ג. דף חדש

7. הביצה

חברת ההייטק הקטנה שבה עבד שוקי מצאה חן בעיני ממבט ראשון דווקא כי היא שכנה בבניין קטן ומרופט, בשכונה צפונית נידחת מעט, והייתה חסרת כל יומרות עיצוביות. לא היו שם עציצים או מחיצות הדורות בין שולחנות העבודה הפשוטים, הרצפות היו סתם בלטות דהויות בלי שטיחים מקיר לקיר, ושום מכונת אספרסו יוקרתית לא נראתה במטבח הקטן והצפוף.

במקום הזה שתו נס קפה ואכלו ואפלות, לאיש לא היה אכפת אם אתה איש צוות או סוציומט, ומה שאתה עושה מחוץ למשרד היה עסקך הפרטי. גם אם העדפת להישאר בבית ולעבוד משם זה היה בסדר מצידם. לאיש לא היה אכפת מי ומה אתה, כל זמן שעשית את מלאכתך הניחו לך לנפשך.

כל זה הובהר לי עוד בראיון העבודה הראשון, שהיה גם האחרון, כי אחרי שאמרתי שזה בדיוק מה שאני מחפש - מקום עבודה נטו בלי תרבות ארגונית מעיקה, חופשות משותפות שיאלצו אותי לבלות עם הקולגות שלי גם אחרי שעות העבודה ושאר קשקושים מודרניים שידחפו לי לחיים בלי רשות - לחץ הבוס את ידי בשמחה ואמר לי שהתקבלתי.

הייתה רק בעיה אחת קטנה – המשכורת.

לא שהשכר שהציעו לי לא היה הוגן, יחסית לשעות העבודה הסבירות שהיה עלי לעבוד זה היה שכר מכובד, אבל בשביל אדם שצריך לשלם שכר דירה ומזונות זה היה מעט מידי.

בכל זאת חשבתי שהיתרונות של העבודה עולים על החיסרון הפעוט הזה, אמרתי שאני אשמח מאוד לעבוד שם, חתמתי על חוזה וחזרתי הביתה עם שוקי שחייך כל הדרך הביתה, חיוך שנעלם כשאמרתי לו שאני מתכנן לעבור דירה מהר ככל האפשר.

"למה?" נפלו פניו, "חשבתי שאתה אוהב לגור כאן?"

"אני אוהב, אבל אני צריך לשלם לנאווה דמי מזונות על הבנות שלי. אני לא אעמוד גם בזה וגם בתשלום שכר דירה."

"אני מבין." אמר שוקי לאיטו, מבטינו נפגשו ולרגע הייתה לי הרגשה שאני מסוגל לקרוא את מחשבותיו, קראתי וקצת נבהלתי. לאן נעלם ההומו המקצועי קר המזג וחד הלשון שהציג בפני את חוקי הביצה והסביר לי בפירוט כל כך משכנע מה מתאים ומה לא מתאים בעולם החדש אליו נקלעתי?

השיעורים שהוא נתן לי היו מאלפים מאוד, למדתי אותם בשקידה ואני בטוח שמגורים של בחור שווה ומדהים כמו שוקי עם ויאז'ה מסוגי נחשבו ללא מתאים ענק ומהדהד!

"מה אתה מבין שוקי?" נגעתי בברכו כדי להעיר אותו משרעפיו, "על מה אתה חושב?"

הוא חייך, "אני מקווה שאני חושב על מה שאתה חושב." התחכם.

"אני חושב על הכנסת שותף לדירה, אולי, אם הבנות ישנו על הספה בסלון.... אתה מכיר מישהו שרוצה להשכיר חדר אצל דוב קשיש יד ראשונה?"

"כן, אני." הניח שוקי את כפו על כף ידי שהייתה מונחת עדיין על ברכו.

"שוקי, אתה החבר הכי טוב שלי, אתה החבר היחיד שלי בעצם, אתה בטוח שזה רעיון טוב שנהיה שותפים לדירה?" הבטתי בחשש בפניו, כל פעם הייתי מופתע מחדש כמה הוא נאה, הוא היה יכול להשיג כל אחד, מה הוא מחפש אצלי דווקא?

"מה, אני לא מספיק צעיר ויפה בשבילך?" התפרץ שוקי בזעם שהדהים אותי.

נרתעתי, מופתע. "אל תדבר שטויות. אתה יודע שאתה מדהים, למה אתה כועס עלי?"

"לא יודע, סתם. אני לא כועס עליך, אני כועס על עצמי."

"למה? מה עשית?"

"עזוב, לא חשוב. זה מסובך. תראה, לא מתאים לי לגור לבד ועכשיו, אחרי שנדב עזב סופית... אנחנו מסתדרים טוב, נכון? נמאס לי כבר מכל הילדים הדפוקים האלו, אני רוצה לגור אתך כי אתה בן אדם בוגר ורציני ו... טוב, אתה לא חייב, אבל אם תרצה אז נוכל... נעים לי לישון אתך ואני חושב שגם אתה... אז אתה רוצה או לא?" הביט בי במבט חרד שגילה לי להפתעתי שמתחת לפסאדה של שוקי היפה והבטוח בעצמו, הגבר הצעיר והסקסי עם הגוף המעוצב והשרירי מסתתר ילד ביישן ולא בטוח שפוחד מדחייה. הכרתי אותו מיד, גם אצלי, בתוך הגוף הדובי והשעיר, מאחורי הקרחת והקמטים שכבר התחילו להיווצר על פני, התחבא חזי קטן, ביישן וחסר ביטחון. ילד בודד שהקפדתי לכלוא בפנים כדי שלא יסגיר אותי.

מאוד נגע לליבי ששוקי הניח לי לראות, ולו רק לשנייה, את החלק הרך והפגיע שלו, ובאמת היה לי נעים לישון איתו - ולא רק לישון – השכל הישר אמר לי שהוא ימאס בי במהרה ואני בטח אפגע עוד פעם. נו, אז מה? ולהיות לבד טוב יותר? העיקר שיהיה לי שותף לדירה שיקל על הנטל הכספי וישתה איתי קפה בבוקר.

"זו הצעה נהדרת שוקי, אני ממש מודה לך. אם אתה מעדיף שאני אעבור לדירה שלך כדי לחסוך לך את האריזה גם זה בסדר מבחינתי."

"מה שאני מעדיף זה שתיתן לי חיבוק ותגיד לי שאתה רוצה לגור איתי בלי שום קשר לבעיות הכספיות שלך."

קמתי וחיבקתי אותו, אמרתי לו שבלי שום קשר לבעיות הכספיות שלי לכבוד יהיה לי להיות שותף שלו לדירה, "ואני רוצה להזכיר לך." הוספתי, "שגם לפני שהיו לי בעיות כספיות היינו הרבה ביחד."

"כן, כי עמנואל היקר שלך לא שם עליך והיה לך חרא איתו במיטה." העיר שוקי במעין מרירות נושכנית. העובדה שהוא אמר את האמת לא הפחיתה את הכאב שגרמו לי דבריו.

הדפתי אותי מעלי, מנסה להפסיק את החיבוק, אבל הוא לא הניח לי להתרחק ממנו. "סליחה חזי." לחש לתוך אוזני, "לא התכוונתי, אל תכעס בבקשה."

איך יכולתי לכעוס עליו? הוא היה ידידי היחיד, הגבר היחיד שרצה לישון מחובק איתי וקיבל אותי כפי שאני - שעיר ושמנמן, לא צעיר ולא עשיר.

"זה בסדר, אתה צודק, התנהגתי כמו טיפש עם עמנואל, די לחפור על הנושא הזה. יאללה, בוא נתחיל להתארגן, שנלך לדבר עם בעל הבית?"

"לא צריך. אני יודע שהוא יגיד שחתמנו חוזה ושאני צריך להביא מישהו שיחליף אותי וישלם את אותו שכר דירה אחרת הוא לא מסכים."

"אז מה יהיה?"

"אל תדאג, אני אטפל בזה. קדימה, תנתק את המחשב שלי, אני הולך לארוז את הבגדים." 

שוקי טיפל בבעיה של הדירה שלו ביעילותו הרגילה וכמה ימים אחרי שעבר לגור איתי הופיע שגיא - המחליף שלו - ומיד אחרי שהמשאית שהביאה את חפציו נסעה לדרכה עשה סיבוב בין השכנים והציג את עצמו.

"אני שגיא פלד." חייך אלי חיוך מסנוור ולחץ את ידי לחיצה גברית מדויקת, "אז מה, אתה ושוקי יחד?" הרים גבות משתוממות, מעוצבות בשלמות מעוררת התפעלות שהתקמרו מעל עיניים כחולות בצבע מדהים שאיכשהו לא נראה לגמרי טבעי, אולי כי עורו היה שזוף להפליא למרות שהיינו בשלהי החורף.

"אנחנו רק שותפים לדירה." העמדתי דברים על דיוקם.

"היי שגיא." צץ שוקי מאחורי, הדף אותי קלות בכתפו הצידה ונתקע ביני לבין שגיא כאילו ניסה להסתיר אותי, "הכול בסדר? יש בעיות עם הדירה?"

"הכול מושלם." אמר שגיא בחביבות, "אני עושה סיבוב להכרת השכנים."

"בשביל מה? אתה הרי מכיר פה את כולם, את אורי כבר פגשת מזמן, וגם את שרון." אמר שוקי והיה משהו קריר ומתכתי בקולו שרמז לי שאופן ההיכרות של שגיא עם שרון הצעיר לא הייתה בדיוק לרוחו.

"נו, בחייך שוקי, איך יכולתי לדעת שהילד ... הייתי מסטול ובמועדון הזה היה כל כך חשוך. אל תעשה עניין משטויות, שנינו נהנינו ואני די בטוח ששמתי גומי."

"די בטוח זה לא מספיק טוב, ובשירותים היה אור די חזק."

"באמת?" הופתעתי, "איך אתה יודע? גם אתה היית שם?"

"חזי, אני חושב שהפשטידה נשרפת." הדף אותי שוקי לתוך הדירה וסגר את הדלת, אבל עוד הספקתי לשמוע את שגיא שואל בלגלוג אם בגלל הויאז'ה הזו הוא נעשה פתאום אימא תרזה חפרנית ומנג'סת.

"אין לזה שום קשר לחזי, הילד היה שפוך לגמרי ואתה ניצלת את זה ופשוט התנפלת עליו." התרגז שוקי.

"אוי, תנוחי כבר." צחק שגיא ואז הרחתי שהפשטידה באמת מתחילה להיחרך, רצתי למטבח ולא שמעתי את המשך הויכוח.

שאלתי אחר כך את שוקי איך הוא הכיר את שגיא ומה הסיפור שלהם, אבל הוא התחמק מתשובה והסתפק בכך שאמר ששגיא הוא דוגמא להומו מקצועי מהסוג המתועב ביותר ושאזהר ממנו.

"שוקי השתנה לאחרונה." העיר אורי שבא עם מחיצה יפנית מבודדת לעזור לי להפוך את הסלון שלנו לחדר עבודה.

"אולי עדיף שאני אשים את הבנות לישון בסלון ונכניס את המחשבים לחדר שלהן?" שאלתי.

"לא, לא. הן צריכות פרטיות ובכל מקרה אתם צריכים חדר שינה נוסף, שיהיה, זה חשוב יותר מסלון שלא עושים בו שום דבר חוץ מלראות טלוויזיה. הנה, תראה איזה יופי, המחיצה היפנית הזו מחלקת את החדר בצורה מושלמת. תעזור לי להזיז את הספה."

עזרתי לו ותוך כדי כך ניסיתי לשאוב ממנו קצת מידע בקשר לשגיא.

"תשאל את שוקי, לא אותי, שגיא הוא האקס שלו, לא שלי."

"באמת? לא ידעתי."

"יש המון דברים שאתה לא יודע חזי, ויכול להיות שככה עדיף, אתה לא רוצה באמת לבוסס בביצה הזו."

"אני רק מנסה להבין מי נגד מי." מחיתי.

"כולם נגד כולם, על כולם, עם כולם, בתוך הפה והתחת של כולם, ואם לא תיזהר זה יקרה גם לך. עזוב, אתה יותר חמוד כמו שאתה עכשיו, תמים כזה שלא ממש מבין מה קורה."

"אני לא רוצה להיות חמוד וטמבל, אני רוצה להבין."

"מה אתה רוצה להבין?" שאל שרון שהגיע מהלימודים עייף ורעב, כמו תמיד, והשליך את ילקוטו על הרצפה לפני שצנח על הספה בפישוט רגלים.

"אני רוצה להבין מה קורה בביצה, מה הסיפור עם שגיא?"

"הוא מניאק, אבל בזכותו הכרתי את אורי." חייך שרון.

"שתוק כבר ולך לעשות שיעורים. אין לך איזה מבחן להתכונן אליו?"

"כן אימא, אני כבר הולך." השתרך שרון החוצה, לא לפני שהוציא לנו לשון כדי שנדע שהוא לא מרוצה.

"החוצפן הזה! נמאס לי כבר לגדל אותו." התפרץ אורי ואחר כך צחק, "הוא ילד טיפש ואני טיפש גדול עוד יותר, אבל איך אפשר להתאפק?"

"גם אתה אוהב צעירים?"

"מי לא? חוץ מהסוטים האלו שאוהבים להזדיין עם אבא ושמתחרמנים משער לבן ומקמטים כולם רוצים צעירים, חטובים עם עור חלק שיכולים להעמיד את הזין שלוש פעמים בשעה."

"שלוש פעמים בשעה זה קצת יותר מידי בשבילי." נאנחתי.

"באמת?" צחק אורי, "אולי אתה צריך להתחיל לקחת ויאגרה?"

"אני בסדר אורי, אל תדאג."

אורי בחן אותי במבט פיקחי. "אחרי שעמנואל הסתלק היית קצת מדוכא, נכון? אבל נדמה לי שעבר לך."

"בטח שהייתי מדוכא, בדיוק קמתי מהשבעה של אימא שלי." הערתי בחמצמצות.

"כן, אני יודע מאמי, מתאים לזונה כמוהו לעשות תרגיל כזה."

"למה אתה קורא לו זונה אורי?"

"כי ככה קוראים למי שמקבל כסף על סקס."

"אני לא שילמתי לו על סקס."

"לא, אבל נתת לו לגור אצלך חינם וקנית לו בגדים ומתנות. היית שוגר דדי מושלם למרות שהוא לא ממש השקיע בך, אני מקווה שעם שוקי המצב קצת יותר נורמאלי."

הרגשתי שלחיי לוהטות מבושה ומכעס. "זה לא עסקך אורי."

"אני לא סתם רכלן חזי, זאת אומרת, אני כן רכלן, אני אוהב לדעת מה קורה אצל כולם, אבל במקרה של שוקי אני גם חבר שדואג לו."

"אין לך מה לדאוג לו, הוא בסדר."

"אם אתה אומר... תגיד, מותר לשאול אותך משהו?"

"עדיף שלא."

"אני חייב חזי. תראה, אני יודע שאני מעצבן ומביך אותך, אבל שוקי באמת חבר שלי, הכרתי אותו עוד בצבא ו... טוב, הוא ממש חבר, בחורים באים והולכים, אבל כמה חברים כבר יש לי? מעט מאוד. אני באמת דואג לו ואני חושב... יש לי הרגשה שהוא כאילו... כאילו התאהב בך."

"אל תדבר שטויות, מה כבר יש לו לאהוב בי?"

"האמת, לא יודע. תגיד, הוא פסיבי או אקטיבי איתך?"

"זה ממש, אבל ממש לא עסקך אורי!" התלהטתי, "מה פתאום אתה שואל שאלות כאלו?"

אורי התיישב על הספה ומשך אותי כדי שאשב לצידו. "כי הוא חבר שלי." חזר ואמר בקול חרישי, מקרב את פני לפניו, "אני מכיר אותו, הוא נראה טיפוס בטוח כזה, עליז, שחצן, כולם על הזין שלי, אבל הוא לא באמת כזה חזי, הוא מסתיר את זה, אבל הוא בחור רגיש עם נשמה ענקית. אם הוא פסיבי אתך מידי פעם זה סימן שהוא מאוד בוטח בך ומוכן לתת לך את הלב, אל תפגע בו בגלל שהחרא הקטן הזה שבר לך את הלב."

"החרא הקטן זה עמנואל?" שאלתי, קומץ אגרופים מרוב זעם.

"כן, ואני לא סתם מלכלך חזי. אני יודע שבאמת אהבת אותו, אבל לא היה לך מושג מי הוא ולאף אחד לא היה אומץ לגלות לך. טוב, זה סיפור שנגמר, זה לא חשוב עכשיו, מה שרציתי להגיד לך זה שתהיה נחמד לשוקי כי לא מגיע לו שתפגע בו בגלל שעמנואל התעלל בך, בסדר?"

לא ידעתי איך לענות לו ולכן שתקתי קצת, חושב על דבריו, ולבסוף קמתי והתחלתי לגרור את המחיצה שאורי הביא לפינה שבה עמדו המחשבים שלי ושל שוקי. הוא הבין שהשיחה נגמרה, קם, תפס את הצד השני של המחיצה ועזר לי להרים אותה ומרגע זה ואילך לא דיברנו יותר על שום דבר חוץ מעיצוב הסלון.

8. יחסים סגורים

"אני חושב שארגנו הכול יפה מאוד." אמרתי לשוקי אחרי שסיימנו לסדר את כל החפצים שלנו במקום ולקבוע את כל סדרי הבית ברוח טובה וסובלנית ובלי עצבים. קבענו הכול ביחד, כל דבר היה נושא לדיון רציני, ממיקום המגבות במקלחת, ועד לארגון הכוסות לשתייה בארון מעל הכיור. אמנם פה ושם היו לנו כמה חילוקי דעות קטנים, אבל הם הסתיימו בקלות בפשרות שהתקבלו על דעת שנינו. הוא ויתר קצת והסכים שעדיף לשים את שואב האבק בארון ולא זרוק מתחת למיטה, ואני הבנתי שהוא צודק ומקומו של העציץ עם הדקל הננסי במרפסת ולא בסלון. אחרי כמה ימים של עבודה כל חפץ בבית הגיע למקומו בשלום ויכולנו סוף סוף לנוח.

"אני מרגיש כמעט נשוי לך." הצטחקתי אליו כשהתיישבנו בסופו של דבר על המרפסת עם כוסות קפה והנחנו רגלים עייפות על המעקה.

שוקי לכסן אלי מבט מהיר וחשאי וידעתי שהוא שוקל אם עדיף להגיד מה שהוא חושב או שאולי כדאי לשתוק.

"נו, תגיד כבר. אני יודע שאתה רוצה."

"אני לא יודע אם לא מוקדם מידי לדבר על זה, אם לא מתאים לך חזי אז תגיד."

"איך אני יכול לדעת אם מתאים לי אם אני לא יודע למה אתה מתכון? על מה רצית לדבר?"

"על היחסים שלנו." אמר שוקי באי נוחות, בוהה לתוך שאריות הקפה שלו.

"לדבר זה תמיד טוב, זה מה שאמרה לנו היועצת נישואים."

"אבל בסוף התגרשתם."

"כן, אבל לפחות נשארנו חברים. נו, תגיד, מה כבר יכול להיות?"

"אני פוחד שתתרגז ותגיד שאני מבלבל את המוח."

"אני מבטיח לא להתרגז, מה רצית להגיד?"

שוקי הניח את הכוס על השולחן ונשם נשימה עמוקה שמתחה את גופיית הטריקו השחורה שלו על חזהו הרחב, ושוב התפלאתי מה הגבר השרירי והמרשים הזה שמשך מבטים של גברים ונשים כאחת כשפסע ברחוב מחפש דווקא אצלי.

"אתה זוכר איך הסברתי לך שאין מונוגמיות אצל הומואים וכל זה?"

"בטח, חקקתי כל מילה על לוח ליבי. אתה הגורו שלי לענייני הומואים שוקי." חייכתי.

"לא גורו ולא נעלים." רטן שוקי בזעף, "הייתי רוצה שתשכח מה שאמרתי, זה דופק הכול אם כל הזמן בוגדים, החלטתי שאני רוצה לסגור את היחסים שלנו."

"באמת?" הופתעתי, "אתה בטוח? כי בקטע הזה שוקי אתה זה שיצא מופסד בגלל שאני בעצם... חוץ ממך ומעמנואל ... אתה יודע, אני עם הצורה שלי והגיל שלי ... מי בכלל יסתכל עלי?" תהיתי וסקרתי את פניו הנאות.

הוא לא היה יפיוף מתוק כמו עמנואל וליבי לא קיפץ למראה חיוכו, אבל הוא בהחלט היה בחור נאה עם פנים גבריים מושכים, חיוך נעים ומבט נבון. לא יכולתי להפסיק להתפלא, מה הוא מוצא בי?

"אני לא מבין מה אתה מוצא בי? בעוד כמה חודשים אני אמאס עליך לגמרי."

"אוף! שתוק כבר, טמבל." הדף אותי שוקי לעבר הקיר, תפס את פני בכפות ידיו הגדולות ונישק את פי בכוח.

"זאת לא תשובה." מחיתי וניסיתי להדוף אותו ממני.

הוא הניח לי מיד וחזר והתיישב נזוף בכיסאו. התיישבתי לצידו והנחתי את ידי על ברכו. "שוקי, תדבר איתי. מה הסיפור?"

"אין שום סיפור מיוחד." אמר שוקי, "זה רק שאני כבר בן שלושים ואחת, עוד מעט שלושים ושתיים ונמאס לי, פשוט נמאס לי מכל הסיפור הזה. רק אחרי שראיתי איך אתה מנסה להסתגל לחיים של הומו ולהשתלב בינינו ... רק אז פתאום הבנתי איזה חיים דפוקים אני חי. בהתחלה רק רציתי לעזור לך, להדריך אותך שלא תיפגע כמו שאני נפגעתי, ולאט לאט... אתה יודע, למדתי להכיר אותך, ראיתי איך אתה עם הבנות שלך ועם גרושתך, ואיך היית כל כך סבלני ומתוק עם עמנואל ו...." הוא נאנח, "פתאום הבנתי שאני מקנא, שגם אני רוצה... אתה מבין?"

"לא כל כך. מה אתה רוצה שוקי?"

הוא הניח את כפו על כפי, דוחק את אצבעותיו היפות והארוכות בין אצבעותיי, "אני רוצה מישהו שעוד לא התקלקל, בן אדם שיודע איך לאהוב מהלב, לא רוצה עוד ילד מפונק שחושב רק על בגדים ובילויים והרושם שהוא עושה במועדון, רוצה גבר עם נשמה, אתה מבין?"

הוא הניח יד על עורפי והביט ישר בעיני, מסמיך את מצחו למצחי, "אני יודע שמאוד אהבת אותו ובאמת כאב לי כשראיתי איך אתה סובל כשהוא עזב, אבל שמחתי שהוא הסתלק, מאוד שמחתי."

"אני מבין." אמרתי לאיטי, מנסה לעכל את דבריו, "אז אתה רוצה שנהיה כאילו ... שלא רק נגור יחד ונזדיין מידי פעם אלא גם ... שנהיה ממש זוג?"

"כן." הנהן שוקי, מביט בי במתיחות, "אני יודע שזה לא הוגן לבקש ממך דבר כזה, אתה כמעט לא הספקת לעשות כלום ואני כבר מיציתי, אבל תאמין לי, אם מתחילים לעשות סקס עם אחרים בסוף הכול מתפרק, ובדרך כלל מתפרק רע."

ליטפתי את לחיו. "אם אתה תוכל להתאפק שוקי אני לא חושב שלי תהיה בעיה, אחרי כל כך הרבה שנים של נישואים אני כבר מתוכנת למונוגאמיות."

"אף פעם לא בגדת באשתך?"

"לא." הודיתי, "זאת אומרת, חשבתי והסתכלתי, וחלמתי, ואחרי שהתחברתי לאינטרנט גם הייתי קצת בפורומים ובצ'אטים, אבל אף פעם לא עשיתי משהו אמיתי, אני לא חושב שאני מסוגל להיות עם בן אדם אחד ואחר כך לחזור הביתה ולישון עם אחר... וכל השקרים שצריך לספר... זה לא מתאים לי. נו, די, מה אתה צוחק? זו לא אשמתי שאני שקרן גרוע, זה החינוך של אימא. אתה יודע שהיא התאלמנה בגיל שלושים ולא הסכימה אף פעם לפגוש גבר אחר? דווקא הציעו לה, אבל היא לא רצתה לשמוע על זה, מבחינתה היא נשארה נשואה לו אפילו אחרי שהוא מת."

"ארבעים שנה לחיות לבד זה המון זמן."

"היא לא הייתה לבד, היה לה אותי, ואני זוכר שהיא תמיד אמרה שהיא פחדה להכניס גבר זר לבית כי היא חששה שאני לא אסתדר עם אבא חורג. היא כל כך אהבה את נאווה, וכל כך שמחה שהתחתנתי ... לפעמים יש לי הרגשה שהיא חלתה מרוב אכזבה ממני ושאם לא הייתי מתגרש היא עדיין הייתה חיה."

"יחזקאל, לא! אל תלך בכלל למקום הזה." מחה שוקי, "אין בזה טעם, אתה סתם מכאיב לעצמך."

"אתה צודק. בסדר, נו, בוא ניכנס, אנחנו עושים הצגות לשכנים."

נכנסנו ומיד הלכנו למיטה.

"שוקי, דיברתי עם אורי והוא אמר..."

"דיברתם עלי?" התרגז שוקי, "אני אכפכף את הרכלן הקטן הזה, הוא חתיכת שקרן, אל תאמין לאף מילה שלו."

"בסדר, אני לא מאמין."

"מה הוא אמר?"

"מה זה חשוב? הרי הוא שקרן."

"בכל זאת, תספר לי מה הוא אמר."

"הוא אמר שהוא חבר שלך, ושהוא דואג לך, ושהוא חושב..." שוקי הקשיב לי במתיחות גדולה מידי ולכן החלטתי שדיברתי די. "שכחתי מה הוא חושב, מה זה משנה? תגיד שוקי, איך אני יכול לדעת אם אני פסיבי או אקטיבי?"

שוקי שכח את אורי ופרץ בצחוק. "תנסה גם וגם ותחליט מה אתה הכי אוהב."

"ואם אני אוהב גם וגם? זה אומר שאני ורסיטלי?"

"זה אומר שאתה סקס מניאק. בוא הנה גם וגם שכמוך, ותביא אתך את הזין המדהים שלך."

"ידעתי, כל מה שמעניין אותך זה הזין שלי, עלי אתה לא חושב! ואתה זה שקורא לי סקס מניאק? באמת, הנוער בימינו." התגלגלנו במיטה, צוחקים, מתחבקים, מתנשקים, מנסים כל מיני תנוחות, עד שהתעייפנו ונרדמנו.

בחודשים שבאו אחר כך היינו עסוקים בבניית שגרת חיים שתהיה נוחה גם לי וגם לו. גיבשנו לוח תורנויות לניקיון, קניות ובישולים, התארגנו ככה שלא נעלה זה לזה על העצבים. שנינו הסכמנו שאנחנו לא חייבים לעשות הכל יחד, צריך שלכל אחד מאיתנו תהיה פינה משלו ככה שלא נתקל זה בזה כל הזמן. בבקרים השתדלנו ללכת למשרד לפי תורות – יום הוא ויום אני - ככה שלכל אחד מאיתנו היה זמן להיות לבד בבית.

בערבים שוקי יצא מידי פעם עם חברים ותמיד הזמין אותי להצטרף, אבל לא עשה סיפור אם העדפתי להישאר בבית עם ספר, או ללכת לישון מוקדם. נתנו זה לזה מרווח לנשום ואולי בגלל זה תמיד שמחנו לסיים את היום בשינה משותפת.

להפתעתי הרבה דווקא אחרי שהתחלנו לחיות יחד והפסקתי לחפש סקס פתאום היו לי כל מיני הצעות שחלקן היו מביכות וחלקן מצחיקות. חברים ומכרים של שוקי ניסו כנראה להבין מה הוא מצא בי והחליטו שהכי טוב לבדוק אותי אישית. פתאום גברים שבקושי הכרתי דחפו לי פתקים עם מספרי טלפון והצעות לכיסים, והנועזים נכנסו אחרי לשירותים וניסו לפתות אותי לסקס מהיר בו במקום, או לפחות לפגישה אתם במקום אחר.

לכולם סירבתי בנימוס, אם כי לפעמים התקשיתי בכך. איך אפשר להגיב בנימוס כשגבר שיכור דוחף לך יד למכנסים ומנסה לבדוק מה מתחבא לך בתחתונים?

כמה הגיבו בצורה די מגעילה כשהדפתי אותם והזכירו לי שאני סתם ויאז'ה שמנה, ואיך אני מעז לא לרצות אותם? הרוב סתם צחקו ועברו להציק למועמד הבא בתור. למרות שהיו אפילו כמה נחמדים שהתנצלו התחלתי לסלוד מגברים שיכורים. נשים שתויות היו הרבה יותר נחמדות מהומואים שיכורים, ובין כה וכה כל הסצנה הזו של בילוי במועדונים וריקודים התחילה לעייף אותי. היה לי בן זוג קבוע שרצה אותי תמיד, ומעולם לא היה עייף מידי לסקס, והרגשתי די מטופש בין כל הילדים המפזזים על רחבת הריקודים, שותים יותר מידי, מתמסטלים מכל מיני כימיקלים ומתמזמזים בפומבי בלי שום עכבות.

לאט לאט התחלתי להבין שאתה יכול להיות הומו גם בלי העניין הרעשני, היקר והמעיק הזה של בילויי סופי שבוע ונשארתי יותר ויותר בבית.

גם שם היו מקרים מביכים, בעיקר עם שגיא שפיתח מעין אובססיה כלפי, לא כי נדלק עלי, בכלל לא הייתי הטעם שלו - הייתי זקן, שעיר ושמן מידי לטעמו - והוא לא היסס להגיד לי את זה כל פעם אחרי שדחיתי אותו בחיוך, מסביר לו שוב שאני עם שוקי עכשיו ושהחלטנו על מונוגמיות.

שגיא ניסה לשכנע אותי שאני אידיוט לסרב לבחור מדהים כמוהו, וששוקי בטח בוגד בי על ימין ועל שמאל, והתעצבן כהוגן כשהגבתי במשיכת כתפיים אדישה.

לא סיפרתי אף פעם לשוקי על מעללי חבריו ומרעיו. לא לקחתי יותר מידי ברצינות את כל מה שהם אמרו, רובם היו בין כה וכה שיכורים ולמה לעורר מהומות ומריבות בגלל שטויות שישכחו למחרת?

שתקתי והמשכתי להתרחק לאט לאט מכל הקטע של הבילויים ההמוניים, מסתפק במסיבות פרטיות בלבד, ורק אצל אנשים שחיבבתי וידעתי שלא תהיה אצלם מוזיקה חזקה מידי. באופן מאוד לא מפתיע תמיד היה מדובר בגברים בגילי או מבוגרים יותר שאתם הייתה לי שפה משותפת.

זה לא שנעשיתי פתאום צדיק טהור וזך לבב, עדיין המשכתי להסתכל על בחורים צעירים, דקים ובהירי עור, ולהחסיר פעימה כשבעל עיניים תכולות ותלתלים בלונדיניים חייך אלי, אבל ידעתי שהם בשבילי כמו נרות חנוכה - לראותם בלבד. אני את מסיבת החנוכה שלי כבר חגגתי. נגסתי מלוא פי בסופגנייה מתוקה, קיבלתי כאב בטן רציני ועכשיו, אחרי שהחגיגה נגמרה והנרות כבו כל מה שנשאר לי זה להתענג על הזיכרונות, להסתכל באנחה מהצד במה שמעולם לא יהיה שלי עוד ולשתוק.

במובן מסוים חשבתי לעצמי חרש, שומר בזהירות את המחשבה הזו ביני לביני, אין הבדל כל כך גדול בין חיי כגבר נשוי לאישה, סטרייט מהוגן בימים והומו מתוסכל בלילות, לבין חיי כיום.

נכון, מאז גירושי הייתי הרבה פחות מתוסכל וחיבבתי מאוד את שוקי, חיבבתי אותו כמעט כמו שחיבבתי את אשתי אם כי איתו נהניתי הרבה יותר במיטה - בכל זאת, היה לו זין - אבל הידידות, החיבה, הנאמנות והנוחות שנוכחותו בחיי הרעיפה עלי היו דבר אחד, והטירוף המתוק של ההתאהבות וההתרגשות שהביא עמנואל לחיי היו דבר אחר לגמרי.

אני מודה שהתגעגעתי, בטח שכן, אבל בגיל של כמעט ארבעים אתה משלים שיש דברים שכבר לא יקרו לך יותר, דברים כמו להעמיד את הזין יותר מפעמיים בלילה, או לגדל רעמת שערות, או להיות מאוהב עד כלות בנער צעיר ויפה שהיית צריך לאהוב כשהיית בגילו ולא העזת.

לא גיליתי לשוקי את המחשבות הללו שנחו להן בשקט בירכתי מוחי, מבצבצות להן מידי פעם מחדש, בעיקר אחרי שהייתי חולם שוב על עמנואל חלומות שהיו גורמים לי להתעורר חרמן ומתנשם, ולשלוח יד אל שוקי שתמיד שמח להתעורר בצורה כזו, ולא חקר מה בדיוק גרם לי להתחרמן עליו עם עלות השחר.

אולי היה אבק של בגידה בשתיקה שלי, אבל לכל אחד יש זכות לקצת פרטיות בחייו, ומה יותר פרטי מזיכרונותיו של בן אדם? הרי גם שוקי לא סיפר לי אף פעם מה בדיוק קרה בינו לבין שגיא, איך הם נפרדו ולמה הם מתנהגים בקרירות זה כלפי זה?

דווקא ניסיתי לשאול, אבל שוקי התחמק באלגנטיות והסב את הנושא לכיוון אחר.

"נפרדתם בגלל ששגיא תקף את שרון בשירותים של המועדון?"

"לא, נפרדנו עוד קודם, אבל עד אז היינו ביחסים די טובים. המקרה הזה הוכיח לי שהוא לא האיש שחשבתי שהוא, זה הכול." סתם ולא פירש.

לא הרפיתי והמשכתי לחקור, "אז ככה אורי פגש את שרון? שגיא התנפל עליו ואורי הציל אותו?"

"זה לא היה כל כך דרמטי חזי, אל תגזים. זה קרה לפני שנה ומשהו, שרון היה אז בן פחות משש עשרה, ברח מהבית במושב כדי להיכנס למועדון של הומואים, וכמובן שהשומר לא הסכים להכניס אותו בלי תעודת זהות. אורי ריחם עליו והכניס אותו איתו כי מותר לקטינים להיכנס רק עם מלווה והם באמת רקדו קצת יחד ודי נהנו, ואז שרון הלך להשתין וחזר בוכה עם חולצה קרועה. אורי לקח אותו הביתה ומאז הוא פשוט נשאר אצלו. רק כמה ימים אחר כך התברר ששגיא התנפל עליו וניסה ... לא יודע בדיוק מה הוא ניסה, שגיא טוען שהוא היה שיכור והוא בקושי זוכר מה קרה, ושרון מסרב לדבר על זה, אומר שלא היה כלום בעצם ושהוא סתם נבהל וזהו."

"אולי זה לא היה רעיון טוב להביא לפה את שגיא?"

"זה לא היה רעיון שלי. הוא שמע במקרה שאני מחפש מישהו שיכנס לדירה במקומי וסידר הכול בעצמו עם בעל הבית. נראה לך שהייתי פונה אליו? אולי הייתי צריך להתנגד, אבל שרון אמר שזה בסדר, ואני לא עשיתי מזה סיפור כי הייתי לחוץ לעבור לגור אתך. סך הכול שגיא שכן מאוד שקט, הוא לא מפריע לך, נכון?"

"לא, כמעט שלא." חייכתי חיוך מרגיע.

אולי טעיתי כשלא סיפרתי לשוקי למה האקס שלו לא מפריע לי רק כמעט, אבל מצד שני הוא לא שאל למה כוונתי במילה כמעט ולא רציתי לעורר סתם בעיות. אולי, אם הייתי מדבר זה היה משנה את מהלך העניינים, ואולי לא? לך תדע.