קוראים

יום ראשון, 21 בינואר 2018

ג. זכיתי לאהוב

5. הומואית רומנטית
"עכשיו הם כבר בטח במיטה של יוני ורובי, מזדיינים כמו שפנים." אמר יריב ועשה את הפרצוף המתחסד הזה שבגללו, לדעתי, רובי החליט שנמאס לו ממנו ושהוא מעדיף אותו כידיד ולא כבן זוג.
גם אותי הוא היה מעצבן קצת לפעמים עם ההערות הפולניות האלו, אבל סלחתי לו עליהן כי ידעתי שהוא לפחות לא צבוע, הוא באמת התכוון לזה וככה הוא גם חי, במונוגאמיות אדוקה, בלי שום סטיות לאטרף או לפורנו, וחוץ מזה הוא ניחן בזין נהדר ובאמת אהב אותי... כשאתה נשא עם היסטוריה מפוקפקת, לא בדיוק יפיוף מדהים וכבר לא כל כך צעיר... היה לי מזל גדול שיריב המשיך לאהוב אותי למרות הכול, וטרח להציל אותי מעצמי כשעשיתי שטויות, ואם אני צריך לסבול בתמורה קצת הערות צדקניות בנוסח עדות אשכנז על החברים שלי אז שיהיה, הרי ברגע שאני מתחיל למצוץ את הזין המתוק שלו הוא שוכח את השורשים הפולניים שלו ומתלהב וגונח כמו כל גבר, לא חשוב מאיזה עדה.
"יכול להיות שאתה צודק, אבל אי אפשר להאשים את אדי המסכן שמאוהב עד האוזניים באקס הסקסי שלך," עניתי לו במתיקות "ולא שאני לא אוהב את רובי בכל ליבי, אבל למה הוא רץ לזיין מהצד אם דקה קודם הוא התבכיין על החבר שלו שעוזב אותו לבד?" הוספתי קצת עוקצנות למתיקות שלי.
"למה אתה חושב שאדי מאוהב ברובי? מאיפה אתה מביא את זה?" התפלא יריב שניחן בשמיעה סלקטיבית וסינן מדברי רק את המידע שבאמת עניין אותו.
"כי אני מכיר אותו הרבה שנים ואף פעם לא ראיתי אותו מזיע ככה סביב מישהו."
"לא שמתי לב שאדי מזיע סביב רובי." התווכח יריב.
"בגלל שהיית עסוק מידי בלנחם אותו." עקצתי אותו.
"אתה רומז שיש לי עוד משהו לרובי?" התנפח יריב מעלבון, ופרצופו האדים. זה אחד הדברים שאני אוהב אצל אשכנזים, הם כאלו לבנבנים ולא משתזפים עד שאפשר לראות על הפנים שלהם כל הסמקה קטנה.
"נו, אל תתרגש." טפחתי על ישבנו, "כמעט כל אחד שומר פינה חמה בלב לאקס המיתולוגי שלו, ואתה לא יוצא מהכלל בעניין הזה."
"כאילו שאתה יותר טוב."
"לא אמרתי שאני יותר טוב, אם כבר אני גרוע יותר."
"זאת אומרת שאתה עדיין מאוהב ביוני?" קפץ מיד יריב למסקנה הכי גרועה, "כי אם כן," המשיך באותו השוונג, בלי לשים לב שלא עניתי לו, "אז יש לך טעם ממש גרוע, בגלל שהיוני הזה שלך הוא חתיכת..." ואז הוא שם לב שהגזים וסתם את הפה, ובדיוק ברגע האחרון אם תשאלו אותי.
"כן, חתיכת מה?" המשכתי בויכוח שנעשה פתאום רציני מידי, "אל תפסיק באמצע, למה בדיוק התכוונת?"
"לא יודע, לא חשוב." לחץ יריב על כפתור ההפעלה של המדיח והלך לנגב את השולחן. הוא תמיד כזה מסודר ונקי, אני יודע שזאת תכונה טובה, אבל לפעמים זה מטריף את דעתי.
"אתה כן יודע וזה כן חשוב, מה רצית להגיד על יוני?"
"רציתי להגיד," קרצף יריב בתנועות נמרצות את טבלת השולחן הנקי, "שהאקס שלך הוא חתיכת זבל עשרים וארבע קראט, ושאני שונא לראות איך הוא מתזז את רובי ומשגע לו את השכל."
"רובי ילד גדול, ברגע שלא יתאים לו הוא יעיף את יוני וימצא מישהו אחר."
"אני רק מקווה שלא את אדי."
"למה לא? מה רע באדי?" התחממתי.
"חוץ מזה שהוא נשא וזונה וילד דפוק אין בו שום דבר רע." הטיח יריב את המטלית הלחה לכיור, שוכח איך הסביר לי רק אתמול שצריך לשטוף אותה ולפרוש יפה ליבוש.
"קל מאוד להאשים וללכלך, מעניין מה היה יוצא ממך אם גם אתה היית גדל בלי משפחה והיית צריך לדאוג לעצמך מגיל כל כך צעיר?" גוננתי על החבר הוותיק שלי, "וחוץ מזה מאז הקטע המגעיל שהיה לו עם קותי הוא הפסיק עם זה והוא עובד במלצרות."
"אה! והוא גר אצל דרדס סבא כי הוא פשוט מת על קשישים." לגלג יריב, ואז הבין שהרחיק לכת והשתתק, נבוך. "על מה אנחנו רבים בכלל שגיא, זה טיפשי לגמרי, בוא הנה, תן לי חיבוק."
"לא רוצה." אמרתי וברחתי לעשן במרפסת הכביסה הקטנה שלנו שרק בה היה מותר לי להדליק סיגריה, וגם זה בתנאי שלא אעשן יותר מעשר סיגריות ליום.
מאז שעברנו לדירה החדשה מעל הכרוכית היו ימים שבכלל לא עישנתי, וגם אם כן אז הרבה פחות, אבל הויכוח הזה שהתחיל בצורה כל כך תמימה וגלש במהירות לפסים מכוערים מרט את עצבי.
יריב המתין בסבלנות עד שאסיים לעשן, וכשחזרתי הציע לי להתקלח איתו. ראיתי עליו שהוא ממש מתחרט ומשתוקק להשלים וגם אני... אני שונא לריב איתו, הוא נורא לוקח ללב כל מילה ויכול להפסיד שעות של שינה בגלל שטות שאני כבר שכחתי, ולכן הסכמתי מיד, אפילו עזרתי לו לפשוט את החולצה שלבש וישבתי בצייתנות על דופן האמבטיה, מניח לו לחפוף את שערותיי.
"אין לך שום סיבה לקנא בגלל רובי, הוא רק חבר שלי, זה הכול." אמר בעודו מעסה באצבעות חזקות ורגישות את קרקפתי, הוא יודע שאני מת על זה.
"אני יודע." אמרתי, הפניתי את ראשי ונישקתי את בטנו החשופה.
"פשוט, מרגיז אותי לראות איך הוא סובל בגלל יוני שלך." המשיך יריב לדבר כאילו לא חש במגעי אבל הזין שלו לשמחתי דווקא כן הרגיש ושמח, ראיתי את זה עליו.
"יוני כבר מזמן לא שלי, והוא באמת... אני מקווה שיום אחד הוא יפסיק לנסות לאכול את העוגה בלי לשבור את הביצים, ויתחיל לרקוד רק על חתונה אחת." ערבבתי מספר קלישאות וחיברתי אותן למשפט אחד כדי להצחיק את יריב שבאמת צחק, שטף את השמפו משערי ואמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא שמח כל כך שאנחנו יחד.
"גם אני." אמרתי, ובאמת התכוונתי לזה, ואחר כך סיבנו זה את זה בעונג רב ומשם העניינים זרמו במהלכם הרגיל והנעים.
בסופו של דבר הגענו למיטה, מסופקים ועייפים, והתחלנו לנמנם מול הטלוויזיה כשרובי התקשר ליריב וסיפר לו (שמעתי כל מילה למרות שהעמדתי פני ישן כי ראשי היה ממש ליד הנייד של יריב ורובי ניחן בקול רדיופוני בעל דיקציה מושלמת) שהוא דיבר כרגע עם יוני והעמיד לפניו אולטימאטום, אם הוא לא חוזר עוד הלילה הביתה, עדיף שיישאר בתל אביב.
"ומה הוא אמר?" שאל יריב במתיחות.
"גמגם והתנצל, וניסה למרוח אותי ולשכנע אותי שאפשר לחיות קצת פה וקצת שם, ושגם אני מוזמן לבוא איתו לבלות בתל אביב."
"למה אתה באמת לא נוסע איתו ראובן? (השם האמיתי של רובי) חשבתי שאתה מת לחזור לעיר ללא הפסקה."
"גם אני חשבתי ככה פעם וקסמן, (ככה הוא היה קורא לפעמים ליריב) עד שקיבלתי שכל וקלטתי שאני אמות אם אני אחזור לתל אביב."
"תמות? נו, באמת, אל תגזים."
"אני לא מגזים. הפעם יצאתי בזול ולא נדבקתי מאדי המסכן, אבל אם אני אחזור לפזז במועדונים אני אתחיל שוב לשתות ולהסניף, ובפעם הבאה כבר לא יהיה לי כזה מזל. אלוהים שלח לי אזהרה ואני אהיה טיפש להתעלם ממנה."
"אני שמח שסוף סוף קיבלת שכל רובי." אמר יריב שתיעב בכנות את כל מה שנקרא הסצנה ההומואית התל אביבית, ומאז הביקור שערך בחדר החושך במסיבה ההיא ששלף אותי ממנה בכוח גם פחד ממנה, וכנראה שבצדק, "ואם כבר מדברים רובי כדאי שתדע שאדי המסכן מאוהב בך."
"אני יודע." אמר רובי, קצת בקוצר רוח, "הוא אמר לי את זה היום כשהסעתי אותו חזרה לזקן שלו. ובכל זאת הוא לא רצה לקפוץ אלי לביקור." נוספה נימת טרוניה משתוממת לקולו.
"זה בגלל שהוא מאוהב בך! בגלל זה הוא לא רצה סתם להזדיין אתך." שכחתי שאני לא אמור להקשיב לשיחה ותלשתי את הנייד מידו של יריב, "רובי, תקשיב, אדי חולה עליך, הוא ממש ממש מחזיק ממך. בחיים לא ראיתי אותו דלוק ככה על מישהו, ואני מכיר אותו כבר הרבה שנים, רק בגללך הוא הפסיק להזדיין בשביל כסף ועבר למלצרות."
"אני יודע." אמר רובי, "וזה ממש מחמיא לי, אבל..."
"אבל מה? הוא שווה פי אלף מהיוני המשתרמט שלך."
"יכול להיות," אמר רובי, "אבל הוא חי עם ויקטור ואני עוד לא יודע מה בדיוק קורה איתי ועם יוני... עזוב, די, אני עייף, לילה טוב."
"לילה טוב." אמרתי ונתתי את הנייד ליריב שהמשיך לקשקש עם רובי למרות שהשעה כבר הייתה כמעט חצות.
"אז אתה בטוח? בטוח לגמרי שהסיפור עם יוני נגמר? למה נזכרת רק עכשיו?"
רובי ענה מה שענה, אבל בשלב הזה יריב ישב זקוף ככה שלא יכולתי לשמוע ברור מה רובי עונה לו. שמעתי רק משהו לא ברור על זיונים עם חצי תל אביב, אורגיות ופדיחות.
"אם זה ככה, אם זה באמת ככה, אז אתה צודק ואני מתפלא שחיכית עד עכשיו." הסכים איתו יריב, גלש למטה והניח את ראשו על הכרית ככה שהנייד שלו שוב היה קרוב לאוזני ויכולתי לשמוע את רובי מסביר שעד עכשיו הוא חיכה שיוני יירגע ויתרגל אליו ושהוא יודע שחלק גדול מהרכילויות היו מוגזמות לגמרי, ושהוא באמת אוהב את יוני והיה דלוק עליו הרבה זמן, אבל הפעם יוני הגזים לגמרי וגם שיקר, ופשוט נמאס לו.
"בקיצור." סיכם, "אני הולך לעבור עוד חורף בודד וקר, אולי כדאי שאני אלך לקנות לעצמי סדין חשמלי?"
"או שתרים טלפון לאדי?" הציע יריב.
"כן, גם זו אפשרות, הוא חמוד והסקס איתו נהדר, אבל הוא... לא יודע, הוא כזה..." הסתבך רובי בלשונו, מנסה להיות מנומס ועדין, ומצליח רק להרגיז אותי עד להשחית.
"זה בגלל שהוא נשא?" שאלתי בקול רם, וחטפתי את הנייד מידו של יריב המופתע שחשב שאני כבר ישן, "או בגלל שהוא היה מזדיין עם מבוגרים בשביל כסף? כי תדע לך שהוא כבר הפסיק עם זה, וחוץ מזה הוא לא אשם שהוא גדל בלי משפחה ואף אחד לא דאג לו אף פעם."
"אני יודע, ולא מפריע לי שהוא נשא, וגם לא מה שהוא עשה בעבר, גם אני לא צדיק תמים, אבל מעצבן אותי איך שהוא מסתכל עלי בצורה כזו... כזו מאוהבת, ונמרח עלי ככה... זה פשוט מעצבן." אמר רובי במין טון שחצני, קצת משועשע, שהטריף אותי לגמרי.
"מעצבן!" התפוצצתי מרוב זעם, מה בדיוק מעצבן אותך מר אמסלם? מעצבן אותך שבחור מדהים ויפה ומתוק משנה את כל החיים שלו בגלל האהבה שלו אליך? למה אחד כמו יוני שרומס אותך, ודורך לך על הכבוד לא מעצבן אותך, ודווקא אחד כמו אדי שאוהב אותך מכל הלב ובלי לעשות חשבון מעצבן אותך? יכול להיות שזה בגלל שאתה לא חושב שמגיע לך שיאהבו אותך ושאתה, כמו כל ההומואים, לא מוכן להצטרף למועדון שמוכן לקבל אותך ומעדיף מישהו שיזלזל בך, וישקר לך, ויזדיין עם חצי תל אביב מאחורי הגב שלך?"
רובי שתק, נדהם מהשטף הקוצף של דברי שניתך על ראשו ויריב גנח והחביא את ראשו מתחת לכרית כאילו ניסה להתנתק ממני ומכל המצב הלא נעים שנוצר בגלל הפה הגדול מידי שלי.
"זה מה שאתה חושב?" התעשת רובי לאיטו, "שנדלקתי על יוני כי אני לא אוהב את עצמי?"
"אני בטוח בזה." אמרתי בתוקף, "לדעתי מפחיד אותך להיות עם מי שאוהב אותך באמת ומכל הלב ואתה מעדיף להיות עם יוני שגם הוא, כמוך, לא מסוגל לאהוב באמת אף אחד, אפילו לא את עצמו."
"יכול להיות שאתה צודק." נאנח רובי, "האמת, כמעט בטוח שאתה צודק, אבל אני כבר בן שלושים וחמש שגיא, הלב נשבר לי יותר מידי פעמים בעשר השנים האחרונות, אני מעדיף לבלות את החורף הבא עם סדין חשמלי ולא עם מישהו ששוב יעזוב אותי."
"ומה יהיה עם אדי המסכן?"
"לא יודע. שיעשה מה שטוב לו, אני ויתרתי על כל העניין הזה של אהבה וזוגיות, לילה טוב שגיא." אמר וניתק.
החזרתי את הטלפון ליריב, "כועס עלי?"
הוא כיבה את האור וחיבק אותי בחשכה, "ממש לא, אני אוהב אותך."
"למרות שצעקתי על האקס שלך?"
"בגלל שצעקת עליו. אמרת לו את האמת וחבל שלי לא היה אומץ להגיד לו את זה."
"אבל זה לא עזר, הוא בכל זאת מעדיף לקנות סדין חשמלי במקום להתקשר לאדי."
"כי הוא מרוקאי עקשן עם ראש קשה, אל תדאג, אני מכיר אותו, הוא אולי ילך ויקנה סדין חשמלי, אבל בסוף הוא גם יתקשר לאדי."
"אתה חושב ככה?"
"אני בטוח."
"ומה אם לא?"
"נעשה לו תרגיל, נזמין את שניהם אלינו ונפגיש אותם כאילו במקרה."
"זה לא מה שעשית עם יוני, כשהזמנת את שניהם לפתיחה של הכרוכית?"
"כן, נו, אז מה? זה עבד."
"עד שהפסיק לעבוד."
"נכון, אבל כשזה היה טוב הם היו מאושרים."
"ומה אם הם יפגשו ויהיו יחד ויהיה להם טוב ובסוף גם הם ייפרדו?"
"אז ננסה שוב, עם מישהו חדש."
"אתה חתיכת עקשן יריב."
"אני יודע."
"ומה אם אנחנו ניפרד?"
"לא ניפרד."
"איך אתה יודע?"
"אני פשוט יודע ודי, שתוק כבר שוגי ותישן."
"אתה כזה הומואית רומנטית ריבי, אני לא יודע איך אני סובל אותך."
"גם אני לא, אבל עובדה, לילה טוב שוגי."

"לילה טוב ריבי."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה