א. רגעי קסם

תכננתי הכל בקפידה ובניתי לי לוח זמנים מדויק – בבוקר אני קם מוקדם, מתלבש להליכת הבוקר הקבועה שלי ובדרך החוצה אומר, כבדרך אגב, ליוסי שעומד בגינה וגוזם את הורדים, שאולי אקפוץ אחר-כך למכון הכושר ושלא ידאג, עד הצהרים אני בבית.
אחרי הליכת הבוקר אני קופץ לשחר ועד שתים עשרה, שתים עשרה וחצי גג, אני כבר שוב בבית, שמח וטוב לב ומסופק, ומיד אני מתחיל לארגן את ארוחת הערב החגיגית.
הכל עבד כמו שעון שוויצרי. עוד לפני עשר כבר גמרתי את המסלול שלי והפעם הלכתי עד הסוף בלי לרמות.
שמתי בדיסקמן את הדיסק החביב עלי של הביטלס – "אחד" ובקצב המוזיקה עשיתי את כל המסלול הארוך כמו גדול, ומשם דהרתי לדירה של שחר.
בדרך עברתי במוחי על כל מרכיבי הארוחה שתכננתי - יש חצילים, יש טחינה, יש שום, יש ירקות לסלטים והבשר כבר במרינדה מאתמול בלילה.
את הכנת סלט החסה עם הרוטב הסודי שלי שאני מוכן לגלות את מרכיביו רק לכם אני אשאיר לסוף.
זה באמת פשוט מאוד - מערבבים כמויות שוות של מיץ לימון טרי עם מים, כוס אחת תספיק לחסה ממוצעת. מוסיפים טיפה שמן זית, טיפונת סוכר, אפשר גם אבקת סוכרזית -האלה של סוויט אנד לאו - בשקיות הורודות הן הכי טובות, וכפית חרדל, ומערבבים היטב. וכאן בא הקטע הקשה, צריך לטעום ולפי הטעם להוסיף מה שחסר. פה צריך רגש, צריך חוש מידה, צריך לדעת איזה מרכיב חסר וכמה בדיוק להוסיף - עניין של ניסיון וחוש טעם מפותח. אני תמיד מצליח לדייק בטעם וכולם משבחים תמיד את הסלט חסה שלי ולא מאמינים כמה זה פשוט. מה שהם לא מבינים זה שדווקא הפשטות מסבכת הכל.
הייתי שמח להוסיף גם את מרק השמנת החמצמץ עם המלפפונים החמוצים שאני אוהב, אבל אחותו תעקם את הפרצוף כי מה פתאום שמנת ובשר?
אז החלטתי לוותר על מרק קר, וללכת על מגוון של סלטים עם לחם שום קלוי שאני ממש אוהב. זו הסיבה שאני חייב להקפיד על הליכת הבוקר שלי.
הגעתי לשחר מזיע ומתנשף ואחרי מקלחת קצרה קפצנו מיד למיטה. היה בסדר, לא משהו, סתם זיון סטנדרטי, אבל קבצנים לא יכולים להיות בררנים ובתחום הזה אני שייך למגזר הקבצני.
לצערי שחר התעקש להיכנס אחרי למקלחת של אחרי הזיון ולדבר. הוא צעיר ונחמד וחושב שזה הכרחי לקשקש ולשפוך את הלב אחר-כך.
טעות של מתחילים. מה שהכרחי אחרי זיון כזה זה לעוף משם מהר ככל האפשר, אבל לא היה לי נעים ממנו וניסיתי בכל כוחי להיות מנומס ולשתף פעולה.
בכל זאת הוא התאכזב, כי לחזור למיטה ולהתחבק איתו לא רציתי בשום פנים ואופן. ראיתי שהסירוב שלי פוגע בו ובכל זאת לא יכולתי.
כל הכבוד אורי. הצלחת לחרבן שוב הכל. למה אתה לא מסתפק במה שיש לך? והרי יש לך המון, ומפסיק להיות חזיר כזה? בגללך יהיה עוד הומו אחד שמתחיל כבר בגילו הצעיר לגדל עור של פיל. יום אחד כשיגיע בן אדם שיהיה מוכן לאהוב אותו באמת, הוא כבר יהיה כל-כך פגוע ומשוריין בתוך עצמו עד שהוא יחמיץ את הסיכוי הזה לאושר. באמת כל הכבוד לך.
רק אחר-כך, כשדהרתי הביתה, עלה בדעתי שזו הפעם הראשונה מאז הרבה שנים שלא עשיתי סקס כשאני מסומם או שיכור או מסטול. אולי בגלל זה לא נהניתי כל-כך?
לפני שהתחלתי לעבוד דחפתי לטייפ הישן שלי שעומד על המקרר את אחת מקלטות האולדי'ס שלי שהקלטתי מהתכנית 'רגעי קסם' שמשדרים כל יום בשעה שתיים בצהרים ברשת ב' והתחלתי לעבוד. הבישול תמיד עולה יפה יותר כשאני יכול להאזין לשאדו'ס כשקליף ריצ'רדס מלווה אותם בקולו המתוק.
יוסי עשה שוב פרצוף, כמו תמיד כשהוא שומע את המוזיקה העתיקה הזו שאני אוהב, אבל שתק ברוב דיסקרטיות כדי לא להפריע לטבח במלאכתו.
פעם ראשונה שקליתי חצילים בבית, ופעם ראשונה שהפעלתי את התנור על גריל. בהתחלה הייתי ממש מרוצה והכל הלך יפה. החצילים התכווצו בחום ונקלו היטב, אבל פתאום התחלתי להריח ריח של פלסטיק שרוף. רק אז הבנתי את הטעות שעשיתי, שכחתי לסגור את התנור והפנל מקדימה התחיל להתעקם מחום. איזה פאדיחה!
איכשהו הצלחתי להציל את המצב עם מגבת רטובה, ולמרות שישרתי את רוב העקמומיות ואווררתי טוב את הבית נשארו מעין גלים על הפלסטיק. זה יזכיר לי בעתיד להשאיר את התנור סגור כשאני שם אותו על גריל.
הפעם יוסי לא התעצבן וקיבל את התקלה בקור רוח. העיקר שהכל יהיה מוכן בזמן ושהקרובים שלו יהיו מאושרים ושבעים.
כאילו שאי פעם מישהו יצא רעב מהמטבח שלי?
כמו תמיד, מרוב פחד שהאוכל יגמר לי ומישהו יישאר רעב, הכנתי יותר מדי, ובסוף הערב כשהם הלכו נשארו המון שאריות.
לא היה לי אכפת. עדיף שיהיה יותר מדי מאשר פחות מדי. העיקר שהארוחה הזו הסתיימה סוף סוף בלי מריבה משפחתית מביכה וכולם הלכו הביתה שבעים ומרוצים.
אבל יוסי לא הסתפק בכך שכל הבלאגן כבר מאחורינו ושאל בזעף מי לדעתי יאכל את כל השאריות הללו ולמה אני מנסה לגרום לו להשמין?
אפשר לחשוב שאני דוחף לך את האוכל בכוח לפה? עלתה התשובה העוקצנית במוחי, אבל כבר היה מאוחר וראיתי שהוא עייף ומתוח. החלטתי שהיום אני לא נגרר למריבה איתו. היה לי די במריבה של השבוע שעבר.
הפעלתי את כל כוח הרצון שלי והתאפקתי, שומר את ההערות שלי לעצמי. "יהיה בסדר. אל תדאג, אני אקפיא הכל" עניתי בקלילות, ומיד חטפתי את הנאום הרגיל על קלות הדעת שלי ועל זה שאני אף פעם לא מתכנן מראש כמו שצריך, ושאני צריך בגילי כבר להפסיק להיות ילדותי כזה – הנאום המקובל שאני שומע בערך פעמים בשבוע.
למזלי הוא היה עייף ולכן קיבלתי רק את הגרסא המקוצרת וכשהצעתי לרחוץ כלים במקומו, למרות שהפעם היה תורו, הוא הסכים מיד בלי ויכוחים.
עד שגמרתי לנקות והכל היה מסודר הוא כבר היה אחרי מקלחת ובמיטה. האור היה כבוי והייתי בטוח שהוא ישן, אבל ברגע שגופי נגע במזרן הוא נצמד אלי ומיד הרגשתי איך כל המתיחות של היום הארוך הזה נרגעת בתוכי.
היה כל-כך טוב להרגיש את הגוף שלו, כל-כך מרגיע לדעת שלמרות הכל הוא זקוק לי לצידו.
השעות הללו שאנחנו מבלים במיטה – לא, לא מה שאתם חושבים, אנחנו רק ישנים יחד – אבל אנחנו ישנים חבוקים, נוגעים אחד בשני, נושמים זה את זה, וזה כל-כך טוב.
לא חשוב מה אני עושה ולאן אני הולך, וכמה דברים טובים או רעים קורים לי במשך היום, אני יודע שבסוף היום הוא יהיה שם, במיטה שלנו, ואני אירדם צמוד בחזקה לגוף המוכר שלו, אפוף בריח האהוב שלו, הראש שלו נשען על כתפי, הרגלים שלו סבוכות בשלי, הידיים שלו מחזיקות אותי צמוד אליו.
הוא העביר את שפתיו על עורפי וידעתי שהוא כבר לא כועס.
"מחר שבת. ניקח את הקטנה ונלך לים." אמר בקול מנומנם מעט, "בא לך ללכת לחוף הילטון?"
"בטח. זה יהיה כיף." נעניתי מיד למרות שידעתי שאפסיד את השעות הכי טובות של השירים משנות החמישים והשישים – השנים הכי טובות, אבל השירים הללו לא בורחים לשום מקום ובילוי שבת עם יוסי הוא תמיד בעדיפות ראשונה אצלי.
הוא נאנח אנחת רווחה והצמיד לחי דוקרנית לעורפי. "יופי. לילה טוב אורי."
דחפתי את כף ידי הפנויה מתחת לירכו. עכשיו כל אבר בגופי היה צמוד אליו. הייתי מוגן, בטוח, רגוע ומוכן לשינה. "לילה טוב יוסי."

בבוקר טלי הביאה את הקטנה ומסרה אותה ישר לידי. היא בת שישה חודשים סך הכל, מתוקונת כזו עם בלורית בהירה ועיניים ענקיות וריח נהדר של תינוקת.
טלי אחותו הצעירה של יוסי היא אם חד הורית שלא באשמתה. הקטנה נולדה בגלל פנצ'ר שקרה לטלי עם אחד ששמו אינו ידוע.
בזמנו כבר היו לה כמה פנצ'רים כאלו ואת כולם היא סידרה במרפאה פרטית אחת אמינה ודיסקרטית, אבל הפעם יוסי שנהג ללוות אותה למרפאה ולפעמים גם שילם על ההפלות שינה את טעמו והתחנן לפניה שלא תעשה את ההפלה הזאת כי היא כבר כמעט בת ארבעים ומי יודע אם היא תוכל שוב להרות.
כדי לשכנע אותה הוא הפעיל את כל התותחים הפולנים הכבדים כולל העובדה שההורים שלהם כבר מתים, שאין אף אחד אחר שימשיך את שם המשפחה שלהם, שהוא בטח שלא יתחתן וגם אצלה הסיכוי קלוש, וכשכל זה לא עזר הוא הבטיח לעזור לה עם התינוק בכל מה שיידרש ונשבע שהוא יהווה דמות אב מופתית לתינוק שייוולד.
אף אחד ממכריו לא לקח את ההבטחה שלו ברצינות, אבל להפתעתנו הוא הלך איתה לקורס הכנה ללידה, נוכח בלידה עצמה - בעוד אני יושב בחוץ מרגיש עצבני בצורה מגוחכת - וכיום הוא שותף פעיל מאוד בגידול הילדה.
מאז שהיא נולדה הוא הפך להיות דוד היסטרי בצורה לא רגילה. אפילו לעשן בבית הוא לא מרשה לי כשהיא ישנה אצלנו.
גם אני רוצה ילד שימשיך את הגנים של משפחתי ומאחר ואין לי אחות שאוכל להטיל עליה את המשימה עלי למצוא מישהי שתרצה לעשות איתי ילד. לצערי אין לי מזל. גם כשמצאתי כבר מישהי זה לא הלך. היא הייתה לחוצה נורא וההפריות לא הצליחו.
הרופאים החליטו שרק בהפריית מבחנה היא תצליח להיכנס להריון. בחוסר רצון היא התחילה את התהליך של הפריית המבחנה, אבל נשברה באמצע.
"זה פשוט יותר מדי קשה" היא נאנחה ופירטה לפני כמה קשה לה לקום מוקדם בבוקר כדי לרוץ לבית החולים ולעבור כל בוקר בדיקת דם מפחידה, ואחרי הצהרים זריקות מכאיבות בטוסיק, ומה שהכי עצבן אותה - בדיקות האולטרא סאונד הוגינאלי שבשבילה היו ממש סיוט.
היא תיארה לי איך היא שוכבת על מיטה קשה בחדר חשוך ועליה להיות רגועה לגמרי כשמכניסים לואגינה שלה מין ויברטור מתכתי כזה ומניעים אותו הלוך ושוב עד שמאתרים את החצוצרות על מסך האולטרא סאונד - תהליך מציק ומשפיל ומכאיב.
התחננתי והפצרתי והבטחתי לבוא איתה ולהיות איתה כל הזמן, אבל זה לא עזר.
היא פרשה באמצע ונעלמה לי. אחרי שההיא הסתלקה הייתי ממש מדוכא ורק אחרי שדיברתי עם יוסי התעודדתי קצת.
"עדיף שנפטרת ממנה, אם היא לא מתמודדת עם קושי זמני כזה של הטיפול איך היא תצליח לעבור הריון ולהיות אימא?" ניחם אותי יוסי.
כמו תמיד הסכמתי איתו והבנתי שהוא צודק וכל מה שקרה הוא לטובה. בכל זאת אני לא מתייאש וממשיך לחפש.
למצוא רחם וביציות קשה הרבה יותר מלמצוא זיון, אבל בסוף אני אמצא מישהי. הפעם פחות מפונקת ויותר יציבה, ואז אני אהיה אבא.
בגילי המתקדם - אני כמעט בן ארבעים – אני כבר בשל להיות אבא.
בגילי אני כבר יודע שלכל שבת יש מוצאי שבת, וכל חגיגה נגמרת בסוף, ואחרי שכל הזיונים והמסיבות מסתיימות אתה נשאר לבד עם הנגאובר, וזה עוד עם יש לך מזל, אחרת אתה עלול לגמור עם משהו גרוע יותר.
אם אין לך חבר שהוא לטובתך בכל מצב ובכל תנאי אכלת אותה, ויוסי שלי, למרות כל חסרונותיו, ולמרות כל הקש שהוא מאכיל אותי בזמן האחרון, בסופו של יום הוא תמיד לטובתי ותמיד חושב על האינטרס שלי.
אולי בגלל זה אני משלים עם הכל וחוזר הביתה כדי לישון איתו?
וזה לא שאנחנו לא עושים סקס. עושים, בטח שכן, רק לא זה עם זה. בהתחלה עוד חשבתי שאולי פשוט לא עומד לו, הרי בכל זאת הוא מבוגר ממני בכמה שנים, אם כי ממש לא רואים את זה עליו, והוא מנצל את זה ותמיד משקר לגבי הגיל שלו, אבל אותי, שמכיר אותו כבר מעל עשרים שנה, הוא לא יכול לרמות כמובן.
הוא בן ארבעים וחמש ובגיל הזה... טוב, ידוע שבגיל הזה מתחילות הבעיות בתחום הרגיש ההוא, ככה ניסיתי לנחם את עצמי כשהוא דחה אותי שוב ושוב ושוב, אבל אז נודע לי שהוא מתפקד יפה מאוד עם אחרים וכמובן שאם הוא אז גם אני... לכל אחד מאתנו יש את המקום ההוא שהוא מעדיף ללכת אליו בימי שישי, יוצאים בנפרד מאחלים זה לזה בילוי נעים, מבלים יפה או לא, תלוי במזל, וחוזרים הביתה לישון יחד.
לפעמים יש גם את השלישיות הללו שהוא מצרף אותי אליהן. הוא תמיד מבקש בנימוס את רשותי ואני תמיד אומר כן. לא שאני כל-כך אוהב שלישיות, אבל זו ההזדמנות היחידה שלי לראות שוב את הזין היפה שלו במלוא תפארתו.
אני לא מסוגל לדבר איתו על זה. הוא אף פעם לא אמר לי בפירוש - מהיום אני לא עושה אתך סקס כי ככה וככה וככה.
לא. הלוואי והוא היה עושה את זה, אבל הוא לא אומר כלום. אם הוא היה מדבר אז לפחות הייתה לי הזדמנות להתווכח, להגן על עצמי, אולי לשנות את דעתו, אבל שום דבר מפורש לא נאמר. חיי המין המשותפים שלנו פשוט התפוגגו לאט לאט, וככל שעבר יותר זמן מהזיון האחרון שלנו יחד ככה נעשה קשה יותר לדבר על זה ולהבין למה.
מה שבאמת מעצבן אותי זה שאני לא זוכר מתי בדיוק זה קרה. מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא הכניס לתוכי את הזין המפואר שלו שאני חולם עליו עד היום.
אולי הסיבה היא בזיון האחרון שלנו? אולי עשיתי אז משהו שהרגיז אותו? נורא חבל שאני לא זוכר מתי זה קרה.
אני חושב על זה די הרבה בזמן האחרון. אפילו עכשיו כשאנחנו יושבים עם הקטנה בחוף הילטון, נהנים מהחיים, מסתכלים על הבחורים המסתובבים בסך לבושים בגדי ים זעירים ומעירים הערות ציניות, מחלקים ציונים ליפים וגם ליפים פחות.
אנחנו מרכלים בלי בושה על גודל הזין של ההוא, ועל ההעדפות המיניות של השני, צוחקים מהתיאורים המפולפלים של אדם על מה כל אחד אוהב לעשות במיטה, ומתפלאים איך הוא יודע מה הניק של כל אחד מהם בפורומים של סקס אחר ושל הכלוב, ובקיצור, מבלים כמו שמקובל לבלות בחוף הילטון, וכל אותו הזמן אני מנסה בכל כוחי להיזכר מתי הייתה בעצם הפעם האחרונה שאני ויוסי עשינו סקס.
חוף הילטון הוא לא מקום טוב להתרכז בו, לא פלא שאני לא מצליח להיזכר. בינתיים מצטרפים אלינו חברים נוספים שמוסיפים עוד פרטים מרושעים ופיקנטיים על מצעד היפיופים מרוטי השיער שעוברים לפנינו כמו בתצוגת אופנה, מקשים עלי עוד יותר במשימה.
אחר-כך באות הבנות, וכשהן שומעות את הדיבורים הללו על האורך של 20 ס"מ של ההוא, ושל הקוטר של האחר שהעובי שלו יותר גדול מהאורך, הן מזדעזעות ומתחילות לנזוף בנו על השטחיות שלנו.
מתחיל ויכוח עליז ורעשני רצוף צחוקים וגסויות - מזל שהקטנה עוד לא מבינה כלום - ואני צוחק ונהנה, מעיר הערות פה ושם, תורם קצת מהידע שלי למאגר הכללי, ומצליח לשכוח לכמה דקות את הכאב ההוא שלא מפסיק לדקור אותי בלב מאז שיוסי לא מוכן לעשות איתי יותר אהבה.

בזמן האחרון יוסי מדבר על קניית דירה גדולה יותר עם עוד חדר שינה אבל, מצד שני אני נורא רוצה להחליף את חדר השינה, אבל אם נחליף את הדירה... למה אף פעם אין מספיק כסף לכל מה שרוצים לעשות?
בהתחלה הוא דיבר בכזה ביטחון שנוציא את החסכונות שלנו ונמכור את הדירה וככה נוכל להרשות לעצמנו משהו גדול יותר שגם לקטנה יהיה חדר לישון אצלנו, ואני נסחפתי אחריו והסכמתי, ואז פתאום הוא התהפך לגמרי ושינה את דעתו ואמר שאולי זה מוגזם להיכנס לחובות בגילנו והרי אני בעצם עוד לא החלפתי את חדר השינה כמו שרציתי.
זה משגע אותי, כל המהפכים האלו, הוא אמור להיות המבוגר והיציב יותר ולא להתנהג כמו שבשבת.
יש לנו חלוקת עבודה. ביחסים שלנו כל אחד אחראי על תחום מסוים וכל זמן שהתחומים לא מתבלבלים וכל אחד ממלא את תפקידו כראוי הכל בסדר.
יוסי הוא שר החוץ והכספים. הוא ממונה על קניות גדולות ועל קשרים עם המשפחה, שלו בעיקר, כי לי יש מעט מאוד משפחה - רק אימא ודודה אחת רחוקה שבאה לארץ פעם בחמש שנים.
יוסי הוא זה שמתקן ברזים דולפים ומפסקים מקולקלים, ותולה מדפים, ולוקח את האוטו למוסך, ועושה את כל התיקונים בבית.
אני מבשל, ומנקה, ודואג לכביסה ולגיהוץ ולאירוח.
שנינו עובדים כמובן, אבל הוא מרוויח יותר כי הוא עובד בעבודה משתלמת יותר, ואני התחלתי לעבוד במקום חדש לא מזמן ועדיין אני טירון עם משכורת של מתחיל.
בסך הכל אנחנו חיים לא רע בכלל חוץ מהקטע ההוא, אתם יודעים, של הבלי סקס.
אני מנסה לחשוב כל הזמן על סיבות סבירות לזה שהוא לא רוצה אותי יותר.
יש לי כמה רעיונות - אולי הוא חושש ממחלות? הוא יודע שהיו לי המון סטוצים והוא שונא לזיין עם קונדום, אז אולי הוא פשוט נזהר ממני?
גם אני נזהר מאוד ואני נבדק כל כמה חודשים ולא נוגע באף אחד בלי קונדום. אולי סתם הוא התעייף ממני? אחרי כל-כך הרבה שנים בטח נמאס לו ממני.
אני בטוח שזה לא שהוא לא אוהב אותי, אבל הוא פשוט כל-כך רגיל אלי ולגוף שלי עד שאולי אני כבר משעמם אותו? חבל שאני לא יכול להרגיש אדיש כלפיו, זה היה קל יותר, אבל אני עדיין נורא רוצה אותו.
בהתחלה, כשהוא הפסיק לשכב איתי, ניסיתי שוב ושוב לפתות אותו, אבל בסוף התייאשתי. כמה כאב ביצים יכול בן אדם אחד לסבול?
אם רק הייתי יכול לשבת מולו ופשוט לשאול אותו ככה ישיר ובגלוי - מה קורה יוסי? למה הפסקנו לעשות אהבה? מה הבעיה? מה אתה רוצה שאני אעשה? רק תגיד.
אני חושב על זה, מתכנן ומדמיין איך אני יושב מולו ו... נבהל. אני לא מעז. אני פוחד שהוא יגיד לי שהוא כבר לא רוצה אותי ושהוא גר איתי רק כי לא נעים לו לגרש אותי או כי נוח לו שאני מטפל בבית ובו, ואין לו כוח להתעסק בחלוקת הרכוש וכל הבלגן הזה, אבל אין לו שום רגש כלפי. אני יודע שאני לא אעמוד בדבר כזה ולכן אני מעדיף לשתוק.
לפעמים אני מתווכח עם עצמי וחושב שהפחד הזה טיפשי הרי הוא שמח לראות אותי חוזר מהעבודה ומחבק אותי חזק כל לילה, אבל מצד שני בבוקר כשאני קם הוא כבר לא במיטה, תמיד הוא מסתלק לפני שאני מתעורר.
הוא אומר שזה בגלל שהוא אוהב מאוד את הסיגריה של הבוקר והוא לא רוצה לעשן בחדר השינה. מי יודע? אולי זה אפילו נכון.
פעם כשהייתי קצת מסטול ניסיתי בכל זאת לשאול, אבל הוא נפנף אותי מעליו בקלילות אלגנטית, גורם לי להרגיש דביל כמו שרק הוא יודע, ומאז עזבתי את הנושא ודי.
כל אחד מאתנו משיג את הסקס שלו בשיטה משלו, ועם פרטנרים אחרים, ומכיוון שהקהילה שלנו כאן בתל אביב - עיר החטאים המתוקה שלי - היא קטנה וקשקשנית, כל אחד מאתנו יודע טוב מאוד מה השני עושה, אבל תמיד זה מיד שנייה, אף פעם לא מדברים ישירות.
פולנים או לא פולנים?
ערב שישי אחד חזרתי מוקדם מהרגיל. משום מה לא בא לי ללכת למועדון הסקס הרגיל שלי. פתאום נמאס לי לקבל מציצה בחדר חושך שתקוע מול שירותים מצחינים מצד אחד, ומול בר מסריח מעשן מצד שני.
בין כה וכה כבר הכרתי את כולם, וגם אם הייתי פוגש בשר טרי - איזה צעיר מבוהל ופעור עיניים שרק הרגע השתחרר ובא להשתולל בעיר הגדולה - אז מה?
מה יש לי לעשות עם ילד בן עשרים וקצת? די, נמאס!
הלכתי לגן. הסתובבתי קצת. היה יבש ומשעמם וגם קר. החלטתי ללכת הביתה, לעשות ביד ולהירדם.
הדלת של הדירה הייתה פתוחה ואור קלוש בקע מחדר השינה. לרגע חשבתי שזה פורץ שמחטט לנו בבית ואז הרחתי את הריח הזה, המריר חמוץ, של סקס מעורבב בריח של חשיש, וידעתי שעוד טאבו אחד נשבר - הוא מזיין בבית שלנו, בלעדי.
זה כאב וזה הרגיז עד כדי כך שעשיתי מעשה שלא יעשה והחלטתי להציץ חרש ולראות מה בדיוק הוא עושה שם ועם מי.
זה היה רעיון טיפשי והיום אני מצטער שלא הסתלקתי משם מיד. הייתי חוסך לעצמי ולו הרבה כאב לב וצרות.
הורדתי את הנעלים והתגנבתי על קצות אצבעותיי הגרובות לחדר השינה שלנו. הדלת הייתה פתוחה למחצה ואני דחפתי את ראשי בזהירות לחדר שהיה מואר באור אדמדם מסתורי שהופק בעזרת מנורת הלילה הקטנה שמישהו חצוף זרק על האהיל שלה את גופית הרשת האדומה שלי.
בסתר לבבי קיוויתי לגנוב הצצה בזין היפה של יוסי. הוא נהדר - גדול ועבה ויפה נורא, במיוחד כשהוא זקוף. אני מתגעגע אליו בלי הרף.
כשאני נזכר בדמותי אז, עומד חרש בחושך ומנסה לגנוב הצצה בזין הזקוף של בעלי האהוב שמייבש אותי ומונע ממני את אהבתו כבר שישה חודשים, אני קולט כמה הייתי פתטי ועלוב באותו רגע ומרגיש צורך לבכות מרוב רחמים על האדם שהייתי.
נכון עברתי גיהינום של סבל וכאבי לב וגרמתי גם ליוסי לעבור אותו הדבר, אבל לפחות הצלחתי לצאת מהמצב העלוב שנתקענו בו שנינו ואולי בסופו של דבר הכל היה לטובה.
דמות גברית נבלעה בין הצללים בפינת החדר עומדת בגבה אלי.
זיהיתי אותו לפי הבגדים. זה היה יוסי, הוא לבש את מכנסי העור השחורים שקנינו בספרד לפני כמה שנים.
על פלג גופו העליון החשוף היה הווסט השחור התואם למכנס. לרגליו נעל מגפים שחורים עם קישוטי כסף שלא זיהיתי, וחבש כובע מצחיה שחור לא מוכר לי.
זה היה מוזר מעט, אבל החלק היותר מוזר היו השותפים שלו למיטה שלא היו שותפים אלה שותפות. שתי נערות צעירות מדי ישבו על המיטה ובהו בו במבטים מהופנטים.
אחת הייתה בהירה וארוכת שיער והשנייה כהה שמנמונת ומתולתלת.
הן היו ערומות לחלוטין חוץ מחוטיני אדום לבהירה וכחול לכהה, ומעין צמידי עור שחורים על ידיהן וקולרים על צווארן.
הוא הצליף בשוט והכהה קפצה ממקומה נפלה לרגליו על ברכיה והחלה מלקקת את מגפיו בלשון ורודה ורכה, בעוד השנייה נשכבת על בטנה מפנה אליו ישבן ורדרד שהוא החל להצליף בו בשוט משאיר עליו פסים אדמדמים
אני לא יודע מה המם אותי יותר - היחס הברוטאלי שלו לבנות הללו שיכלו על פי גילן להיות בנותיו, או העובדה שהן היו בנות.
לא שהייתי מרגיש טוב יותר אם אלו היו גברים, אבל בכל זאת... יוסי ונשים... מה קורה פה?
אני יודע שסקס חזק, כמו שקוראים לזה, נעשה באופנה וכולם מנסים סאדו. זה נושא חם בזמן האחרון, אבל לדבר ולהתגרות מסיפורים ותמונות מבוימות זה דבר אחד, ולראות ישבן ורדרד שרק לפני שנים מעטות, מעטות מדי לדעתי, היה עטוף בחיתול חוטף הצלפות אכזריות... זה דבר אחר לגמרי.
הבטתי נדהם איך הבנות מלמלו שוב ושוב בהכנעה בקשות סליחה ומחילה מהמאסטר שלהן (יוסי מאסטר? נו, שויין.)
נדמה לי שנשברתי ברגע שהבלונדינית התחילה להודות לו שהוא מחנך אותה ומבקשת שיכה אותה חזק יותר.
זו בערך התמונה האחרונה שאני זוכר מכל האירוע הטראומטי הזה - הפנים שלה הבהירים והעיניים הכחולות מורמות כלפי מעלה אל השוט השחור בהבעת התלהבות אכסטטית, מזכירות לי פסל של תרזה הקדושה מתפללת, או מה שהיא לא עשתה שם.
בזמנו חשבתי שההבעה של הקדושה הקתולית דומה להפליא להבעה של בחורה רגע לפני שהיא מגיעה לשיא – מגעיל!
איכשהו מצאתי את עצמי בחוץ, נעלי בידי, רץ בגרביים על המדרכות המטונפות של תל-אביב, נמלט משם מהר ככל האפשר.
אחרי שדפקתי את הרגל על אבן נעצרתי לרגע ונעלתי את נעלי והמשכתי לרוץ עד שנפגשתי פתאום בשחר, רוכב על אופניו, פניו נוגות ומיוסרות ושערו פרוע.
הוא עצר מופתע קצת למראי. "מה קרה לך אורי?" התפלא, "ממי אתה בורח?"
"לא בורח. אני... אני... רבתי עם הבעל ואני..." בדרך כלל לא חסרות לי מילים, אבל בהשפעת אירועי הערב הפכתי למגמגם.
לשחר זה לא הפריע להזמין אותי לדירתו. הסכמתי בשמחה ובדרך הוא שוב סיפר לי מחדש למה הוא והחבר שלו נפרדו, ופירט שוב את כל תולדות החברות שלהם כולל היסטוריה מאוד מעייפת של ההורים שלו ושל החבר ששמו פרח מזיכרוני.
הוא דיבר ודיבר, ואני שתקתי ושתקתי. אחרי שהתקלחתי וחזרתי לבוש בתחתונים בלבד לסלון, הוא המשיך לדבר ולנתח את הפרידה הסופית שלהם. היו נדמה לי איזה חמש פרידות בשנה האחרונה.
ראיתי שאין מה לעשות והדבר היחיד שיסתום לו את הפה זה הזין שלי, ומפה לשם הגענו למיטה, וככה יצא שבסופו של דבר כן קיבלתי את זיון יום שישי הקבוע שלי, ואפילו די נהניתי כי שחר הזדיין כמו שדיבר, בהתלהבות ובמרץ.
בבוקר קמתי לצידו של שחר שלא רק ישן כמו תינוק אלא גם נראה כמו תינוק חמוד.
הסתכלתי עליו ונזכרתי בכל הדברים הנחמדים שעשיתי לו בלילה הקודם וכמה הוא היה מתוק ואסיר תודה, ושאלתי את עצמי למה אני ממשיך לסבול את יוסי שמדכא אותי ומבקר אותי על כל צעד ושעל, ותמיד מקטר על כל דבר שאני עושה, וגם לא מוכן לעשות איתי סקס יותר.
אז מה אם קנינו דירה ביחד? זו סיבה לסבול? וכשחשבתי על סבל נזכרתי בפנים של הבחורות המושפלות ההן שחטפו ממנו, וסוף סוף הבנתי למה הזדעזעתי כל-כך – יוסי שם גם אותי באותו מצב. הילדות המתוקות ההן היוו דוגמא חייה למצבי.
נכון, לא חטפתי מכות בתחת, אבל גם אני הייתי מושפל ומדוכא ויוסי שלט בי ביד רמה, ואפילו לא היה צריך לנופף מעלי שוט. עשיתי הכל בהתנדבות. חסר רק שהוא יוריד לי את הביצים, חשבתי לעצמי, ובו ברגע גמרתי אומר לעזוב אותו.
בארוחת הבוקר שאל אותי שחר אם אני מכיר מישהו שמחפש מקום לגור כי הוא רוצה להשכיר את החדר של האקס שלו, וכשאמרתי שאני צריך חדר לעצמי הוא זינק על רגליו ונישק אותי, ומיד הרגשתי יותר טוב, כי אם כבר אתה עוזב את החבר שלך מזה עשרים שנה, עדיף לעשות את זה לדירה של בחור צעיר ונאה שאוהב את הזין שלך ומוכן לנשק אותך עוד לפני שצחצחת שיניים.
קבענו שאני אתקשר אליו במוצאי שבת ונפרדנו בנשיקות צנועות על הלחי.