4. חומיות מתובלות
הרחתי את זה עוד לפני שנכנסתי הביתה, ריח
שוקולדי עשיר ומפתה מילא את חדר המדרגות, וכשפתחתי את הדלת הוא היכה בי בחוזקה. "מה
אתה מבשל שם ענר?" נכנסתי למטבח.
"אופה, לא מבשל." תיקן אותי ענר, פתח
את תנור האפייה ושלף ממנו תבנית עוגה בצבע חום עשיר, "חומיות מתובלות."
הצהיר בגאווה.
"מתובלות? זה מה שאני חושב שזה? הריח פשוט
משגע."
"אני מקווה שגם הטעם יהיה כזה, בישלתי את
הפרחים האלה בחמאה במשך שלוש שעות, וכל הזמן בחשתי אותה כדי שזה לא יישרף."
"שלוש שעות," התרשמתי, "מאיפה
מצאת את המתכון? ושים לב שאני לא שואל על איזה פרחים אתה מדבר, ושאני ממש לא רוצה
לדעת ממי קיבלת אותם ומאיפה יש לך מתכון לחומיות חשיש."
"את המתכון מצאתי באינטרנט באתר שנקרא
קאנביס, יש בו המון מידע מועיל, ואת הפרחים... לא משנה ממי קניתי אותם, עדיף שהמקורות
שלי יישארו עלומים, כמה שתדע פחות ככה יהיה טוב יותר."
"נכון." הסכמתי, "מתי אפשר
לטעום מהעוגה המתובלת שלך?"
"אחרי שהיא תתקרר קצת, אני מציע שקודם
נאכל ארוחת ערב." אמר ענר וסילק את התבנית מהשולחן.
חייכתי, זו הייתה התנהגות כל כך אופיינית לענר
- לדחות סיפוקים, להתאפק ולחכות לפני שיעשה מה שהוא באמת רוצה לעשות.
"מה מצחיק?" השתומם ענר, וקצת נפגע כשגיליתי
לו מה אני חושב. "זה לא נכון." נעלב, "אני ממש לא הטיפוס הזה שתמיד
מתאפק... טוב, אולי קצת, אבל לא תמיד, וחוץ מזה העוגה חמה מידי, צריך לחכות שהיא
טיפה תתקרר ו... נו, די, תפסיק לצחוק ושב כבר לאכול."
אכלנו ארוחת ערב קלה, סלט וטוסט עם גבינה, ואחר
כך פרס ענר את העוגה שקצת התקררה, נתן לכל אחד מאיתנו צלחת עוגה שעליה הייתה מונחת
פרוסת חומית קטנה והוסיף מזלג עוגות קטן וכוס יין לבן יבש. "צריך לחכות משהו
בין חצי שעה לשעה עד שמרגישים את ההשפעה." הזהיר אותי, "וכדאי לאכול רק
חתיכה קטנה בהתחלה ולראות איך זה משפיע."
"כבר ניסיתי חשיש פעם וזה ממש לא השפיע
עלי." התפארתי, הייתי בטוח ששום דבר מיוחד לא יקרה, ואחרי שאכלתי את פרוסת
העוגה הטעימה מאוד ושתיתי את היין הלכתי להתקלח. כשהתנגבתי הרגשתי סחרחורת קלה
ונעימה, מעין הרגשת ריחוף מוזרה. הלכתי ערום לחדר השינה וגיליתי שם את ענר, שוכב
על המיטה, ערום גם כן, ומחייך אלי חיוך אלכסוני משונה.
"איך אתה מרגיש? הכל בסדר?"
"הכל מעולה," ענה לי וצחק, "בוא
הנה!" פקד עלי, מושיט אלי את זרועותיו.
נשכבתי לצידו ונדהמתי כשהוא משך אותי אליו, צבט
את פטמתי ונישק אותי בחוזקה, "בוא תהיה קצת מעלי, בא לי שתמעך אותי קצת."
אמר וחפן את ישבני בכוח, "חולה על התחת המתוק שלך שביט." הצהיר, הצמיד
את פיו לפי ונשך את שפתי התחתונה.
"היי, זה כואב." מחיתי.
"באמת?" גיחך ענר בעליצות מרושעת, "סליחה
חמוד." התנצל ונשך אותי שוב, הפעם בכתף.
"די כבר! מה עובר עליך?" התעצבנתי,
נשכבתי עליו והצמדתי את כתפיו למיטה, "תפסיק עם זה." דרשתי.
"אני ממש מצטער." צחק ענר בלי להפגין
שמץ חרטה, כרך סביבי את רגליו והצמיד אותי אליו בכוח, דוחק את אגנו לזה שלי, "באמת
לא יפה מצידי, אתה לא חושב שמגיע לי עונש?"
"מה?" הופתעתי, "למה את מתכוון?
מה אתה עושה ענר?"
"אני עושה מה שמתחשק לי." השיב ענר
בחוצפה, ושוב צבט אותי בחוזקה, הפעם בירך, וזה באמת כאב.
"תפסיק עם זה מיד!" פקדתי עליו
והצמדתי את פרקי ידיו מעל ראשו.
"ומה אם לא בא לי?" המשיך ענר להתחצף,
ושוב הצמיד את פיו לפי, ספק נושך ספק מנשק.
סוף סוף קלטתי מה הוא רוצה שאעשה, וטלטלתי אותו
בכוח, מועך בחוזקה את פרקי ידיו, "הפעם הגזמת לגמרי ענר, ואני הולך לתת לך
מנה הגונה." איימתי עליו בפנים חמורות. הפכתי אותו על בטנו, התיישבתי על
ירכיו והפלקתי בחוזקה על עכוזו החלק והלבן. הוא יילל בעונג ולא התנגד כשהודעתי לו
בתוקף שעכשיו הוא הולך לחטוף את כל הזין. פקדתי עליו לעמוד על הברכיים, מרחתי שפע
משחה על החור ההדוק והוורוד שלו, ובלי יותר מידי גינוני נימוס חדרתי לתוכו, לופת
בכוח את מתניו. הוא יילל ונהם, גנח וייבב בתסכול כשלא הרשיתי לו לגעת בעצמו. "אתה
תגמור רק אחרי שתקבל ממני רשות." הודעתי לו ברשעות, מפתיע אפילו את עצמי,
וזיינתי אותו בכל כוחי, מתעלם מגניחותיו. דקה אחרי שגמרתי בתוכו בלי קונדום (אבל
שנינו קיבלנו תשובה שלילית ככה שזה היה בסדר) גם הוא גמר, מתיז זרע על הסדין הנקי,
דבר שלא קרה לו מעולם.
"תראה מה עשית? גם גמרת בלי רשות וגם
לכלכת את הסדין." נזפתי בו.
"שטויות, הרי אתה תמיד אומר שזרע זה לא
לכלוך." השיב לי ענר בבת צחוק מרוצה, וקם, "בוא נלך להתקלח יחד." הציע
לי, "אני אסבן לך את הגב."
זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הציע לי דבר כזה.
בעבר ענר תמיד התנגד למקלחות משותפות בטענה שמקלחות הן עניין פרטי, ולמרות שהוא
אוהב אותי מאוד הוא זקוק מידי פעם למקום בו יהיה לגמרי לבד. כנראה שהחומית המתובלת
השכיחה ממנו את הצורך בפרטיות.
ענר קיים את הבטחתו ובאמת סיבן אותי, מקפיד
בעיקר על אזור המפשעה שלי וכמובן ששוב עמד לי, ולתדהמתי גם לו.
"מה בדיוק הכנסת לחומיות האלה? התפלאתי, "אתה
בטוח שלא הגנבת לשם גם ויאגרה?"
"מי צריך ויאגרה כשיש קנאביס רפואי משובח?"
נעמד ענר מול הראי, מתח וסובב את צווארו בניסיון לראות את עכוזו, "יש לי
סימנים על התחת?" שאל.
"כן, סליחה, אני מצטער שהכאבתי לך... לא
יודע מה קרה לי, אני פשוט..."
"אתה פשוט דביל!" התיז ענר בבוז, הדף
אותי והושיב אותי על האסלה הסגורה, כרע על ברכיו לפני ומצץ את אברי עד שעמד יציב
ונוקשה, ואז קם והתיישב על ברכי, "תזיין אותי ככה, אני רוצה שתקרע אותי."
דרש.
"אתה בטוח?" היססתי.
"אוף אתך, תפסיק להיות נודניק ותעשה מה
שאומרים לך." התעצבן ענר, פישק בידיו את פלחי עכוזו והתיישב עלי, מחדיר את
זקפתי לחור שלו, תחזיק אותי חזק." פקד עלי והתחיל לנוע מעלי. הפעם זה לקח
יותר זמן, אבל בסוף הוא שוב גמר בגניחה עמוקה, והלך לשטוף את עצמו בלי לטרוח לשאול
אם גם אני גמרתי.
"אני הרוג." הצהיר אחר כך, "אני
הולך לישון." והסתלק לדרכו, משאיר אותי יושב נדהם על האסלה, מלטף את זקפתי
המתוסכלת.
לא הצלחתי לגמור שוב, הייתי מסטול מידי ולא
מרוכז מספיק. התקלחתי, ניקיתי את המקלחת ונרדמתי לצידו של ענר ששכב על גבו ונחר
קלות, דבר שלא עשה קודם מעולם.
למחרת בבוקר הוא קם ושוב חזר להיות ענר הרגוע,
המנומס ונעים ההליכות. כל ניסיון שעשיתי לשוחח איתו על מה שקרה בלילה הקודם ועל
השינוי המוזר שעבר עליו נדחה בנימוס תקיף. הוא ממהר, הוא עסוק מידי, לא בא לו לדבר
על זה ומספיק כבר.
בלית ברירה התקשרתי לניר, ידידי הוותיק, והזמנתי
אותו לאכול איתי ארוחת צהריים בחומוסיה אחת קטנה ומשובחת ששכנה מול המשרד בו עבדתי
ושפכתי את ליבי בפניו. התביישתי לפרט מה בדיוק עשינו אבל סיפרתי לו שאחרי שענר אכל
חתיכה של עוגה מתובלת בקנאביס הוא נעשה מוזר מאוד, חרמן ואפילו קצת תוקפני.
"תוקפני?" הרים ניר גבה משתוממת, "פעם
ראשונה שאני שומע שמישהו נעשה תוקפני בגלל קנאביס, מה, הוא הרביץ לך?"
"נראה לך שהוא יכול להרביץ לי?"
נעלבתי, "ממש לא, כנראה שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך, המילה הנכונה היא
מתגרה, הוא הציק לי וניסה לעצבן אותי כדי שאני ארסן אותו, או משהו בסגנון הזה."
"נו, וריסנת אותו?"
"כן," הודיתי בבושת פנים, "אבל אל
תשכח שגם אני הייתי קצת מסטול, והוא נשך אותי וצבט אותי ועצבן אותי עד שבסוף
הפלקתי לו קצת בתחת, וגם... אני לא בטוח מה בדיוק הלך שם, אבל אני חושב שקצת אנסתי
אותו?"
"קצת אנסת אותו?" התפלץ ניר, "את
ענר החמוד והעדין?"
"כן, אבל הוא ממש נהנה מזה, ואחר כך הלכנו
להתקלח יחד והוא..." הרגשתי שאני מסמיק, "הוא..."
"הוא אנס אותך בחזרה." התפקע ניר
מצחוק.
"לא." נשארתי רציני, "זאת אומרת,
הזין שלי שוב היה בתחת שלו, אבל הוא... עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה יותר."
"או. קיי." ריסן ניר את צחוקו, "בסדר,
בוא נשנה נושא, מה עשיתם עם שאר העוגה? נשארה עוד קצת מהעוגה ההיא? לא אכלת הכל
אני מקווה."
"כמובן שלא, אכלנו ממש קצת, ואת השאר ענר
סגר בקופסה והקפיא בפריז'ר, למה אתה שואל?"
"בא לי גם לטעום קצת מעוגת הפלאים הזו."
גיחך ניר.
"אחלה, מה דעתך שאתה ואיציק תבואו אלינו
לביקור? ענר עוד לא פגש אף פעם את איציק ועוד לא ראית איפה אני גר, הדירה של ענר
ממש נחמדה, והנוף בלילה פשוט מהמם."
"בסדר, בכיף." הסכים ניר, העיף מבט
בשעונו, אמר שהוא ממש מאחר ובמשרד יהרגו אותו אם הוא לא יהיה שם בעוד חמש דקות, והסתלק.
5. זה לא לטלפון
בסוף הם לא אכלו את החומיות. איכשהו זה לא יצא,
אולי בגלל שענר נורא התרגש שיש לנו אורחים והכין כל כך הרבה מטעמים עד שלאף אחד
כבר לא היה מקום לחומיות פשוטות. "אתה לא צריך לבשל, הזמנתי אותם רק לקפה
ועוגה, זה הכל." ציינתי וענר אמר שבסדר, הוא מבין, אבל אחר כך נכנס למטבח ולא
הפסיק להכין עוד משהו, ועוד משהו, ואולי רק עוד משהו קטן? ובסוף היה עלי לפתוח את
שולחן האוכל לכל אורכו כדי שיהיה מקום לכל התקרובת. הוא הכין פיצות אישיות קטנות,
פאנקייק וקישים, שתי סוגי עוגות ולקינוח פחזניות עם קצפת שהיו הצלחה עצומה. אני
אישית אכלתי לפחות חצי מהן עוד לפני שהאורחים הגיעו.
"איזה כיף לך לגור עם בן זוג שאוהב לבשל."
התפעל ניר שאכל קצת מכל דבר, מה שלא הפריע לו להתלונן בלי הרף על הדיאטה ההרוסה
שלו. איציק אכל פחות ממנו כי היה עסוק בדיבור עם ענר שלא אכל כלום. ברגע שהאורחים
שלנו הופיעו הוא נתקף מין תזזית מוזרה, הוליך את איציק לפה ולשם, הראה לו את
הדירה, את הרהיטים העתיקים והיפים שירש מדודתו, את הנוף הנהדר שנשקף מהחלונות,
ולבסוף את גינת התבלינים הנאה שהוא טיפח במרפסת המרווחת שנמתחה לאורך הדירה, נשקפת
אל נוף המפרץ המרהיב.
"לא, תודה, אני ממש מלא." התנצל ניר
כשנזכרתי בחומיות המתובלות, "והאמת שקנאביס לא בא לי כל כך טוב."
גם איציק סירב לחומיות מתובלות ואמר שהוא מעדיף
יין טוב במקום, ושתה עוד כוס של היין הלבן היבש שענר קנה במחיר ממש לא הגיוני
בשביל יין כל כך לא טעים. "אתה לא מבין שום דבר ביין." נזף בי כשלגמתי
טיפה ואמרתי שהיין הזה ממש מגעיל. לפחות איציק נהנה ממנו.
הם ישבו אצלנו עד שעה ממש מאוחרת, ואחר כך
עבדנו עוד כמעט שעה לסדר הכל, ובכל זאת, כשהגענו למיטה רציתי סקס, אבל ענר סירב
בטענה שלא בא לו. הצעתי שאלך להביא לו פרוסה מחומית הפלא, ועדיין הוא סירב. "אני
עייף מאוד." התלונן, "וממש לא מתחשק לי, אתה לא יכול להתאפק עד מחר
בבוקר?"
"טוב, בסדר." ויתרתי, "לילה טוב."
"לילה טוב." ענה ענר, אבל במקום
להירדם הוא התחיל לשאול אותי שאלות על ניר ואיציק. מתי הם נפגשו? ומה דעתי עליהם?
האם הם גרים יחד והאם אני בטוח שהם מאוהבים?
"אין לי מושג." איבדתי את סבלנותי, "למה
אתה שואל את כל השאלות המשונות האלה?"
"סתם, תגיד, מה דעתך על איציק?"
"אין לי דעה עליו, לא מכיר אותו, הוא ממש
לא הטעם שלי ואני חושב שהוא קצת מבוגר מידי בשביל ניר, אבל זה ממש לא עסקי."
"למה מבוגר מידי?" התקומם ענר בלהט, "ניר
בן שלושים ומשהו, ואיציק בן ארבעים וחמש בערך, לדעתי זה הבדל ממש אידאלי, ובכלל,
ממתי יש גיל לאהבה?"
אני מניח שפה הייתי צריך להתחיל לחשוד, אבל
השעה הייתה מאוחרת והייתי עייף וקצת עצבני כי ענר שוב סירב לסקס. חשבתי שהקנאביס
יפתור את הבעיה הזו והוא באמת פתר, בערך, אבל מסתבר שלא לגמרי, או שאולי אני טועה?
ענר עבד קשה במטבח וטרח שעות על האירוח ואחר כך על הניקיון, ואני עוד דורש ממנו
סקס? אני סתם חרמן אגואיסט.
במשך כמה ימים אחר כך היה לי רושם שהכל בסדר,
ענר אמנם היה עסוק מאוד בעבודה ועשה המון שעות נוספות, אבל סך הכל הסקס שלנו השתפר
מאוד, אם כי היה בתדירות נמוכה מידי לדעתי. כשהתלוננתי ענר הסביר שזו מין תקופה
כזו, יש לו לחץ בעבודה והוא מאוד עסוק, אבל זה עניין זמני, והכל יהיה בסדר, ואז
התקשר אלי פתאום ניר ושאל אם אנחנו יכולים לדבר.
"הנה, אנחנו מדברים, מה הבעיה?"
ניר נאנח אנחה עמוקה ומדאיגה ואמר שזה לא
לטלפון, ומה דעתי לקפוץ לדירה שלו בהפסקת הצהריים שלי?
"מה לקפוץ? אבל אתה גר בכרמל."
"כבר לא, חזרתי לדירה המצ'וקמקת שלי בהדר.
ייקח לך חמש דקות להגיע אלי ברגל."
"וואלה? זה אומר שנפרדת מאיציק?"
"כן." אמר ניר בפשטות קודרת, "אני
ואיציק כבר לא."
"אוי, חמוד, אני ממש מצטער, אתה יודע מה?
אין לנו לחץ רציני בעבודה, אני אקח לי חצי יום חופש ואשאר אתך כמה שתרצה, ענר יגיע
גם היום מאוחר. מה דעתך שנכין יחד ארוחת ערב גדולה ומפנקת?"
"נראה." ענה ניר בעגמומיות, וסגר.
הדירה של ניר בהדר הייתה דירה קטנה וחמודה ששכנה
בבית אבן גדול שפעם, בתקופת המנדט, היה מפואר ואלגנטי, ואחר כך ירד מגדולתו וחולק
לדירות. כשאיציק הציע לניר לגור איתו בדירה הגדולה שלו בכרמל הוא נהג בתבונה וסבלט
את דירתו לכמה חודשים, וככה היה לו לאן לחזור כשהם נפרדו.
התחבקנו בשתיקה ואחר כך התיישבנו במרפסת הפעוטה
שלו שצפתה על גינה פנימית מטופחת מאוד שהייתה חבויה מהרחוב כמו סוד ירוק ורענן.
הגינה הייתה משותפת לכל תושבי הבניין, אבל רק דיירת אחת, קשישה שתקנית וחובבת
חתולים טיפחה אותה, ועשתה עבודה מעולה. היה פשוט תענוג להביט בשפע הפרחים שפרחו שם,
מתעלמים מהעיר ההומה שגעשה לא רחוק מהם.
"הגינה הזו היא כמו סוד נחמד."
היגגתי כטוב ליבי בבירה, ודחפתי את חוטמי לשיח יסמין פורח שהדיף ריח נהדר.
"יש סודות נחמדים ויש סודות גועליים."
ענה לי ניר, מביט בעצב לתוך כוס הבירה שלו.
"על מה אתה מדבר ניר?" התפלאתי.
מעולם לא שמעתי אותו מתפלסף ככה.
"על איציק, אתה יודע למה נפרדתי ממנו?"
"לא. רוצה לדבר על זה?"
"לא ממש, אבל אני חייב כי..." הוא
נאנח שוב, "תגיד שביט, אתה יודע מה זה סקס חזק?"
"אהה... שמעתי על זה," היססתי, "זה
קשור לכל הקטע הזה של שליטה וכל זה?"
"כן, איציק נמצא די חזק בקטע הזה, הוא
ניסה לסחוף גם אותי ובהתחלה דווקא זרמתי איתו כי חלק מזה די מחרמן, אבל עם הזמן זה
נעשה מעיק ומכאיב, וכשהוא ניסה לצרף גם אחרים אז... זהו, נמאס לי ועזבתי, ועכשיו
הוא עם מישהו אחר שיותר בקטע הזה."
"או. קיי. דברים כאלה קורים." ניסיתי
לנחם אותו בחוסר כישרון, "לפעמים זה מתחיל עם אהבה גדולה שעם הזמן מתקררת ואז רואים שאין
התאמה ונפרדים אבל..."
"המישהו האחר הוא ענר שלך." קטע ניר
את הנאום השחוק שלי, "הוא נדלק על איציק מהרגע הראשון, וזרם איתו בצורה כזאת
ש... מצחיק שהתלוננת שהוא חרא סקס כי עם איציק הוא היה פשוט לוהט."
"איך... מה... מאיפה אתה יודע? היית עם
ענר?"
"לא חמוד, הייתי עם איציק שהוסיף את ענר
לסשן, וככה..."
"מה סשן? איזה סשן? אתה והחבר שלך
הזדיינתם עם החבר שלי!" צעקתי ובעטתי בשולחן מרוב זעם. הכוס שלי נפלה והתנפצה,
והבירה נשפכה על הרצפה.
"תרגיע, לא נגעתי בו אפילו, ובכלל, מי שהביא
אותו וניהל הכל היה איציק, ואחרי כמה דקות הם בכלל שכחו שגם אני שם, ואם לא הייתי
קשור הייתי מסתלק באמצע."
"היית קשור?" נדהמתי, "למיטה?"
"לא לכיסא, אבל זה לא ממש משנה כי... לא
חשוב. אתה יודע למה הסקס שלך עם ענר היה כזה עלוב? כי היית נחמד מידי, מסתבר שהחבר
שלך מתלהב רק אם מכאיבים לו ומשפילים אותו, ידעת את זה?"
"האמת ש..." נזכרתי איך ענר התנהג
אחרי שהיה קצת מסטול ומה הוא דרש ממני לעשות לו והסמקתי, "חשדתי בזה קצת,
אבל... אולי הוא היה מסטול או שיכור?"
"לא, כשהוא עם איציק הוא לא צריך כלום, זה
בא לו טבעי בדיוק כמו לאיציק. מצטער שאני מפיל עליך דבר כזה שביט, התלבטתי כמעט
שבוע אם לספר לך או לא, אבל בסוף החלטתי שאם אני הייתי במקומך הייתי רוצה לדעת
ולכן... אתה נורא כועס עלי?"
"לא כועס בכלל, טוב שסיפרת לי."
ניר הניח את ידו על זרועי, "נהדר, נורא
פחדתי שתשנא אותי, מה אתה מתכנן לעשות עכשיו?"
"לארוז ולהסתלק כמובן, מה עוד אני יכול
לעשות?"
"להסתלק לאן?"
"לא יודע, אני אחשוב על משהו."
"מה דעתך לבוא אלי? אני יודע שזו דירה
קטנה אבל החדר שינה די גדול ואם לא אכפת לך לישון איתי אז... אני לא מתכוון לסקס,
רק בקטע של חברים."
"תודה על ההצעה ניר, מאוד יפה מצידך, אני
אחליט אחרי שאני אדבר עם ענר ואז אני אחזור אליך, תודה שסיפרת לי ולהתראות."
6. אני ואתה כבר לא
כשיצאתי מדירתו של ניר הייתי נחוש בדעתי למהר
לכרמל, לאסוף את חפצי ולעוף מהדירה של ענר הבוגד מהר ככל האפשר, אבל פתאום התקשרו
מהמשרד לשאול איפה שמתי את התיק ההוא שעבדתי עליו בשבוע שעבר. ניסיתי להסביר
למזכירה הסתומה איפה הנחתי אותו והיא התעקשה שלא, הוא לא שם, והיא לא מוצאת אותו
והבוס מתעצבן, ונכון שקיבלתי רשות לקחת חצי יום חופש, אבל היא חייבת את התיק הזה,
ואם אני לא בא לעזור לה יפטרו אותה כי גם ככה כבר נורא עצבניים עליה ואז היא
התחילה לייבב, ואני מיד התקפלתי כמו הומו וחזרתי למשרד. מצאתי את התיק במקום
שהנחתי אותו, ואז התברר שהסתומה חיפשה בכלל במקום אחר כי יש לה בעיה להבדיל בין
ימין ושמאל. מה פלא שכולם עצבניים עליה ורוצים לפטר אותה? נתתי לה את התיק ועל
הדרך סידרתי עוד כמה דברים ועד שהגעתי הביתה סוף סוף ענר כבר היה בבית, מכין ארוחת
ערב כמו תמיד.
בינתיים גם אני התקררתי קצת ונרגעתי. הספקתי
לחשוב כמה צעדים קדימה ולהיזכר שבעצם גם אני בגדתי בענר והייתי ממשיך לעשות את זה
בכיף לולא האיציק הזה... איך יכול להיות שפתאום נכנס לך לחיים בן אדם שאין לך שום
קשר אליו, מישהו שבחיים לא היית שם לב אליו, סתם ויאז'ה שעירה אחת, ואיכשהו מצליח
לבלגן הכל?
חוץ מזה, מאין לי שמה שניר מספר באמת קרה? לא
שהוא שקרן חלילה, אבל הוא מתאר הכל מהצד שלו, הצד הפגוע והנעלב שזרקו אותו, ואולי
הוא מגזים או נסחף? יכול להיות שהוא בכלל מנסה לנצל אותי כדי לפגוע באקס הבוגדני
שלו? לא, לא ניר, לא יכול להיות, אני חייב להפסיק לראות את 'בית הקלפים' זה משפיע
עלי יותר מידי. ניר לא שקרן ולא תככן כזה, אבל יש מצב שמדובר באי הבנה אחת גדולה.
אני וענר יחד כבר שנה וקצת וכל כך נוח ונעים לנו, וגם הסקס השתפר מאוד בזכות עוגת
הפלאים, או שאולי זה בזכות איציק שלימד את ענר מה עושים במיטה עם גבר? מעצבן, אבל
נניח שזה נכון, אז מה? גם אני התפרפרתי קצת מהצד, אולי זה רק סטוץ חולף, או אפילו
איזה קראש לא רציני שמיד יחלוף? בגלל שטות כזו מפרקים זוגיות? איפה אני אמצא עוד
בחור כל כך יפה וחמוד עם דירה מדהימה כזו שכל כך מפנק אותי ומטפל בי יפה? לא עדיף
להיות חכם וזהיר ולא לקפוץ כמו חמור? מה בוער לי למהר ולשבור את הכלים? להיפרד
תמיד יש זמן, כדאי לשתוק עכשיו ולתת לענר לעשות את הצעד הבא.
הגעתי הביתה, אמרתי לענר שלום בשלווה, ואפילו
הוספתי חיבוק קל והתיישבתי לאכול. לתדהמתי מיד אחרי ארוחת הערב הטעימה ענר התייצב
מולי ועשה את הצעד הבא, "מה דעתך על יחסים פתוחים שביט?" שאל והתיישב לו
כמו בכל ערב לצידי על הספה, מול הטלוויזיה.
"מה דעתי על מה?" התבלבלתי.
"יחסים פתוחים." חזר ענר בקול רם
יותר, "אני מתכוון לזה ש..."
"אני יודע מה זה יחסים פתוחים."
הפסקתי אותו, עצבני, "מה פתאום אתה קופץ עם שאלה משונה כזו? תמיד אתה מתלונן
שאני כל הזמן רוצה סקס, ושאני לא נותן לך מנוחה, ופתאום אתה רוצה להזדיין עם אחרים?"
"אה... תראה שביט... זה לא בדיוק ככה."
התחיל ענר לגמגם.
"לא? אז איך זה?" עכשיו כבר צעקתי, "זה
בגלל שנדלקת על איציק, החבר של ניר, נכון? אתה מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה
שלמה, לא מספיק לך שאתה איתי אתה רוצה גם להשתרמט עם הסוטה המגעיל הזה שיכול להיות
אבא שלך."
ענר החוויר ואחר כך האדים, אבל במקום להתקפל,
לוותר על הרעיון המזעזע של יחסים פתוחים, וכמו שציפיתי, להתנצל שבכלל חשב על זה,
הוא התחיל לצעוק עלי חזרה שאני צבוע ומגעיל, והרי גם אני הזדיינתי עם ניר, אז מה
אני מדבר בכלל?
"אתה צודק," נאלצתי להודות בבושת
פנים, "זה נכון שאני וניר... אבל זה קרה רק בגלל שהסקס אתך היה כזה חרא עד
שהייתי חייב, ואחרי שהשתחררת קצת בגלל החומיות הפסקתי להיפגש עם ניר."
"שקרן! הפסקת להיפגש איתו בגלל איציק, ורק
בגלל שהוא כבר לא רצה אותך העלית את הרעיון של הקנאביס." התנצח איתי ענר בזעף.
"ענר, ענרי, בבקשה, תפסיק לצעוק, שב רגע
לידי ותסביר לי בשקט מה הסיפור עם האיציק הזה, מה לך וליצור השעיר הזה?"
"שלא תעז לקרוא ככה לאדון שלי!" צעק
ענר, ואפילו ניסה לתת לי אגרוף, ניסיון עלוב מאוד כי הוא מרביץ כמו ילדה קטנה, אבל
בכל זאת, מעולם לא עלה בדעתי שענר העדין והתרבותי והמנומס ינסה להיות אלים.
"מה אתה עושה?" תפסתי לו את הידיים
וריסנתי אותו, "ומה הקטע האידיוטי הזה עם האדון שלך? ממתי איציק נעשה אדון
פתאום?"
"מאז ש..." הוא נשם נשימה עמוקה מאוד
ועצם את עיניו, "אתה לא תבין." אמר בלחש.
"אז תסביר לי, אני רוצה להבין."
ענר נראה כאילו הוא על סף בכי, אבל אחרי
שהפצרתי בו ברכות לדבר איתי הוא הסביר לי שזה לא אני, זה הוא. הוא הודה שהוא לא
התלהב אף פעם מסקס, ולמרות שהוא רוכש לי חיבה רבה ואפילו אהבה הסקס איתי די שעמם
אותו, ורק אחרי שהוא נדלק על איציק הוא הבין מה הוא צריך באמת.
"אתה צריך מישהו שישלוט בך, שישפיל אותך
ויכאיב לך כמו שעשיתי אחרי שאכלנו בפעם הראשונה את החומית המתובלת."
ענר נאנח ואמר שמה שעשינו אז היה רק ההקדמה,
והוא צריך את זה הרבה יותר חזק וכואב. "אתה פשוט נחמד מידי ומתחשב מידי
בשבילי," אמר בעצב, ואז נחפז לתקן שבחיי היום יום אני מושלם, והוא מאושר
ונהנה לגור איתי, אבל במיטה הוא צריך דבר אחר לגמרי,
"אני צריך גבר גבר שידליק אותי."
הסביר, נבוך קצת.
"אז מה, אני לא מספיק גבר בשבילך?"
נעלבתי, כי לדעתי אני לגמרי גברי, אני מטר שמונים וקצת, שרירי למדי, שעיר במידה, לדעתי
אני בחור די נאה, ואין בי שמץ של גינונים נשיים.
ענר התפתל והסתבך בהסברים, מתאמץ מאוד לא
להעליב אותי, אבל היה עליו להודות שסך הכל אני צודק, אני לא מספיק זכר אלפא בשבילו,
והסקס איתי הוא ונילי לגמרי, והוא ממש מצטער אבל זה לא סוג הסקס שמתאים לו.
טוב, שמעתי מספיק ודי, הלכתי לחדר השינה,
הורדתי את המזוודות שלי מהמדף בו שמרתי אותן והתחלתי לארוז.
להפתעתי ענר הלך אחרי וניסה לשכנע אותי שזה
מיותר, שאנחנו יכולים להמשיך לחיות יחד באושר, ואפילו לעשות מידי פעם סקס, ובאמת
שאין שום צורך שאני אעזוב, ובכלל, מה אכפת לי אם הוא יהיה מידי פעם עם איציק?
"אני לא יודע למה אכפת לי," דחסתי
בבלגן אחד גדול בגדים לתוך המזוודה, "אבל עובדה שזה אכפת לי. אני לא בנוי
ליחסים פתוחים, ולא מתאים לי לחיות במין זוגיות משונה כזו, להתחלק בך עם אחר... לא
יכול ולא מוכן."
"אבל לאן אתה הולך? איפה תגור? אצל ניר?
אבל הדירה שלו ממש קטנה ו... תראה," משך ענר מידי ערמה מקומטת של חולצות
טריקו, "אני מכבד את ההחלטה שלך לעזוב, אבל מה בוער? קודם תמצא דירה חדשה,
תארוז הכל בנחת, ואז תעבור בשקט, בלי לחץ, מה דעתך?"
הבטתי בפניו היפים, העדינים והאהובים כל כך,
וכבשתי את הדמעות, "בסדר." הסכמתי וצנחתי מותש על המיטה, "אבל
תזכור שאני ואתה כבר לא, אני פה רק בתור שותף זמני לדירה."
"בסדר גמור." הסכים ענר, והתחיל לסדר
בזריזות את הבלגן שיצרתי, מחזיר הכל בחריצות למקום, "אתה נראה עייף, אולי תלך
להתקלח?" הציע ברוך.
הלכתי להתקלח, ועד שחזרתי הכל היה מסודר כמו
קודם.
"אתה רוצה ללכת לישון על הספה בחדר
האורחים?" שאל ענר בתמימות מחויכת, "או שאתה מעדיף להמשיך לישון איתי
בחדר השינה הגדול והנוח הזה, עם חדר הארונות והמקלחת והשירותים הצמודים והטלוויזיה
הגדולה?"
לא יכולתי להתאפק וחייכתי, "טוב, כשאתה
מציג את זה ככה... אבל תגיד, לאיציק לא אכפת שתישן איתי?"
"לא, אנחנו לא בני זוג, לא משנה לו עם מי
אני ישן, כל מה שהוא רוצה ממני זה שאני אגיע כשהוא רוצה אותי, זה הכל." השיב
ענר ונדמה לי ששמעתי שמץ עגמומיות בקולו.
"נשמע די מבאס." חיוויתי את דעתי, "אתה
לא רוצה לגור איתו?"
"אני רוצה מה שהוא רוצה." השיב ענר
בפשטות, "ומה שאיציק רוצה זה לגור לבד, ככה זה."
"אני מבין, אבל תגיד ענר, למה בעצם סיפרת
לי עליו? יכולת להמשיך להיות איתי כרגיל ולהזדיין איתו מהצד, ואני לא הייתי יודע."
"כן, חשבתי על זה, אבל הבנתי שאני לא אוכל
לחיות ככה ועדיף שאני אגלה לך לפני שזה יתגלה, לא מתאים לי לחיות חיים כפולים,
ותיארתי לעצמי שבסופו של דבר מישהו יספר לך ואז הכל יתפוצץ ותיפגע עוד יותר."
"אתה צודק, והאמת שהיום ניר התקשר וסיפר
לי הכל, אבל לא כל כך האמנתי לו ולכן שתקתי."
"אני מבין." אמר ענר אחרי שתיקה
ממושכת, "אני באמת מצטער שביט." הוסיף בעצב והלך להתקלח.
7. העבד של איציק
ניר רתח מכעס כשהתקשרתי והודעתי לו שלא יחכה לי
כי נכון לעכשיו אני נשאר לגור עם ענר. הוא צעק עלי שזה רעיון מטופש וחסר טעם,
ושאני מתנהג כמו דביל חסר עמוד שדרה, וכשהסברתי שאנחנו ממשיכים לגור יחד רק
כשותפים לדירה ולא כזוג הוא פלט צחוק פראי ומריר, אמר שאני פשוט מטומטם וציין
ברשעות שאיציק נהנה לצוות על השפוטים שלו להזדיין עם כל מיני טיפוסים שהוא מגרד,
אלוהים יודע מאיפה, ולכן כדאי שאקפיד מאוד על קונדום.
"אבל אמרתי לך שאנחנו כבר לא יחד, אני ישן
בחדר האורחים!" צעקתי עליו חזרה.
"כן, בטח." גיחך ניר בבוז, "רק
אל תבוא לבכות לי אחר כשהוא ידביק אותך באיזה חולירע." נהם וניתק.
ענר חזר מהמקלחת והנהן בהסכמה כשאמרתי שאם לא
אכפת לו אז שיניתי את דעתי ואני בכל זאת מעדיף, לפחות נכון לעכשיו, לישון לבד,
בחדר האורחים.
"זה בסדר, אני מבין, אולי עדיף ככה."
אמר בשלווה, ועזר לי להתארגן בחדר האורחים. הביא שמיכה וכרית וכלי מיטה, איחל לי
לילה טוב ויצא. לא יודע איך הוא ישן, אני ישנתי מעט ורע וכל הזמן הרהרתי בדבריו של
ניר, ושאלתי את עצמי למה אני לא מסתלק משם לכל הרוחות, ומוצא לי חברים פחות
מטורפים.
בבוקר אכלנו יחד ארוחת בוקר כמו תמיד, וענר
הכין לי כרגיל כריך ופרי ארוזים יפה בצידנית קטנה שקנה לי כשרק התחלנו לגור יחד.
הודיתי לו וציינתי שעכשיו, כשאנחנו רק שותפים לדירה, הוא כבר לא צריך לדאוג לי
יותר.
"אבל אני רוצה." אמר ענר ונישק את
לחיי בחיבה, ולפני שיצא גם איחל לי יום נעים.
אחרי העבודה צלצלתי לניר ושאלתי אם אפשר לבוא
אליו לביקור. "רק בתנאי שתשים קונדום, אני לא רוצה להידבק במשהו שתפסת מהעבד
של איציק."
"אתה לא נורמאלי," התעצבנתי,
"וענר לא עבד של אף אחד."
"זה מה שאתה חושב, ותביא אתך חלב, שכחתי
לקנות."
הגעתי עם חלב ואחרי ששתינו יחד נס קפה ואכלנו
עוגה יבשה ולא טעימה זרמנו למיטה. הפעם זה לא היה זה. חשתי מין כבדות מוזרה, לא
הצלחתי להירגע ולהשתחרר, לא ממש עמד לי, והיה מביך ולא כיף.
"אני מצטער מאוד," אמר ניר אחרי
שהתייאש ממני, ומשום מה לקח את האחריות על עצמו, "הכל באשמתי, אני פשוט לא
במצב רוח מתאים."
"גם אני לא, וזו לא אשמתך, זו
אשמתי."
"לא נכון, הכל באשמתי וחוץ מזה שיקרתי לך
כשאמרתי שעזבתי את איציק, זה לא היה ככה, הוא זה שזרק אותי כי... כי... לא חשוב,
לא בא לי לדבר על זה."
"על מה? מה הוא רצה שתעשה?"
"כל מיני דברים... עזוב, אתה מוכן פשוט
לחבק אותי?"
חיבקתי אותו, ליטפתי את גבו ועורפו ושרתי לו
חרש שיר ערש שזכרתי מילדותי, ובסוף הוא נרדם, וכמה דקות אחר כך גם אני נרדמתי.
בבוקר התעוררתי מוקדם מידי עם זקפה עצבנית
שהקשתה עלי להשתין. אחרי מאמץ הצלחתי וכשחזרתי למיטה גיליתי שם את ניר, ער וחרמן
גם כן. "תן לי לפצות אותך על אתמול." הושיט לעברי את זרועותיו. פיצינו
זה את זה בהתלהבות עד שנעשה מאוחר והייתי חייב לזוז. עברתי דרך הבית כדי להחליף
בגדים, ולהפתעתי הדירה הייתה ריקה. מזל שהיה לי מפתח. בדקתי את חדר השינה של ענר
והיה לי רושם שגם הוא לא ישן הלילה בבית. המיטה הייתה מסודרת מידי והייתה בחדר
אווירת ריקנות.
זה לא היה הגיוני ובטח שלא לעניין, ומי אני
שיגיד משהו, אבל בכל זאת חשתי צביטה קלה של קנאה. אמרתי לעצמי להפסיק להיות דביל,
החלפתי בגדים והלכתי לעבודה עם כריך שהכנתי לעצמי ולמרבה הצער היה פחות מושקע
מהכריכים היצירתיים של ענר. אני פחות מוצלח ממנו במטבח. וחוץ מזה המקרר היה כמעט
ריק. רק חצי קופסת קוטג' עצובה וכמה מלפפונים כמושים עמדו מיותמים על המדפים
הריקים. בהפסקת עשר התקשרתי לענר כדי להגיד לו שצריך לעשות קניות ולשאול מה שלומו
ומתי הוא מגיע הביתה. "אם אתה עסוק אני אעשה קניות." התנדבתי למרות שאני
ממש לא טוב בקטע הזה של קניות, ותמיד שוכח לקנות מה שצריך ובמקום קונה שטויות שאף
אחד לא מסוגל לאכול.
"אני בסדר." אמר ענר בקול מוזר, חנוק
כזה, "אל תדאג, אני אעשה קניות."
"אתה בסדר? אתה נשמע מוזר, נכון שלא ישנת
בבית הלילה, היית אצל איציק?"
"כן, סליחה שלא יצא לי להתקשר להגיד שאני
לא מגיע הלילה, אני מקווה שלא דאגת."
"ממש לא, גם אני לא ישנתי בבית,"
לפני שהספקתי לפרט איפה ישנתי קלטתי את המזכירה שמתבלבלת בין ימין לשמאל מביטה בי
בסקרנות רעבתנית שהעבירה בי חלחלה, "טוב, אני חייב ללכת, להתראות בערב,
ביי." נחפזתי להגיד וסגרתי.
חזרתי עייף ורעב וגיליתי סלים עמוסי מצרכים על
שולחן המטבח, "ענר!" צעקתי והתחלתי לסדר את הקניות, "איפה
אתה?"
הוא לא ענה, אבל שמעתי מים זורמים במקלחת,
התפלאתי קצת כי ענר היה בחור מאורגן ולא היה אופייני לו ללכת להתקלח בלי לסדר קודם
את המטבח. סידרתי הכל יפה, ממתין שהוא יופיע כדי שנארגן יחד ארוחה, סלט וחביתה
יכול להיות נחמד או שאולי נשקיע קצת ונכין שקשוקה? אבל המים זרמו עוד ועוד וענר
נשאר סגור במקלחת.
בסוף נמאס לי, דפקתי על הדלת וקראתי לו. הוא
סגר את המים וענה לי משהו לא ברור.
"מה? לא הבנתי, מה קורה לך? למה אתה לא
יוצא?" שוב נשמע קול מוזר שהיה ספק אנחה ספק בכי. "ענר!" צרחתי
תקוף בהלה פתאומית, ופתחתי את הדלת שלמרבה המזל לא הייתה נעולה. ענר עמד מולי,
רטוב וערום ולטש בי מבט אומלל.
"מה קרה לך?" לקחתי מגבת והתחלתי
לנגב אותו, "למה אתה מתנהג בצורה משונה כזו?"
"אני בסדר, לך מפה." ניסה ענר להדוף
אותי, ושוב גנח גניחת כאב.
"מה קרה? מה כואב לך?" עטפתי את
כתפיו במגבת, "תסתובב, תן לי לנגב לך את הגב."
"לא, די, זה כואב." מחה ענר והחל
לייבב חרש. סובבתי אותו בגבו אלי וגיליתי שעכוזו וירכיו רצועים בפסים אדומים.
"ענר ,"הזדעזעתי, "מי עשה לך את
זה? זה איציק? אני אהרוג אותו!" התמלאתי כעס נורא, "המניאק המזדיין הזה,
אנחנו חייבים ללכת להגיש עליו תלונה במשטרה." זעמתי.
"לא, לא." נבהל ענר, "לא משטרה
ולא כלום, הוא עשה את זה כי... אתה לא מבין, אני ביקשתי ממנו, זה עונש שמגיע
לי."
"מה? מה פתאום מגיע לך עונש? מה עשית
שמגיע לך שירביצו לך ככה? עם מה הוא עשה את זה, עם חגורה? זה פשוט נורא, איך הרשית
ש..."
"די, די," גנח ענר, "מספיק,
קיבלתי עונש שהגיע לי, תעזור לי להגיע למיטה ותפסיק כבר להתערב לי בחיים."
רועד מכעס ומתסכול עזרתי לו להגיע למיטה ולשכב
עליה, מרחתי משחת אלוורה על סימני המכות, משתדל להיות עדין ככל האפשר, נתתי לו
כדור נגד כאבים והכנתי לו תה, ואחר כך פרשתי עליו סדין והתיישבתי על המיטה לצידו.
"יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי להקל עליך?" שאלתי.
"לא, הכל בסדר." אמר ענר ואפילו חייך
קצת.
"אתה מתכוון להמשיך להיפגש עם הזבל
הסדיסטי הזה ולחטוף ממנו שוב?"
ענר הנהן והוסיף שאיציק לא זבל ולא סדיסט,
ושהוא זה שביקש עונש ואפילו קבע כמה מכות יקבל.
"עונש על מה?" צעקתי, נרגז מאוד,
"מה בחור חמוד כמוך יכול כבר לעשות שמגיע לו עונש? האיציק המגעיל והשעיר הזה
צריך להגיד לך תודה ולנשק לך את הרגליים שאתה מסכים בכלל לגעת בו, על מה עונש למען
השם?"
"על זה שגמרתי בלי רשות, הוא נתן לי לבחור
בין הצלפות ובין לבישת חגורת צניעות במשך חודש, והעדפתי שיכאב לי, אבל שאני לא
אצטרך להתאפק חודש, אתה מבין?"
"ממש לא. אני חושב שירדת לגמרי מהפסים,
אתה מתכוון להמשיך להיפגש עם החרא הזה?"
"הוא לא חרא, הוא האדון שלי ואני מעריץ
אותו ואוהב אותו, וכל זמן שהוא ירצה אותי אני אמשיך להיפגש איתו." התקומם
ענר.
לפני שהספקתי לחשוב על תשובה מתאימה לטירוף הזה
נשמע צלצול פעמון הדלת.
"זה בטח אלכס מוועד הבית," גנח ענר
במורת רוח, "עוד לא נתתי לו את הצ'ק, הוא במגרה בכניסה, אתה מוכן לתת לו
אותו? הוא חתום והכל."
הלכתי לפתוח, אבל זה לא היה אלכס, זה היה איציק
שעמד בפתח וחייך אלי, רגוע לגמרי, "היי, אתה שביט, נכון? ענר בבית?"
"כן, אני שביט, וכן, ענר בבית, מה אתה
רוצה?"
"לראות אותו, לבדוק שהוא בסדר."
"הוא לא בסדר, וזו אשמתך." אמרתי,
ולפני שהספקתי לחשוב על זה כמו שצריך הכנסתי לו ראסיה ישר בפרצוף, ואחר כך הוספתי
בעיטה חזקה באשכים, וכשהוא התכופף מעצמת המכה תפסתי אותו בעורפו, גררתי אותו
למסדרון והתחלתי לדפוק לו את הראש בקיר, מגוון עם בעיטות בצלעות ובקרסוליים.
"די, די, תפסיק, אתה הורג אותו."
נתלה עלי ענר, מנסה להפריד ביני לבין האדון שלו שלא נראה עכשיו כל כך אדנותי,
למעשה הוא נראה כמו איש לא כל כך צעיר ודי שמן שספג מכות רצח. דם נזל מפיו ומאפו,
והוא אמנם ניצל את בואו של ענר שעצר אותי והצליח לעמוד, אבל לא הצליח ללכת זקוף,
ובאופן כללי הוא נראה מעורר רחמים.
"לך מכאן," אמרתי לאיציק, וניערתי
מעלי בעדינות את ענר, "ואל תחזור לפה יותר בחיים, ושלא תעז להתקשר, לא לענר
ולא לניר, זבל עלוב שכמוך." איציק לא ענה לי, רק הביט בי במבט פגוע ונבוך,
ואחר כך הסתובב וכשהוא נשען ביד אחת על הקיר התחיל לדדות למטה.
"מה עשית?" התייפח ענר, "כמעט
הרגת אותו, ומה אם הוא ילך להתלונן עליך במשטרה?"
"הוא לא יעז, לא אחרי מה שהוא עשה לך, ואם
כן הוא ימצא את עצמו מהר מאוד במעצר." הכרזתי בביטחון עצמי מופלא. לא הלכתי
מכות מאז שהייתי ילד, אני בחור חזק, אבל ממש לא אלים, ולא הבנתי למה אני מרגיש
התרוממות רוח כזו, אבל ככה הרגשתי - שמח ועליז ומלא ביטחון בעצמי וכן, גם חרמן,
וחוץ מזה גם רעב מאוד.
"אני נורא רעב." הודעתי, "אתה
לא רעב ענר? להכין לך משהו לאכול? איך אתה מרגיש, עוד כואב לך?"
"אהה... כן, קצת, אבל לא נורא, חכה, אני
מיד מכין לנו משהו קל, אני רק שם על עצמי משהו."
"תלבש רק תחתונים, לא יותר." מצאתי
את עצמי פוקד עליו, "תשים את החוטיני השחור הזה שקצת קטן עליך." הוריתי
לו, ולא ממש הופתעתי כשהוא ציית והופיע במטבח לבוש רק חוטיני סקסי.
"תכין טוסטים עם גבנ"צ ועגבניות, ואל
תשכח להוסיף זיתים וטונה. אני אלך בינתיים לתת לאלכס את הצ'ק שלו." עד שחזרתי
עם קבלה על הצ'ק הטוסטים כבר היו מוכנים. אכלנו יחד ואחר כך פקדתי על ענר לחזור
למיטה ולקחת עוד כדור נגד כאבים.
"אני רק מתקלח ומגיע, ורק שתדע, אני חרמן
ואני מתכונן לזיין אותך." הכרזתי, וענר, במקום להגיד לי לעוף לו מהחדר
ומהחיים רק אמר, "בסדר שביט." והלך לחדר השינה.
סידרתי בזריזות את המטבח, התקלחתי וחזרתי לחדר
השינה ערום ונקי. ענר כבר המתין לי שם, יושב מתוח למראה על המיטה, מביט בי בהכנעה.
נעמדתי מולו ודחפתי את הזין הזקוף למחצה שלי היישר לפרצופו, "תעמיד לי את
הזין ואחר כך תשים לי קונדום. מחר תלך לעשות בדיקה ועד שלא נקבל תשובה שלילית אתה
מקבל זין רק עם קונדום, ברור?"
"כן, שביט, ברור." השיב ענר
בצייתנות, והתחיל למצוץ. אחרי שהזין שלי עמד טוב הוא הלביש עליו קונדום, וכרע על
המיטה, נתמך בידיו ובברכיו, מבליט לעברי את ישבנו החבול. הסטתי בזהירות את
החוטיני, מרחתי שפע לובריקנט על החור האדמדם שלו ונכנסתי לתוכו, מתעלם מאנקת הכאב
שלו התחלתי לנוע בתוכו בתנועות איטיות ומענגות, אוחז במותניו בחוזקה, אבל נזהר לא
להכאיב. "מעכשיו ענר," הודעתי לו, "אין יותר איציק, ולא אף אחד
אחר, מעכשיו זה רק אני. רק לי יש זכות לזיין אותך. התחת החמוד שלך שייך רק לי,
ברור?"
"כן שביט, ברור." גנח ענר והזין שלו
התפרץ מתוך החוטיני הדקיק, פועם בהתרגשות. אחזתי באברו ומעכתי אותו קלות,
"אתה שלי ענר, רק שלי, זה ברור? אתה עושה רק מה שאני אומר לך, וכל פעם שאתה
לא חוזר הביתה ישר מהעבודה אתה מבקש ממני רשות קודם, ברור?"
"כן שביט, ברור." נאנק שביט, והוסיף
בקול חנוק שהוא רוצה לגמור.
"אתה לא גומר לפני, בחיים לא! קודם אני
גומר ורק אחר כך אתה, הבנת?"
"כן." הוא גנח והשמיע צעקת בהלה
כשהתיישבתי פתאום על המיטה, מושך אותו איתי ומושיב אותו על ברכיי, אשכיו לפותים
בכף ידי. ברגע שהוא נחת על ברכי הזין שלי ננעץ עוד יותר עמוק בחור החום וההדוק
שלו, ופתאום גמרתי בעוצמה שטלטלה את כולי.
"אני יכול גם?" לחש ענר בענווה.
"כן." אישרתי והורדתי את היד מאשכיו.
הוא גמר מיד וצנח מייבב על המיטה.
"היה לך טוב?" נגעתי בפניו הלחות
מדמעות, "למה אתה בוכה ענר? הכאבתי לך?"
"כן, אבל זה היה ממש טוב, בגלל זה אני
בוכה, מרוב שהיה לי טוב." הוא אחז בכף ידי ונישק אותה בהתמסרות, "אני
אוהב אותך שביט." לחש ונרדם בבת אחת, כמו ילד עייף.
אפילוג
למחרת ענר כבר הרגיש הרבה יותר טוב, אבל ציית
לפקודתי והודיע בעבודה שהוא לוקח חופש מחלה ליום אחד. אחרי הסקס המעולה של הבוקר
הוא הכין לי ארוחת בוקר טובה, והנהן בהסכמה כשהודעתי לו שמעכשיו רק הוא מטפל במטבח
ובניקיונות, ואני עוזר רק אם הוא מאוד עסוק או חולה, אבל בעיקרון ניקיון, קניות
ובישול זה התחום הבלעדי שלו.
"אתה זוכר שדיברת בזמנו על יחסים
פתוחים?"
"כן, אבל היית נגד."
"ועכשיו אני בעד, אבל רק בשבילי, אתה לא
מזדיין עם אף אחד ואני... אני עושה מה שבא לי, ברור?" משכתי אותו אלי והושבתי
אותו על ברכי, חופן את אשכיו בכפי, מועך אותם קלות.
הוא הנהן ופניו היפים זהרו, "כן שביט,
ברור."
נישקתי אותו בחזקה על פיו, ולפני שהלכתי לעבודה
הוריתי לו לקנות לעצמו עוד תחתונים סקסיים.
"באיזה צבע?"
"לא יודע, תפתיע אותי, ותכין משהו טעים
לארוחת צהריים, אני מתכונן לחזור היום מוקדם, ואני אחזור רעב."
בדרך לעבודה התקשרתי לניר הודעתי לו שאני וענר
שוב יחד, שאיציק כבר לא בתמונה ושלא יתפלא אם הוא לא יראה אותו יותר בסביבה.
"אתה הולך ביום שישי לחדר הכושר? מה דעתך ניפגש שם כרגיל ונלך אחר כך אליך
לשתות בירה?"
ניר גיחך, "בירה, אה? כן בכיף. להתראות
שביט, ושיהיה לך יום טוב, בעצם למה רק יום טוב? שיהיו לך חיים נפלאים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה