קוראים

יום שלישי, 16 בינואר 2018

ג. טריו

5.  אפטר
"מה קורה ניסו? למה לא שומעים ממך בזמן האחרון? אתה כועס עלי?" שלח דוביק, היזיז הפסיבי הוותיק והנשוי של ניסו מייל נדיר, והוסיף נ.ב. זהיר – "אני מקווה שאתה בסדר, אני קצת דואג לך חמוד."
דוביק וניסו הכירו זה את זה שנים רבות, כמעט עשר שנים חישב ניסו במהירות בראשו, וסוד היחסים המוצלחים בין שני הגברים האלו שהיו כל כך שונים זה מזה היה טמון בכך שאף אחד מהם לא ניסה להפיק מהקשר יותר ממה שהשני היה מוכן לתת.
דוביק היה נשוי מאוד, ואהב את אשתו, אם ילדיו. הוא היה מאושר איתה, אבל פעם בשבועיים בערך הוא היה זקוק לגבר שיוכל לספק איתו את הצד ההומואי הפסיבי שלו. ברגע שהיה יוצא מהמיטה וסוגר את הדלת מאחוריו היה שב להיות סטרייט גברי, רגיל לגמרי.
סקס עם הומו אקטיבי היווה בשבילו אפטר קצר ומרענן מנישואיו, הסביר לניסו וטען שבזכות הסקס שהיה לו לעיתים עם גברים הוא נעשה בעל טוב יותר לאשתו האהובה. ניסו הסכים והבין מאחר וגם הוא נהנה לקחת מידי פעם אפטר קצר מיחסיו הסבוכים עם מנשה שלא אהב להיות פסיבי ותמיד נאבק והתווכח.
גם אחרי שהוא ומנשה הפסיקו להיות זוג הוא המשיך להיפגש עם דוביק שהסקס איתו היה תמיד קליל ונעים ובלי חיבוטי נפש ובעיות. מההתחלה היה ברור להם שהם נפגשים בשביל סקס בלבד, ודווקא בגלל הענייניות התכליתית של הקשר שלהם השניים התיידדו ופיתחו חיבה רבה איש לרעהו.
אחרי נסיעתו של מנשה נשאר דוביק סלע יציב במהומה שהתחוללה בחיי החברה והמין של ניסו. הוא התמיד בקשר איתו, נהנה מהסקס ומהידידות למרות ההכרות שהלכה והעמיקה הם שמרו על מתכונת בטוחה וקבועה של פגישה פעם בשבועיים, ורק לעיתים נדירות מאוד שוחחו זה עם זה בין הפגישות.
דוביק שחי לו בעולמו היציב והמהוגן לא פגש מעולם אף אחד ממכריו של ניסו, ואת אריק ומנשה הכיר רק מהסיפורים של ניסו. הם נהגו לתאם את הפגישות שלהם במיילים, או במסרונים תמציתיים, ונפגשו תמיד בדירה קטנה ששכר דוביק בשותפות עם שני ידידים וותיקים ונשואים שלו שהיו בטוחים שגם הוא, כמותם, מביא לדירת המסתור שלהם נשים מזדמנות.
רק אחרי שקיבל ניסו את המייל המודאג מדוביק נזכר שהחמיץ את הפגישה האחרונה שלהם, ומרוב טרדות ודאגות שכח ולא שלח הסבר, או התנצלות.
נבוך קצת מחוסר ההתחשבות שגילה כלפי ידידו הוותיק שלח לדוביק מייל מתנצל ושאל אם אפשר לדבר איתו בטלפון כדי להסביר.
"אתה לא חייב לי הסברים." ענה דוביק חזרה בנדיבות, "אבל אשמח לדבר אתך, התגעגעתי, אני מחכה לצלצול שלך."
ניסו התקשר ודוביק ענה מיד כאילו ישב דרוך והמתין לשיחה, "מה שלומך דני?" שאל בנימוס ידידותי, וניסו שהבין מטון קולו שהוא לא לבד ענה בנימוס שהכול בסדר, אבל יש לו קצת בעיות עם החבר שלו, וחוץ מזה האקס המיתולוגי שחזר מארצות הברית גר אצלו בשבוע האחרון, ולכן הוא היה עסוק מאוד ושכח להגיע לפגישה.
"אני מבין." ענה דוביק בנחת, "חכה רגע," הוסיף, "אני עובר לחדר השני."
אחרי הפסקה קצרה הוא עלה שוב על הקו, נשמע פחות רשמי ויותר כמו דוביק הרגיל, חסר המעצורים והחרמן. "אשתי נכנסה ולכן..." הוא נאנח, "מאז שגם הקטנה עזבה את הבית היא חסרת מנוחה, ורק רוצה לטייל כל הזמן. בעוד כמה ימים אנחנו יוצאים לטיול של חודש ומשהו בסין וביפן. יש מצב שניפגש הערב, אני ממש מתגעגע אליך ניסו."
"גם אני." ענה ניסו בנימוס, ולהפתעתו גילה שהוא לא ממש משקר, הוא היה חרמן והתגעגע מאוד. אריק לא התאושש מאז שחזר מבדיקת הדם בתל אביב. למרות שחלף כבר שבוע והתוצאה של הבדיקה הייתה שלילית הוא המשיך לסבול מסיוטים, נעשה מסוגר וקודר, נפשו קצה בסקס והוא דחה בשאט נפש כל ניסיון של ניסו לגעת בו והניח לניסו לחבק אותו רק אחרי שהיה מתעורר מעוד סיוט לילי, אבל נרתע מבוהל כל פעם שהחיבוק היה נעשה לוהט מידי.
גם ממנשה לא צמחה לניסו ישועה, הוא התקבל לעבודה שחפץ בה והיה עסוק מאוד בחפיפה עם העובד שהחליף, ובשארית זמנו הפנוי עסק במעבר לדירה החדשה ששכר מתחת לדירתו של ניסו. אחרי שהצליח בשעה טובה לשחרר את חפציו מהמכס ולהוביל אותם לדירתו בילה זמן רב בסידורם ובארגון הדירה, מזניח את ניסו המתוסכל שחש בודד וזנוח.
לא פלא שהוא השתוקק מאוד להיפגש עם דוביק הלהוט שגרם לו תמיד להרגיש סקסי ומוצלח. ניסו מצא אוזן קשבת אצל דוביק וסיפר לו על תלאותיו בשבוע האחרון, דוביק היה סבלני ומלא אהדה הקשיב לו בעניין, ניחם אותו על המשבר עם אריק והציע להפנות את הצעיר לטיפול נפשי, הביע שמחה על התשובות השליליות שהתקבלו בבדיקת הדם ועל הצלחתו של מנשה להשיג דירה ועבודה בזמן כה קצר, ואחר כך, לתדהמתו של ניסו, שאל בזהירות אם יש מצב שניסו יביא איתו גם את מנשה לפגישה.
"מה, להביא אותו לדירה?" נדהם ניסו.
"למה לא? אני אחזור לארץ רק בעוד חודש וחצי, ולא ראיתי אותך כבר המון זמן, ו... אה... אתה יודע שתמיד פנטזתי להיות עם שני אקטיביים?"
"כן, אני זוכר שסיפרת לי, אבל זה היה מזמן, כשרק נפגשנו, אתה עדיין חושב על זה?"
"למה לא? אני כבר מעל חמישים, אם אני לא אעשה את זה עכשיו אני כבר לא אעשה את זה אף פעם, האקס שלך אקטיבי, נכון?"
"בהחלט." ענה ניסו בתקיפות למרות שזה לא היה לגמרי מדויק, אבל המחשבה על גבר אחר, חוץ ממנו, מזיין את דניאל שלו החרידה אותו.
"ואתם עדיין ביחסים טובים?"
"לגמרי, יחסים מאוד טובים."
"וואלה?" צחק דוביק צחוק עבה ומתנשם, "אתה מתכוון למה שאני חושב שאני מתכוון?" גיחך, "והילד לא מתנגד?"
"לא, זאת אומרת... עזוב, לא נדבר עליו עכשיו. אני אבדוק ואם מנשה ירצה נבוא יחד, אבל אל תתאכזב אם אני אבוא לבד."
"בטח שלא, בכל מקרה אני אשמח לפגוש אותך, אני צריך קצת פעילות לפני שאני הולך לטפס על החומה הסינית." 
ניסו ירד לדירה של מנשה ומצא אותו נאבק בעצבנות בשידה מורכבת למחצה מאיקאה שמשום מה המגרות שלה לא הסכימו להיפתח ולהיסגר כפי שהיו אמורות לעשות.
"למה אתה לא קורא לי לעזרה?" נזף במנשה, שלף מברג וחיש קל איתר את מקור הבעיה, הרכיב במקומן את המגרות הסרבניות ותוך כדי כך סיפר לו על ההצעה של דוביק.
"ומה יהיה עם אריק? הוא חוזר עוד מעט מהעבודה, הילד ילחץ אם הוא לא ימצא אותנו בבית."
"היום יום חמישי, שכחת שהוא הולך עם סבא שלו לצילום אולטרא סאונד? עד שהוא יחזיר אותו הביתה יעברו שעות, ואחר כך הוא בטח יישאר קצת אצל ההורים ויאכל אצלם, עד שהוא יגיע אנחנו כבר נחזור." הרגיע ניסו.
"טוב, אני לא יודע..." היסס מנשה.
"אתה לא חייב לבוא אם לא בא לך, אני הולך." הכריז ניסו ונעמד על רגליו. השניים החליפו מבט, ניסו החלטי ותקיף, ומנשה מתלבט, "איך הוא נראה, הדוביק הזה?" שאל לבסוף בספקנות.
"כשמו כן הוא, דוב כזה, וכבר לא כל כך צעיר, אבל תמיד חרמן ואה... איך להגיד, מצויד. בבקשה מנשה, בוא איתי, הגיע הזמן שתפגוש אותו, לא בא לך לעשות שלישיה?"
"לא יודע, בפעם הקודמת שניסיתי זה לא היה משהו. בלגן וצפוף, ודי מביך."
"עם דוביק לא יהיה מביך, הוא בן אדם נחמד וזורם, וחוץ מזה תהיה איתי, מה הבעיה? זה בגלל אריק? אל תדאג, מה שהוא לא ידע לא יזיק לו."
"נו, טוב." נכנע מנשה, "עבדתי כל כך קשה בשבוע האחרון... הזנחתי אותך דניל'ה?"
"כן דניאל, הזנחת אותי." כרך ניסו את זרועו על צווארו של מנשה, משך אותו אליו ונישק את פיו. "אתה חייב לי, קדימה, בוא."
"רק שנייה, רק ליתר ביטחון נשאיר פתק לילד."
"מה תכתוב לו? יצאנו להזדיין עם חבר ותיק?" גיחך ניסו.
מנשה מרפק אותו והזעיף אליו פנים. "אל תהיה בהמה! לא שמת לב שאריק קצת מדוכא בזמן האחרון?"
"כן, האמת שכן. דוביק חושב שאולי צריך לשלוח אותו לפסיכולוג או משהו."
"מאיפה דוביק מכיר אותו?"
"הוא לא, הם לא נפגשו אף פעם, אבל סיפרתי לו עליו קצת."
"מזל שלא הצעת גם לו שלישיה עם דוביק שלך."
"אין מצב, אריק צעיר מידי ופסיבי מידי בשביל דוביק, וחוץ מזה..." ניסו השתתק וקרא את הפתק שכתב מנשה - הלכנו לראות סרט בקריון, נחזור מאוחר, אל תדאג - והדביק אותו על הדלת, "טוב, בוא נזוז."
"מה חוץ מזה?" התעקש מנשה בעודם יורדים במדרגות.
"חוץ מזה אריק שלי, אני לא רוצה לראות מישהו אחר נוגע בו."
"כאילו, רק לך מותר להיות עם אחרים?"
"די, אל תציק מנשה. כן, רק לי מותר, טוב לך?"
"טמבל. יאללה, סע כבר." 
דוביק כבר חיכה להם, מתוח מעט, אבל כשראה את מנשה התבהרו פניו בשמחה, ואחרי שנישק את ניסו ולחץ את ידו של מנשה פשט חיש קל את בגדיו, וזרם בקלילות ובשמחה, בדיוק כמו שניסו ניבא. הם בילו שעה מענגת ביותר, משמחים מאוד את דוביק החרמן כתמיד שהגשים סוף סוף את הפנטזיה שלו, ונהנה מאוד משני האקטיבים הנמרצים שהסתערו על גופו הגדול והשעיר, פורקים עליו חרמנות שהצטברה זמן רב.
"נו דניאל, נהנית?" שאל ניסו בדרך הביתה.
"כן, מאוד. באמת הייתי זקוק לזה, היה לי שבוע משוגע לגמרי."
"ולא קינאת קצת לראות אותי עם אחר?" ליכסן אליו ניסו מבט, ספק משועשע ספק מאוכזב.
"לא ממש, יותר התחרמנתי. יכול להיות שהייתי מרגיש אחרת אם הוא היה מזיין אותך, אבל מאחר וזה היה ההפך... ואתה נהנית?"
"כן, היה מחרמן לראות אותך איתו, אף פעם לא הייתי בשלישיה קודם, אני לא חושב שזה יקרה יותר, בטח לא עם אנשים שאני אוהב."
"אז אתה אוהב את דוביק?"
"לא, אני לא אוהב אותו, זאת אומרת, אני מחבב אותו מאוד, אותו וגם עוד גברים שהזדיינתי אתם, אבל רק אתך ועם אריק..." הוא שקע במחשבה, "אם מישהו יזיין אותך מול הפנים שלי דניאל אני פוחד שאני כל כך אתרגז ואקנא עד שאני אנסה להרוג אותו." התוודה.
"תרגיע, זה לא יקרה, בטח שלא מול הפנים שלך." הניח מנשה יד על ירכו, ידו השנייה אוחזת בהגה, מבטו מכוון אל הכביש, ושאל, כאילו כבדרך אגב, "מה הולך להיות איתנו דניל'ה?"
"מה? איתי ואיתך?" הופתע ניסו מהשאלה הלא צפויה.
"כן, איתי ואיתך ועם אריק. מה אתה רוצה שיקרה איתנו בהמשך?"
"לא יודע. זאת אומרת, אני כן יודע, אני רוצה שאריק יחזור לעצמו ויהיה שוב בסדר ושאתה ואני... אני רוצה שתישאר איתי, ואתה?"
"אני גם, ואני חושב שהגיע הזמן שנעשה משהו עם הילד כי הוא לא בסדר, ואי אפשר לשבת סתם ולחכות שזה יסתדר מעצמו, צריך לעזור לו ויפה שעה אחת קודם."
"בסדר." הסכים ניסו, "אתה צודק, יפה שעת אחת קודם."
הם עלו לדירה של ניסו ומצאו הודעה מאריק במשיבון – "סבא לא מרגיש טוב, התוצאות של הצילום שלו רעות מאוד. אני אחזור הביתה רק מחר, לילה טוב לכם."
"שנתקשר אליו?" הושיט מנשה את ידו לטלפון, "מה המספר שלו?"
"לא." עצר אותו ניסו, "הוא לא מוכן לדבר איתי מהדירה של הוריו, נחכה עד שהוא יחזור מחר. אתה מוכן לישון איתי הלילה דניאל?"
"בטח דניל'ה, אין אף אחד שאני מוכן לישון איתו חוץ ממך." 

אריק נשאר אצל הוריו במשך כמה ימים. כל ערב הוא היה משוחח קצרות בטלפון עם ניסו המודאג שניסה להבין מה הבעיה, ולמה הוא לא חוזר סוף סוף הביתה.
אריק ענה תשובות מתחמקות, וכל מה שניסו הצליח להבין היה שסבא שלו, שכבר עבר את שנתו השמונים, לקה בסרטן ריאות וסירב בעקשנות לטיפולים שהציעו הרופאים. הוריו של אריק נחרדו ממחלת הסב ועשו כמיטב יכולתם להשפיע על הקשיש להתאשפז ולעבור ניתוח וטיפולים כימותרפיים.
אריק הסכים עם סבו שאין בכך טעם, ושעדיף להניח לו לבלות את הזמן המעט שנשאר לו בעולם בשקט, בביתו.
"סבא אומר שאין טיפול שיהפוך אותו שוב לאדם צעיר ובריא, והוא מעדיף לחיות עוד חודש בשקט, ולמות כשיבוא הזמן שלו ולא לסבול עוד שנה בבית חולים ולמות לאט ובקושי." סיפר אריק לניסו באנחה.
"ומה ההורים שלך אומרים?"
"אבא שותק ושותה יותר מידי, ואימא בוכה כל הזמן ומעשנת יותר מידי. הם מנסים לשכנע אותו שאולי הוא עוד יבריא ואומרים שאסור לוותר, סתם ככה, וצריך להילחם, אבל סבא לא רוצה להילחם יותר, הוא כבר נלחם מספיק בימי חייו, הוא עייף, הוא רק רוצה שיתנו לו למות בשקט ובכבוד."
"יכול להיות שהוא צודק, אולי ככה עדיף, ומה אתה חושב?"
"אני לא יודע." הודה אריק בעצב שקרע את ליבו של ניסו, "אני מבין גם אותו וגם אותם. אימא אוהבת אותו ולא רוצה שהוא ימות, קשה לה לוותר עליו, ואבא כמו תמיד מסכים עם כל מה שהיא רוצה, ואני..." ניסו שמע אותו בולע את דמעותיו, "אני לא רוצה שסבא יסבול, ואני לא רוצה שאימא תבכה." סיכם אריק את המצב בקול אומלל, "אני חייב להישאר איתם עכשיו, הם צריכים אותי, קשה להם עם כל הריצות לרופאים, וכל הסידורים והכול, אתה מבין למה אני לא יכול לחזור אליך דני?"
"בטח שאני מבין, אולי אני יכול לבוא לבקר אותך? להביא לך בגדים או משהו? מה חסר לך? יש לך מספיק כסף?"
"תודה דני, באמת תודה, אתה חבר נהדר, אבל באמת שאני לא צריך כלום, יש לי כאן כל מה שאני צריך." נחרד אריק מהרעיון של פגישה בין שני החלקים הכול כך מנוגדים של חייו.
הרעיון שניסו, מאהבו, יהיה באותו חדר עם הוריו שלא ידעו כלום על חיי המין שלו, והיו נחרדים לשמוע שהוא ישן עם גבר, הפחידה אותו עד מוות, וניסו שחש בכך הניח לו, ולמרות שהתגעגע אליו השלים עם הפרידה הכפויה.
הוא התגעגע לאריק, אבל לא היה בודד כי למזלו היה לו את מנשה לצידו. נכון שהאקס הוותיק שלו לא היה צעיר, מתוק ומתרפק כמו אריק, ובגלל עבודתו לא יכול היה לישון איתו בלילה, אבל כל בוקר כשניסו היה מתעורר מנשה היה חוזר ממשמרת הלילה, נכנס למיטתו, מטפל במסירות בזקפת הבוקר שלו ומנשק אותו לפני שהיה נרדם וישן עד אחרי הצהרים.
אחרי שמנשה היה קם הם היו אוכלים יחד ארוחת ערב מוקדמת ומלאי כוונות טובות וחדורי חריצות הם היו מחליטים שרק ישתו קפה ויראו חדשות, ומיד אחר כך ילכו לסדר את הדירה של מנשה שעמדה בינתיים ריקה, מאובקת ומבולגנת, מלאה ארגזי קרטון עמוסים בגדים וכלי בית, ממתינה לדייר שלה שיבוא ויתחיל בה את חייו.
איכשהו, כל פעם מיד עם תום החדשות - ולפעמים עוד קודם - מנשה היה מדליק את הדי. וי. די. רק לשנייה, באמת רק לרגע קטן אחד, רק כדי להשכיח מהם את הגועל נפש והבאסה מהמצב בארץ והם היו צופים כמה דקות בפורנו המשובח שמנשה הביא איתו מאמריקה, אבל מעולם לא הצליחו לראות אף אחד מאותם סרטים עד הסוף כי כל פעם, אחרי כמה דקות של צפייה בפעילות הלוהטת על המסך, הם היו מתחרמנים ומתלהבים כל כך עד שהיו מסתערים זה על זה, שוכחים את התוכניות שלהם ולא נרגעים עד שמנשה היה שם לב שכבר מאוחר והיה נאלץ למהר להתקלח ולרוץ לעבודה, מניח לדירה שלו להמתין עוד יום אחד, ועוד אחד, ועוד אחד...

6. סדרת חינוך
אחרי כמה ימים של שגרה נעימה קם מנשה בהחלטיות מארוחת הערב והודיע שהיום אין טלוויזיה, הוא חייב לרדת לדירה שלו ולהתחיל לסדר אותה כי אחרת העש יאכל את כל הספרים והבגדים שלו.
"מה, לא נראה יחד חדשות?" התאכזב ניסו, "תישאר איתי עוד חצי שעה, אני נשבע שאחר כך אני אבוא לעזור לך."
מנשה גיחך. "זה מה שאמרנו גם אתמול ושלשום. אני רואה שהיום אתה קצת עייף דניל'ה, שב ותראה חדשות, תנוח קצת, ואחרי שהם ייגמרו תרד אלי לדירה ותעזור לי."
"בסדר." נאנח ניסו בהקלה מפני שהוא באמת היה עייף אחרי שבילה את אותו יום בהתרוצצויות במשרד ובעיר ורצה לנוח קצת. "מיד אחרי שהחדשות יסתיימו אני יורד." הבטיח.
בלי מנשה לצידו ניסו נרדם עוד בהפסקת הפרסומת הראשונה ואריק שחזר במפתיע הביתה מצא אותו ישן במיטה שלהם, הטלוויזיה הדולקת מטילה אור כחול על פניו שנעשו רכות ופגיעות בזמן השינה.
אריק חזר הביתה אחרי שסבו שכנע את הרופאים לוותר על ניתוח ובתמורה הסכים להתאשפז סוף סוף ולקבל הקרנות שיקטינו מעט את הגידול בריאותיו. הוריו נרגעו ואריק, עייף ממחשבות על מוות, זקנה וסבל, מותש מויכוחים, דמעות ודראמות משפחתיות סוערות השתוקק לנוח קצת בזרועותיו של ניסו, לחגוג במיטתם את נעוריו ובריאותו, ליהנות מגופו הבריא עדיין ולפרוק סוף סוף את החרמנות שהצטברה בו אחרי כל המשברים והתלאות.
הוא חייך למראה ניסו הישן בשלווה, כיבה את המכשיר הרועש, התפשט, נשכב לצידו ופתח בזהירות את חגורת החלוק שלו, מגלה בשמחה שהוא ערום מתחתיו.
הייתה לו חולשה לגברים שעירי חזה ובעלי פטמות גדולות וכהות והוא העביר בחמדה את אצבעותיו הדקות והארוכות בשער חזהו של ניסו, ומצץ בעדינות את פטמותיו, מעיר אותו באופן שלא הותיר לניסו המנומנם שום ברירה אלא להיענות לו ולהחזיר לו מידה כנגד מידה, וזה בדיוק מה שניסו עשה, שוכח לגמרי את מנשה הממתין לו, את סבו החולה של אריק, שוכח אפילו איפה הוא נמצא ועם מי (מין הסתם הוא היה מתקשה אפילו לזכור מה שמו), כל מה שידע זה שגוף צעיר ובהיר, חלק וריחני, נצמד אליו, פה חם ומשתוקק יונק את אברו, וישבן צעיר, עגלגל ורך, מתמסר בהכנעה לליטופיו.    
בלי לחשוב יותר מידי, חש כאילו באמצע חלום ארוטי נשכב ניסו על אריק, מרתק את גופו הקל תחת משקלו, דחק את אברו הזקוף בין פלחי הישבן הרכים והמפתים, ומונע רק על ידי אינסטינקט חסר מחשבה ניסה להכניס את הזין הקשה שלו לתוך החור הלח החבוי בין גבעות הבשר הגמיש.
אריק המבוהל קפא לרגע באימה, ואז התחיל להתפתל ולצעוק, מתאמץ לשווא לנער מעליו את ניסו שהתנועות של שותפו למיטה רק הסעירו אותו עוד יותר וגרמו לו להדק חזק יותר את אחיזתו בגופו החלקלק.
"די! מספיק! תעזוב אותי, כואב לי!" צעק אריק, ומבוהל מהשינוי שחל בניסו חזר מרוב פאניקה לשפת אימו, שניסו כמובן לא הבין.
הם נאבקו במשך כדקה ולמרבה הצער היה ניסו אפוף וחרמן מכדי לקלוט את נימת הבהלה בקולו של אריק שהיה מצידו מבוהל מכדי להבין מה קורה. אילם מרוב פחד נאבק אריק חסר אונים בגבר החזק ממנו שלא היה ער דיו כדי להבין עם מי הוא נמצא.
אחר כך טען ניסו הנבוך שהוא פשוט היה מבולבל ומנומנם, ושהוא בטח היה מתעשת תוך שנייה, מבין שהוא לא חולם ומניח לאריק גם בלי ההתערבות של מנשה שנכנס בדיוק ברגע המתאים לחדר השינה.
מנשה המופתע פעל גם הוא בלי לחשוב יותר מידי ופשוט אחז בו ומשך אותו בגסות מעל אריק, מטיח אותו בכוח אל הקיר. ניסו קם מזועזע וחבול קלות, מבין סוף סוף מה קרה וניסה להסביר ולהתנצל, אבל איש לא הקשיב לו. אריק נפל מתייפח ורועד על צווארו של מנשה שחיבק אותו, וליטף את גבו, והשניים התעלמו מהתנצלויותיו של ניסו הנבוך והמבויש, ונצמדו זה לזה כאילו חיכו לרגע זה כבר זמן רב.
ניסו הביט בידיו הגדולות והשחומות של מנשה נעות באיטיות בוטחת על גופו הבהיר של אריק, מכתימות את עורו הלבן והעדין בכתמים ורודים ענוגים, והשתתק, אחוז פליאה נוכח התערובת המרגשת של קנאה וחרמנות שהתערבלה בבטנו, גורמת לו להיות נסער, נרגז וחרמן להשחית, והכול בבת אחת.
"די, די, אריק. מספיק. ניסו לא התכוון, הוא לא רצה להכאיב לך, נכון דניל'ה?" הרים אליו מנשה מבט כהה ותקיף, מביט בו במבט חודר מעל לכתפו הדקה של אריק שרטטה ככנפו של מלאך צעיר ובתולי.
"לא... לא התכוונתי, סליחה אריק, הייתי נורא מנומנם ואתה הערת אותי ככה, בפתאומיות כזו ו... אני ממש מצטער." ציית ניסו למבטו המצווה של מנשה והתקרב אל השניים, מניח את ידו הימנית על מותניו של אריק, מלטף את עורו הרך, מתקרב עוד קצת ועוד קצת, ואחר כך מעביר את ידו השנייה על צלעותיו, (מציין לעצמו שהילד רזה קצת כשהיה אצל הוריו), וכובש אנחה כשגם קצה הזין שלו, שעדיין היה זקוף, התחכך בחיישנות בירכו המחוטבת של אריק שנרעד לרגע, ואחר כך נרגע והתמסר בלי מילים לליטופים של שני הגברים השעירים והשריריים שנראו חזקים וגבריים מאוד בהשוואה לגופו הצעיר, החלק והדק.
השמש השוקעת שלחה סורגי אור דרך חרכי התריס הסגור למחצה, אוטמת את חדר השינה מפני העולם המתפוגג בחוץ ואווירת חלום רכה ומעודנת השתררה מעל למיטה הגדולה והפרועה שם שכבו שלושתם, ניסו מזה ומנשה מזה, ואריק שוכב בין שניהם, עיניו עצומות, חזהו עולה ויורד במהירות, נשימתו נחטפת מרוב עונג בעוד השניים מערסלים אותו בין שניהם, מחמיאים לו ברוך, מלטפים ומפנקים אותו עד שכל המתיחות הסתלקה משריריו המתוחים.
בעדינות רבה, מתון מתון, תוך השמעת מילים רכות ומרגיעות ומחמאות מתוקות, מפזר בסבלנות אין קץ נשיקות קלילות לאורך גבו הצליח מנשה להחדיר את קצה אברו לפי הטבעת הוורוד והבתולי של אריק שכמה דקות קודם קלט בעונג את לשונו ואת אצבעותיו של ניסו.
"אפשר חמוד?" שאל מנשה, ועצר, ממתין לתשובה חיובית, אריק גנח, הניח בהתמסרות מתוקה את לחיו הלחה על בטנו של ניסו ואמר כן.
"ברגע שתגיד לא אני אפסיק." הבטיח מנשה ונעץ מבט בניסו שנרמז ולקח את אברו של אריק לפיו והחל למצוץ אותו וללטף את אשכיו.
אריק נאנח בעונג כשמנשה מרח שפע חומר סיכון קריר על ישבנו, הרפה את שריריו והתרפק על ניסו, וברגע שאברו של מנשה חדר לגופו ואשכיו נגעו בעורו הוא צרח וגמר בפיו של ניסו.   
 "די מספיק." גנח מיד אחרי שבא על סיפוקו, "כואב..." התלונן וניסה לקום.
ניסו הניח לו מיד, וגם מנשה, אחרי שחטף נעיצת מרפק בצלעותיו מניסו, הרפה ממנו בחוסר רצון, משגר תוך כדי כך מבט אלכסוני זועף אל ניסו שהבין את תסכולו חייך אליו בפייסנות כמתנצל על התנהגותו של אריק.
אחר כך נישק נשיקה חטופה את כתפו של אריק שנשאר שרוע פרקדן, פניו כבושות בכרית, קם ניסו והלך למקלחת, ומנשה אחריו.
"מישהו צריך לחנך את הילד הזה." נהם מנשה והביט בניסו בביקורתיות, "שנה שלמה אתם יחד והוא עוד לא למד שאסור להפסיק באמצע ולהשאיר גבר עם זין עומד? אתה עדין מידי איתו דניל'ה, הוא בחיים לא ילמד אם תוותר לו כל הזמן." הוכיח את ניסו בעודו מסבן את הזקפה שלו שנותרה נוקשה ולא מסופקת.
"חיכיתי לך שתבוא לעשות לו סדרת חינוך." התאמץ ניסו לכבוש את חיוכו המבודח. התרעומת של מנשה שנשאר עם הזין ביד אחרי כל המאמצים שהשקיע כדי להבקיע דרך אל ישבנו הבתולי של אריק שעשעה אותו. הוא הבין את תסכולו של מנשה אבל עם זאת הייתה לו קצת נחת רוח לראות שאפילו מנשה לא הצליח לגמרי במקום שבו הוא נכשל לחלוטין.
"מה אתה צוחק?" התרעם מנשה שנטה להיות סר וזעף בנסיבות כאלו.
ניסו כבר הכיר אותו היטב וידע שרק דבר אחד יפייס אותו ויפיג את עלבונו ואת הלחץ מאשכיו.
"מסכן שלי." העלה הבעת השתתפות בצער על פניו, ויסת בזריזות את חומו של זרם המים, הוריד את שפופרת המקלחת ושטף בזרם חזק וחמים את עורפו וגבו של מנשה, אחר סיבן ביד מנוסה את חלציו הדואבים, שב ושטף ממנו את הסבון, סגר את מכסה האסלה והושיב את מנשה עליה ואז כרע לפניו על ברכיו והעניק לזקפה שלו את היחס ההולם – ינק בפיו את הכיפה הגדולה והאדמונית ועיסה בעדינות את האשכים הגדולים והשעירים ובין לבין הכביר מחמאות ומילות חנופה.
"די, מספיק." קצרה רוחו של מנשה, "שתוק כבר ותן לי לזיין אותך." פקד, משך אליו את גופו של ניסו, השעינו אל הקיר בגבו אליו והחדיר את אברו החלקלק והקשה לתוך ישבו של ניסו בתנועה אחת תקיפה וחסרת התחשבות.
ניסו נכנע בעונג לכאב המתוק שפילח אותו, רכן קדימה והניח את לחיו על אריחי הקרמיקה הקרירים, מתמסר בלי מחאה לידיים החזקות שאחזו במותניו בכוח. הידיעה שהזין שנמצא כרגע בתוך גופו היה תקוע רק כמה דקות קודם לכן עמוק בישבנו של אריק ריגשה אותו בצורה מוזרה.
למרות שלא נגע בעצמו, הוא לא הצליח להתאפק ובאורח לא אפייני לו גמר עוד לפני מנשה מתיז את זרעו על בטנו ועל הקיר. נבוך מעט הוא שתק ונשאר עומד, שקט ורפוי שרירים, ממתין עד שגם מנשה יגיע על סיפוקו, שואב הנאה מיכולתו להתגבר על הכאב ולהסב למנשה הנאה למרות שידע שאחר כך יצרוב פי הטבעת שלו ואולי אפילו ידמם מעט. תמיד חשש בסתר ליבו שיש משהו חולני מעט בנכונות שלו להתמסר בהנאה מזוכיסטית כזו לכאב כשהמדובר היה במנשה, הגבר הראשון שלו, אהבתו הראשונה.
מנשה הוא זה שלימד אותו איך צריך גבר להתנהג במיטה, מה הוא צריך לתת ומה לקבל, וזה היה לקח שהוא לא שכח מעולם, אבל לא היה אף פעם אסרטיבי דיו ליישמו עם אחרים. רק עם מנשה הוא חש תמיד שהוא מקבל ונותן במידה שווה ומעולם לא הרגיש מקופח בניגוד להרגשה שהייתה לו עם פרטנרים אחרים.
התסכול שנגרם לו עקב כך הרס הרבה הזדמנויות שהיו לו להתחיל זוגיות חדשה, ואולי הוא פשוט חיכה למנשה שיחזור ולכן לא השתדל באמת להסתגל לגבר אחר? חלף הרהור במוחו, חלף ופרח לו, כי מנשה הידק את כפות ידיו על כתפיו וקצב נשימתו הואץ בעודו משעין את סנטרו על עורפו של ניסו, דוקר אותו בזיפי זקנו ומתנשף באוזנו. "הנה זה בא." לחש, ועורו של ניסו הצטמרר בעונג כשחש את התכווצויות אברו של מנשה בתוכו ושמע במקביל את גניחת ההנאה שלו.
אחר כך הם נותרו עומדים עוד כמה שניות, דוממים לגמרי, צמודים זה לזה, מתענגים, כל אחד בדרכו, על הרגע, ממתינים עד שמנשה יתאושש.
"היה טוב." אמר אחרי ששבה אליו נשימתו, סובב אליו את ניסו ורפרף נשיקה על פיו. "כבר מאוחר, אני חייב להתקלח ולזוז לעבודה." אמר בצער, ומשך את ניסו אל מתחת לזרם המים. הם התרחצו בזריזות ואחרי שמנשה שטף מעליו את הסבון הוא עמד והמתין בסבלנות לניסו שניגב בטפיחות זהירות את גבו ואת שערותיו.
שניהם שתקו כל אותה עת כי מנשה לא אהב להכביר מילים אחרי סקס, וניסו שהטיב להכירו ידע שמוטב להמתין עד שמנשה יפתח ראשון בדברים.
הם יצאו חרש מהמקלחת והתלבשו בחיפזון - נזהרים לשמור על שקט ולא להעיר את אריק שישן, מכורבל סביב הכרית שלו, גופו כרוך בתוך השמיכה ורק קצה ראשו מבצבץ החוצה – והלכו למטבח.
ניסו הכין להם קפה בעוד מנשה עומד לצידו ופרס עוגה, ורק אחרי שסיים לשתות את הקפה שלו החל לדבר. "מפריע לך מה שעשיתי עם הילד?" שאל והגיש לניסו פרוסת עוגה.
ניסו נגס בה, לפני שענה. "כן, קצת, אבל אם אתה לא היית עושה את זה, זה לא היה קורה, כי אני..." הוא השתתק ושב ונגס מהעוגה, מושך בהשלמה בכתפיו.
"שטויות, אתה בסדר גמור." פסק מנשה, שלח יד לכוס של ניסו וסיים את הקפה שלו בלגימה החלטית אחת בעוד מנשה מסיים לכרסם את העוגה.
אחרי שסיים לשתות גם את הקפה של ניסו הניח מנשה את הספל שלו על השיש, מסגר את פניו של ניסו בכפות ידיו החמות, ונעץ מבט חודר בעיניו.
ניסו לא מחה, הניח למנשה לאחוז בו והחזיר לו מבט בלי למצמץ, ממתין בסבלנות למוצא פיו.
"עשיתי טעות שעזבתי אותך לכל כך הרבה זמן." אמר מנשה, "סליחה דניל'ה." ביקש בעוד אצבעותיו מחליקות בליטוף ענוג על עצמות לחייו של ניסו המופתע, "אני יודע שיש לי יותר מזל משכל שחיכית לי בסבלנות." הצהיר, "תודה חמוד." הוסיף, וחתם את דבריו בנשיקה על מצחו של ניסו שחייך במבוכה מפני שלא חש שמגיעה לו התנצלות, ומעולם לא ציפה לשמוע הצהרות חגיגיות כאלו מפיו של מנשה.
"אבל לא חיכיתי לך דניאל, הייתי עם אריק, אני עדיין איתו." ניסה להביא דברים על דיוקם.
מנשה חייך חיוך מלא ביטחון שהכעיס אותו וריגש אותו כאחד. "נכון לעכשיו שנינו איתו דניל'ה." אמר והרפה מפניו של ניסו.
"למה אתה מתכוון נכון לעכשיו? אריק גר איתי כבר שנה, ועד כמה שידוע לי הוא לא מתכוון ללכת לשום מקום."
חיוכו של מנשה התרחב. "נחיה ונראה." הפטיר בנחת ופנה לעבר הדלת, "להתראות בבוקר." אמר והניח את ידו על ידית הדלת, אך טרם שפתח אותה שב  והפנה מעבר לכתפו מבט אל ניסו שעמד והביט בגבו, מתלבט אם לכעוס, או לשמוח.
החיוך הבוטח והמרגיז הזה שריחף על שפתיו של מנשה כשנפרד ממנו לשלום הכעיס את ניסו, אבל היה משהו מודאג וחרד במבט הפרידה ששלח אליו - סוג של היסוס שסתר את הביטחון היהיר של חיוכו - ודי היה בו כדי לשכך את כעסו של ניסו.
"להתראות בבוקר דניאל." השיב, וחייך אליו חיוך חמים ומעודד.
"להתראות דני." השיב מנשה ברוך ויצא.
ניסו חשב על נימת קולו הרכה של מנשה ועל הניגוד בין חיוכו הבוטח והתנהגותו האדנותית, לבין המבט החרד והחטוף שזרק אליו לפני לכתו וחייך לעצמו בשמחה בטרם חזר למיטתו, התכרבל סביב גופו הישנוני של אריק ונרדם גם כן. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה