עוקבים

יום ראשון, 21 בינואר 2018

נעלי ריקוד אדומות

תשומת ליבו של זיו היפה התעוררה מהרגע שמקס, שומר הסף החדש של 'לה קאט' התייצב בפתח המועדון, חוסם את הדלת בכתפיו הרחבות. זיו נמשך מאוד לגברים שריריים וגבוהים, ומקס הבהיר ואפור העיניים היה בדיוק לטעמו. כל דבר בו מצא חן בעיניו - קולו הנמוך והחם, שערו הקצוץ בתספורת צבאית חמורה, פניו הגבריות המסותתות והרציניות, ידיו הגדולות המחוספסות וגינוניו הגבריים הכל כך לא הומואים למראה.
אני חייב לדעת אם הוא כן או לא החליט, ויצא למערכה. בהתחלה הוא ניסה על מקס את כל התחבולות הרגילות - חייך ועפעף לעברו בריסיו הארוכים כשבירך אותו לשלום כל פעם שעבר בדלת הכניסה, וכשזה לא עבד ומקס התמיד לענות לו שלום אדיב אך קריר, טרח זיו וביקש ממקס עזרה בסגירת הרוכסן בגב השמלה האדומה המבריקה של זיוית הלוהטת - האלטר אגו הנשי שלו. כשגם זה לא עזר ומקס נשאר מנומס וקר מזג להכעיס טרח לשאול את דעתו של על הבושם החדש שלו, מגיש לעברו את פרק ידו הארוכה והצחורה.
מקס רכס את השמלה ביעילות חסרת רגש, רחרח את פרק היד המבושם ואמר שזה בסדר, אבל הוא אישית מעדיף ריחות טבעיים יותר, והסתלק בזריזות מחדר ההלבשה, חוזר לעמוד בפתח המועדון, גבר גדול ובהיר, רחב כתפיים ומוצק, אדיש לחלוטין לכל הגברים הצעירים הנשיים יותר או פחות שכרכרו סביבו, מנסים לבדוק אם הוא משלנו או משחק בקבוצה היריבה.
אחרי כמה שבועות פג החידוש שבהופעתו המרשימה של מקס, ותשומת הלב של באי המועדון הופנתה לכיוון אחר, ורק זיו, דראגיסטית הבית והזמרת הוותיקה והמוערכת ביותר של 'לה קאט' המשיך לחשוב עליו, להתחכך בו כל פעם שנכנס ויצא, ולנסות להבין מה הסיפור שלו.
מקס מצידו המשיך להיות מנומס ויעיל, אך מרוחק ואדיש, והתחמק באדיבות מכל ניסיון לברר מה טיבו ומה הן העדפותיו. אפילו זיו החל להתייאש ממנו ואז קרה אסון – נעלי העקב הכי טובות שלו, אלו שהלמו כה יפה את שמלתה האדומה של זיוית הלוהטת התפרקו שוב, והפעם סירב מוסה הסנדלר ברוך הכפיים לתקן אותן בטענה המוצדקת שיש גבול, אין כבר מה לתקן, הנעל הימנית התפוררה לחלוטין, וגם השמאלית במצב נורא, וזיו חייב לקנות חדשות או להתחיל להופיע יחף.
"מה יחף? אני נראה לך כמו צוענייה? אני חייב נעלי עקב אדומות, או לפחות שחורות." מחה זיו וכמעט בכה מעוגמת נפש.
"אז לך תקנה, על רחוב נווה שאנן שמעת? יש שם המון חנויות נעלים, מבחר ענק מכל הסוגים והגדלים, אפילו אתה תצליח למצוא שם נעלים שיתאימו לך." יעץ לו מוסה.
זיו השפיל מבט אל כפות רגליו שבניגוד לשאר גופו הדק והגמיש היו גדולות ורחבות והתעצב אל ליבו. "אני שונא לקנות נעלים." סיפר למוסה שנאנח ואמר שלפעמים אין ברירה, צריך לעשות דברים ששונאים, ובהצלחה.
זיו הלך הביתה סקר את ארון הנעלים שלו שהכיל מעט מידי נעלי עקב, נזכר במסע הייסורים שעבר עד שרכש כל אחד מהן, ניסה אותן שוב עם השמלה האדומה היפה שהלמה כל כך יפה את ההופעה החדשה שלו, נוכח שוב לדעת שהן לא מתאימות, נאנח והלך להתקלח.
מצד שני אולי מעז יצא מתוק סח לעצמו בשעה שעמד מול המראה ומרח קרם נגד קמטים על עורו החלק, מחייך בגנדרנות אל בבואתו. מעטים ידעו את זה, אבל בילדותו הרחוקה היה זיו תלמיד בבית ספר דתי, הסתובב עם פאות מסולסלות, ציציות וטלית, ועדיין זכר הרבה מהפסוקים שלמד בשעתו, וגם ידע לשלוף אותם מזיכרונו בשעת הצורך.

למחרת מיד אחרי החזרות ניגש אל מקס, הגיש לו כוס תה ממותקת בדבש ושאל אם אפשר לבקש ממנו טובה ענקית.
"מה, שוב נתקע לך הרוכסן של השמלה?" לקח ממנו מקס את כוס התה שנראתה קטנה ושברירית בכפו הגדולה.
"לא, יותר גרוע, הנעליים שלי התפרקו, אני צריך לקנות נעלי עקב חדשות ואני חייב מישהו שיבוא איתי ויעזור לי לבחור."
"אני לא יודע זיו, אני די שונא לעשות קניות ולא נראה לי ש..."
"בבקשה, בבקשה, בבקשה גדולה וחמה ונשפכת?" נשא זיו מבט כחול מתחנן אל מקס.
"נשפכת, לאן בדיוק היא נשפכת?" פירש מקס את דבריו של זיו כפשוטם, והמבטא הרוסי שלו, שבימים כתיקונם היה קליל ביותר, כמעט לא מורגש, נעשה מודגש יותר.
"נשפכת עליך כמובן." התגרה זיו, "היא חמה ודביקה קצת, אני מקווה שאתה לא פוחד?" התקרב אל מקס עוד קצת.
"אני לא פוחד מכלום." התקשחה לסתו של מקס בהבעה גברית בעודו מצמצם את עיניו האפורות ונועץ מבט קשוח בפניו העדינים של זיו שחייך אליו חיוך זוהר ועשה כמיטב יכולתו להיראות תמים וחף מכל מחשבות זדון.
"אפילו לא מחנויות בגדים?" תהה זיו, לא מסוגל להתאפק מלקנטר אותו מעט.
"לא." פסק מקס בהחלטיות, "לא פוחד משום דבר, אבל האמת שאני לא כל כך אוהב לקנות בגדים." הודה.
"גם אני לא." שיקר זיו בלי בושה, "ובעיקר אני לא אוהב לקנות בגדי עבודה. אין לך מושג כמה זה קשה ומעייף, וגם מביך לפעמים, והכי אני שונא לקנות נעליים, עם בגדים אני יכול עוד להסתדר איכשהו, בעיקר עם מכנסים וחולצות כי עם המידות שלי..." הוא העביר את כפות ידיו העדינות לאורך גזרתו הדקה והנערית, גזרה שנשים רבות היו שמחות להתנאות בה, "ואפילו עם שמלות וחזיות זה לא נורא, אני מספר למוכרות שאני קונה חזייה ושמלה לאחותי התאומה זיוית שממש במקרה היא בגובה ובמידה שלי, אבל עם נעליים אני תמיד מסתבך."
"למה מסתבך?" השפיל מקס מבט אל כפות רגליו של זיו שהיו נעולות בקרוקס כתומות זוהרות.
"כי נעלים חייבים למדוד." הסביר זיו בכובד ראש, "שמלה זה לא נורא, תמיד אפשר לתקן, קצת לקצר, קצת להאריך, אפילו לחבר עם סיכות אם אין ברירה, אבל עם נעלים אי אפשר לחפף. הן חייבות להתאים בדיוק, ולהיות נוחות, לא רק יפות ותואמות לשמלה. בנעליים אי אפשר לזייף, אם הנעלים לא יהיו בסדר כל ההופעה תידפק, אי אפשר לרקוד ולזוז בנעלים לא מתאימות." הסביר, והתוודה שלפני כל הופעה חדשה הוא סובל מסיוט על נפילה באמצע ההופעה בגלל נעלים יפות, אבל לוחצות שמשבשות את שיווי משקלו.
"הכל מתחיל מלמטה, מהנעלים, אם הנעל יושבת לי טוב על הרגל ונוח לי בה הכל מסתדר." חלץ זיו את הקרוקס המגושם מרגלו הימנית, הגרובה בגרב שחור, ובחן אותה בסלידה, "תראה איזה מגעילה." מתח את כף רגלו בתנוחת פוינט.
"למה מגעילה?" השתומם מקס.
"כי היא גדולה מידי, שתיהן גדולות מידי, אבל הימנית רחבה יותר מהשמאלית..." הוא נאנח, "וכאילו שזה לא מספיק קשה למצוא נעלי עקב מתאימות אני צריך לסבול את המבטים שנועצים בי כשאני מנסה למדוד אותן, אין לי מושג למה כל המוכרים בחנויות נעלים הם טיפוסים כאלה מגעילים."
"איך מגעילים? מה אכפת להם מי קונה את הנעלים שלהם?"
"שאלה מצוינת, גם אני לא מבין מה מפריע להם למכור לי נעלי נשים."
"למה אתה לא יכול לספר להם שאתה קונה נעלים לאחותך התאומה שממש במקרה יש לה בדיוק אותו מספר נעלים כמו שלך?"
"כי יש מעט מאוד בנות שנועלות נעלים מספר 42 ועוד לא נולדה הבחורה שתסכים שגבר יקנה לה נעלים ועוד ימדוד אותן במקומה."
"אז תלבש את הבגדים של זיוית לפני שאתה הולך לקנות נעלים, יחשבו שאתה בחורה והכל יהיה בסדר."
"מקס, אתה כזה מתוק." ליטף זיו בעדינות את לחיו של שומר הסף, מצטמרר מעונג ממגע הזיפים בכף ידו, "אבל זה לא עובד ככה. על הבמה, עם התאורה המיוחדת של 'לה קאט' אני נראה כמו זיוית המהממת, אבל בחוץ, באור יום אני נראה כמו איזה קוקסינל, מי שמסתכל עלי רואה בי עוד הומו שלובש בגדים של בנות ומותר לצחוק עליו ולהעליב אותו. לכן אני צריך אותך, כדי שתשמור עלי כשאני מודד נעלי עקב."
"לי אתה נראה בסדר גמור." חייך אליו מקס בחיבה, "אל תדאג, אף אחד לא יגע בך כשאני בסביבה." הבטיח, ונמתח מלא קומתו הגבוהה והחסונה, אבל כשזיו נישק את לחיו בתודה האדים כמו ילד קטן.

יש! חשב זיו לעצמו מקפיד להסתיר את חיוך הניצחון שלו מאחורי הבעת פנים תמימה, וכבר למחרת פסעו השניים ברחובות העיר משוטטים בין חנויות נעלים שהדהימו את מקס במחירן הגבוה ואת זיו בכיעורן הנורא.
"זוועה," גנח, "תראה איזה גועל, איך אפשר לצפות מאישה שפויה לרקוד בנעלים כאלה? מזל שאין להם את המידה שלי."
"באמת מזל." הסכים מקס שלא הבין כלום בנעליים, והתחיל לאבד את סבלנותו נוכח שפע הנעלים שראה. הם הלכו לאורך כל צידו הימני של רחוב נווה שאנן, מציצים בכל אחד מחלונות הראווה, נכנסים מידי פעם לחנות זו או אחרת רק כדי לשמוע שלא, אין להם את הנעל שמשכה את תשומת ליבו של זיו במידה מעל ארבעים.
כשהגיעו לרחוב לווינסקי הסתובבו וחזרו, והפעם חרשו את כל רחוב נווה שאנן מצידו השמאלי. לקראת סוף הרחוב נעצר זיו מול אחת החנויות ולטש מבט מוקסם בזוג נעלים אדומות, נוצצות, עם חרטומים מחודדים ועקבים דקיקים.
"תראה איזה יופי." התלהב.
מקס הביט וניסה לשווא להבין מה מייחד את הנעלים הללו מכל אינספור הנעליים האחרות שראה. "יופי של נעליים, אבל הן נראות לי קטנות מידי בשבילך." העיר.
"אולי יש להם גם את המידה שלי? אם לא נשאל לא נדע." נשם זיו נשימה עמוקה, זקף את גבו, אזר את אומץ ליבו ונכנס לחנות, ומקס פוסע בנאמנות בעקבותיו.
"את הנעלים האלו?" השתוממה המוכרת - דודה עגלגלה ומאופרת בהפרזה – ושלחה מבט אל הקופאי - גבר מקריח וחמוץ סבר, כנראה בעלה של הדודה - שהשיב לה מבט לעגני. "אלו לא סתם נעלים פשוטות, הן נעלי ריקוד נורא יקרות." הזהירה את זיו, מנסה להסוות את חוסר הנוחות שחשה למראה הצמד המוזר.
"כן, שמתי לב, זה בדיוק מה שאני צריך." מישש זיו בהנאה את העקבים הדקיקים.
"ומה המידה של הגברת שתנעל אותן?" חייכה המוכרת באדיבות וניסתה להתעלם ממקס המגודל שנראה בחנות הקטנה והמצועצעת כמו פיל בחנות חרסינה.
"אהה..." היסס זיו, וכל הפעמים המתסכלות בהן ניסה לקנות נעלי נשים הולמות לזיוית ונתקל במבטים לועגים ובצחקוקים מעליבים הכשילו את לשנו וגרמו לו לגמגם בהיסוס.
"אנחנו צריכים נעלי ריקוד אדומות עם עקבים במידה ארבעים ושתיים." נכנס מקס בחוסר סבלנות לדבריו, ופסע קדימה, ממלא את החנות הדחוסה בגופו הגדול.
"ארבעים ושתיים?" נדהמה המוכרת, מציצה בזיו שהנהן בהחלטיות, "כן, ארבעים ושתיים." הכריז, שואב ביטחון ואומץ מנוכחותו של מקס.
"אני אלך לבדוק." אמרה המוכרת, והתפוגגה לעבר החדר האחורי. זיו שהמתין בנשימה עצורה נשם לרווחה כשהיא שבה חיש קל, נושאת כמה קופסאות בידיה. "אלו כל נעלי העקב שיש לי במידה הזו." פרשה לפניו את מרכולתה, "יש אדומות ושחורות, ויש גם לבנות עם פאייטים, ויש גם את הזוג הזה באפור."
"נהדר, אני אקח את השחורות והאדומות ו..." הוא בחן בחמדנות את האפורות שהיו עדינות ואלגנטיות מאוד, וכבר עלתה בדמיונו תלבושת שתהלום אותן, משהו אוורירי ומתנפנף, אולי משיפון, שילוב של גזרה בתולית צנועה עם... ואז ראה את המחיר ונאנח, "לא, אני אצטרך לוותר עליהן, זה יקר מידי."
"אני אקנה אותן בשבילך." התערב מקס, "אבל קודם תמדוד."
"לא, זה בסדר." ניסה זיו לחמוק לעבר הקופה ולשים סוף לעניין.
"לא קונים בלי למדוד." פסק מקס בהחלטיות, הניח יד כבדה על כתפו של זיו והושיב אותו, כרע ברך לפניו, חלץ בזריזות את הקרוקס הכתומות, אחז בכף רגלו הימנית שנראתה הרבה פחות רחבה כשהייתה נתונה בכף ידו הגדולה, והנעיל לו בעדינות את נעל העקב האדומה. "מתאים בדיוק." הכריז בהנאה, "ועכשיו תנסה את הנעל השנייה."
הם יצאו משם לבסוף עמוסים בארבעה קופסאות - מקס התעקש לשלם על הכל -משאירים מאחורי גבם את המוכרת והקופאי, והפעם לא היה לזיו אכפת שהם הביטו בו במבטים עקומים, ואולי גם לגלגו מאחורי גבו, שיחשבו כרצונם וילעגו כאוות נפשם, מה אכפת לו? הוא יצא משם עם גב זקוף, הנסיך האמיץ שלו לצידו, ודי והותר זוגות נעליים בשביל זיוית.
"מקס, היית פשוט נהדר, איך אני יכול להודות לך?"
"קודם נביא את הנעלים לדירה שלך, ואחר כך נחשוב כבר על משהו." חייך אליו מקס, ובלי שמץ מבוכה רכן לעבר זיו, וכשהוא מתעלם מהעוברים והשבים נישק את לחיו.

ההופעה החדשה של זיוית התקבלה במחיאות כפים רועמות. המעריצים יצאו מכליהם מרוב התפעלות, מחמאות שפעו מכל עבר, וחדר ההלבשה הקטן של זיוית התמלא פרחים ופתקי ברכה. מחזרים שלחו הזמנות לבילויים, לארוחות ולמסיבות, פרטיות יותר או פחות, אבל שלא כדרכו בעבר זיו לא נעתר הפעם לאף אחת מההזמנות.
הוא חייך והודה בנימוס למעריצים, סירב בחן לכל הזמנות המחזרים, וברגע שהסתיימה ההופעה ירד מנעלי העקב, פשט בזריזות את בגדיה הנוצצים של זיוית, ארז את הפאה המדהימה שלה, הסיר בקפידה את האיפור וחזר הביתה יד ביד עם מקס.
  

זיו היה בחור חברותי מאוד, והיו לו חברים וחברות רבים כחול אשר על שפת הים, אבל כשרצה לדבר עם מישהו נבון ובעל ניסיון, בן אדם שיודע דבר אחד או שניים על החיים, ולא חושב רק על בגדים וסקס הוא נהג לפנות לג'קי, ידידו הוותיק שחי מזה שנים רבות בזוגיות הדוקה עם בן זוג סולידי.
בעברו הרחוק, כשהיה צעיר יותר, נהג ג'קי להתפרנס מהופעות דראג, אבל אחרי שפגש את בן זוגו הוא הוציא לפנסיה את ג'קלין, מלכת הדראג הסקסית, ועבר למקצוע פחות זוהר.
ג'קי היה זה שחנך את זיו ולימד אותו איך להפוך לזיוית, וזיו לא שכח מעולם איך הם הלכו יחד לקנות את התלבושת הראשונה של זיוית, ואיך הסביר לו ג'קי במבטאו הצרפתי המתוק מה צריך לעשות גבר כדי להפוך לאישה אמיתית.
"זה לא האיפור ולא התסרוקת, ואפילו לא החזייה," הסביר, "להיות אישה זה לא סתם תחפושת, אתה צריך לתת לחלק הנשי שאתה מחביא בפנים להשתחרר ולצאת ואז, וואלה!", הניף ג'קי את ידו, מסמן באוויר ערבסקה מעודנת, "תהיה אישה." הכריז בחיוך, ולמרות שלבש ג'ינס וטריקו, ושערו היה קצוץ, הוא הפך לרגע אחד קצר ובלתי נשכח לג'קלין היפה והסקסית.
ז'קלין התפוגגה ברגע שניגשה אליהם מוכרת צעירה, לבושה בבגדים הדוקים וצמודים מידי, ושאלה, תוך לעיסת מסטיק, מה הם רוצים.
"איפה מאדאם אווה?" התאכזב ג'קי, ופניו נפלו כשהתבשר שמאדאם אווה האגדית פרשה לפנסיה בגלל בריאותה הרופפת, והנהלה חדשה פרסה את שלטונה על מה שהיה פעם ממלכת הפלאים של כל מלכות הדראג.
לועסת המסטיק הצעירה ניסתה לעזור להם למצוא את מבוקשם ובסופו של דבר רכש זיו שמלת משי אדומה דרמאטית ומהממת, ואפילו זיווג לה זוג נעלי עקב הולמות, אבל מאז אותה פעם ראשונה לא שב יותר ג'קי לעשות איתו קניות.
הוא פרש לחיים שקטים עם בן זוגו, והניח לג'קלין להשתחרר מתוכו רק כשהיה במטבח, רוקח תבשיל צרפתי טעים, או כשטיפל בתאומים החמודים של שכנתו שבת זוגתה עזבה אותה לבד עם שני תינוקות בכייניים ומינוס גדול בבנק.
אחרי שגולל בפני ג'קי את פרשת נעלי הריקוד האדומות, ואיך עזר לו מקס לרכוש נעלים הולמות, ואפילו שילם עליהם, התאמץ זיו לספר מה קרה אחר כך, אך להפתעתו התקשה בכך. זיו לא היה ביישן, אבל משום מה היסס לפרט בפני ידידו הוותיק מה בדיוק קרה בחדר השינה שלו.
"בעצם לא קרה שום דבר מיוחד." ניסה להבהיר, "אבל... קשה להסביר... עם מקס זה לא כמו עם כולם." אמר, ולהפתעתו הסמיק.
"איך מיוחד?" השתומם ג'קי, "מה, יש לו איזה פטנט מיוחד?" גיחך.
"לא." התגבר הסומק בלחייו של זיו, "ממש לא, הוא סתם עוד גבר, אבל... לא יודע."
"אז מה עשיתם?"
"בהתחלה לא הרבה, בעיקר התנשקנו, וגם דיברנו הרבה, וצחקנו... אבל אחר כך..." הוא צחקק, ולא המשיך לפרט.
"נשמע שתפסת לך ג'נטלמן אמיתי." חייך ג'קי, "אז מה הבעיה?"
זיו נאנח, "תגיד ג'קי, נשמע לך הגיוני שגבר כל כך יפה וחזק ועדין שיכול להשיג כל אחת יידלק דווקא עלי?"
ג'קי משך בכתפיו, "עם בני אדם הכל יכול להיות, מה הבעיה? מה מפריע לך?"
"מפריע לי ש..." זיו השתתק, והאודם שהלהיט את פניו, הגיע עד לצווארו החינני, "אני חושב שהוא לא ממש מבין מי אני."
"אל תגיד לי, היה לכם כל כך טוב יחד עד שהוא החליט שאתה בעצם אישה שרק במקרה יש לה זין, ואחרי שתסלק אותו ותקנה לך שדיים תוכלו לחיות לנצח בעושר ובאושר?"  
זיו השפיל את עיניו במבוכה, "כן." לחש.
"אוי, זיו, הלוואי וזה היה כל כך פשוט." נאנח ג'קי, "יש לך מושג כמה גברים היו מוכנים להוריד בשבילי את הירח, ולהוסיף גם כמה כוכבים רק כדי שאני אשאר תמיד ג'קלין?"
"אולי החיים שלך היו פשוטים יותר ככה." הציע זיו.
"בשום פנים ואופן לא." הזדקף ג'קי, "תזכור זיו, אם תוותר על חלק ממך תהיה תמיד חצי בן אדם, ניסיתי את זה פעם, חשבתי שיהיה לי טוב יותר אם אני אפטר מז'קלין וזה נגמר לא טוב, הלכתי לאיבוד לגמרי. מזל שטל חיפש אותי, התעקש ולא ויתר והציל אותי מהשיגעון הזה."
"אבל אני נורא אוהב אותו." לחש זיו בדמעות בעיניו, "וגם הוא אוהב אותי מאוד, אבל הוא אומר שהוא לא הומו, הוא לא יכול לאהוב אותי אם אני אשאר גבר."
"ואתה חושב שאם תעשה ניתוח תפסיק להיות גבר?" גיחך ג'קי בלגלוג, " זה מה שישנה אותך?" הניח את כפות ידיו על חזהו השטוח של זיו, "אם תוסיף פה ציצים, ותחתוך את הזין?"
"לא, זה בדיוק העניין." הסביר זיו, "מבחינתי אני תמיד אשאר אני, לא חשוב באיזה גוף, אבל למקס זה משנה, ואני אוהב אותו כל כך ג'קי..."
"כן, חבל רק שהוא לא אוהב אותך." שמר ג'קי על קור רוחו.
"הוא כן אוהב אותי." צעק זיו וקם, נסער, "הוא חולה עלי, הוא רוצה שנחיה יחד תמיד, אבל הוא לא הומו כמו טל שלך, הוא אוהב נשים."
"ואותך, ומאחר ואתה לא אישה אז..." פרש ג'קי את ידיו במחווה רבת הבעה, והביט בזיו כמצפה שישלים את דבריו.
זיו התרגז. "מה אז? מה אז? למה אתה מתכוון?"
"אז אולי מקס קצת יותר הומו ממה שנדמה לו?" הציע ג'קי בלי להתרגש מכעסו של זיו.
"הוא לא, אני אומר לך, הוא אוהב אותי, אבל רק בתור זיוית, וגם אני אוהב אותו, אני מוכן לעשות הכל בשבילו, ובגלל שבשבילו זו בעיה להיות הומו, ובשבילי זו לא בעיה להיות תמיד זיוית..."
"זו כן בעיה כי אתה לא תמיד זיוית, אתה... אתה כמו בתולת הים בסיפור של אנדרסון, חצי דג וחצי אישה, זוכר את הסיפור? אני מתכוון לסיפור האמיתי, לא לשטות הזו של דיסני, בתולת הים התאהבה בנסיך וויתרה על זנב הדג שלה תמורת רגליים כדי שתוכל לחיות איתו ביבשה. בסוף הנסיך הטיפש התחתן עם אישה אמיתית, והיא הפכה לקצף. אם תחתוך מעצמך את זיו גם אתה תהפוך לקצף."
"קצף? נו באמת ג'קי, איזה שטויות אתה מדבר."
"זה לא שטויות, האגדה הזו אומרת אמת, מי שמשנה את עצמו, וחותך מעצמו חלקים יהפוך לכלום אפילו אם הוא עושה את זה בשביל אהבה. לך למקס שלך, ותגיד לו שאתה לא יכול לוותר על אף חלק מעצמך, גם אם הוא מאוד רוצה אתה לא יכול לחתוך מעליך את זיו."
"למה לא? יש גברים שאפילו אחרי שהתחתנו ועשו ילדים בסוף עשו ניתוח, ונעשו נשים, ועכשיו הם מאושרים, זאת אומרת, מאושרות."
"כי הם תמיד היו נשים, והם עשו את זה בשבילם, לא בגלל שמישהו ביקש מהם. לפני שפגשת את מקס רצית לחתוך את הזין?"
זיו הניד את ראשו לאות לא, ומחה את דמעותיו, "אבל אני כל כך אוהב אותו ג'קי, אני אמות אם הוא יעזוב אותי."
"אם גם הוא אוהב אותך הוא יקבל אותך כמו שאתה, ואם לא אז שילך, לא חסרים גברים שיאהבו אותך כמו שאתה." חיבק ג'קי את כתפיו של זיו המתייפח, "די לילל, לך אליו ופשוט תסביר לו שאתה לא יכול, אם הוא אוהב אותך הוא יבין."
"לא, הוא לא יבין." גנח זיו וחזר לדירתו, אומלל. בדרך עצר בחנות ספרים משומשים וקנה כרך ישן ומתפרק של אגדות אנדרסן. התרגום היה ארכאי וקשה להבנה, אבל התמונות היו נפלאות, וכשמקס חזר הביתה הוא מצא אותו יושב ומעיין בתשומת לב בציור גדול וצבעוני של בת הים הקטנה והיפה, שערה הזהוב גולש על כתפיה, פניה יפים להלל, אבל גופה החטוב מסתיים בזנב דג.
"תראה איזה ציור יפה מקס." התיישב זיו בחיקו של אהובו, "מה דעתך על תלבושת כזו?"
"יפה מאוד." הסכים מקס, "אבל יהיה לך קצת קשה לרקוד בלי רגלים."
"הריקוד יתחיל מהרגע שבו בת הים מוותרת על הזנב שלה תמורת הסיכוי לאהבה. היא מאושרת למרות שכואב לה ללכת על רגלים, אבל בסופו של דבר היא נשארת בלי כלום, הנסיך שלה מתחתן עם אחרת, והיא הופכת לקצף. מה דעתך?" הציץ זיו בפניו של מקס שקדרו לשמע הסוף העצוב.
"עד כמה שאני זוכר את האגדה הזו בת הים הייתה אמורה להרוג את הנסיך כדי להציל את עצמה, היא לא הסכימה והייתה מוכנה למות כדי שהוא יחיה, אבל ברגע האחרון היא ניצלה כי האחיות שלה נתנו את השערות היפות שלהן למכשפה."
"באמת? והאחיות שלי לא יהיו מוכנות לתת עבורי אפילו יריקה גם אם זה יציל אותי ממוות." גיחך זיו במרירות.
"גם אם תהפוך לאישה." שאל מקס, נטל ממנו את הספר וסגר אותו.
זיו נאנח, "מקס, אני כל כך אוהב אותך, אבל גם אם אני אעשה ניתוח זה לא ישנה כלום, אני לא אהפוך לאישה, לא משנה איזה ניתוח יעשו לי."
"אז למה אתה מתלבש כמו זיוית, ורוקד כמו זיוית, והולך בנעלים של זיוית?" אסף מקס את שערותיו הגולשות של זיו בידו, הסיט אותן הצידה וטמן את פניו בעורפו של זיו, עורף עדין וצר שמגעו וריחו הרגיעו אותו תמיד.
"כי לפעמים אני גם זיוית, אבל לא רק, אני כמו בת הים מקס, ואם אני אנסה להשתנות זה יכאב מאוד, ובסוף אני אהפוך לקצף. אתה מבין?"
"אז אתה אוהב אותי כמו שבת הים אהבה את הנסיך?"
"כן, אבל לי אין אחיות שיוותרו על השערות שלהן כדי להציל אותי, ולכן... לאן אתה הולך מקס?"
"לא יודע, אני צריך... אני הולך לחשוב קצת זיוי." ניגש מקס לדלת.
"ותחזור." שאל זיו ודווקא עכשיו, כשהנורא מכל קרה, נשארו עיניו יבשות מדמעות וקולו היה יציב ורגוע.
"לא יודע, נראה." אמר מקס, פתח את הדלת והסתלק.
במקום להתמוטט ולבכות לקח זיו את מחברת השרטוטים שלו והתחיל לעצב את התלבושת של בת הים הקטנה, ולתכנן את הריקוד שלה.

הריקוד של בת הים הקטנה זכה להצלחה עצומה, זיו רקד אותו פעמים רבות, אבל ההופעה המוצלחת ביותר שלו הייתה החזרה הגנרלית שעשה כמה ימים לפני ההופעה. הוא היה לבד במועדון, מנסה לבחון איך הכל משתלב יחד. התלבושת עוד לא הייתה מעוצבת לגמרי לשביעות רצונו, הוא עדיין פספס פה ושם בצעדי הריקוד, ולאורך כל הריקוד היו לו תקלות קטנות ומעצבנות, ובכל זאת הוא זכה למחיאות כפיים נלהבות מהצופה היחיד שהתגנב למועדון הריק וצפה בו חרש, מבלי שהוא חש בנוכחותו עד לרגע בו מחא כפיים בהתלהבות, עלה לבמה ואסף אותו אליו בחיבוק גדול.
"חזרת." קבע זיו, שומר על קור רוחו, "חשבתי שכבר לא תחזור." הביט בספקנות במקס, "מה דעתך על ההופעה שלי?"
"אתה בת ים מושלמת זיוי, אבל רק שתדע שאני לא כמו הנסיך הטיפש הזה שלה, הוא לא ידע מי היא, ולא אהב אותה באמת, אבל אני יודע, ואני רוצה שגם אתה תדע שאני אוהב אותך זיוי, גם כשאתה בת ים, וגם כשאתה זיוית, ואפילו כשאתה סתם זיו, ועכשיו תפסיק לבכות, ובוא נלך לקנות לך נעלים מתאימות כי הנעלים האדומות ממש לא הולכות עם התלבושת של בת הים." 

אין תגובות:

פרסום תגובה