מר ניקיון

מהרגע שהתחלתי לעבוד בחברת "מר ניקיון" השאיפה שלי הייתה להיות אחמ"ש.

אתם לא יודעים מה זה אחמ"ש? אחמ"ש זה אחראי משמרת. להיות אחמ"ש זה אומר שאתה אחראי על הצוות שלך, אתה זה שעושה ביקורת אחרונה לפני שהם מסיימים את העבודה ואם יש איזה בעיה פונים ישר אליך, מצד שני בתור אחמ"ש אתה לא צריך להרטיב את הידיים ולשבור את הגב בעבודה קשה.

נכון, אתה נושא בנטל האחריות על כל בעיה וצרה, אבל כל זמן שהכול מתנהל כהלכה אתה יכול לשבת לך בסבבה ולנוח עד שצצה  בעיה שדורשת את התערבותך, ולכן אחמ"ש נבון שרוצה לחזור הביתה בשלום מקפיד לשמור על ערנות, שם לב לפרטים הכי קטנים וחשוב מכל שומר על  יחסים טובים עם הצוות שלו מצד אחד, ועל יחסים טובים עוד יותר עם המפקח שלו מצד שני.

לשמחתי קיבלתי צוות מעולה של עובדים מנוסים שהסתדרו טוב זה עם זה. מניסיוני למדתי שאם היחסים בין אנשי הצוות טובים וכולם שומרים אחד על הגב של השני ולא מבזבזים זמן בויכוחים מי יעשה מה האחמ"ש יכול לשבת רגל על רגל ולהיות רגוע, וזה מה ששאפתי לעשות בערב הראשון שבו התחלנו לעבוד בבנין המשרדים של חברת 'פלדמן את פלדמן בע"מ'.

גושן, האחראי הראשי שלנו היה לחוץ יותר מהרגיל כשנכנסנו לבניין הגדול והמודרני הזה - שלושה צוותים של מנקים ומנקות מנוסים שלכל אחד מהם היה האחמ"ש שלו.

"רובי, אתה והבנות הולכים לנקות בקומת ההנהלה." הודיע לי גושן, מתעלם מכך שאחד מהבנות שלי היה אוחצ'ה צעיר וחמוד בשם רוזי.

"וואלה?" התפלאתי. הייתי האמח"ש הכי צעיר בצוות וחשבתי שיתקעו אותי בקומת המרתף לנקות את המחסנים וחדר הכושר.

חייכתי בשמחה אל גושן, אבל אז בא הזין והוא היה גדול ומכאיב. "תחלק את הבנות שלך איך שאתה רוצה רובי, אבל את מערכת החדרים של מר פלדמן המנהל אתה מנקה בעצמך."

"אבל אני אחמ"ש." מחיתי.

"מר פלדמן הסכים לתת לנו את החוזה רק בתנאי שבן אדם אחראי ורציני שלהנהלת מר ניקיון יש אימון מלא במקצועיות שלו יסתובב לו במשרד. הוא עובד על דברים מאוד סודיים וחשובים ואי אפשר שכל סווטלנה ויורי ידחפו לשם את האף." ניסה גושן לשמן קצת את החזוק שתקע לי ישר בתחת, בלי לשים לב שהוא שוב מפר בגסות את כללי הפוליטיקלי קורקט ומעליב את העובדות שלי שהביטו בו במבט רצחני, אבל שתקו.

"אבל..." התחלתי שוב להתווכח, וגניה, העובדת הכי ותיקה שלי, שהייתה מבוגרת יותר מאימא שלי, אבל חזקה ומפחידה כמו אבא שלי, אם לא יותר, תפסה אותי ביד ופשוט גררה אותי ביד אחת לאורך המסדרון בלי שתניח מידה השנייה את עגלת חומרי הניקוי שלה.

"הכול יהיה בסדר גושן, אל תדאג." אמרה תוך שהיא מתקדמת בנחישות לעבר המעלית ושאר הבנות - רינה האתיופית, סווטה ולנה הרוסיות וגיזלה הרומנייה - פוסעות אחריה בצייתנות בעוד רוזי, גורר את השואב אבק הכבד שלנו, סוגר במאסף.

"גניה, באמת." מחיתי אחרי שהדלתות המבהיקות נסגרו חרישית אחרינו והמעלית החלה להמריא לעבר קומת ההנהלה שהייתה כמובן הקומה העליונה.

"שקט רובי." נזפה בי גניה שלא אהבה שאני מדבר יותר מידי.

"אבל ראית איזה זין הוא שם לי?"

"אתה הכי צעיר וחדש פה, בטח שחטפת זין, מה ציפית?"

"אבל אני אחמ"ש." יללתי.

"נעשית אחמ"ש רק לפני שבועיים, בטח עוד לא שכחת איך מנקים אסלות ואיך מפעילים את השואב אבק." חייך אלי רוזי בחביבות.

"סתום רוזי." הזעפתי אליו פנים. אז מה אם את רוב השעות החופשיות שלנו בילינו יחד בהחלפת נוזלים משותפים ובהתמרחות זה על זה? הסכמנו בינינו שבעבודה אנחנו מתנהגים כרגיל ולא מגלים לאיש מה אנחנו עושים בזמננו החופשי.

"רובי." תפסה גניה את לחיי בצביטה אימתנית וטלטלה קצת את ראשי, (היו לה אצבעות פלדה, בחיי) "אתה זוכר מה אמרתי לך ביום הראשון שהתחלת להיות האחמ"ש שלנו?"

"כן גניה."

"נו, מה?"

"אמרת שאם אני אהיה בסדר אתכם אתם תהיו בסדר איתי."

"נכון, ולהגיד לרוזי לסתום זה לא בסדר. אני יודעת שאתה כועס על גושן, אבל זה לא מנומס להוציא עצבים על רוזי אפילו שאחרי העבודה אתה והוא עושים קוצ'י מוצ'י."

איך היא ידעה? כמעט נחנקתי מתימהון לשמע דבריה ומצבו של רוזי לא היה טוב יותר. "אבל גניה..." התחלתי למחות, היא התעלמה ממני והגבירה את לחץ אצבעותיה על לחיי האומללה.

"מה אומרים רובי?"

"סליחה רוזי, לא התכוונתי לצעוק עליך. אני עצבני על גושן."

"זה בסדר, אני מבין. נו, די גניה, תעזבי אותו."

גניה, תודה לאל, שמעה לרוזי ואפילו חייכה אליו. הייתה לה חולשה אל האוחצ'ה הקטנה והחמודה הזו ולא רק לה, כל הבנות חיבבו אותו ופינקו אותו ואילו אני זכיתי ליחס נימוסי אך מסויג.

"זה בגלל שהן לא יודעות איזה מתוק אתה." הסביר לי רוזי כשהיינו לבד, ערומים, במיטה שלי, "אתה נראה גבוה וחזק כזה ואתה קצת מבהיל אותן עם כל השרירים האלו והעור השחום שלך. סווטה ולנה אמרו לי שאתה בטח מרוקאי וצריך להיזהר ממך."

"הסתומות האלו יותר גרועות מגושן." התרגזתי.

רוזי גיחך. "הן עובדות ניקיון רובי, לא חברות מר"ץ."

"מסכנה רינה, הן בטח גועליות אליה כי היא אתיופית."

"ממש לא. הן אוהבות אותה מאוד וגם אני. היא חרוצה ושקטה ולא מתלוננת למרות שיש לה שלושה ילדים ובעל חולה. היא עובדת טוב והיא נחמדה, לא אכפת להן מה הצבע שלה."

"אבל על הצבע שלי הן מסתכלות."

"כי הן לא מכירות אותך טוב. ברגע שהן ידעו שאתה מאמי וכפרה הן יאהבו אותך כמוני."

"רק שלא ידעו שאנחנו ... שאני ..."

הוא צחק. "טמבל, למה אתה חושב שזה היה מפריע להן? הן רק רוצות לעשות את העבודה שלהן בשקט וללכת הביתה, זה הכול. כל מה שאתה צריך לעשות זה לא להפריע ולא להתווכח עם גניה והכל יהיה בסדר."

עשיתי כעצתו ועד שהגענו לחברת 'פלדמן את פלדמן בע"מ' הכול באמת היה בסדר ופתאום אני שוב חוזר להיות מנקה פשוט?

לא אהבתי את זה, ממש לא בא לי לרדת מרום מעלתי כאחמ"ש, אבל מסתבר שלא תהיה לי ברירה.

הגענו לקומת ההנהלה ועברנו ביעף בין החדרים, בודקים את השטח. "לא נורא, ממש לא נורא." הרהרה גניה בקול, "שעתיים עבודה והכל יבריק פה מניקיון."

"גניה, אני משאיר אותך אחראית על העבודה פה." אמרתי, מנסה להישמע סמכותי ושקול, "אני הולך למשרד של המנהל להתחיל לעבוד. רוזי, אחרי שתגמור עם השואב תביא לי אותו למשרד של המנהל, בסדר?"

"אין בעיות בוס." חייך אלי רוזי וקרץ לי קריצונת קטנה, "ואם יהיו לך איזה בעיות שם בפנים אל תתבייש להתקשר אלינו."

"או. קי." אמרתי, נוגע במכשיר הקשר הקטן שתלה על חגורתי - לכל אחד מאיתנו סופק מכשיר כזה כדי שנוכל לשמור על קשר עם העובדים האחרים.

"להתראות בנות, אני סומך עליכן שהכול יהיה פיקס."

"אל תדאג, הכול יהיה פיקס." אמרה גניה בשלווה, "לך כבר."

הלכתי.

כמובן שהמנהל של חברת 'פלדמן את פלדמן בע"מ' קיבל את המשרד הכי גדול ובעל המיקום הכי מוצלח - המשרד הפינתי עם הנוף לפארק - וברור שהשטיחים מקיר לקיר במשרד שלו היו באיכות טובה יותר ובהירים יותר מאשר אלו שבחוץ, וכמובן שהייתה לו מקלחת ושירותים פרטיים, וגם מטבחון וחדר אוכל קטן, ואפילו חדרון ישיבות עם פינת קפה.

זין! ייקח לי יובלות לנקות לבד את כל השטחים האלו.

כל מנקה מנוסה יודע שמתחילים קודם כל בשירותים ומשם מתקדמים הלאה. נושא את הדלי והמגב שלי פסעתי לעבר פינת ההתרעננות  -ככה היה כתוב על הדלת של השירותים כי הרי מנהלים לא סתם מחרבנים ומשתינים, הם מתרעננים - ופתחתי אותה בתנופה ולתדהמתי כי רבה היה בפנים מישהו, איש אחד ערום שרק מגבת הייתה כרוכה על צווארו עמד מול הראי הגדול - קריסטל צרפתי מלוטש יקר נורא, תאמינו לי - והביא ביד.

על מדף החרסינה שתלה מתחת למראה הייתה מונחת חוברת צבעונית ומבריקה, מקופלת כך שראיתי היטב את התמונה בה התבונן המאונן הערום. בתמונה היה מצולם גבר גבוה, שחום ושרירי, לבוש סרבל עור שחור דומה לשלי, (רק ששלי היה מבד כחול כהה), עומד זקוף, רגל אחת שלו כפופה ונשענת על שרפרף קטן ומעליה רוכן גבר אחר, לבנבן, ערום לגמרי חוץ מנעליים ועניבה וחוטף מכות בישבנו הלבן מחגורת עור שחורה שבעל הסרבל השחור אחז בידו השרירית.

שנייה אחת קצרה אך רבת משמעות, קפאנו זה מול זה, מביטים אחד בשני בתדהמה, ואז הוא ליפף בזריזות את המגבת סביב מותניו, זרק את החוברת לפח הנצרים המעוצב שעמד בפינה והתנפל עלי כאילו עשיתי לו משהו.

"מי אתה? מה אתה עושה פה? מה זה החוצפה הזו, להיכנס לכאן בלי לדפוק?"

"אל תצעק עלי." השתקתי אותו בזעף (צעקו עלי כבר מספיק ליום אחד), "אני רובי מחברת 'מר ניקיון', באתי לנקות את המשרד הזה."

"זה המשרד שלי, אני מר פלדמן המנהל ואתה מפריע לי, לך מפה!" נבח עלי מר פלדמן בטון של מנהל עצבני.

"אבל אני אמור לנקות פה." מחיתי.

לא מעניין אותי!" התעצבן מר פלדמן, "עוף לי מעיניים!"

"לא רוצה." התרגזתי, "ההסכם שלנו עם חברת 'פלדמן את פלדמן' קובע שחברת 'מר ניקיון' תנקה את המשרדים שלכם שאמורים להיות ריקים מאדם בשעה הזו. אם אתה מתעקש להישאר פה זו בעיה שלך, אני מתחיל לנקות."

"לך מכאן אמרתי! עוף לי מהעינים!" התעצבן מר פלדמן וניסה לדחוף אותי החוצה.

המנהל פלדמן היה גבר חסון למדי בשנות החמישים לחייו, אמנם מעט מכריס, אך רחב כתפיים ומוצק, והדחיפה הפתאומית שלו העיפה אותי אל זווית המשקוף שפגעה בגבי והכאיבה לי ולכן במקום לעוף משם ניגשתי אליו והכנסתי לו סטירה מצלצלת.

תראו, אני בחור נוח לבריות, אמנם מרוקאי עם דם חם, אבל בחור טוב בסך הכול, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלו, בטח לא לקליינטים שאני אמור לשרת, אבל הדחיפה הזו הייתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי.

זה התחיל עם גושן שהשפיל אותי לעיני רוזי והצוות שלי ושלח אותי לעשות עבודות ניקיון למרות שאני אחמ"ש, והמשיך עם הצביטה הזו שגניה צבטה אותי בלחיי כאילו הייתי ילד סרבן - שוב לעיני רוזי – ועכשיו המנהל החרמן הזה שמעז לצעוק עלי ולדחוף אותי למרות שאני סך הכול מנסה לעשות את העבודה שלי בשקט.

מה פלא שהגבתי ככה? זה קורה לי לפעמים, הדם עולה לי לראש ואני לא שולט לגמרי בעצמי ועושה שטויות. בצבא נכנסתי כמה פעמים לכלא בגלל הרתחנות שלי ובסוף איבדתי את דרגת הסמל שעמלתי קשות להשיג. מאז למדתי לקח ועשיתי מאמצים גדולים לשלוט בעצמי ובדרך כלל הצלחתי, הפעם זה לא הלך.

קורה, לא?

אחרי שהכנסתי לו סטירה בלחי שמאל תכננתי לאזן אותה עם עוד אחת בצד ימין, אבל לא הספקתי. הוא צנח על ברכיו לפני, מתעלם מכך שהמגבת שלו נפתחה ונפלה, חושפת זין זקוף למחצה, לא ארוך, אבל עבה וישר.

"סליחה מר ניקיון." לאט חרש המנהל הערום, "אני מבקש את סליחתך, לא הייתי בסדר, מגיע לי עונש." הודיע לי והתחיל ללקק נעלי, נעליים צבאיות ישנות שאני שומר רק לעבודה.

החוברת שהוא אונן עליה אמנם נחה בפח, אבל זכרתי היטב את התמונה שעוררה את יצריו של המנהל והחלטתי לזרום עם זה.

"בהחלט מגיע לך עונש פלדמן." אמרתי בקול חמור, מרגיש איך הזין שלי מתחיל להתעורר גם כן, "ואתה תקבל אותו פלדמן, תקבל אותו כמו גבר וגם תגיד תודה."

"כן מר ניקיון." לחש פלדמן בענווה.

דחפתי אותו עם קצה נעלי ונזפתי בו על שהוא נוגע בי בלי רשות, והוא שב והתנצל בקול נמוך, מלא חרטה.

