ב. סתם ציניקן

עדן חזר הביתה, ראשו הומה ממחשבות וזיכרונות מהעבר, ומצא את מאור ובועז במטבח, מבשלים יחד, צוחקים, מפטפטים, נהנים וטיפין טיפין, כמעט מבלי משים, מפרקים בקבוק יין.

"מה אתם עושים?" בחן עדן את הבקבוק שהתייבש כמעט לגמרי.

"מבשלים." הצטחק לעברו בועז.

"וגם שותים קצת, אבל זה לא נחשב כי זה יין לבישול." הוסיף מאור צחקוק שתוי.

"העיקר שאתם נהנים." החמיץ להם עדן פנים, שתה את שארית היין ישר מהבקבוק, ואחר אחז, די בגסות, במרפקו של בועז, "תמשיך לבשל מאורי, אני צריך לדבר עם בועז על איזה עניין משפחתי דחוף." הפטיר לעבר בן זוגו, משך את בועז לסלון והדף אותו לתוך כורסת טלוויזיה עמוקה.

"מה הבעיה שלך?" התקומם בועז וניסה לקום, אבל נהדף שוב למעמקי הכורסא.

"דיברתי לא מזמן עם אחותי והיא סיפרה לי שאתה מציק לה ומנסה לשכנע אותה להפיל שוב, אני לא יודע מה הבעיה שלך עם תינוקות וזה גם לא ממש מעניין אותי, אבל את אחותי תעזוב, זה ברור?" רכן עדן לעבר בועז באיום.

"ומה אם לא?" סירב בועז להיבהל, ואפילו חייך קלות.

"עדן תפס אותו בחזית חולצתו, עקר אותו מהכורסא, ניער אותו קלות ושמט אותו שוב, "אתה לא רוצה לדעת מה אם לא," נהם, "פשוט תניח לה, היא סבלה ממך מספיק, תן לה גט ותמשיך הלאה."

"איך אני יכול להמשיך הלאה אם היא בהיריון עם הילד שלי?" התווכח בועז, "ואגב, אני לא יודע מה היא סיפרה לך בדיוק על הנישואים שלנו, אבל היא לא סבלה כל כך, עובדה שהיא נשארה איתי עשר שנים."

"אולי, רק אתם יודעים מה בדיוק הלך ביניכם, אבל עכשיו זה נגמר, היא רוצה ללכת, ואין מצב שאתה לא משחרר אותה." סינן עדן בקשיחות.

בועז עצם את עיניו לרגע קט, "בסדר." אמר ופתח אותן, מביט היישר בעיניו של עדן, "הייתי צריך לדעת שזה ייגמר ככה." הוסיף וקם מהכורסא, הודף בקלילות את עדן לאחור, "עשיתי טעות כשבחרתי בה במקום בך, וזה העונש שלי."

"מה? איזה עונש?" התבלבל עדן, "על מה אתה מדבר?"

"על הילד שהיא מתעקשת ללדת לי."

"מה אכפת לך? היא לא רוצה מזונות, לא רוצה שום דבר ממך, כל מה שהיא רוצה זה להיות אימא, למה זה מפריע לך?"

"לא מפריע לי, שתהיה אימא כמה שהיא רוצה, אבל למה עם הזרע שלי?"

"כי אתה בעלה אולי?"

"הצעתי לממן לה הפריה מבנק הזרע אחרי שנתגרש והיא מסרבת."

"כי זה אומר שהיא שוב תעשה הפלה, אתה חושב שזה עניין פשוט ועוד בגילה, ואחרי שתי הפלות קודמות? וחוץ מזה היא כבר בחודש הרביעי, מסוכן להפיל בשלב כזה, מה הבעיה שלך בכלל, למה אתה לא רוצה ילד, ממה אתה פוחד?"

"מזה שהילד יצא דפוק כמוני." אמר בועז בפשטות, ופתאום הניח את כפות ידיו על כתפיו של עדן ומשך אותו אליו, "התגעגעתי אליך נורא עדן." אמר ונישק את עדן הנדהם היישר על פיו.

"מה אתה עושה? תעזוב אותי!" דחף אותו עדן מעליו בזעם, "מה אתה חושב לעצמך? איך אתה מעז? שלא תיגע בי יותר!"

בועז גיחך גיחוך סקסי יהיר שעורר צביטת כמיהה ישנה ונשכחת למחצה בליבו של עדן, "הליידי מוחה יותר מידי." הפטיר בקול חרישי, והסתלק לחדר השינה.

"האוכל מוכן." קרא מאור מהמטבח שהדיף ניחוח טוב של תבשיל בשר. הוויכוח עם בועז קלקל את תאבונו של עדן, אבל הוא ידע שמאור ייפגע אם יסרב לאכול ולכן אילץ את עצמו לחייך והתיישב לשולחן. בועז התיישב מולו ומאור הגיש להם צלחות מלאות אוכל – פרוסות בשר בקר רך טובל ברוטב, ולצידו תפוחי אדמה קטנים ומעוררי תיאבון. בועז ועדן אכלו ושיבחו את הטבח, מתאמצים לא להביט זה בזה, מפנים את דבריהם רק למאור. אחרי שאכלו סלט פירות טעים ולא מתוק מידי הם עברו לסלון וישבו לצפות בחדשות בטלוויזיה. בועז סיפר שכבר קבע כמה פגישות אצל מתווכי דירות, וגם מצא מספר דירות מבטיחות מאוד ביד2. "עד סוף השבוע אני בטוח שאני כבר אגור בדירה משלי." הבטיח.

"ובמה תעבוד?" שאל מאור.

"אני עוד לא בטוח, יש לי כמה רעיונות, בדבר אחד אני בטוח, אני לא רוצה להיות שכיר. אני לא בנוי לקבל הוראות מאף אחד. אני מקווה לקנות איזה מסעדה או בית קפה... נמאס לי מעסקי השמט'ס, אני רוצה לחזור למה שאני יודע ואוהב, נורא מתחשק לי לפתוח 'דיינרס' בסגנון אמריקאי קלאסי, אני בטוח שזה יתפוס חזק בארץ." חייך באופטימיות.

מאור הקשיב לו בעניין, שאל שאלות והעיר הערות נבונות, ואפילו התנדב לעזור בעיצוב המקום שבועז יפתח יום אחד.

"היית שקט מאוד הערב." העיר מאור אחרי שהוא ועדן איחלו לבועז לילה טוב ופרשו למיטתם, "יש איזה בעיה עם בועז?"

"לא, מה פתאום? הכל בסדר." היתמם עדן.

מאור צבט אותו קלות, "שקרן." ציין ברוח טובה.

עדן נאנח, מאור הפיקח והרגיש הכיר אותו טוב מידי, "די מאורי, אי אפשר לעבור את החיים בלי לשקר קצת פה ושם."

"נכון, אני מסכים, ולאחרים אתה יכול לשקר כמה שמתחשק לך, אבל לפחות לי אל תשקר, אני ישר קולט אותך. על מה דיברת עם בועז כשהלכתם לסלון לדבר על עניין משפחתי?" התחדד קולו של מאור, לא ממש כועס אבל כבר לא מתבדח.

"על עניין משפחתי." התחכם עדן, וחטף עוד צביטה.

"גם אני חלק מהמשפחה." הזכיר לו מאור, "רבתם בגלל אחותך?"

"תגיד מאורי, חשבת להתגייס לשב"כ או אולי למשטרה? שמעתי שחסרים להם חוקרים טובים."

"טוב, אם אתה לא רוצה אז אל תספר." נעלב מאור, הפך אליו את גבו ומשך ממנו את רגליו החמימות ואת מגע עורו החלק והמנחם.

"נו, די, צוחקים אתך ואתה ישר..." משך אותו אליו עדן חזרה, "בטח שרבנו על אחותי, הוא ממשיך להתעקש שהיא תעשה הפלה."

"למה? מה אכפת לו?"

"הוא אומר שהוא פוחד שהילד יצא דפוק כמוהו, ומירי מסרבת כמובן, היא כבר עברה שתי הפלות וממש לא בא לה עוד אחת."

"ובצדק," נחפז מאור לעמוד לצידה של מירי, "הפלה זו טראומה לגוף ולנפש וזכותה לא לעבור את העניין הזה שוב. הבועז הזה שלך יצא ממש מגעיל."

"הוא לא הבועז שלי." התקומם עדן, "והוא באמת יצא מניאק, ולפי מה שמירי ספרה לי הוא גם היה בעל לא משהו."

"כן, אבל מצד שני תודה שהוא נראה ממש טוב." התרפק עליו מאור.

"נו, טוב, סוג של..." ויתר עדן והתאים את גופו לזה של מאור. הם נכרכו אחד סביב השני, התחבקו והתלטפו, לוחשים זה לזה מילות ליבוב וחיבה. אף אחד מהם לא היה חרמן במיוחד, הם סתם נהנו לגעת זה בזה, להתפנק, לאשר את שייכותם אחד לשני לפני שישקעו בתנומה מתוקה. הם נהגו ככה תמיד לפני השינה, אבל פתאום הפר מאור את השגרה הנעימה שלהם, "תגיד את האמת דנדוש," שאל, "היית עושה אותו שוב אם היית יכול?"

שנייה אחר כך הוא כבר הצטער על השאלה שפלט בקלות דעת כזו כי עדן התקשח בזרועותיו ואחר כך הדף אותו מעליו, "לא!" אמר בזעם, "ממש ממש לא! ואני לא מבין מאיפה אתה מביא את השאלה הדבילית הזו." הפך אל מאור את גבו, הטיח בו לילה טוב נרגז והרבה אחרי שאפילו מאור הפגוע נרדם עדן שכב שותק וכועס ומבולבל, תוהה מה עובר עליו ולמה הוא התעצבן כל כך על בן זוגו הטיפשון, המתוק והתמים. 

כשמאור כעס על עדן הוא היה מעניק לו את טיפול השתיקה ובמשך מספר שעות היה נמנע מלגעת בו, לא עונה לשאלותיו ולא מחייך לעברו. לאט לאט הוא היה נרגע מתחיל לענות, קודם תשובות קצרות ונוקשות, ואחר כך תשובות יותר נעימות, ואחרי כמה שעות מתרכך וחוזר לחייך, ובסופו של דבר חוזר לעצמו החביב ונעים ההליכות, ואז הם היו מנהלים שיחה קצרה ועניינית על הסיבה למריבה, כל אחד היה טוען את טענותיו ומסביר את עמדתו והסיפור היה נגמר בסקס פיוס מנחם. עדן ומאור רבו לעיתים רחוקות מאוד, ובדרך כלל על עניינים מטופשים למדי, ועדן השלים עם כך שהוא צריך לתת לבן זוגו זמן להירגע ולהתקרר לפני שיתפייס איתו.

לפני שנרדם החליט עדן להקדים ולבקש ממאור סליחה על התנהגותו התוקפנית ולתרץ אותה בהתרגשות ובמתח שגרמה לו השיחה עם אחותו ונוכחותו המחודשת של בועז בחייו. הוא היה בטוח שעד הבוקר מאור טוב הלב והנדיב כבר יהיה רגוע, והם יישרו בקלות את ההדורים.

בגלל נדודי השינה התעורר עדן מאוחר מהרגיל והופתע לגלות שמאור כבר לא במיטה. הוא התארגן בזריזות ונכנס למטבח, מגלה שם את מאור ובועז שקועים בשיחה בעודם אוכלים ארוחת בוקר מושקעת.

"בוקר טוב." האיר פנים לשניים, "נשאר קפה?"

"בוקר אור עדן." חייך אליו בועז בחביבות.

מאור לעומתו נשאר רציני, לא ברך אותו בבוקר טוב, העיר בקרירות שהקפה נגמר והציע לו ביובש שיכין לעצמו לבד קפה.

הוא עוד כועס עלי אבחן עדן, ונעמד להכין לעצמו קפה טרי, "איזה ארוחת בוקר מושקעת מאורי, כל הכבוד,"  פטפט בחביבות מחויכת, "מתי הספקת להכין הכל? ישנתי כל כך חזק, לא שמעתי אותך קם."

מאור התעלם מהמחמאה, לא השיב לו חיוך ורק ציין ברשעות שהוא התעורר מוקדם מהרגיל כי עדן נחר ממש חזק, ולכן היה לו זמן להכין ארוחת בוקר טובה.

בועז שחש במתיחות בין מארחיו נחפז לסיים את הקפה שלו, הודה בחמימות למאור שהשיב לו בחיוך נעים, ואמר שהוא חייב לצאת כי יש לו המון דירות לבדוק. "שיהיה לך בהצלחה." איחל לו מאור, ליווה אותו עד לדלת ונתן לו מפתח לדירה כדי שיכול לחזור מתי שירצה.

בועז יצא ומאור חזר למטבח והחל לאסוף את הכלים מהשולחן, מתעלם מעדן שישב ושתה קפה, מכרסם בחוסר חשק עוגית גרנולה.

"נו, די כבר מאורי, עזוב רגע את הכלים, אתה יוצא רק בעשר ועכשיו עוד לא שמונה, שב איתי קצת."

"לא בא לי." אמר מאור בקרירות, והתחיל להעמיס כלים מלוכלכים במדיח.

"מאורי," נאנח עדן, הוא שנא להתנצל והעדיף לדלג על החלק הזה במריבות בהנחה שמעשים אומרים יותר ממילים, ושעדן מבין אותו גם כשהוא שותק, אבל היה לו רושם שהבוקר המצב חמור במיוחד, והוא הרגיש צורך באישור של עדן שהם עדיין יחד ועדיין אוהבים.

"אני ממש מצטער שדיברתי אליך בצורה מגעילה כזאת אתמול בלילה מאורי, הייתי אחרי שיחה ממש קשה עם אחותי וזה שבועז ישן אצלנו, זה עשה לי בלגנים שלמים בראש." עדן קם ואחז בזרועו של מאור שעמד בגבו אליו, מנגב את השיש, "נו, די כבר חמוד, בוא הנה, תביא חיבוק." משך אליו את בן זוגו הצנום ממנו ולכד אותו בין זרועותיו.

"לא רוצה." ניסה מאור להדוף אותו מעליו, "לא רוצה אותך, אתה גועלי, תעזוב אותי, אני כועס עליך."

"לא נכון, אתה אוהב אותי." הצטחק עדן שלא התרשם מדבריו של מאור. הם נאמרו בשפה רפה מידי בעוד שהבליטה הנוקשה שהזדקרה במכנסיו של מאור ונלחצה אל חלציו שהגיבו מיד אמרה מפורשות בדיוק ההפך. מאור המשיך להתנגד ולמחות רפות, אבל הניח לעדן להוביל אותו לחדר השינה, למשוך מעליו את האימונית המרופטת שנהג ללבוש בבית ולכסות בנשיקות את חזהו ובטנו.

"כמה זמן יש לנו? מתי אתה צריך לצאת הבוקר?" התנשף עדן ונחלץ בזריזות מבגדיו.

"רק בעשר." הרגיע מאור והושיט אליו את זרועותיו, "בוא הנה." פקד על עדן שנחפז לציית. הוא נכרך סביב מאור, מנשק ומלטף והמועקה שהכבידה על ליבו במשך כל הלילה השתחררה.

"אני כל כך אוהב אותך מאורי, אני ממש אוהב אותך." גנח, ופתאום עלו דמעות בעיניו.

"אני יודע חמוד, גם אני אוהב אותך." הופתע מאור מהווידוי הפתאומי. "מה קרה עדן, הכל בסדר?" שאל ברוך. עדן מעולם לא אמר לו שהוא אוהב אותו, זה לא היה הסגנון שלו, הוא ממש לא היה טיפוס של הצהרות אהבה רומנטיות, ועם הזמן מאור התרגל לכך, אומר לעצמו שדי בכך שעדן חי איתו, חולק איתו מיטה ובית ומתנהג כלפיו בחיבה ובכבוד. הוא לא זקוק למחוות רומנטיות ולהצהרות אהבה נרגשות. עדן תמיד צחק מסצנות אהבה דביקות, וכשראה הצעות נישואים מושקעות נהג להעיר הערות ציניות ולנבא לזוג הצעיר גירושים מהירים ומכוערים, מה פתאום הוא משתפך ככה?

הוא הפסיק לתהות כשעדן התהפך והכניס את אברו לפיו החם, מעניק לו מציצה ארוכה ואיכותית, אחר כך הם התחבקו, נצמדו זה לזה וגמרו כשהם מתחככים אחד בשני. ככה הם העדיפו את הסקס שלהם, אם כי בהזדמנויות מיוחדות, כשהיה להם שפע זמן ושניהם היו נינוחים יותר, הם נהגו להתנסות גם בחדירות ואפילו צפו מידי פעם בסרטי פורנו אם כי התקשו למצוא סרטים שלא הביכו אותם, או גרוע מכך, הצחיקו אותם במופרכות שלהם.

עד שהם גמרו והתקלחו, והתלבשו בבגדים הולמים הליכה לעבודה כבר היה ממש מאוחר ולא היה להם פנאי לשוחח שיחת נפש. אין דבר נדבר כבר בערב חשב לעצמו מאור ונפרד מעדן בנשיקה ובחיבוק הרגילים. לצערו עדן שכבר השתלט על עצמו וחזר להיות המבוגר האחראי הרגוע והשקול לא אמר לו שוב שהוא אוהב אותו אבל במחווה יוצאת דופן אחז בכף ידו של מאור, הצמיד את פנים הכף לפיו ונישק אותה, "שיהיה לך יום נעים מאורי," הביט בעיניו של מאור מחייך אליו קלות, "ואל תשכח שאני צריך אותך." הוסיף ליטוף קליל על לחיו ונסע לדרכו.

מאור עדיין חשב על אותה נשיקה ואותו ליטוף, תוהה על פשר דבריו של עדן כשבועז התקשר אליו במפתיע, שאל מתי הוא יוצא להפסקה, ותהה אם מאור יכול לפגוש אותו במתחם ביג הסמוך למסעדה בה עבד.

"איפה בדיוק? ביג זה מקום ענק."

"ליד סופר להב יש בית קפה, אני מחכה לך שם."

"עוד חצי שעה אני אצלך." הבטיח מאור וקיים. להפתעתו בועז חיכה לו בחוץ, על המדרכה מול בית הקפה שנראה חשוך וסגור, אבל בועז פתח את דלתות הזכוכית הגדולות ונכנס ומאור אחריו, "מה דעתך על המקום הזה?" שאל בועז והדליק את האור.

"וואו!" התרשם מאור, זה ממש... זה ממש ריק."

"כן, הם סגרו לפני שבוע. בעל הבית חטף אירוע לב והחליט לפרוש, מה דעתך יש למקום הזה פוטנציאל?"

מאור חשב קצת לפני שענה, "לדעתי כן, המקום נראה טוב, גדול אבל לא גדול מידי, ובמיקום מצוין. יש פה תנועה גדולה, ומאז שפתחו את איקאה היא אפילו עוד יותר גדולה, מה בדיוק חשבת לעשות פה?"

"חשבתי על דיינרס בסגנון אמריקאי, קפה וכאלה, וארוחות קלות. בצד אחד יהיה הבר, למי שרק רוצה שתייה, ובצד השני תאים למי שרוצה לשבת לאכול. בועז היה סמוק מהתרגשות והסתובב אנה ואנה, מלא מרץ ושופע תכניות

"אבל בועז, עם כל הכבוד לדיינרס שלך, לא היית אמור לשכור דירה? כאילו... איפה תגור?"

"אה, זה," נופף בועז בידו כאילו גירש זבוב טורדני, "כבר שכרתי דירה ממש לידכם, בבלוק ממול."

"לאיזה בלוק אתה מתכוון, למספר שמונה? אבל הדירות שם ממש קטנות וממה שראיתי גם די מוזנחות."

"כן," הסכים בועז בשוויון נפש, "דירה של איזה חמישים מטר מרובע, רק חדר שינה אחד, אבל מרוהטת קומפלט. גרה שם קשישה אחת שנפטרה לא מזמן, הבנים שלה שמחו מאוד כשהצעתי לקחת את הדירה עם כל הרהיטים. הכל ישן מאוד, ריהוט בסגנון שנות השבעים, אבל שמור טוב, נקי ומסודר, מקרר ומכונת כביסה חדשים וגם המזרון חדש לגמרי. שילמתי להם מראש שכר דירה לשנה והם הבטיחו לי שאם הם מוכרים אני הראשון שהם יפנו אליו, אם הדיינרס ילך טוב יש מצב שאני באמת אקנה את הדירה הזו." הוא חייך אל מאור חיוך ענקי ואחז במרפקו, מוליך אותו החוצה, "אבל עזוב, כל זה פחות חשוב, מה שרציתי לשאול אותך זה אם תסכים לבוא לעבוד איתי? אני צריך מישהו כמוך איתי." 

"אתה קולט איזה הזדמנות עצומה זו בשבילי?" התרגש מאור כשסיפר לעדן על הצעתו המפתיעה של בועז, "אני יודע שאתה לא מת עליו, ואם זה נורא מפריע לך אני אגיד לו שלא, אבל רק תחשוב איזה צעד עצום זה יהיה בשבילי."

"אבל מה בדיוק הוא הציע לך? עוד לא הבנתי על איזה הצעה מדובר." סירב עדן להתלהב.

"להיות שותף ב'דיינרס'." ניסה מאור לרסן את שמחתו ולהישמע בוגר ומפוכח, "אני אהיה אחראי על המטבח."

"אז תהיה שכיר של בועז?"

"לא, אני אהיה שותף שלו." התעקש מאור.

"איך שותף אם הוא זה שמביא את הכסף? מה אתה מביא לעסק חוץ מאשר את עצמך?"

"אני גם משקיע רבע מהסכום ואת העבודה והזמן שלי."

"מאיפה יש לך כסף?" התפלא עדן.

"חסכונות, אני חוסך כל הזמן, אפילו את מענק השחרור הכנסתי לבנק, וכל הזמן חיפשתי איפה להשקיע אותו כי הריביות היום..." הוא הניד את ידו במחוות ביטול, "לא קיימות בעצם, בבנק הכסף סתם מעלה אבק."

"וממה תחיה אם לא תהיה שכיר? ברור לך שייקח זמן עד שהעסק יתחיל להרוויח ועד אז לא יהיה כסף למשכורת שלך."

"אני יודע, בחודשים הראשונים גם אני וגם בועז נמשוך מהעסק משכורות מינימום ונצטרך להצטמצם קצת."

"ומה עם הלימודים שלך? יהיה לך זמן להשלים את התואר?"

"בשביל מה אני צריך תואר במנהל עסקים אם אני הולך לנהל עסק אמיתי? תבין עדן, ה'דיינרס' הזה הוא מה שחיפשתי שנים, תמיד רציתי להתעסק בהסעדה והלכתי ללמוד מנהל עסקים רק כדי ללמוד איך לנהל מסעדה, אבל אף פעם לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר."

"חכה קצת, אל תתלהב כל כך, מי שיהיה בעל הבית האמיתי זה בועז כי הוא נותן את רוב הכסף, ואתה יודע שבעל המאה הוא בעל הדעה." ניסה עדן לצנן את בן זוגו הנלהב אך לשווא, מאור מאן לשמוע.

"נו, אז אתה מסכים או לא?" דרש תשובה מידית.

"אני מסכים אבל בתנאי שתלך לעורך דין ותחתום חוזה מסודר." דרש, "אני אתקשר לבן דוד שלי שעובד במשרד עורכי דין ואבקש ממנו לייצג אותך."

"בסדר." הסכים מאור ורץ למסעדה בה עבד כדי להתפטר ומשם למכללה להודיע שהוא משעה את לימודיו.

עדן התקשר לבן דודו וקבע למאור ולבועז פגישה כדי לחתום חוזה, וישב לתקן מבחנים בעודו ממתין לבועז. הוא קיווה שיצליח לשוחח איתו לפני שמאור הנלהב יגיע ויפריע לו.

לשמחתו בועז חזר לפני מאור ומיד אחרי שאמר שלום שאל את עדן אם הוא מכיר עורך דין שמבין בחוזים. "כן, וכבר קבעתי לך ולמאור פגישה אצלו מחר, ורק שתדע הוא בן דוד שלי ואם תנסה לעבוד על מאור הוא ישר יקלוט את זה."

"אני מבין שכבר דיברת עם מאור." הצטחק בועז, מתעלם מהאיום המרומז של עדן, "ואני מבטיח לך שאין לי שום כוונה לרמות את הבן זוג החמוד והמוכשר שלך. כל מה שאני רוצה זה להתפרנס בכבוד ואם על הדרך אני אעזור גם למאור להתפרנס ולהגשים את החלום שלו אני רק אשמח."

"נדיב מאוד מצידך." העיר עדן בקול חמצמץ.

"שום נדיבות," התיישב בועז מולו, "אני לא יכול להרים לבד עסק כזה, אני רגיל לעבוד עם שותף, עד היום שיתפתי פעולה עם אחותך, אבל כיום זה כבר בלתי אפשרי ולכן... נו, די לעשות פרצופים חמוצים כאלה עדן, אל תגיד שאתה עדיין כועס עלי בגלל מה שקרה פעם."

"אבל זו האמת, יש לך מושג כמה פגעת בי? הייתי כל כך מאוהב בך ו... טוב, זה קרה מזמן ואין טעם לדבר על זה."

"נכון, ורק שתדע שגם אני... הקשר שלי אתך לא היה סתם בילוי סתמי, היו לי רגשות חזקים כלפיך, כל כך חזקים עד שנבהלתי ולכן ברחתי."

"בחייך, מה אתה מקשקש, אתה חושב שאני עדיין אותו ילד תמים שאפשר למרוח אותו עם שטויות כאלה?" זעם עדן, "רק תסביר לי בבקשה למה, אם החלטת לבחור בנשים, אתה מסרב להביא ילד, מה הטעם לחיות עם אישה ולא להביא ילדים?"

"מה הטעם? איזה מין שאלה טיפשית זו? מה, בלי ילדים החיים חסרי טעם? אתה חושב שנשים הן רחם על רגליים? לחיות עם אישה זה הרבה יותר מאשר להכניס אותה להיריון."

"וואלה? אז מה באמת ההבדל בין לחיות עם אישה ובין לחיות עם גבר?"

"זה תלוי מי הגבר ומי האישה." התחמק בועז, "אבל בעקרון זוגיות עם אישה זה דבר טבעי וזורם יותר, ועם גברים זה... האמת שאני לא ממש יודע כי אף פעם לא הייתי בזוגיות עם גבר."

"מה שלא הפריע לך לזיין גברים גם כשהיית נשוי לאחותי." עקץ אותו עדן.

"אני עדיין נשוי לה, עוד לא התגרשנו." ציין בועז בנחת, מסרב להתרגש מהערותיו של עדן, "ואולי זה יפליא אותך אבל אני עדיין אוהב אותה מאוד, היא אישה מקסימה, חכמה וחרוצה ומוכשרת, חבל שהיא מתעקשת לשעבד את עצמה ולהפוך לאימא."

"מזל שרוב העולם לא חושב כמוך, אחרת האנושות הייתה נעלמת."

"לא בטוח שזה יהיה אסון כזה גדול, האנושות הביאה רק צרות ובעיות לעולם." התפלסף בועז בבת צחוק, "נו, די כבר, אל תהיה רציני כזה, הכל יסתדר בסוף."

"אני מקווה." נשאר עדן רציני, "ורק שתדע בועז שאני מתכוון להשגיח עליך מאוד מקרוב ואם תעז לפגוע במאור... למה החלטת לקחת דווקא אותו כשותף? לא יכולת למצוא מישהו עשיר ומנוסה יותר?"

"יכולתי, אבל מאור מוצא חן בעיני, יש לו מרץ ושמחת חיים והתלהבות. הוא בחור ממש נחמד, מזלך שלא נשארתי אתך אחרת מישהו אחר היה ישן עם מאורי המתוק שלך."

עדן לא הספיק לחשוב על תשובה הולמת שתשלב שנינות ועוקצנות כי מאור התפרץ לדירה שמח ומתלהב והתחיל לדבר על עיצוב ה'דיינרס', פורש על השולחן קטלוגים של אביזרי מטבח, כלי אוכל ורהיטים, שופע תכניות ורעיונות.

בהתחלה עדן היה סקפטי מאוד והיה משוכנע שכל עניין ה'דיינרס' הוא סתם קשקוש שיתפרק במהרה. הוא ראה בבועז סתם פנטזיונר שמבלבל את מוחו של מאור התמים, "חבל על הכסף שמאור יפסיד, אבל מטעויות לומדים. אולי זה ילמד אותו לא לחלום חלומות באספמיה." נאם בפני אחותו שישבה על הכורסא, כרסה מזדקרת לפניה, ורגליה הנפוחות מונחות על הדום מרופד בכרית.

"למה אתה חושב שמאור יפסיד את הכסף שלו?" התפלאה מירי, "ביקרתי שם אתמול ונראה לי שהמקום מתקדם ממש יפה, לדעתי זה הולך להיות עסק ממש משתלם."

"את חושבת ככה?" נדהם עדן, "אבל זה בועז, מה הוא כבר מבין בעסקים?"

"די הרבה בעצם, אל תשכח שעשר שנים התפרנסנו ממש יפה באמריקה מהעסקים שהוא עשה."

"אבל בסוף פשטתם רגל."

"לא בדיוק אבל הפסקנו להרוויח בגלל המשבר הכלכלי, וגם בגלל שבסוף נמאס לי ורק רציתי לחזור הביתה, הפסקתי לעזור וכל הזמן רבנו... אם היינו מחזיקים מעמד יחד בסוף היינו יוצאים מזה וחוזרים להיות ריווחיים."

"באמת? את יודעת מירי שבועז אמר לי שהוא עוד אוהב אותך."

"גם אני אוהבת אותו, הוא נורא מעצבן אותי אבל סך הכל אני אוהבת אותו."

"מתי אתם מתגרשים?"

"כשבועז ימצא זמן להתעסק עם זה, מבחינתי אפשר להשאיר הכל ככה, לא דחוף לי להתגרש."

"אתם לא נורמאליים, אני בחיים לא אבין אתכם." התמרמר עדן ולא הבין למה אחותו ואימו צוחקות ממנו.

ככל שמועד הפתיחה התקרב עבדו בועז ועדן קשה יותר ושהו יותר זמן ב'דיינרס' שלהם, ועל הדרך התיידדו והתקרבו ונעשו חברים ממש טובים. עדן קינא בחברות שנרקמה בין השניים ופעמים רבות חש כמו גלגל חמישי. הוא התחיל לצבור מרירות נגד מאור שפעם העריץ אותו ועשה הכל כדי לפנק אותו ועכשיו היה עסוק מידי בשבילו, וכעס עוד יותר על בועז שלתחושתו גזל ממנו את מאור שלו. לא די בכך שהוא רימה אותו ושיחק בו, הורס את תמימותו כשהיה נער, עכשיו הוא מוסיף חטא על פשע, מתגרש מאחותו, משאיר אותה הרה עם ילדו, ומשתלט על בן זוגו.

הוא התאמץ מאוד לשלוט ברגשותיו, לא לחשוף את זעמו ואת תחושת המרירות שלו וחזר ושינן לעצמו שזו רק תקופה לחוצה שתעבור, ושאחרי שה'דיינרס' יפתח ויתחיל להתנהל בצורה מסודרת מאור יהיה עסוק פחות ובועז יפסיק להסתובב סביבם ולא יידחף להם יותר לחיים.

"זהו, הכל מוכן, ונשאר רק לשכור מלצריות וטבח." הודיעו לו בועז ומאור שבוע לפני הפתיחה.

"חשבתי שמאור יהיה הטבח." התפלא עדן.

"לא, אני אהיה מנהל המטבח." הסביר מאור, "אבל צריך טבח ועוזר טבח שיבשלו, וצריך גם שוטף כלים ופיקולו וארבע מלצריות בכל משמרת."

מאור הדביק מודעת דרושים על דלת ה'דיינרס' וליתר ביטחון גם עשה סבב טלפונים בין כל מכריו כדי להפיץ את השמועה שהם מחפשים עובדים. הגיעו הרבה בנות נחמדות וצחקקניות, הגיעו כמה טבחים שהציגו את עצמם כשפים, וחלק מהם אפילו ידעו לבשל, ואז, יום אחד לפני הפתיחה, נכנס ל'דיינרס' צעיר חטוב, כהה עור ושרירי עם עיניים שחורות מאוד ושאל אם משרת עוזר הטבח פנויה.

מאור שחסר לו עוזר טבח שמח מאוד, ואחרי ראיון חפוז שכר את הצעיר שהכריז ששמו כוכב. הוא לא הצטער על כך, כוכב היה חרוץ וחזק ועשה כל מה שביקשו ממנו, אבל בסוף יום העבודה הודה בביישנות שאין לו עדיין דירה ושאל אם יש למאור או לבועז פתרון לבעיה הזו.

"אצלי כבר ישנים שני שפים." הצטער בועז שכוכב מצא חן בעיניו מאוד, "אתה חושב שעדן יתנגד לארח את העוזר טבח שלנו לכמה ימים?"

"אני בטוח שלא." השיב מאור העייף, למרות שלא היה בטוח כלל, עדן נעשה כזה רגזן ועצבני לאחרונה, אבל הרי הם לא יכולים לזרוק את כוכב לרחוב...

הוא חייך אל כוכב שחייך אליו חזרה חיוך רחב ויפה, חושף גומות חן ושיניים לבנות ומבריקות, והזמין אותו למכוניתו. כשהם נכנסו הם מצאו את עדן מתנמנם מול הטלוויזיה. הוא כיבה את הטלוויזיה, קם ובהה בפליאה בכוכב.

"זה כוכב, הוא עוזר הטבח החדש ועד שהוא ימצא דירה הוא יישן אצלנו." הכריז מאור בתקווה שעדן יתנהג בנימוס ולא יעשה לו בושות

לרווחתו עדן לא התעצבן ולא שאל שאלות קנטרניות ואחרי שהפסיק לבהות בכוכב הוא נהג כמארח מושלם, הראה לו את חדר האורחים, והזמין אותו להתקלח אם מתחשק לו.

"מצטער שהפלתי אותו עליך בלי אזהרה, אבל הוא הגיע רק היום בבוקר." אמר מאור לעדן כשהם הגיעו סוף סוף למיטה והתכוננו ללכת לישון.

"זה בסדר, אין בעיות, הוא נראה נחמד, הוא אתיופי?"

"לא יודע, יכול להיות, לא שאלתי, העיקר שהוא עובד טוב." מלמל מאור, מותש מעבודה ונרדם בלי לדעת שעדן שוכב ער ומפנטז על גופו החטוב, השחור מבריק של כוכב, תוהה אם גם התחת שלו שחור וחטוב, ואם זה נכון שלשחורים יש זין גדול במיוחד. 

עדן קיבל תשובה לשאלה הזו כמה שבועות אחר כך כשפתח בחיפזון את דלת המחסן כדי להביא דחוף לשף קופסת שימורי מלפפונים בחומץ, ונעצר נדהם למראה כוכב ובועז שניהם ערומים למחצה, אוחזים זה באברו של השני, מתנשפים ומיוזעים. עורו השחור של כוכב הבהיק באפלולית המחסן ואברו נראה גדול ומאיים בתוך כף ידו של בועז שנראה חיוור ורופס כנגד גופו הכהה והשרירי של עוזר הטבח הצעיר. לרגע קפאו שלשתם נדהמים ונבוכים ואז עדן שהתעשת ראשון סגר את דלת המחסן וחזר למטבח להגיד לשף ניקולאי שהוא לא מצא את המלפפונים בחומץ ובכלל, שיעזבו אותו הוא לא עובד בדיינרס הוא מורה שנמצא בחופש חנוכה וזה שהוא ומנהל המטבח גרים יחד לא אומר... עדן לא הספיק לשטוח את טענותיו בפני השף ניקולאי, בחור גבוה ומלא בשר עם סט מרשים של קעקועים על זרועותיו העבות, כי עוד לפני שהספיק להגיע אליו הסתער עליו מאור חיבק אותו וסחף אותו החוצה לעבר מגרש החנייה שם המתינה להם מכוניתם הנאמנה. "מצטער על האיחור," התנשף מאור, "היה איזה עיכוב בגלל... אה, והשף אמר שזה בסדר, הוא מצא כבר את המלפפונים שלו ואתה לא צריך ללכת לחפש אותם, יאללה, בוא ניסע לפני שהם יזכרו שהם צריכים ממני עוד משהו." צחק מאור, התניע את הרכב, חגר את עצמו, פקד על עדן להיחגר גם כן ויצא לעבר הצימר המפנק שהם הזמינו לעצמם כדי לבלות יחד קצת זמן איכות בחופשת החנוכה.

הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על המחזה שנגלה לנגד עיניו במחסן, המראה הטריד אותו, הלהיט אותו, הרגיז אותו וגרם לו להיות חרמן כל כך עד שהוא הצליח לעייף אפילו את מאור. הם בילו את רוב אותו סוף שבוע במיטה או בג'קוזי וחזרו הביתה מותשים אך מרוצים מאוד.

רק בדרך חזרה ניסה עדן לשוחח על מה שהציק לו, אבל מחמת המבוכה העדיף ללכת סחור סחור והצליח לבלבל את מאור שלא הבין למה הוא שואל שאלות משונות כל כך, ומה פתאום אכפת לו מי מהעובדים בדיינרס הומו או לא? ומי מזדיין עם מי?

"מה אכפת לך מי הומו ומי לא? מה זה משנה בכלל מה כל אחד מעדיף במיטה? מה שחשוב זה מי יודע לבשל, מה זה השאלות המשונות האלה עדן?"

"סתם, לא חשוב, פשוט רציתי לדעת..." מחשש שמאור יראה בו רכלן חסר חיים המציא עדן תירוץ שיסביר את החטטנות שלו. "זה לא שלי אכפת, אבל אני שואל בשביל מירי, אחותי שאלה אם בועז מצא לו מישהי או מישהו, אני חושב שהיא עדיין מקווה שהוא ישנה את דעתו בנוגע לגט."

לשמחתו של עדן מאור קנה את הסיפור שלו וגילה לו שבועז שכר כמלצריות את הבנות הכי יפות וסקסיות, וכמלצרים את הבחורים הכי חטובים והומואים, "אבל בסוף," מילא פיו צחוק, "הוא נדלק דווקא על הבחור השחור הזה, כוכב. זוכר את כוכב שישן אצלנו בלילה של הפתיחה? אז עכשיו הוא ישן אצל בועז, ולאחותך אתה יכול להגיד שתשכח מבעלה כי לפי איך שהוא דלוק על התחת השחור של כוכב..." הוא גיחך, "כדאי שהיא תשיג גט כמה שיותר מהר כי בעלה לגמרי בעניין של גברים."

"מוזר, לא ידעתי שאצל האתיופים יש הומואים." העיר עדן בתמימות מעושה.

"יש." קבע מאור בביטחון, "בכל מקום יש, אז למה שאצלם לא יהיו? אבל כוכב בכלל לא אתיופי, הוא מהכושים העבריים של דימונה."

"אז הוא אפילו לא יהודי," התפלא עדן, "אבל..."

"אבל מה? מה רצית להגיד?"

"רציתי להגיד ש... עזוב, זה לא חשוב."

"בכל זאת," התעקש מאור, מלכסן אליו מבט משתומם.

"עשו לו ברית מילה." חשף עדן שלא הצליח להתאפק יותר.

"באמת? ואיך, אם מותר לי לשאול, אתה יודע דבר כזה?" התחדד קולו של מאור בחשדנות.

"ראיתי אותם, את כוכב ואת בועז, זה לא היה בכוונה, הלכתי למחסן להביא מלפפונים בחומץ והם היו שם ו... מה אתה צוחק? השף ביקש שאני אעשה טובה ואביא לו אז..."

"עכשיו אני מבין למה היית חרמן כזה." הצטחק מאור.

"לא נכון," מחה עדן, "זה בכלל לא היה בגללם, מה פתאום? זה רק שהיית נורא עסוק בזמן האחרון וכמעט שלא היה לך זמן אלי, ולכן..."

"בסדר, בסדר," נחפז מאור להרגיע, "די להתעצבן, אני סתם צוחק."

"אני לא מתעצבן." נחפז עדן להרגיע, ליטף את ברכו של מאור והוסיף חיוך, דוחק ממוחו בכוח את מראה גופו של כוכב.

למרות כל מאמציו של עדן להפסיק לפנטז על כוכב ולהשקיע את עצמו בעבודתו ובזוגיות הפורחת שלו עם מאור כל מפגש מקרי עם הצעיר הסקסי והחייכני הסעיר אותו. היחיד שהבחין בכך היה בועז שהטיב להכירו, והבחין איך הוא מציץ בגניבה בכוכב ומיד מסב את עיניו בהבעת אשמה.

"החלטנו לחגוג את סוף השנה האזרחית במסיבה בדיינרס, כל העובדים ובני זוגם מוזמנים, אתה חושב שמירי תרצה לבוא?" שאל בועז את עדן.

"לא יודע, אתה רוצה להזמין אותה? אבל אתם כבר לא יחד, חשבתי שאתה עם כוכב עכשיו."

"אנחנו גרים יחד, אבל הוא לא ממש בן זוג שלי, אנחנו בסוג של זוגיות פתוחה."

"באמת?" הסמיק עדן במבוכה, "לא ידעתי."

"כוכב גר כל החיים בדימונה עם הורים מאוד דתיים וקפדנים. הוא ברח מהבית כדי להיות חופשי ועכשיו, כשאף אחד לא משגיח עליו, הוא חוגג, אני לא מסוגל לרסן אותו והאמת שאני גם לא מעוניין, הוא צעיר, הוא יפה, הוא חרמן, שיעשה חיים כל זמן שהוא יכול."

"אני רק מקווה שהוא נזהר."

"כן, הוא נזהר, הוא לא טיפש. אז מה דעתך, מירי תסכים לבוא?"

"לא יודע, למה שלא תתקשר אליה ותשאל?"

"כי היא מסננת אותי."

"באשמתך, זה בגלל שאתה מציק לה שתעשה הפלה."

"אני מבטיח לא להציק לה יותר, נשבע לך שלא, תתקשר אליה אתה, אותך היא לא תסנן."

עדן התקשר לאחותו שהייתה כבר בתחילת החודש השביעי ושאל אם היא מוכנה לדבר עם בעלה.

"לדבר על מה?" רטנה מירי בעצבנות.

"הוא רוצה להזמין אותך למסיבת סילווסטר, והוא מבטיח לא להציק לך יותר."

"יפה מצידו, אבל אני לא במצב של ללכת למסיבה, אני בקושי זזה."

בועז חטף מעדן את הטלפון שלו והתחיל להתחנף במרץ למירי, מבטיח לה שהיא נראית נפלא ושההיריון הולם אותה, "אל תשכחי שבעוד חודשיים תלדי ואז לא תוכלי לצאת יותר מהבית, מי יודע כמה זמן יעבור עד שתוכלי לבלות שוב, בואי בבקשה, אני מבטיח להשגיח עליך ולא להציק."

מירי שהייתה תקועה יותר מידי זמן בבית הוריה, משועממת ועצבנית, השתכנעה ואפילו הסכימה להניח לבעלה לקחת אותה למסיבה.

זו הייתה מסיבה מוצלחת מאוד, בועז נאם נאום קצר והודה לכולם על עבודתם המסורה, סיפר שהדיינרס הוא הצלחה עצומה, הבטיח לכול העובדים בונוס חג נאה, והזמין את כול הנוכחים לחגוג עד אור הבוקר.

הצעירים רקדו ושתו ושמחו, המבוגרים יותר רק אכלו ושתו, ואילו בועז ומירי פרשו למשרד הקטן של בועז ועדן, הסתגרו בתוכו, שוחחו ארוכות ואיכשהו הצליחו לגשר על הפערים, לסלוח אחד לשני ולהתפייס.

"את חוזרת לגור עם בועז? הוא יודע שאת עומדת ללדת בעוד חודשיים?" השתומם עדן לשמע הבשורה.

"כן, בטח." הנהנה מירי, ממשיכה לארוז במרץ את חפציה.

"אז זהו, עכשיו הוא כבר מוכן להיות אבא?" הופתעה אימא של עדן.

"כן, הוא הלך לפסיכולוג והצליח להבין שההתנגדות שלו לאבהות נובעת מפחד בגלל שהייתה לו ילדות קשה. הוריו רבו כל הזמן וזה צילק אותו, עכשיו הוא מוכן לנסות לעשות תיקון ולהיות אבא."

"ממש נס חנוכה." הצטחק אביו שעם כל אהבתו לביתו לא ממש רצה לגור עם תינוק בכיין. הוא העדיף שביתו תגור עם בעלה, תגדל איתו את ילדם ותניח לו להיות רק סבא.

אשתו הייתה מאוכזבת מעט, אבל התרצתה אחרי שמירי הבטיחה לה שהיא ובועז ימשיכו לגור קרוב אליה ושהיא תראה את הנכד כל יום.

"אבל מה יהיה עם כוכב? הוא לא יכול להמשיך לגור אתך." לחש עדן לבועז כשהם נשאו יחד את מזוודותיה של מירי לרכבו.

"ברור שלא, הוא מחפש דירה משלו, ואם לא אכפת לך עדן, אני אודה לך אם תיתן לו לגור אצלך לכמה ימים, אני יודע שזו בקשה גדולה, אבל זה עניין זמני עד שהוא יתארגן על עצמו."

עדן החליף מבט עם מאור שחייך והנהן, "בטח, אין בעיות." אמר בחביבות.

עדן משך בכתפיו, "טוב, בסדר." אמר וקיווה שאיש לא מבחין שהוא מסמיק. 

"אני מקווה שלא נצטער על הנדיבות שלנו, יכול להיות שהיינו צריכים לסרב." העיר עדן כשהם כבר היו לבד במיטה, הרחק מטווח שמיעתו של האורח שלהם, "האמת, קצת הופתעתי כשהסכמת כל כך מהר."

"כמו שאמר אוסקר וויילד הגדול," טפח מאור על לחיו של עדן, ספק טפיחה ידידותית ספק סטירה קלה, "הדרך היחידה להתגבר על פיתוי היא להיכנע לו." הצהיר, וחייך חיוך מלוכסן שפתאום נראה לעדן מרושע מעט.

"מה? על מה אתה מדבר? לא הבנתי, ומה קשור אוסקר וויילד לכוכב?"

מאור חזר ונשכב במיטה, "הפיתוי הוא הקשר, אוסקר וויילד, זכר צדיק לברכה, הבין משהו בפיתויים ונראה לי שכדאי לך ללמוד מהניסיון שלו."

עדן נשכב לצידו, "אין לי מושג על מה אתה מדבר." התרגז, "אין כלום ביני לבין כוכב, וגם לא יהיה. אם הוא כל כך מוצא חן בעינייך אז שיהיה לך לבריאות, אבל אותי תעזוב."

"לא רוצה, מה תעשה לי?" הסתובב אליו מאור ונשכב מעליו, מעיק עליו בגופו החזק והבהיר.

"תיכף תראה." ענה עדן בזעף, לפת את כתפיו של מאור, נישק בחזקה את פיו והחל להתגושש איתו, ובניגוד לפעמים קודמות בהן הם נאבקו זה בזה, צוחקים ונמרחים אחד על השני, הפעם הם היו קודרים וכועסים ואפילו הכאיבו מעט זה לזה. מאור גמר ראשון, מתיז את זרעו על בטנו של עדן שגמר מיד אחריו, הדף אותו מעליו ורץ להתקלח.

כשעדן חזר מהמקלחת הוא מצא את מאור שוכב פרקדן ודמעות זולגות מעיניו העצומות, מרטיבות את הכרית.

"מה קרה חמוד? למה אתה בוכה?" נשכב עדן לצידו של מאור וניגב את דמעותיו בשולי השמיכה.

"כי... כי אני אוהב אותך, ואתה... אתה..."

"מה אני? אתה חושב שאני לא אוהב אותך יותר? למה חמוד?"

"כי אתה מסתכל כל הזמן על אחרים, ובעיקר על כוכב."

"נו, אז מה? להסתכל מותר, למה, אתה לא מסתכל?"

"כן, גם אני מסתכל. אתה לא חושב שזה עצוב נורא?"

"נורא? אל תגזים, אנחנו יחד שנתיים וזה טבעי שאחרי כל כך הרבה זמן... זה קורה אצל כולם."

"חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת, אתה לא?"

"האמת שאף פעם לא חשבתי על הנושא," הודה עדן, "מצד שני אף פעם לא הייתי עם מישהו כל כך הרבה זמן."

"שנתיים זה לא הרבה זמן." אמר מאור בעגמומיות, "הורי יחד כבר שלושים שנה והם אף פעם לא הסתכלו על אחרים, ובטח שלא בגדו, למה לנו כל כך קשה להיות נאמנים?"

"כי אין לנו ילדים ומשכנתא וכל מה שמעסיק סטרייטים, וחוץ מזה מאור, אני לא רוצה להעליב, אבל מאין לך לדעת מה ההורים שלך עשו ואולי עוד עושים כשאתה לא בסביבה?"

"סתום כבר, טיפש! אתה מדבר על אבא ואימא שלי." דחף אותו מאור בחזקה.

"די כבר, אל תהיה טמבל." צחק עדן ולכד אותו בין זרועותיו בחיבוק, "נו, די כבר מאורי, מצטער אם העלבתי, זה לא היה בכוונה, מה? אתה שוב בוכה? מה עובר עליך היום?"

"אני נוסע בעוד שבועיים עם הורי לאנגליה, לבר מצווה של האחיין שלי."

"וואלה? לכמה זמן?"

"לשבוע, הורי הזמינו שיט על תעלות בדרום אנגליה, הכל על חשבונם."

"נשמע אחלה, תבלה יפה."

"זה כל מה שיש לך להגיד לי, תבלה יפה, מה, לא תתגעגע אלי?"

"בטח שכן, אבל אל תעשה עניין, זה רק שבוע, יסתדרו בלעדיך בדיינרס?"

"כן, זה בסדר, כוכב וניקולה ייתנו יותר שעות והם יסתדרו. תגיד," העיר מאור כאילו כבדרך אגב, אבל עדן שמע את המתח בקולו, "אתה מתכוון להזדיין איתו כשאני לא אהיה?"

"עם מי? עם כוכב? אתה רציני, איזה מין שאלה זו? אתה מנסה לריב איתי מאורי?"

"לא, כן, אולי, אני לא יודע, הזדיינת עם אחרים מאז שאנחנו יחד?"

"לא, ואתה?"

"לא, אבל... אתה יודע איך זה."

"כן, אני יודע, ראיתי איך אתה נמרח על המדריך כושר החתיך הזה שבא לאכול אצלכם ארוחת בוקר, אתה מת לבגוד בי ובגלל זה אתה עושה לי את המוות, בפסיכולוגית קוראים לזה השלכה."

"בפסיכולוגית? מה זאת אומרת בפסיכולוגית? וממתי אתה מומחה כזה בפסיכולוגיה?"

"לא צריך להיות מומחה כדי להבין למה אתה מתכוון."

מאור השתתק והפך את גבו אל עדן, שותק שתיקה זועפת. עדן כמעט נרדם כשמאור שאל פתאום, "מה דעתך על יחסים פתוחים?"

"אני נגד." השיב עדן מיד, למרות שמעולם לא חשב ברצינות על הנושא, "זה מגעיל וזה נגמר תמיד בפרידה, למה, אתה רוצה שנפתח את היחסים?" כעס.

"לא, סתם שאלתי, יאללה, בוא נישן כבר."

עדן הסתיר את רגשותיו ולא גילה למאור עד כמה השיחה הלילית שלהם זעזעה אותו. ככל שחשב יותר על הרעיון של יחסים פתוחים ככה חש מוטרד ונרגז יותר. פתאום הוא הבין שמימוש הפנטזיות הלא ממש ברורות שלו על כוכב עלולות לעלות לו במחיר הקשר עם מאור, ולהפתעתו הרעיון החריד אותו. הוא לא הבין למה, אבל המחשבה על מאור נוגע בגבר אחר מילאה אותו כעס נורא. מאור הוא שלו ושלו בלבד ואין מצב שאף אחד ייקח אותו ממנו!

בשבועיים שנותרו לפני נסיעתו של מאור לאנגליה טרח עדן לחזר אחרי בן זוגו, פינק אותו במחוות חיבה, הביא מתנות קטנות, פרחים ושוקולד מריר שהיה חביב על מאור, הציע עיסוי רגליים ובילויים משותפים, ויזם סקס בכל הזדמנות. מרוב דאגה לעתיד יחסיו עם מאור הוא בקושי שם לב אל כוכב שחיפש במרץ ומצא די מהר חדר בדירת שותפים, ובעזרתו של בועז עבר דירה ופחות או יותר נעלם מחייו של עדן.

מאור נסע לאנגליה עם הוריו, חגג את בר המצווה של אחיינו ואחר כך בילה כמה ימים נפלאים עם הוריו, נהנה לשוט אתם בתעלות ברחבי אנגליה, וחזר שזוף ושמח לזרועותיו של עדן שחיכה לו בקוצר רוח.

כמה שבועות אחר כך התקשרה מירי באישון הלילה לאחיה, מעירה אותו ואת מאור משנתם ובישרה לו שירדו לה המים ושהיא חייבת להגיע דחוף לבית החולים.

"אני בא." זינק עדן ממיטתו ויחד עם מאור חש לעזרת אחותו, "מה עם בועז? איפה הוא?" שאל אחרי שהתקשר להוריו לבשר להם שהם עומדים להפוך לסבא וסבתא.

"נסע לסידורים בתל אביב ועוד לא חזר. הוא אמר לי שהוא יחזור מאוחר מאוד ואולי אפילו יישן שם אצל חבר, ניסיתי להשיג אותו אבל הטלפון שלו כבוי." הסבירה מירי בנחת.

"זה ממש חוסר אחריות לעזוב לבד אישה בחודש התשיעי." רטנה אימו של עדן שהתעקשה להגיע גם כן לבית החולים, "הוא היה אמור להיות איתה בחדר הלידה."

"הלידה הקדימה קצת," גנחה מירי, "אוי, אימא..." נאנחה בזמן שהאחות גירשה את כולם מהחדר, מרשה רק לקרוב משפחה אחד להישאר. אימא של עדן התנדבה למלא את מקומו של בועז והייתה הראשונה מלבד מירי שזכתה לראות את נכדתה הפעוטה, ומיד הכתירה אותה בתואר הילדה הכי יפה בעולם.

כולם עמדו והתפעלו מהתינוקת (עדן חשב שהיא נראית מקומטת ומעוכה, אבל שמר את המחשבה הזו לעצמו) ופתאום בועז התקשר לשאול אם מירי כבר ילדה, ובאיזה חדר היא מאושפזת.

"לך תביא אותו." פקדה אימו שמרגע שהפכה לסבתא נעשתה שתלטנית ורודנית עוד יותר מהרגיל, "ותשגיח טוב שלא יברח לנו שוב."

עדן ששנא בתי חולים ולא הבין את ההתפעלות מתינוקות שרק נולדו שמח לצאת משם, משאיר מאחוריו את מאור, מוקסם מהתינוקת הקטנה, וכבר מתחיל לפנטז על הורות משותפת עם מישהי, או אולי בכל זאת לקחת הלוואה ולהביא תינוק דרך פונדקאית?

עדן ירד בזריזות במעלית ונפגש בבועז שבדיוק יצא מרכב אחד לא מוכר. דרך שמשת המכונית הוא קלט את הפרופיל המוכר של כוכב וראה יד שחומה ארוכת אצבעות שנופפה לשלום, דקה אחר כך הפליג הרכב לדרכו, משאיר אחריו את בועז.

"מירי כבר ילדה? היא בסדר? ראיתם כבר את התינוקת? איך היא? הכל בסדר?" חקר אותו בועז, נשמע כמו כל בעל מודאג ואוהב.

"חוץ מזה שאתה שוב בוגד במירי הכל מאה אחוז." השיב עדן לאיטו, בוחן את גיסו שהצטחק קלות וצבט את לחיו, "אל תהיה ילד, אתה יודע איך זה נשים בהיריון." אמר בנחת, נשמע רגוע ולא מתנצל.

"היא בהיריון עם התינוק שלך, ואתה מזדיין עם גברים אחרים." הוכיח אותו עדן.

"אל תהיה דרמטי כזה עדן, זה רק כוכב ולמירי לא אכפת, בטח לא עכשיו, אחרי שהיא קיבלה את התינוק שרצתה." סירב בועז להתרגש.

"אז היא יודעת שאתה מזיין מהצד?"

"היא לא יודעת פרטים, ואני מקווה שלא תספר לה." הזעים בועז את פניו, "כשתהיה נשוי כל כך הרבה שנים כמוני תבין על מה אני מדבר."

"כן, אבל..."

"די ילד, אחותך קיבלה בעל ואבא לתינוקת שלה, ואני קיבלתי משפחה, מה שכל אחד מאיתנו עושה מהצד זה העסק הפרטי שלנו, ברור?" נעץ בעדן מבט חודר.

"כן, ברור." השיב עדן, "בוא נלך לראות את הבת שלך, חשבתם כבר על שם בשבילה?"

ההמשך פחות או יותר בסיפור וזה עובר