ד. מלך הביצה

בהתחלה הכול התנהל כמו שצריך, כל חפציו של נמרוד נכנסו בקלות למונית ששכרתי, הפגישה בינו לבין ויקטור הייתה מוצלחת והם התחבבו זה על זה ממבט ראשון, הוא התארגן במהירות בזריזות בחדר שלי ויום אחרי שעברנו לגור יחד קבלנו תשובה שלילית מהמרפאה, ובכל זאת, באותו לילה, כשפרשנו לחדרנו אחרי ארוחת ערב מושקעת שויקטור הכין - הוא היה טבח חובב וטען שהבישול מרגיע אותו - נמרוד שוב שלף את חבילת הקונדומים.

"אבל קיבלנו תשובה שלילית," מחיתי, "כבר שכחת?"

"לא, אבל..." הוא שאף מלא ריאותיו אוויר, כמעט אמר משהו ואחר כך השתתק ושקע במחשבות שלא נראו שמחות במיוחד, ומיד, כמו בכל פעם שהוא עשה משהו לא צפוי, אפילו משהו פעוט כמו לא לחייך מבדיחה, או סתם לקמט את המצח, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שהוא גילה עלי והוא עומד להיפרד ממני אחרי שיביע כלפי רגשות של תיעוב עמוק ואכזבה מרה.

מבחינה מסוימת זה היה קצת כמו לחזור לגיל ההתבגרות, עמוק בארון, מבוהל שהחברים בבית הספר ידעו עלי (למה דעתם של חבורת של דבילים מחוצ'קנים הייתה כל כך חשובה לי בזמנו?) ועושה הכול רק כדי שלא יחשדו חלילה שאני לא כמותם.

"מה קרה?" שאלתי במתיחות והנחתי יד על החזה שלו, מנסה לשאוב ביטחון מהמגע בגופו החם.

הוא עטף את כף ידי בכפו הגדולה והחזקה ונישק את קצה אפי. "אני פשוט לא יכול להאמין שיפיוף מדהים כמוך... אתה נורא יפה, כבר אמרתי לך את זה פעם?" הצטחק.

"כן, לפחות מליון פעמים." אמרתי, מעט בקוצר רוח, "מה קרה נמרוד?"

"אני אוהב אותך נורא, חולה עליך ברמות, באמת... בחיים לא חשבתי ש... וזה לא רק בגלל שאתה יפה בצורה לא הגיונית, הייתי אוהב אותך בכל מקרה, אתה פשוט מדהים."

"לא, אני לא." פסקתי, "אתה יותר."

"ממש לא." אמר נמרוד ונאנח.

"אולי נפסיק לדבר כמו שני ילדים מפגרים ונגיע לעניין?" דרשתי, מנסה להיות תקיף אבל למעשה משקשק מפחד וממתח.

"חייבים? כי העניין די לא נעים ואני פוחד שאחרי שתדע תעיף אותי מהבית." הודה נמרוד.

"זה לא יקרה, נשבע לך." הבטחתי.

"גם אם אני אהיה חיובי?" זרק נמרוד פצצה והביט בי במין הבעה כזו שגרמה לליבי להיצבט מפחד.

"אבל קיבלת תשובה שלילית, שמעתי את איריס (הפקידה במעבדה שכבר הכירה אותי וזכרה בעל פה את מספר הנייד שלי) אומרת בפירוש שאתה שלילי."

"כן, נכון להיום קיבלתי תשובה שלילית, אבל רק אם אני אקבל עוד אחת בחודש הבא אני אהיה בטוח לגמרי שאני לא נשא."

חשבתי רגע על דבריו, עשיתי כמה חישובים מהירים בראשי – אנחנו יחד חודשיים והתשובה מצביעה על המצב שהיה לפני כשישים יום - ופתאום מצאתי את עצמי יושב בקצה המיטה, רחוק ממנו, מנסה להבין מה זה הרגש הצורב והמר הזה שבוער בתוכי, צורב אותי מבפנים.

"אתה לא צריך לפחד." אמר נמרוד בקול שקט, מנסה להיות רגוע, אבל הלחץ נשמע היטב בקולו.

"אני לא פוחד לא מאיידס, אני יודע שגם אם חלילה אתה נשא לא יקרה כלום אם נתחבק ונתנשק, ואפילו אם נזדיין בלי קונדום זה לא אומר שבטוח שאני אדבק."

"נכון, אז למה אתה יושב רחוק ועושה פרצוף כועס כזה?"

"לא כועס, מקנא. פעם ראשונה שאני מקנא נמרוד ואני לא אוהב את ההרגשה הזו, ממש לא."

נמרוד השפיל מבט אל ברכיו - הן מדהימות ביופיין. אני יודע שזה טיפשי, אבל כמו כל גופו גם הברכיים שלו מחוטבות כמו של פסל - וגם בתוך כל הבלגן שהשתולל אצלי בפנים לא יכולתי לא להתפעל כמה הוא יפה ומדהים, ולהבין כמה מגוחך שדווקא אני מקנא, ומי אני שאבוא בכלל בטענות? ובכל זאת קינאתי, חשתי קנאה צורבת ומרה, וגם פחדתי מאוד, וכעסתי, ובקיצור, הייתי אומלל מאוד.

"נו, תגיד משהו." פלט נמרוד במתח והושיט לעברי את ידו. אחזתי בה בחזקה וטמנתי בה את פני, מתנחם במגעה, "תספר לי." דרשתי.

"אין כל כך הרבה מה לספר, לפעמים עושים שטות ו... טוב, ככה זה, אנשים עושים שטויות, בעיקר כשהם מבוהלים, וכשרק נפגשנו נורא הפחדת אותי ו... אני ממש מצטער מיכאל, זיינתי מסטול ושכחתי קונדום, זו הייתה שטות ולא היה לזה שום קשר אליך, נשבע לך שאני בחיים לא אעשה את זה יותר."

"מה לא תעשה? לא תזדיין יותר עם אחרים או שלא תשכח יותר לזיין בלי קונדום?"

הוא התנשם בחטף כאילו הכאבתי לו, "גם וגם." גנח.

ידעתי שזה מה שהוא יגיד ובכל זאת זה נורא כאב, כאב כמו מכה בבטן, כמו סכין בלב, כאב כמו בגידה.

"מתי זה קרה? עם מי? כמה פעמים?"

"מיכאל..." פניו התעוותו וקולו רעד ולרגע חשבתי שיפרוץ בבכי, אבל הוא התעשת מיד, "זה קרה רק פעם אחת, ואני לא מכיר אותו, אולי הוא אמר לי את שמו, אבל הייתי מסטול מידי ולא קלטתי." ענה בקול יציב.

"מתי? איך פגשת אותו?"

"זה קרה כשרק נפגשנו, לפני שהתחלנו ל... להזדיין, הייתי נורא חרמן כי אתה לא... זה לא תירוץ, אבל הייתי ממש חרמן. נכנסתי לצ'אט של אטרף ושאלתי מי חרמן... אחרי שעה בצ'אט מצאתי אחד שגר לא רחוק, הוא בא אלי לחדר, עישנו קצת ואחר כך עשינו... לא חשוב, היה סקס וכמו אידיוט שכחתי קונדום. למחרת מחקתי את הפרופיל שלי ומאז לא נכנסתי יותר לאטרף, וגם אחרי שתזרוק אותי אני לא אכנס לשם יותר, נשבע לך שלא."

"אני לא אזרוק אותך דביל אחד, גם אם נדבקת אני לא אזרוק אותך, כל זמן שתרצה אותי אני אתך, אני רק רוצה להבין למה בגדת בי."

"טכנית זו לא הייתה בגידה כי זה קרה לפני שהחלטנו שאנחנו יחד, אני יודע שזה תירוץ עלוב, אבל אין לי משהו יותר טוב." אמר נמרוד בעצב, ונראה כל כך מלא חרטה ובושה עד שליבי יצא אליו, ובכל זאת שמרתי על ארשת פנים קשוחה והמשכתי לקנא ולכעוס.

נמרוד המסכן הביט באומללות בפני האטומות והמשיך לדבר, מנסה להסביר ולהתנצל, "אתה כועס ובצדק מיכאל, אבל זו לא הייתה רק חרמנות פשוטה, זה היה גם פחד, זוכר איך מצאת אותי מנקה את המקרר של הסטודיו ואיך דיברנו? נדלקתי עליך וידעתי שגם אתה עלי ו... טוב, האמת שהתאהבתי בך ממבט ראשון וקיוויתי שגם אני מוצא חן בעיניך ו... ו... זה לא תירוץ, אבל נורא פחדתי שלא יצא מזה כלום... שאתה סתם מפלרטט ושאני אראה אותך כל הזמן ואתה תהיה נחמד ומנומס, אבל זה הכול... אני יודע שזו סיבה ממש אידיוטית ושאני זבל וחרא אבל..." ואז הוא נשבר והתחיל לבכות בכי יבש ומאופק של גבר ובבת אחת קלטתי איזה מטומטם אני, איזה צבוע מתחסד ואכזרי.

קפצתי עליו, חיבקתי אותו, נישקתי, התנצלתי, הבטחתי שמה שלא יהיה אני אוהב אותו, רק אותו, ואני מבין וזה בסדר, ולעולם לא ניפרד ואני תמיד אוהב אותו, ובלי שום קשר למה שיהיה בעתיד אני לעולם לא אשנא אותו ובבקשה שיפסיק לבכות, אין שום צורך בזה כי האהבה שלנו חזקה יותר מכל מה שקרה פעם, והיא גדולה יותר מהשטויות שעשינו בעבר.

"אתה בטח חושב שאני כזה אפס עלוב." הוא אמר אחר כך, אחרי שאהבנו וניחמנו זה את זה ושנינו היינו רגועים יותר.

"ממש לא, אני אוהב אותך ואני מקבל את זה שאתה לא מושלם, טעית ובטח תטעה גם בעתיד, גם אני עושה שטויות וטעויות, ומאחר ואני מבוגר יותר ממך הספקתי לעשות הרבה יותר דברים מטומטמים ממך."

"אם אתה עדיין אוהב אותי אתה בטח לא יותר מידי חכם." התבדח נמרוד, "אבל בטח לא שכבת עם אחרים מאז שנפגשנו." הוסיף, הפעם ברצינות.

פתחתי את הפה כדי להגיד שלא, בטח שלא, מאז שאני איתו אני לא ראוה אף אחד אחר ממטר, אבל פתאום קלטתי שזה שקר גס. נכון שמאז שהתאהבתי בו כל גבר אחר שהזדיינתי איתו היה חסר ממשות בעיני ושכחתי אותו מרגע שסגרתי מאחורי את הדלת, ואפילו הלקוחות שכן חיבבתי לא קיבלו ממני יותר מיחס טכני קר וחסר רגש - חלקם גם חשו בכך ונפגעו, ואפילו התלוננו, אבל לא יכולתי אחרת - הרי שטכנית בגדתי בו עשרות פעמים, ובניגוד אליו עשיתי את זה בראש צלול ובעבור בצע כסף, מה שלא מפריע לי לקנא עד מוות באותו אלמוני שנגע בו. למעשה חשתי קנאה גם בגברים שהיו איתו עוד לפני שנפגשנו, יודע שאין לי זכות ובכל זאת... 

כיום אני מבין שזה היה הרגע המתאים להתוודות ולגלות לו את האמת ולרגע כמעט שעשיתי את זה, אבל היססתי יותר מידי ובסופו של דבר לא אמרתי כלום, דוחה את העניין לחודש הבא, אחרי בדיקת הדם הבאה של נמרוד. 

נאבקתי ביני לבין עצמי לאורך כל אותו חודש, מצד אחד הייתי מאושר ושמח כמו שלא הייתי מימי, וכל בוקר כשהתעוררתי לצידו של נמרוד הייתי מתמלא שימחה ומודה לאלוהים שפגשתי בו ושהוא אוהב אותי ואני אותו, אבל ככל שמועד הבדיקה השנייה שלו התקרב הבנתי שאם לא אספר לו את האמת הסוד הזה ימשיך לכרסם אותי, להפחיד אותי, לפגום בשלוות נפשי ולהעכיר את אושרי.

התייעצתי בויקטור ואפילו הוא שהייתה לו תמיד דעה על כל דבר לא ידע מה להגיד ומה כדאי לי לעשות.

"אולי תחכה עד שהוא יקבל קודם תשובה?"

"מה זה משנה, ומה בכלל הקשר?"

"לא יודע, אולי אתה צודק, מה תעשה אם הוא יקבל תשובה חיובית?"

"אני אצטער מאוד כמובן, אבל זה לא משנה, אני אשאר איתו בכל מקרה."

"גם אם הוא יספר לך שהוא היה פעם זונה?"

"כן, גם." נהמתי בזעף, אבל בכל פעם שניסיתי לחשוב איך אגיב אם נמרוד יחשוף בפני סוד מתועב כזה על עצמו נתקפתי סחרחורת ובלבול, ולפעמים אפילו חשבתי בסתר ליבי - ומיד אחרי כך התביישתי נורא - שאולי עדיף שהוא יקבל תשובה חיובית כי כנשא הוא בטח ירגיש כל כך אסיר תודה כלפי שאני לא עוזב אותו למרות האיידס עד שיצליח להתגבר אפילו על העבר המביש שלי. לא אהבתי את המחשבה הזו, היא הייתה מגעילה כל כך עד שאפילו לויקטור התביישתי לספר עליה, ובכלל, היחסים ביני לבין ויקטור שפעם היו נוחים וטבעיים כל כך נעשו מעט מתוחים כשביקשתי ממנו להתנהג בצורה קצת יותר דיסקרטית מחשש שנמרוד יקלוט שתהלוכת הגברים שעוברת אצלו הם לא חברים או סטוצים שלו אלא קליינטים.

ויקטור נעלב מבקשתי וקרא לי אשכנזי פלצן - עלבון נוראי מבחינתו - וטען שאני מתחסד וצבוע.

"אם הם היו באים אלי לקבל טיפול רפואי לא היית מבקש שאני אהיה דיסקרטי, נכון?" התנפל עלי.

"טיפול רפואי?" התקשיתי להסתיר את לגלוגי, "איזה מין טיפול רפואי אפשר לקבל בחדר השינה?"

"לא יודע איזה." התעצבן ויקטור, "מה זה משנה? נגיד עיסוי תאילנדי, או דיקור סיני, או פותח צ'קרות או... אני לא יודע מה."

"אולי קריאה בקפה?" עקצתי אותו, "זה דווקא נראה לי מתאים לפרצוף השחור שלך, רק תשים עגיל זהב ומטפחת על הראש, תשיג לך כדור בדולח וקלפי טארוט ואתה מסודר."

"מצחיק מאוד, האמת שתמיד חלמתי להיות רופא שיניים."

"למה? בגלל החלוק הלבן?"

"לא, בגלל כל המכשירים המבריקים והמקדחות המדליקות, כשהייתי ילד הייתי מתחנן לאימא שתיקח אותי לרופא שיניים." התוודה ויקטור בחיוך – למזלי הוא התקשה לכעוס עלי יותר מידי זמן.

"ויקטור, סליחה, אל תכעס עלי, אתה יודע שאני אוהב אותך כמו האח שאין לי, אבל להיות זונה זה לא בדיוק כמו להיות רופא שיניים, או מעסה, או אפילו קורא בקפה ובקלפים, מלטף קריסטלים ופותח צ'קרות."

"אני יודע, גם אני חשבתי ככה פעם, אבל אם תחשוב על זה קצת יותר תבין שזו סתם דעה קדומה וצביעות, והאמת, אני לא מבין למה אני צריך להתבייש בעבודה שלי, אני טוב בה, אני מספק שירות שיש לו דרישה ובזה אני לא שונה מרופא שיניים או ממוסכניק, ואני בטח הגון יותר ומועיל יותר לקליינטים שלי מכל מיני רוחניקים שמוכרים להם תיאוריות הזויות. כמה שאני חושב על זה יותר ככה אני מתרגז עוד יותר מכמה שאתה פוחד ומתבייש מזה שנמרוד יגלה שעבדת בתעשיית המין."

"אז עדיף להיות כמוך, לזיין ולעשות כסף, אבל לחיות בלי אהבה?"

"למה בלי אהבה? זה שאני מזדיין עבור כסף לא אומר שאין לי אהבה." נפגע ויקטור.

"והבחור שאתה אוהב יודע עליך? זה לא מפריע לו?"

"הוא יודע עלי, אבל אין לו מושג מה אני מרגיש כלפיו, וזה המזל שלי כי הוא אשכנזי פלצן שמאוהב בגבר אחר, אז עדיף ככה." השיב ויקטור וברח לחדרו, משאיר אותי פעור פה ונדהם. 

הייתי הולך אחריו, מנסה להוציא ממנו אם הוא באמת מתכוון למה שאני חושב שהוא מתכוון, אבל בדיוק אז נמרוד חזר הביתה, עייף ומאובק, והתלונן שכל גופו כואב, ושנתפס לו הגב, והמעבר הזה לסטודיו החדש הורס לו את הבריאות. שום דבר לא מסתדר כמו שצריך, הלו"ז נדפק לגמרי בגלל החשמלאי המניאק ואלכס משגע אותו עם הפדנטיות הסובייטית שלו, והבחור שמתקין את רצפות הפרקט בסטודיו החדש מטריד אותו מינית, והוא לא הספיק לאכול צהרים היום ובטח לא להסתפר, וחוץ מזה נמאס לו והוא פשוט גמור מכל מה שעבר עליו היום.

מיד עזבתי הכול והתחלתי לטפל בגבר המותש שלי, האכלתי אותו, ועשיתי לו אמבטיה חמה ועיסוי, והרגעתי, וניחמתי, ופינקתי, ונשבעתי לו שהוא נראה נהדר למרות שהשער שלו ארוך יותר ממה שהוא אוהב, ושבתי והבטחתי לו שבעוד שבועיים נלך יחד לבדיקה, ושבלי קשר לתוצאה לא ניפרד כי אני אוהב אותו בכל מצב, ואם הוא רוצה אני אבוא לסטודיו החדש וארביץ למניח הפרקטים החרמן שלא מפסיק לספר לו בדיחות גסות, להפשיט אותו בעיניו, להחמיא לו בחוצפה, להתחכך בו ולנסות לפתות אותו לצאת איתו ביום שישי למסיבת טראנס.

נמרוד שרוחו הטובה שבה אליו אחרי טיפולי המסור געה בצחוק והעיר שמניח הפרקטים הוא בחור מגודל מאוד, שרירי וחזק, ועדיף שלא אכנס איתו לעימות.

"אני לא פוחד מאף אחד." התפארתי, "ואם אני אביא איתי גם את ויקטור כתגבורת אני בטוח שנגמור עליו."

"עדיף שלא, אני יודע שהוא חבר שלך מיכאל, וגם אני מאוד מחבב אותו, אבל שמעתי עליו דברים די מדאיגים, ועכשיו כשאני גר איתו באותה דירה..."

"מה שמעת?" נכנסתי לדבריו בחיפזון, "זה בטח הרקדנים הרכלנים האלה שפתחו את הפה."

נמרוד שתק כמה שניות, מביט בי במבט בוחן שהפחיד אותי עד מוות. "שמעתי שהוא מזדיין עם גברים עבור כסף." אמר לאיטו, "ועכשיו, כשאני גר פה ורואה מה קורה כאן... אתה גר עם ויקטור כבר שנה מיכאל, אני לא מאמין שלא שמת לב."  

"זכותו של ויקטור להרוויח כסף איך שנוח לו." עניתי בעצבנות, "אני בטח שלא אגיד לו כלום, ממי שמעת את זה עליו?"

"שמעתי במקרה שיחה של אלכס ושרון, ולהגיד לך את האמת בהתחלה חשבתי שהם מדברים עליך." נקב אותי מבטו של נמרוד, ועיניו צוחקות והיפות נראו לי פתאום כהות וצרות, ופיו המתוק התהדק לקו צר ואכזרי.

לשמור סוד ולא להגיד את כל האמת זה דבר אחד, אבל לשקר ישר בפנים זה דבר שונה לגמרי, בעיקר כשהפנים הם פניו של אהוב ליבך.

מרוב בלבול ופחד פשוט נאלמתי דום ותקעתי מבט ברצפה, ואם היה נפער בור בין המרצפות הייתי שמח לקפוץ לתוכו ולהיבלע באדמה כמו קורח ובני עדתו.

"אני כזה טיפש." אמר נמרוד אחרי שתיקה קצרה שנמשכה נצח, "לא סתם אומרים שהאהבה עיוורת, מיד בהתחלה שמתי לב שיש לך בגדים נורא יקרים, וכמו דביל חשבתי שאלו מתנות מאימא שלך, אבל אחרי שפגשתי אותה הבנתי שאין מצב שהיא תוכל להרשות לעצמה לקנות לך מגפיים ומעילי עור כל כך יקרים. אני מתאר לעצמי שמי שנתן לה כסף למסך פלזמה ולשטיח חדש היית אתה, נכון?"

הנהנתי, ממשיך להביט ברצפה.

"בגלל זה עשית את זה? כדי לתמוך באימא שלך?" שאל נמרוד בקול רך ומלא השתתפות שהעלה דמעות בעיני.

אני מניח שיכולתי למכור לו סיפורים על מצבה הקשה של אימא שתומכת גם בסבתא קשישה וחולה ולצאת מכל העניין כמין קורבן אומלל של הנסיבות הקשות של חיי, אבל עכשיו, אחרי שהסוד שבער בתוכי זמן רב כל כך כבר נחשף לא הייתי מסוגל להמשיך לשקר, והאמת המכוערת נשפכה מפי בלי מעצורים.

עדיין לא הייתי מסוגל להביט בפניו, אבל הצלחתי לספר לו בכמה משפטים קצרים וקטועים את האמת על עצמי - על אבא שנעלם והשאיר אחריו רק תמונה של חייל במעיל עור שחור, ועל המורה לנגינה בפסנתר שלימד אותי לא רק לנגן, ועל הקווקזי והמכון שלו, ועל אנה שהכניסה אותי לרזי תעשיית המין, ועל מעיל העור הזה שהשתוקקתי אליו כל כך, ותוך כדי דיבור קלטתי פתאום שהמעיל הזה שבגללו החלה ההידרדרות שלי דמה מאוד למעיל שאבא לבש בתמונה... ניסיתי להסביר איך זה קרה, אבל הדמעות החלו לזרום על פני וגרוני נחנק, ובכל זאת נמרוד הבין הכול, חיבק אותי בעדינות, אמר שהוא אוהב אותי וזה בסדר, ועיניו שוב היו רכות ואוהבות, ופיו מלא וחם על עורי.

"כמה ימים אחרי שהתחלנו להיות יחד החזרתי לקווקזי את הנייד שלו ופרשתי, אני מעדיף לטאטא רחובות ולנקות בתי שימוש וללבוש סמרטוטים מאשר לחזור לעבודה הזו." נצמדתי אליו בהקלה, רועד ומתייפח. "סליחה שלא סיפרתי לך נמרוד, סליחה ששיקרתי, אני כל כך אוהב אותך, בבקשה תסלח לי."

"סלחתי לך כבר מזמן." השיב נמרוד, ושב ונישק אותי, "ועכשיו אתה צריך לסלוח לעצמך."

"אני לא חושב שזה יקרה אי פעם, אני תמיד אשנא את עצמי בגלל שמכרתי את הגוף שלי, ואני מבטיח לך נמרוד שלא משנה מה יקרה אני בחיים לא אחזור לחיים האלה, בחיים לא, אפילו אם לא יהיה לי מה לאכול אני לא אקח יותר כסף בשביל סקס, נשבע לך שלא."

"אני מאמין לך." ליטף נמרוד את לחיי ברוך, מוחה את הדמעות, "ואגב, על כמה כסף בדיוק מדובר?"

"אהה... זה... זה תלוי ב... זה... למה אתה שואל?" גמגמתי, נדהם מהכיוון המוזר אליו פנתה השיחה.

"סתם, מתוך סקרנות."

"טוב, המחיר תלוי בכמה גורמים, תלוי כמה זמן זה לוקח ומה בדיוק עושים בזמן הזה, ולפעמים גם המיקום משנה כי אם הולכים למלון דירות זה על חשבון הקליינט, ואם הוא בא לפה זה דבר אחד ואם אני מגיע אליו הביתה אז... זה בטח מגעיל אותך לשמוע את כל הפרטים האלה."

"כן, קצת, אבל זה גם מעניין." השיב נמרוד, ולתדהמתי מצאתי את עצמי מספר לו פרטים שבחיים לא האמנתי שאחשוף בפני מישהו מחוץ לתעשייה, ואפילו הראיתי לו את הזריקות שנתן לי פעם ויקטור כדי שאוכל לתפקד עם אשתו של לקוח אחד שזו הייתה הסטייה שלו – לראות גברים אחרים מזיינים את אשתו.

לא כל כך התחשק לי להיזכר בזה, אבל נמרוד האיץ בי ולכן סיפרתי לו איך אני וויקטור זיינו אותה בעוד הקליינט מביט ומתחרמן, ועושה ביד בזמן ששנינו עינגנו את אשתו. אחרי שהכול נגמר היא הלכה למקלחת ובזמן שבעלה הסמוק מהנאה שילם לנו ביד נדיבה, והוסיף טיפ דשן, היא בכתה בכי תמרורים שאפילו זרם המים לא הצליח להסוות.

מאז לא חזרתי לעשות דברים מהסוג הזה, אבל לפעמים, בעיקר כשהקליינט היה מבוגר שמן ולא סימפטי, נאלצתי לקחת ויאגרה כדי לתפקד.

"היו כאלה שרצו שתרביץ להם או תקשור אותם?" חקר נמרוד וסומק להוט עלה בפניו היפים.

"כן." אמרתי, מרגיש אי נוחות ומבוכה מהניצוץ החרמני בעיניו, וקיוויתי שהוא יפסיק כבר לדבר, אבל הוא המשיך ושאל, יורד לפרטי פרטים, חוקר בלהיטות איך זה היה ומה בדיוק קרה, ולא נרגע עד שכהדגמה קשרתי את ידיו ורגליו למיטה בצעיפי משי, מצצתי לו וזיינתי אותו באצבעותיי, וכפינלה והתיישבתי על הזין שלו ורכבתי עליו עד שהוא גמר בצרחה, נשמע בדיוק כמו הלקוח ההוא שהתעקש תמיד שהאורות יהיו עמומים בתקווה שלא אזהה את פניו, פנים מוכרות לכל אזרח שצפה אי פעם בטלוויזיה. 

"אני לא מבין למה אתה מאוכזב מהתגובה שלו, אני חושב שזה אחלה שהוא לא עשה לך סקנדל ששיקרת לו והכול."

"לא בדיוק שיקרתי, יותר נכון להגיד שלא אמרתי את כל האמת, אבל גם הוא... גם הוא הסתיר ממני דברים, והכי כואב לי זה שהוא חשד עוד מההתחלה ולא אמר כלום, ואני שואל את עצמי... מצד שני גם אני..." מצמצתי בכוח כדי לעצור את הדמעות שארבו מתחת לעפעפי מחכות להזדמנות הראשונה לפרוץ.

אף פעם לא חשבתי שזה מה שיקרה אחרי שנמרוד יגלה את האמת, אבל המציאות התבררה כעולה על יכולת הדמיון הדי מוגבלת שלי, והיא הייתה מורכבת ומבלבלת יותר מהתסריטים שהרצתי במוחי. תמיד חשבתי שבמקרה הרע הוא יכעס, יתאכזב, יטיח בפני שאני שקרן ורמאי ויעזוב אותי בזעם מוצדק, מניח לי להמשיך בחיי שבור לב ואומלל, או שלחלופין, אחרי שיכעס ויגנה אותי ויודיע לי שאני מגעיל ושקרן וזונה הוא ייעתר לתחנוני שיסלח לי ויצליח, אחרי התלבטויות מייסרות ולילות ללא שינה, להתגבר על הפגיעה והאכזבה וייתן לי הזדמנות שנייה שלא מגיעה לי, אבל בגלל שהוא אוהב אותי כל כך הוא בכל זאת מוכן לנסות שוב.

והנה, במקום לשפוך דמעות, לבקש סליחה ולהכות על חטא עד שאזכה למחילה אני הופך למקור לסיפורים מחרמנים, ולא רק שאני לא מתענה בבדידות על חטאי, מוכה חרטה ואומלל, אני מזיין ללא הרף.

"אני לא ממש מאוכזב, אני יותר מופתע וגם... כן, גם קצת מאוכזב, האמת, חשבתי שהוא יזדעזע, שהוא ייפגע, שהוא יכעס, שיציק לו שעשיתי סקס עם כל כך הרבה גברים ועוד בשביל כסף חשבתי... חשבתי שהוא אוהב אותי." אמרתי, והתחלתי להתייפח על כתפו של ויקטור שחיבק אותי בעדינות, ואמר לי ברוך שאני דראמה קווין, ורוסי משוגע, והוסיף בגיחוך שמזל שאני בחור יפה כל כך כי אני דפוק בשכל, ואולי כדאי שאלך לטיפול נפשי.

"זה לא מצחיק." התרעמתי.

"אתה צודק, זה די עצוב לגלות שהנסיך המושלם שלך הוא רק עוד הומו שרוט וחרמן בדיוק כמוך, אבל מה יעזור לך אם תבכה? עדיף לראות את הצד המצחיק בחיים."

"אל תקרא לנמרוד שרוט." מחיתי, נעלב.

"טוב, אני לא אקרא לו ככה, אבל תודה שהוא לא בדיוק המלאך הטהור והמושלם שחשבת שהוא, מצד שני מי כן? אף אחד מאיתנו לא מושלם, כולנו קצת שרוטים ודפוקים, והוא לא שונה, אתה עדיין אוהב אותו?"

מחיתי את דמעותיי, "כן, אני חושב שכן, זאת אומרת... אני לא יודע ויקטור, איך יודעים?"

ויקטור משך בכתפיו בחוסר אונים. "אל תשאל אותי, אני לא מבין כלום בדברים האלה." אמר בעצב.

"אבל קודם אמרת ש..."

הוא הניח את כפו הגדולה על פי, "שתוק, אני לא רוצה לדבר על זה."

"אבל ויקטור, תשמע..."

"לא, די, הייתי צריך לדבר קודם, אבל היססתי ופחדתי, ועכשיו מאוחר מידי. קדימה, בוא תעזור לי לארוז, אני נוסע לכמה ימים."

"נוסע לאן?" השתוממתי.

"לפאריז, ואחר כך ניסע לטייל קצת בחוף התכלת, ניס, קאן, אולי אפילו ניתן קפיצה ללונדון, תלוי מה יהיה מזג האוויר, אתה מכיר אותו, מר מסייה לא אוהב גשם."

"הלוואי ולא היית נוסע איתו, אני לא אוהב את הטיפוס הזה."

"גם אני לא מת עליו, אבל הוא משלם טוב, ואם אני רוצה לעבור דירה אני צריך את הכסף."

"למה אתה חייב לעבור?" התלוננתי, "אל תלך, אני אתגעגע אליך."

"אני חייב כי אני חייב, ואתה תתגבר בדיוק כמו שאני אתגבר, עכשיו תפסיק להיות תינוקת בכיינית ותעזור לי לקפל את החולצות האלה."

עזרתי לו לקפל את החולצות, נפרדתי ממנו בחיבוק וניסיתי להמשיך בחיי עם נמרוד.

זה לא היה קל. קודם, כשלא הכרנו באמת אחד את השני הכול נראה נפלא, אבל רק אחרי שהתחלנו לגור יחד התחלנו להבין עם מי באמת יש לנו עסק ורבנו הרבה יותר. בין המריבות והזיונים גם הצלחנו לדבר ועד שויקטור חזר, עייף ומדוכדך ושתקן בצורה מדאיגה, כבר קלטנו שנינו שקודם היינו מאוהבים בדמות דמיונית שנדמה היה לנו שהיא קיימת במציאות, אבל החיים, יחד הזמן העובר, השחיקה וההרגל, חשפו את האמת – האהבה עיוורת. 

"זהו, אני לא יכול יותר, אני פורש." הודיע לנו ויקטור אחרי שהתאושש מעט מהשבוע עם מר מסייה.

"טוב מאוד." ליטפתי את כתפו בחיבה, "אחלה, באמת הגיע הזמן."

"וממה תחייה?" שאל נמרוד שלתדהמתי התברר כבחור מאוד מעשי שהבין גם בכסף, לא רק באידיאלים ובאהבה.

"אני חולם להיות שף במסעדה."

"שף זה נהדר, מתאים לך."

"אבל קודם אני צריך להתמחות כמתלמד במסעדה." הסביר ויקטור בעגמומיות, "ועד שזה יקרה אני צריך למצוא איזה עבודה זמנית, אולי במלצרות."

"אני לא מבין למה לך להזיע כמלצר אם אתה יכול לקבל כסף עבור זיונים?" התמרמר נמרוד, "לא יותר טוב לעשות סקס מאשר ללכת לעבוד כמלצר, או מוכר בחנות או אפילו סבל? וזה מזכיר לי, אתה מכיר מישהו שמתעסק בהובלות של פסנתרים ויקטור? כי זה ממש בעיה למצוא אנשים שיעבירו לנו את הפסנתרים במחיר סביר."

"האמת שכן, אבל תלוי מה נקרא אצלך מחיר סביר, ותביא בחשבון שצריך לתת טיפ גם לסבלים המסכנים ששוברים את הגב עם הפסנתרים הכבדים האלה."

נמרוד נאנח והתלונן שוב על אלכס שחושב שבגלל שהוא נתן לו משרד עם שלט שבו מצוין שנמרוד הוא מנהל התחזוקה של הסטודיו הוא יכול לזרוק עליו את כל העבודה המייאשת הזו של העברת הציוד של הסטודיו, ואיך כל הרקדנים המפונקים האלה שיש להם כוח לקפץ שעות על קצות האצבעות נעשים פתאום בלרינות ענוגות כשצריך להזיע קצת על משהו פרקטי כמו העברת כסאות, וכמה הוא עייף כבר מכל העניין הזה של תחזוקת הסטודיו, ושב וסיפר לנו שאולי הסטודיו החדש נמצא באזור טוב יותר, והבניין מודרני יותר, אבל אלוהים, כמה מדרגות וכמה בירוקרטיה... וכל פעם שהוא צריך קצת עזרה כולם נעשים לו אמנותיים ומרחפים והוא נשאר עם כל העבודה השחורה, ואם החשמלאי הזה לא יסיים את העבודה בסוף השבוע הוא ישתגע לגמרי כי כמה אפשר להוציא את הנשמה?

וכשניסינו לנחם אותו שזה לא נורא ושיהיה סבלני הוא קיטר שכל בעלי המקצוע בארץ חובבנים עלובים שיודעים רק להבטיח הבטחות ולחרבן את העבודה, ואיים שאם הם חושבים שהוא ישלם להם גרוש לפני שהכול יהיה פיקס בדיוק כמו שצריך שיחשבו שוב כי הוא לא פראייר ו...

ויקטור ואני הבטנו זה בזה משועשעים מהמונולוג שלו, מונולוג ששמענו בגרסא זו או אחרת לפחות מאה פעמים, ואחר כך ניסינו לפצות אותו, כל אחד בדרכו, אני הצעתי עיסוי וויקטור הגיש לו נרגילה עם קצת חשיש לרומם את רוחו, ושוב שרפנו ערב שישי בדיבורים ובהתפלספויות על זנות מול עבודה רגילה, ושוב לא הגענו למסקנה חותכת מה עדיף ולמה זו בושה למצוץ זין עבור כסף, אבל זה בסדר לקבל אותו סכום עבור שעות מפרכות של רחיצת כלים ושטיפת רצפות.

"אני לא חכם גדול ואני לא יודע להסביר מה ההבדל." שח ויקטור כטוב ליבו בבירה, והפריח עננת עשן מדויקת, "אבל יש הבדל, ונכון שבזנות מרוויחים הרבה יותר טוב ועובדים פחות קשה, אבל..." הוא שאף מלא ריאותיו מהנרגילה ושקע במחשבות.

"אבל מה?" דחק בו נמרוד שהיה מסטול לא פחות.

"אבל להזדיין בשביל כסף מחרב לך את הנשמה." הואיל ויקטור לפלוט לבסוף.

"מה זאת אומרת מחרב?" האיץ בו נמרוד.

"לא יודע, מה אני מבין בדברים כאלה? אני סתם פרענק עילג, תלך לחבר האשכנזי הפלספן שלך שיסביר לך, אני הולך לישון." פסק ויקטור ופרש לחדרו.

"נו, יש לך תשובה?" תבע נמרוד שלמרות כל הדיבורים שלו לטובת העבודה בזנות המשיך לעבוד כמו חמור בתחזוקת הסטודיו במקום לפנות לפיתרון הקל יותר של תעשיית המין.

"מה נו, מה אתה לא מבין? להזדיין עבור כסף זה פשוט מגעיל ו... לא יודע, גם אם היו משלמים לי פי אלף יותר זה לא שווה את הכסף." אמרתי, נאבק בדמעות האלו שרק חיכו להזדמנות לפרוץ שוב.

"אל תבכה." נטש נמרוד את כורסתו וצנח לצידי, נשכב על הספה ומעך אותי תחתיו, "בבקשה, אל תבכה חמוד, אני רוצה שתהיה שמח."

"אני שמח, מה, אתה לא רואה כמה אני שמח?" אמרתי באומללות.

"לא ציפית שאני אדבר ככה, אכזבתי אותך, נכון?"

"כן, קצת."

"רצית שאני אעשה סצנה, שאני אתרגז ואכעס, אלך ואחזור, אבכה ואדפוק דלתות ואשבור ואזות וכאלה?"

"אהה... כן, טוב, אולי לשבור ואזות זה מוגזם, אבל כמה דפיקות דלת וצעקות, טיפה זעזוע... זה היה מחיר סביר לשלם תמורת הסליחה שלך."

"אולי לא הזדעזעתי כי רווח לי לגלות שאתה לא כזה מושלם כמו שחשבתי? וגם... גם אני לא כזה צדיק מיכאל, ובניגוד אליך אני גם די פחדן, למרות כל הדיבורים שלי אני די בטוח שלא היה לי אומץ להזדיין עם זרים. מחרמן אותי לדמיין את זה, אבל רק בתיאוריה ורק כשאני איתך, זה בטח מגעיל אותך... אתה עוד אוהב אותי?"

"כן." אמרתי אחרי כמה שניות של מחשבה, "נכון שאתה לא מושלם כמו שחשבתי בהתחלה, אבל אתה לא מגעיל, עובדה שאני בכל זאת אני אוהב אותך."

"גם אתה לא מה שחשבתי בהתחלה." הודה נמרוד וקם, מושך אותי אחריו, "חשבתי שאתה כזה תל אביבי מתוחכם וקול... האמת שאתה סתם ילד רומנטי."

"רומנטי זה טוב, לא?"

הוא צחק, "רק כשזה אתה. יאללה, בוא נלך לישון, אני גמור מעייפות."

התפשטנו ונשכבנו חבוקים במיטה. נמרוד והעביר יד מגששת על גופי ואחר כך פיהק מלא פיו, "אני מחוק לגמרי, אכפת לך אם הלילה לא..."

"לא, לא אכפת לי, אני רק רוצה חיבוק."

"גם אני." הוא התרפק עלי וזה היה כל כך טוב ונעים, יותר טוב מסקס.

"עצבן אותך שהתחרמנתי מסיפורי הקליינטים שלך?" שאל נמרוד.

"כן, קצת, אבל זה בסדר, אני מבין."

"אני מתאר לעצמי שאם הייתי עובר את זה בעצמי זה היה מחרמן אותי פחות."

"קרוב לוודאי, אבל עד שלא תנסה לא תדע."

נמרוד חשב קצת לפני שאמר שיש דברים שעדיף לא לנסות בפועל, "דברים כמו לקפוץ מראש בנין עזריאלי למשל, או לחלות באיידס." העיר וחיכך בעצבנות את פניו בכתפי, הוא לא היה מגולח וזה דקר קצת, אבל בצורה נעימה.

"די, תירגע, אתה לא חולה."

"ומה אם כן? מה אם אני אקבל תשובה חיובית?"

"לא תקבל, וגם אם כן אז לא נורא, תיקח תרופות ותהיה בסדר."

"ולא תעזוב אותי?" התהדקו ידיו על גופי.

"לא."

"נישבע?"

"כן, אני נשבע."

"חבל שויקטור עוזב, אני אוהב שהוא פה, הוא נחמד והוא גם מבשל ממש טוב, איך זה שאתה והוא... שאתם אף פעם לא..."

"לא יודע, לא יצא, אני חושב שאני לא הטיפוס שלו."

נמרוד צחק, "אתה כזה שקרן גרוע מישה, אתה מותק וחבר טוב, אבל שקרן ממש גרוע."

"תודה."

"על לא דבר, אני שמח שעכשיו אתה רק איתי, אני אוהב אותך חמוד."

"גם אני, לילה טוב נמרוד."

שמור     בטל

אפילוג

כמו שאמרתי, וחזרתי ואמרתי לו שוב ושוב נמרוד יצא שלילי, וסוף סוף יכולנו לוותר על הקונדום המעיק הזה, וגם הסאגה המתישה של העברת הסטודיו הסתיימה בסופו של דבר ושנינו נרגענו ונכנסנו לשגרה נעימה.

נמרוד עובד כמנהל התחזוקה של הסטודיו, ובשאר הזמן שוקד על לימודי ההוראה שלו והוא רוצה שאחרי שהוא יסיים ללמוד נעבור לגור בצפון יחד ונלמד נוער במצוקה. הוא כבר קיבל הצעה מעניינת מפנימייה אחת בשם 'נווה אלונים' שמתמחה בנוער הומו-לסבי.

עד שזה יקרה אני - שסיימתי סוף סוף את לימודי - מלמד בבקרים נגינה בבית ספר לילדים מוגבלים ובערבים עובד כפסנתרן בסטודיו, ומידי פעם מנעים נגינות לסועדים במסעדה שויקטור עובד בה כעוזר שף.

לשמחתנו ויקטור גר בדירה קטנה לא רחוק מאיתנו ואנחנו מתראים הרבה, הוא עושה עלינו ניסיונות ומאכיל אותנו בתבשילים החדשים שהוא רוקח ולפעמים, בעיקר אחרי שאנחנו שותים ומעשנים קצת יותר מידי, אנחנו מעלים זיכרונות מימינו כעובדי תעשיית המין, ומעזים לפעמים לפנטז עם נמרוד איך אנחנו עושים יחד שלישיה, אבל תמיד נרדמים לפני שמשהו קורה בפועל. אולי זה עוד יקרה, אבל מצד שני אולי עדיף שלא, נדמה לי שהמלצר החמוד שדלוק על ויקטור לא יאהב את זה, או אולי כן? לך תדע, שום דבר שבני אדם עושים כבר לא מפתיע אותי יותר.