פתחתי את החגורה שלי, הסרתי מעליה את מכשיר הקשר, קיפלתי אותה כמה קיפולים, הנחתי רגל כפופה על האסלה ורמזתי לפלדמן שנרמז מיד והשתופף מעל ירכי, חושף לפני את עכוזו הלבנבן.

התחלתי להצליף והוא גנח חרש עם כל מכה שחטף, אבל זכר להודות לי על כל הצלפה, וגם ספר אותן בקול רוטט.

במכה העשירית הזין שלו כבר היה זקוף לגמרי והאמת, גם שלי.

"לך תביא קונדום." פקדתי עליו.

הוא זינק למשרד וחזר מיד עם חבילה שלמה של קונדומים איכותיים. "על הברכיים פלדי." הוריתי לו, ופתחתי את רוכסן הסרבל, שולף את הזין שלי החוצה.

ראיתי שנורא מתחשק לו למצוץ לי, אבל לא הרשיתי לו. "קודם שים לי קונדום ורק אחר כך, אם תשים אותו יפה, אז אולי תזכה לטעום אותו."

הוא שם אותו יפה ובזריזות למרות שידיו רטטו מחרמנות והתחיל למצוץ לי, מנסה תוך כדי כך לענג גם את עצמו.

"בלי ידיים פלדמן!" הרעמתי עליו בקולי, "איפה העניבה שלך?"

תוך שנייה הוא הביא לי את העניבה ונאנח חרש כשקשרתי את ידיו מאחורי גבו, משתמש בעניבת המשי היקרה שלו כמו בחבל פשוט.

"אתה לא נוגע בעצמך ולא גומר בלי רשות שלי, ברור?" ציוויתי וחיזקתי את דברי בסטירה מצלצלת.

"כן אדוני, ברור מר ניקיון." לחש פלדמן בקול צרוד וחזר למלאכת המציצה, ואז נפתחה דלת המשרד ורוזי צץ בפתח ושואב האבק נגרר אחריו.

"גניה שלחה אותי לעזור לך רובי, איפה אתה מתחבא?" קרא בעליזות שנהפכה לתדהמה פעורת עיניים.

"זה פלדמן המנהל." משכתי בשערו הדליל של פלדמן כדי לרמוז לו שיפסיק למצוץ ויביט ברוזי, "הוא עובר אצלי סדרת חינוך מחדש. תגיד שלום לרוזי פלדי."

פלדמן הציץ ברוזי בביישנות ואמר שלום בקול חרישי ואומר כבוד.

"מה? מה קורה פה?" גמגם רוזי המום.

"שב פה." הושבתי אותו על האסלה, "עזוב את השואב אבק, הוא לא יברח. קדימה, שלוף את הזין ותן לפלדוש שלנו שיעור במציצות. הוא משתדל, אבל הוא לא ממש מוצלח בקטע הזה. הנה, שים עליך קונדום." הגשתי לרוזי קונדום ששלפתי מהחבילה וטפחתי על פדחתו של המנהל שנשאר כורע על ברכיו, "קדימה, תביא לפה את התחת שלך ולעבודה."

פלדמן נעמד על רגליו, התכופף מעל הזין של רוזי, שלמרות התדהמה של בעליו ניצב זקוף וגאה, ממלא היטב את הקונדום שלו, והחל במלאכת המציצה כשרוזי אוחז באוזנו ובעורפו ומדריך אותו במלאכה, ואני עומד מאחוריו, לופת בכוח את מותניו ומזיין במרץ את החור השעיר שלו.   

על פי התמונה שעל שולחנו והטבעת שעל אצבעו למדתי שהוא נשוי ואב לילדים, אבל הזין שלי הרגיש מיד שלא מדובר בבתול ביישן. החור שלו היה רחב וגמיש כמו חור שזכה לביקורים רבים של גברים. לא היה לי שמץ ספק – פלדמן, המנהל החשוב - היה אוכל בתחת נלהב ומנוסה.

"הוא לא יצליח לגמור אם הידיים שלו קשורות." אמר רוזי.

"אל תדאג, הוא יגמור, אבל רק כשאני ארשה לו. מתי אתה רוצה לגמור פלדי?"

"ברגע שתרשה לי מר ניקיון." אמר פלדמן בצייתנות.

"טוב, נעשה הפסקה קטנה כדי לנוח." הודעתי לשניים, התרתי את העניבה מידיו של פלדמן ומיד קשרתי אותה סביב הזין והביצים שלו. "ועכשיו קדימה, לעבודה. תתחיל עם שפשוף האסלות ומשם תעבור לכיורים, ואחר כך מראות ורצפה. אני ורוזי הולכים למטבח לאכול משהו קטן, סקס עושה אותי תמיד רעב, ואוי ואבוי לתחת שלך אם השירותים לא יבריקו."

"כן מר ניקיון." הבטיח פלדמן, "השירותים יבריקו אדוני."

עזבנו אותו עם המברשות וחומרי הניקוי והיטבנו את ליבנו בבורקסים ועוגות. רוזי היה קצת לחוץ, אבל אחרי שסיפרתי לו איך המנהל התייחס אלי בגסות, ומה בדיוק הוא עשה לפני שנכנסתי, הוא צחק ונרגע.

"גמרתי מר ניקיון." הודיע לנו פלדמן, "מה לעשות עכשיו?"

"תתחיל לשטוף את הכלים שלנו ואחר כך תמשיך לנקות את שאר המטבח. אני הולך לבדוק את העבודה שלך בשירותים."

האמת, הוא ניקה יפה מאוד, אבל לא יכולתי לאכזב אותו. נכנסתי למטבח, הודעתי לו שהוא חרא של עובד ניקיון, אפס מושלם וחסר כשרון והצלפתי עוד קצת בעכוזו בחגורה שלי. אחרי שהוא התנצל והבטיח לשפר את עבודתו עזבתי אותו והלכתי לנוח לי על כורסת המנהלים היקרה שלו העשויה עור רך.

צפיתי יחד עם רוזי בטלוויזיה שבמשרדו, מתפנקים לנו על הריהוט היקר בעוד הוא מזיע על המטבח ואחר כך הולך לשפשף שוב את האסלות בשירותים.

אחרי שהכול היה נקי לשביעות רצוני הוא הכין לנו קפה, ובעוד אנחנו שותים בנחת וצוחקים מהסרט המשעשע שהוקרן בשעה הזו הוא ניגב אבק, צחצח משטחים, ולקינוח שאב את השטיח מקיר לקיר.

"בסדר פלדמן, לא רע בכלל בשביל פעם ראשונה." הודעתי לו והתרתי את העניבה מעל הזין שלו שעדיין היה זקוף. "קדימה, בוא הנה לקבל את הפרס שלך." משכתי אותו אלי, ובעודי יושב על כורסת המנהלים שלו הושבתי אותו על הזין שלי בגבו אלי, הרמתי את רגליו כלפי מעלה כך שהוא היה מקופל לגמרי, חושף לעין כל את חור התחת שלו, והזמנתי את רוזי להצטרף למסיבה.

"זה לא יכאב לו?" דאג רוזי טוב הלב.

"אל תדאג. יש בחור של השרמוטה הזו מקום לשניים, נכון פלדמן? נכון שאתה שרמוטה אוכלת בתחת?"

"כן מר ניקיון." הסכים פלדמן וגנח כשמעכתי את אשכיו בכף ידי.

"כן, מה? פלדי." הרעמתי.

"כן, מר ניקיון, אני שרמוטה אוכלת בתחת עם חור גדול."

למרות הצהרתו המפורשת רוזי היה צריך להתאמץ קצת כדי להידחף לתוכו, ואני הנחתי יד על פיו ליתר בטחון מחשש שיצרח, אבל המנהל של חברת 'פלדמן את פלדמן בע"מ' קיבל את המנה הכפולה שלו כמו גבר וגנח בהנאה גלויה, רועד מרוב חרמנות, כשטחנו אותו בצוותא.

"תזכור לא לגמור לפני שתקבל רשות." הוריתי לו.

"לא אדוני. אני לא אעשה שום דבר בלי רשות שלך מר ניקיון."

"יופי, ככה אני אוהב אותך פלדוש." צבטתי את לחיו, "קדימה רוזי, אתה ראשון."

רוזי גמר מיד, מחייך חיוך רחב של סיפוק, והלך להתרחץ. הורדתי את פלדמן מעל הזין שלי, פקדתי עליו לעלות על השולחן המפואר שלו ולעמוד על ברכיו, ואז נכנסתי חזק בחור שלו שהיה עכשיו פעור לרווחה. טחנתי אותו בתנועות איטיות וחזקות והודעתי לו שאני עומד לספור עד חמש ואז לגמור. הוא רשאי לגמור, אבל אך ורק אחרי.

התחלתי לספור לאט לאט, תוך שאני מזיין אותו לפי קצב הספירה וכשהגעתי לארבע הוא נרעד כולו, גנח, וגמר על השולחן המבריק שצחצח במו ידיו כמה דקות קודם. שנייה אחר כך גם אני גמרתי, בתוכו.

"אני מצטער נורא מר ניקיון." לחש פלדמן, "באמת מצטער. לא הצלחתי להתאפק."

"אני רואה. באמת רע מאוד." הנדתי בראשי בחומרה, "לכלכת פלדי, מה לדעתך צריך להיות העונש שלך על המעשה החמור הזה?"

במקום לענות הוא השפיל את ראשו והחל ללקק בלשונו את הזרע שלו.

"יפה מאוד." שיבחתי אותו וטפחתי על עכוזו הלבן המפוספס פסים ורודים ונאים מההצלפות שלי, "וזה עונש מספיק לדעתך?"

"לא מר ניקיון. לדעתי אני צריך לעבור תרגול חוזר בשבוע הבא."

"גם אני חושב ככה פלדמן. אנחנו נבוא שוב בשבוע הבא, תכין בורקסים, עוגות, גלידה ואזיקים."

"כן, אזיקים," התלהב פלדמן, "אפשר גם שוט?"

"למה לא? תקנה שוט שחור מעור." הסכמתי.

"בסדר." הנהן פלדמן ואז כרע שוב על ברכיו לפני, "מר ניקיון, עוד בקשה אחת אחרונה, אם תרשה לי בבקשה."

הרשיתי והוא הסיר מעלי בעדינות את הקונדום, ניגב בזהירות רבה את הזין הדביק שלי בעניבת המשי היקרה שלו, ואז החזיר את אברי בתנועות רכות לתוך תחתוני, רכס את הסרבל שלי, סידר בקפידה את צווארוני ופתאום שתל נשיקה זריזה על לחיי.

"פלדמן!" שאגתי, "מה אתה עושה?"

"סליחה מר ניקיון, אני מתנצל. פשוט נסחפתי."

"בסדר, תזכיר לי בשבוע הבא לסגור אתך חשבון גם על ההיסחפות הזו."

"כן, מר ניקיון. אני אזכיר לך." הבטיח פלדמן ופניו נהרו משמחה. 

כשירדנו למטה לפגוש את גושן ושאר הצוות מצאנו אותו עצבני נורא.

"השומר אמר לי שמר פלדמן, המנהל, לא יצא עדיין מהמשרד שלו. אני מקווה שלא הפרעת לו רובי?"

"לא. מה פתאום. עשיתי כל מה שהוא ביקש ממני. הוא היה מרוצה מאוד ואמר שהוא מצפה לפגוש אותי במשרד שלו גם בשבוע הבא."

"טוב מאוד." נרגע גושן, "טוב, אם זה מה שהוא אמר רובי, אז אני באמת מצטער, תכננתי לעשות סבב של צוותים בקומת ההנהלה, אבל אם מר פלדמן רוצה רק אותך אין ברירה, גם בשבוע הבא תצטרך להיות אחמ"ש של קומת ההנהלה. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך?"

"מבחינתי זה בסדר גמור." חייכתי, "אין לי שום בעיה. להתראות בשבוע הבא בקומת ההנהלה."