מכתב אהבה לא מונוגאמית

חזרתי הביתה ושוב אתה לא פה. השארת לי פתק שהלכת לערב בנות אצל האקסית המיתולוגית שלך. אני יודע ששוב תשבו עם פופקורן וגלידה מול אחד הסרטים הללו שאתה כל כך אוהב, זה שהשחקנים בו שרים ורוקדים במקום לדבר כמו בני אדם נורמאליים ותקטרו על החיים הקשים שעושים לכם הגברים. אני יודע שהכל באשמתי בגלל האיחור ההוא מהשבוע שעבר שתירצתי בסיבה שהתבררה כלא כל כך נכונה ו... עזוב אין לי כוח להיכנס לזה שוב.

אז אמרתי ככה ובעצם זה היה אחרת... הבה נניח לזה. אני כבר עייף משקרים ומתירוצים, עייף מהתחמקויות. אתה הרי מכיר אותי כל כך טוב, יש לך חושים חדים ודקים והאינטואיציה שלך בנוגע אלי כל כך מדויקת שאם זה לא היית אתה, אהובי המתוק והעדין, הייתי פוחד ממך. אני מניח שגם לך נמאס לאלץ את עצמך להאמין לי למרות שעמוק עמוק בבטן, במקום שלא מוכן לעכל שקרים, אתה יודע את האמת.
תרשה לי לשאול אותך יפה שלי, מה היה הטעם לצאת מהארון לפני כל העולם והקוזינה שלו ולשבור את ליבם של הוריי אם בסופו של דבר אני מוצא את עצמי משקר לך, אהבת חיי? נכון, אתה צודק, שיקרתי. ואם תמשיך להתעקש ולא להבין אאלץ להוסיף ולשקר לך גם בעתיד.

אני שונא את זה!

הרי אני יודע שאתה תמיד יודע מתי אני משקר, ואתה יודע שאני יודע, ושנינו שותקים כדי לא להרוס את הקיים. אני כל כך פוחד שיום אחד תפסיק לשתוק והעולם יחזור לתוהו ובוהו ששררו בו לפני ששילבת את כף ידך החמה והטובה בשלי.
השפה הנמלצת שלי משעשעת אותך, נכון? אתה יודע שביום יום אני לא מדבר ככה, הפעם אני מנסה לא להיות גס רוח כי אני יודע שאתה סולד מגסויות. בדרך כלל גם אני מעדיף שפה נקייה, אבל לפעמים אין ברירה וצריך להגיד דברים כהווייתם - אני אוהב אותך מאוד, אבל מדי פעם בא לי לזיין אחרים. הלוואי וגם אתה היית כמוני. אז הכל היה פשוט יותר אם כי מצד שני - אני לא חושב שהייתי יכול לאהוב מישהו שיש לו את האופי שלי.
בבקשה ממך אהובי היחיד, אהבת חיי מעתה ועד עולם, תרשה לי להפסיק לשקר לך, הנח לי להגיד לך סוף סוף את האמת – כן, לפעמים אני עושה את זה גם עם אחרים, ולא, אני לא רואה בזה בגידה בך או באהבה שלנו, ואני מפציר בך, מתחנן לפניך עם דמעות בעיניים, בבקשה, אל תאלץ אותי להמשיך עם ההצגה חסרת הטעם הזו, ולהמציא כל פעם תירוצים מופרכים שפוגעים בשנינו. בזמן שאני כותב את המילים הללו אני מדמיין לעצמי את ההבעה הזו של גועל מהול בקוצר רוח מתפשטת על פניך היפות, האהובות, ואני מפציר בך - אל תכעס, תן לי להסביר.
ראשית אני אוהב אותך, אוהב מאוד! חיי משולבים בחייך, נפשי קשורה בשלך במאות ובאלפי נימים דקים של חיבה, אהבה וזיכרונות משותפים שאספנו יחד במשך שנים רבות של חיים מאושרים.

שנית, למרות שאני מערבב קודש בחול, אני רוצה להזכיר לך את כל הרכוש המשותף שצברנו יחד - החברים המשותפים, הקשרים שנטוו בין המשפחות שלי ושלך, הדירה, חשבונות הבנק והחסכונות המשותפים שלנו, המקום השמור רק לנו במסעדה ההיא שגילינו יחד והפינה שלנו בפאב ההוא שבו נפגשנו לראשונה - כל הביחד שלנו, היקר, החשוב, החמים והמחבק שבלעדיו נושלך שנינו לשוטט שוב בשממת בדידות קרה ועצובה כמו פעם, לפני שנפגשנו.

אתה זוכר איך הפכנו לזוג? זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון אולי אפילו לא שני, אבל מתוך חיבה וידידות צמחה לאט, כמעט בסתר, אהבה חזקה וטובה שמחזיקה מעמד כבר שנים. האם אתה מוכן להשליך הכל רק בגלל כמה רגעים של עונג חסר משמעות שאני גונב לעצמי פה ושם? האם יש בכלל טעם להשוות את טעמם של החטיפים קלי הערך הללו שאני מנשנש מידי פעם לטעמה של הארוחה הביתית החמה והמשביעה בת שלוש המנות, לא כולל קינוח, שאנחנו אוכלים יחד מידי יום ביומו? אני יודע שאתה לא מסוגל לאכול מחוץ לבית, לא מעלה את הרעיון בדעתך, אתה, יקר שלי, גם אם תגווע ברעב תתאפק עד שתגיע לשולחן המשותף שלנו, אבל אני שונה ממך בתחום הזה כמו בהרבה אחרים.
האם היית אוהב אותי אם הייתי בדיוק כמוך? תאום סיאמי שלך? כמובן שלא. ההבדלים ביני לבינך הם הנותנים טעם ועניין לחיים שלנו יחד, הם התבלין של האהבה שלנו. אז כן, אני מודה, אני טועם לפעמים גוף של אחרים, ואני מתעקש שזה לא הופך אותי לבוגד. בכל מצב, לא משנה מה אני עושה, בלב אני תמיד איתך. בשבילי אתה תמיד מספר אחד – אהוב לבי האחד והיחיד.
אני יודע שדבריי לא נשמעים לך משכנעים. קשה לך להבין מה גורם לי לרצות אחרים. זה פוגע בך, אני חש את העלבון וכאב הלב שאני גורם לך וכואב אותו יחד אתך. יקירי המתוק, אם הייתי יכול לכבות בעצמי את החלק הארור הזה שנכסף לטעום מידי פעם גוף אחר, להריח ריח אחר, לגעת בגוף שונה משלך, הייתי עושה זאת ברצון.

אני כל כך מצטער, למרות כל רצוני הטוב אני לא מסוגל! אני רוצה להפסיק ולא יכול. כל פעם אני מבטיח לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה ומנסה להתאפק, אבל שוב העיניים נמשכות לאחרים. הבשר משתוקק אל זרים, אבל הלב שלי נשאר אצלך.
הנה, הורדתי הכל מהלב לנייר. עכשיו אקפל אותו יפה ואחביא אותו יחד עם שאר המכתבים שכתבתי לך, מכתבים שאני שומר בקופסת הממתקים הריקה שנתת לי ביום האהבה הראשון שלנו יחד, ועכשיו אלך להמתין לך על הכורסא הישנה ליד החלון. אני כבר עייף מאוד, אבל אתאפק ואחכה לך בסבלנות בלי לזוז ממקומי עד שתיכנס ותגיד שנורא מאוחר, ולא הייתי צריך לחכות לך, וחבל שלא הלכתי לישון כי אני נראה הרוס לגמרי, ואחר כך תספר לי שבילית נפלא והעיניים שלך אדומות בגלל עשן הסיגריות של הבנות.

אחר כך תניח לי לקלח אותך, ולחפוף את ראשך כמו שאתה אוהב, ואז נלך לישון יחד, חבוקים במיטה שלנו 'ועד שנקום מחר ליום חדש אני כבר אספיק לשכוח גם את המכתב הזה שכתבתי לך הלילה.