מר מושלם

"גלי, לא תאמין מה קרה היום." בעט אריק את נעלי ההתעמלות שלו מעל רגליו בלי לפתוח את השרוכים והטיל את עצמו על הספה, רגליים על השולחן, מציג לפני כפות רגלים גרובות גרביים שלובנן דהה עם הזמן לאפור מלוכלך.

"איחס, יא מגעיל." דחפתי את כפות רגליו הענקיות מעל השולחן. הוא התנגד, אני הפעלתי לחץ נגדי, התפתח מאבק שבסופו הוא איבד גרב ואני העתקתי את מושבי מהכורסא שמול הספה ונחתי על גופו. שנינו יצרנו מערבולת של ידיים ורגלים על הספה, צוחקים כמו פסיכים.

"נו, די, תעזבי, יא פולנייה מופרעת שכמוך." הזדעזע גופו הארוך והחזק מצחוק, "זה מדגדג גלי, די חמודה."

"אל תקרא לי חמודה." התעצבנתי ועברתי מדגדוג לחבטות באגרופים קמוצים, מעורר בו גל חדש של צחוק. "בסדר, בסדר גל, הפסקתי. אני אלך להתקלח ואחר כך אספר לך."

"תספר לי מה?" נגררתי אחריו למקלחת, מתאמץ לא להסתכל איך הוא מתפשט. הגוף שלו נחשף בשלבים, קודם החזה ואחר כך החלק שמתחת לחגורה, הרגלים הארוכות והחזקות ומה שביניהן... הוא נכנס למקלחון ופתח את הברז, מתקלח בלי לסגור את הוילון.

המקלחת תהיה מוצפת מים, אבל למי אכפת?

"אז מה קרה?" נשענתי על המשקוף, מסדר את אוסף החפצים שעל השיש, מתנהג כאילו לא נוגע לי מה קורה מאחורי גבי, "תספר."

"פגשתי את אהבת חיי." הצהיר אריק, מקציף במרץ את שערו השחור החלק, הרך כמשי. השער הזה שמותר לי לגעת בו רק כשאני מספר אותו, ואיזה מזל שהוא סומך רק עלי כספר, וכמה טוב שהשער שלו גדל במהירות ושאריק אוהב ששערו קצוץ ומסודר.

"אהבת חייך... מה אתה אומר?" בניסי ניסים נשאר החיוך שלי יציב ואדיב, "באמת? איך קוראים לבחורה ברת המזל?"

"אידיוט!" הוא זורק עלי חופן קצף שמתפוגג באמצע הדרך, רק כמה בועות לחות מחזיקות מעמד ונוחתות על פני, "שמו נמרוד, שם מדהים, נכון? הוא כל כך יפה גלי, בדיוק הטעם שלי, יש לו חיוך כל כך חמוד והוא כזה... כזה מושלם." הוא נאנח, "יש רק בעיה אחת קטנה שצריך לפתור קודם, משהו פעוט שעדיין מציק לי בקשר אליו."

הוא ממתין שאשאל מה, אבל אני שותק, מוחה את פני במגבת ומתאפק לא להגיד כלום. זה קשה, אבל אחרי שנה של מגורים עם אריק נעשיתי מומחה בלהסתיר את רגשותיי ולהסתפק במועט שבמועט.

"הבעיה היא שאני לא יודע אם הוא בקטע." הוא נשבר ומנדב לי את המידע בעודו מתנגב במרץ, משפשף את החזה הרחב והחלק שלו ומזניח את הגב שנשאר רטוב.

"אם אתה לא יודע תשאל." אני מעיר כבדרך אגב ולוקח ממנו את המגבת. מתורגל היטב הוא מסתובב מפנה אלי את גבו, חושף בפני את ישבנו הלבן, הישבן היפיפה והמוצק הזה עם השקעים השריריים המתוקים בצד... הייתי נותן עשר שנים מחיי אם רק הייתי יכול להניח עליהם את כפות ידי, או טוב מזה, את פני ואחר כך ללקק בלשון את העור החלק והמושלם הזה, להחליק לתוך העמק הנכסף שבין פלחי הישבן הנפלאים הללו ואחר כך... בטרם אאבד את השליטה על עצמי אני מסתובב ותולה את המגבת שלו על המתלה.

"די, אתה כבר יבש לגמרי. מה בא לך לאכול?"

"לאכול? מה פתאום לאכול? אין לי תאבון, אני מאוהב."

"אחרי יום אחד אתה כבר מאוהב?" החלקתי בצורה מושלמת לתפקיד החבר הכי טוב שלו, הידיד האדיש, קר המזג והלגלגן, הבחור הציני שכבר ראה הכול וחווה הכול ושום דבר לא מזיז לו. ההומו הזה שצוחק מרומנטיקה ובז לרעיון המגוחך של אהבה ממבט ראשון, וגם ממבט שני ושלישי, אני הידיד המושלם שלו, קולו של ההיגיון הקר והשכל הישר בחייו המבולגנים והסוערים.

זו הדמות שלי בעיני אריק ואני תקוע בתפקיד הזה כמו אסיר בצינוק, לא יודע איך להיחלץ, חושש שאם איחשף ואגלה את מה שבאמת בליבי... לא, אני לא יכול לעשות את זה, אני פוחד לאבד את מעמדי כחבר הטוב ולהישאר עם כלום.

עדיף לי המעט הזה לצידו מאשר להיות בלעדיו.

כן, זה פתטי ומעורר רחמים, אבל אם הוא יביט בי בבוז, או גרוע מזה, ברחמים, וידחה אותי בעדינות האיומה הזו שהוא שומר למחזרים שסר חינם לחיי לא יהיה עוד שום ערך, ולכן עדיף לי הצינוק הזה שלוחץ ומועך אותי ולא האמת שאי אפשר להודות בה.

"כן, אני מאוהב, התאהבתי בו ברגע שראיתי אותו. הוא פשוט מושלם." התוודה לפני אריק באנחה.

"ומה אם הוא לא הומו?"

"אז... לא יודע..." הוא מושך עליו בגדים, לא מסתכל בראי, לא מקדיש שמינית מחשבה להופעה שלו. ולמה שיעשה את זה? הוא הרי בטוח שכל מה שהוא מעלה על עצמו נראה טוב, וחוץ מזה למה שיהיה אכפת לו איך הוא נראה כשהוא איתי? מי אני כבר? סתם גל הקטן, השחום והשעיר, החבר הכי טוב שלו, השותף לדירה הנפלא והמתחשב ביותר בעולם, הכתף שאפשר להישען עליה בבטחה, הכותל המערבי שלו, זה שאפשר להזעיק בכל שעה של היום והלילה ולהשאיר לבד כשיש מישהו מעניין יותר באופק. סתם גלי השקט וחסר החשיבות שתמיד נמצא בסביבה, נבלע ברקע, נמוג ונעלם כשהוא מיותר וחוזר שוב כשצריך לנגב, לאסוף, לקנות, להביא, להחזיר, להסיע, להועיל, גלי שפועל תמיד בשקט, ביעילות ובלי לעשות מזה עניין.

במשך כל השבוע שבא אחר כך שמעתי עוד ועוד פרטים על מר מושלם הנפלא, היפה, החכם, המיטיב להתלבש, המצחיק, המשעשע והכול כך סקסי. אריק העביד את הגיידאר שלו שעות נוספות בניסיון להבין אם נמרוד, שהוא החל לכנות רודי, מעדיף בנים או בנות, ולמרות כל מאמציו לא הצליח לנחש אם יש לו סיכוי אצל נמרוד שהפך אצלו למעין דיבוק.

על הדרך הם הפכו לחברים ממש טובים, מבלים יחד כל הזמן, וכמובן שגם אני נגררתי בעל כורחי לקשר הזה. בפעם הראשונה שראיתי את נמרוד המושלם היה עלי להודות שכן, הוא באמת בחור נאה מאוד, לא הטעם שלי, אבל ללא ספק גבר יפה תואר - גוף חטוב, שער בהיר, עיניים כחולות וחיוך מקסים.

ראיתי אותו בעיקר בסופי שבוע, כשהיה יוצא עם אריק לבלות במועדונים ובפאבים. אני העדפתי להישאר בבית, רוטן שאני מעדיף לבלות את זמני בצורה יותר נבונה ויש לי דברים טובים יותר לעשות בסופי השבוע מאשר לחסום את הראות בעשן סיגריות, להרוס את השמיעה עם מוזיקה רעשנית ולהרעיל את הכבד עם אלכוהול.

הם תמיד הסכימו איתי, אומרים שאני צודק וחכם, ואחר כך יוצאים בכל זאת לבזבז זמן וכסף על בילויים. לפני שהיו מפליגים לדרכם, הדורים בלבושם, מסורקים ומבושמים, אריק היה מחבק את כתפי וצוחק, קורא לי אשתי והפולנייה החכמה שלי, ומפליג עם מר מושלם לעוד לילה של הוללות בתקווה שאולי הפעם נמרוד ישתחרר מספיק כדי לגלות לאיזה כיוון נוטה המיניות שלו.

"למה שלא תגיד לו את האמת? מה הבעיה לגלות לו שאתה מעדיף בנים?" שאלתי אחרי עוד שבת מבוזבזת אחת שהוא בילה בסיפור עלילות הלילה הקודם עם מר מושלם, ובחפירות אינסופיות על התנהגותו ומהלכיו בניסיון להבין מה ומי עושה לו את זה.

"אני לא מעז." הודה אריק באנחה והשעין את ראשו הכבד מעייפות על שכמי, "אם רק לא היינו עובדים יחד... אני לא רוצה שידעו עלי בעבודה גלי, הסברתי לך את זה."

"כן, הסברת." אמרתי בחומרה, והמשכתי להתבונן בטלוויזיה מתרכז בערוץ הדוקומנטרי שהקרין תוכנית כבדת ראש שדנה בהתחממות כדור הארץ. היה לי נוח להעמיד פנים שגורלו של כדור הארץ מעניין אותי ואני לא חש במשקל הנעים של ראשו על כתפי, לא מתמוגג מהלחץ הנפלא של ירכו כנגד ירכי, לא מתחרמן מהריח המתוק והנקי של עורו המתחכך בשלי.

באמצע התוכנית הוא נרדם, צמוד אלי. בעוד אני יושב, קפוא מפחד שאעיר אותו אריק גלש לאט לצידי, הניח את ידו על ברכי וישן שנת ישרים.

אחרי שהתכנית נגמרה כיביתי את הטלוויזיה, משכתי בזהירות את השמיכה על שנינו וחרש חרש השתרעתי לצידו. מחשש לאיבוד שליטה לא העזתי להירדם, רק שכבתי צמוד אליו, נושם נשימות רדודות כדי לא להפריע את שנתו, מאושר ואסיר תודה על רגעי החסד האלו.

הוא התעורר אחרי שעה ונגרר מנומנם למיטתו, משאיר אותי לבד על הספה. רק אז העזתי לאונן, נוגע בעצמי בתנועות חסכוניות וזהירות, מתאמץ לא להרעיש, אפי תקוע בכרית שריחו דבק בה וגופי רועד ממתיקות נוכחותו המתפוגגת, בז לעצמי שאני מסתפק בכל כך מעט ויודע שכל עוד אני מי שאני לא אזכה ליותר מזה.

"גלי, אשתי האהובה, הצילי!" התנפל עלי אריק, משליך את עצמו לצידי על הספה.

"מה קרה דביל? מה עשית עכשיו?" הדפתי אותו מעלי ביד אחת, מחבק כבדרך אגב את מותניו ביד השנייה.

"הוא עוזב."

"מי, מר מושלם שלך? עוזב את מה?"

"את העבודה, את הדירה שלו, עוזב." גנח אריק, דוקר את צווארי בזיפי זקנו, מה שגרם לזין שלי להגיב מיד בזקפה מכאיבה.

אני מזוכיסט, זה בדוק, מעניין אם אפשר לקבל על זה אחוזי נכות?

"אולי עדיף ככה אריק, רודי המושלם שלך בחור די נחמד, אבל האמת שקצת נמאס לי מהאובססיה שלך עליו. אל תכעס, אבל אני אומר, ברוך שפטרנו."

"גלי, אתה באמת חייב להיות תמיד כזה הגיוני וצודק?"

"לא, אבל אני נהנה מזה." שיקרתי, ואפילו חייכתי, אין לי מושג למה.

"גלי, גם אם אתה צודק מאוחר מידי, הזמנתי אותו ללון פה עד מוצאי שבת מפני שהוא צריך לפנות את הדירה שלו עוד לפני סוף השבוע, אני יודע שזה מטרד, אבל אני בונה עליך שתעזור לי."

"לעזור לך במה בדיוק?"

"לארח אותו, לארגן את הדיר חזירים הזה למשהו סביר. אולי לבשל משהו ביתי? אני צריך את העזרה שלך אשתי, בלעדיך אין לי סיכוי לעשות את זה סוף סוף."

"לעשות מה אריק? על מה אתה מדבר?"

"עלי ועליו. סוף השבוע הזה זו ההזדמנות האחרונה שלי לגלות אם הוא הומו, בבקשה תעזור לי."

"בשמחה, אבל אני עדיין חושב שאתה צריך פשוט להגיד לו את האמת ודי."

"אבל אם הוא לא?"

"אז מה? בין כה הוא עובר לעבוד במקום אחר?"

"כן, אבל... אני לא מעז גלי, אני לא מעשי והגיוני כמוך, אין לי אומץ לצאת בפניו מהארון. תעזור לי גלי, בבקשה, אני מתחנן." ולמרבה חרדתי הוא גלש מהספה וכרע על ברכיו לפני, מניח את ראשו על בטני.

חושש שהוא יחוש בזקפה שלי נרתעתי לאחור וקמתי במהירות, אמרתי לו שהוא אידיוט ודביל, בושה לקהילה וטמבל פחדן, והלכתי לעשות קניות כדי לארגן סוף שבוע מושלם אחרון לכבוד מר מושלם.

הוא הגיע, כולו חיוכים, נושא יין ופרחים, ואפילו עוגה. היה חביב ומנומס ומכיר תודה, שיבח את הכנסת האורחים שלנו והילל את האוכל שבישלתי.

"מה אתה אומר רודי? איזה בשלנית נפלאה אשתי?" חייך אריק, והשלים בהכנעה עם המרפק הזועף שתקעתי בצלעותיו.

נמרוד אמר שאני נהדר וחמוד מאוד, ואחר כך פיהק, הודיע שהוא עייף מהשבוע המטורף שהיה לו ושאין לו חשק לצאת לבלות הערב ומיד אחרי האוכל הלך לישון בחדר האורחים שלנו.

חשבתי שגם אריק יישאר בבית, אבל איזה מכר שלו התקשר והזמין אותו לפתיחה של פאב חדש. הוא היסס קצת, התלבט מעט, ולבסוף יצא, משאיר אותי לבד הכלים המלוכלכים ועם נמרוד הישן.

סידרתי הכול בשקט כדי לא להפריע את מנוחתו של האורח שלנו, ואחר כך שמתי קול המוזיקה במערכת, נכנסתי למיטה עם ספר, והמתנתי לשובו של אריק.

שעה אחר כך הופיע פתאום מר מושלם בפתח חדר השינה שלי. "מה אתה קורא גלי?" התיישב לצידי.

הראיתי לו את הספר שלי. "החדש של גרוסמן? שמעתי שהוא מעולה, אבל הוא כל כך עבה."

"נכון, עבה אבל משובח." אמרתי ולתימהוני הוא חייך, לקח את ידי והניח אותה על חלציו, "גם שלי עבה ושווה." אמר, "רוצה לנסות?"

מרוב תדהמה הספר נשמט מידי. "מה? למה אתה... נמרוד? אתה..." לראשונה מזה שנים רבות גמגמתי, ואפילו הסמקתי.

"אם אתה לא בקטע אז סליחה, אני מתנצל." נבהל נמרוד וקם, נבוך עוד יותר ממני.

"בקטע?" לחשתי, ראשי סחרחר, "אתה מתכוון שאתה כן?"

הוא הניד בראשו. "כן, אני הומו." אמר בפשטות, "אתה לא?"

"אני... אני..."

"אם אתה לא אני באמת מתנצל גלי, אבל אין לך חברה ואתה גר עם בחור... חשבתי ש... אז אתם סתם שותפים לדירה?"

"כן. אנחנו רק שותפים לדירה."

"אם ככה יש לי חדשות בשבילך, השותף שלך הוא הומו. יכול להיות שהוא עדיין לא יודע את זה, אבל אני בטוח לגמרי שהוא הומו."

"אם ככה אז... אז מה אתה מחפש אצלי? אריק הרבה יותר יפה ממני, הוא ממש כוסון, מה יש לך לחפש אצלי?"

נמרוד משך בכתפיו, מחייך חיוך מתנצל. "אריק בחור ממש יפה, והוא גם חבר טוב, וחומד של בן אדם, אבל הוא לא הטעם שלי."

"ואני כן?" השפלתי מבט אל גופי. לא, שום נס לא קרה, לא הפכתי לאפולו חטוב ויפה תואר, הייתי עדיין אני, גלי קטן הקומה, השחום והרגיל למראה.

"אתה ממש, אבל ממש הטעם שלי." שלח נמרוד יד מגששת לעברי, ונאנח כשנרתעתי ממנו. "סליחה." התנצל, "אני מקווה שאני לא מעליב אותך, אתה לא מאלה ששונאים הומואים אני מקווה?"

לא, מה פתאום? כמה מהחברים הכי טובים שלי הם הומואים, למעשה זה ממש מחמיא לי, אבל... אני באמת מצטער אבל... אני לא יכול נמרוד."

"זה בסדר, אני מבין. אל תיקח ללב." הרגיע אותי נמרוד בחביבות והסתלק, משאיר אותי לבדי, מזועזע ונבוך.

אריק חזר מוקדם יחסית. שמעתי אותו נכנס, דופק על דלת חדר האורחים ואחר כך נכנס. שכבתי מתוח ושמעתי אותו משוחח חרש עם נמרוד, זו הייתה שיחה קצרה מאוד, אחר כך הוא נסוג לחדרו, סוגר חרש את הדלת.

למחרת בילינו יחד עם נמרוד יום נעים של בטלה. אכלנו, נחנו, טיילנו קצת, ובערב הוא נפרד מאיתנו בתודה ונסע לדירה החדשה שלו.

"היה סוף שבוע ממש נחמד, תודה גלי, בחיים לא הייתי עובר את זה בלעדיך." התיישב אריק לידי אחרי שליווה את נמרוד למכוניתו.

"על לא דבר, לא עשיתי כלום."

"אל תגיד כלום. בישלת, וסידרת את הבית, והכי חשוב, היית איתי." הוא גלש לתנוחה הרגילה שלו, שרוע על הספה, רגליים על השולחן, ראשו על כתפי. "אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך אשתי היקרה." דגדג אותי.

"תפסיק לקרוא לי ככה, דביל." דגדגתי אותו בחזרה. אריק לכד את ידי בכפו ונאנח. "מה קרה אריק? מתגעגע למר מושלם שלך?"

"לא, כבר לא. זה נגמר. אתמול, כשחזרתי מהפאב, החלטתי שזה הלילה או אף פעם לא ונכנסתי אליו... לא תאמין מה הוא אמר לי."

"תנסה אותי."

"הוא אמר שהוא לא מופתע לשמוע שאני הומו,  שאני בחור ממש חמוד וזה ממש לא מפריע לו שבא לי עליו, למעשה זה מאוד מחמיא לו וכמה מהחברים הכי טובים שלו הומואים, אבל הוא לא."

"וואלה? אני באמת מצטער אריק, חבל, אבל אלו החיים... לא נורא, יהיו אחרים."

"כן." הניח אריק כבדרך אגב את כף ידי על לחיו, "זה מה שנמרוד אמר, שיש עוד בחורים, אתה למשל."

"אני? הוא אמר שאני... מה בדיוק הוא אמר עלי?"

"הוא אמר שאתה בחור מדהים ושווה, ושהוא חושב שאתה ואני... שלדעתו אנחנו ממש טובים יחד, ושאני אידיוט שאני לא מנסה כי הוא חושב שאתה מושלם."

"באמת? זה מה שהוא אמר? ומה אתה אמרת?"

"טוב, מה יכולתי להגיד? זה שאני אידיוט זו עובדה ידועה. עכשיו נשאר רק  לברר עד כמה אתה מושלם." נישק אותי אריק על פי. "כן." הדף אותי בעדינות על הספה אחרי שהתנשקנו במשך כמה דקות מושלמות, ונשכב עלי. "אין ספק, הוא צדק, אתה מושלם ואני אידיוט. אז מה לדעתך אנחנו יכולים לעשות בנוגע לזה?"