לא הייתה מסכימה להיכנס למיטה בלי לקפל קודם את הבגדים בארון, להתקלח בקפדנות ולהתבשם ו... הוא נישק את כתפו של אלונזו ונרדם גם כן, מחייך.

"אני מעדיף שבינתיים לא נספר שום דבר לאף אחד." אמר אחר כך, כשהם ישבו ואכלו פיצה שהזמינו בגלל שהתעצלו לבשל, וחש מעט נבוך, וטיפה חרד שאולי אלונזו ייעלב ולא יבין, ובעצם איך הוא יידע מה אלונזו מרגיש? שירה הייתה מתעטפת בשתיקה זועפת, מסתגרת במרפסת ומשוחחת משם בנייד הוורוד שלה שיחות נפש ארוכות עם חברותיה, אבל איך הוא ידע שאלונזו כועס עליו, או נעלב ממה שהוא אומר, או לא אומר?

"לא לדבר יותר מידי זה אחלה." אמר אלונזו בשלווה, ונגס עוד ביס בפיצה בלי להתרגש מכך שמגש הקרטון השמנוני, ששימש תחליף לצלחת הגשה, מטנף את אצבעותיו ואת השולחן.

"אני פשוט לא מבין עדיין מה קורה איתי." ניסה לבאר, "נכון להיום אני די מבולבל, אף פעם לא הרגשתי ככה קודם."

"איך ככה?" שאל אלונזו, נשען לאחור ומתח את רגליו הגרובות מניח אותן על הכסא הריק שעמד מולו.

"אה... לא יודע, שמח כזה, וחרמן ו... לא יודע, אני חושב שאני מרגיש פשוט טוב, וזה משהו שמזמן לא קרה לי ביחסים עם מישהו, בטח שלא עם גבר כי אף פעם קודם לא עלה בדעתי שאני יכול עם גבר... ואיך אתה מרגיש?"

"לא יודע." אמר אלונזו בנחת, "בערך כמוך אני חושב, אבל למה לחפור ולנתח כל דבר? בוא נזרום ונראה מה קורה. בא לך עוד פיצה?"

"לא, אני מלא."

"גם אני, יאללה, בוא נלך לראות חדשות."

"אבל מה עם הבלגן שעשינו?"

"מה איתו?" הביט אלונזו בלי התרגשות על שאריות הארוחה שלהם שהיו פזורות על השיש והשולחן, "למה אתה דואג? אתה חושב שהבלגן יברח?" צחק הבטיח לאופיר שהכול יישאר ככה עד מחר ומשך אותו לחדר השינה.

הם השתרעו על המיטה וצפו בחדשות עד הפסקת הפרסומת הראשונה, חתכו ממנה לסרט פעולה רצוף מכות ואלימות שריתק אותם עד ששכחו לגמרי מהחדשות, וכשהוא תם התפשטו והתקלחו יחד.

במקלחת אלונזו הדגים לאופיר איך אפשר לנצל את המים והסבון לביצוע כל מיני פעלולים סקסיים שבינם לבין ניקיון לא היה ולא כלום, ואחר כך היה עוד סרט פעולה ישן בשחור לבן שאלונזו היה פשוט חייב לראות כדי להסביר לאופיר למה המערבון הזה גאוני למרות שהוא עתיק יותר משניהם, ואחר כך הם נרדמו חבוקים, ואת שאריות הפיצה והכלים המלוכלכים פינו רק למחרת בבוקר.