א. גילי

1. החבר של אבא

הורי התגרשו קצת אחרי יום הולדתי העשירי. יום אחד חזרתי מבית הספר ומצאתי את אבא ואימא בבית ממתינים לי ולניר, אחי הגדול. הם הושיבו אותנו על הספה, התיישבו מולנו וסיפרו שהם מתגרשים.

אחי הזעים פנים ושתק במרדנות, ואני בכיתי קצת.

"אל תבכה גילי." ניחם אותי אבא, "תזכור שבכל מקרה אני תמיד אשאר אבא שלך." לא הבנתי למה אימא תקעה בו מבט רצחני כשהוא אמר שהוא לא מתגרש מאיתנו, רק מאימא, והבטיח שימשיך להיפגש איתנו למרות שהוא לא יגור יותר בבית.

"אז איפה תגור אבא?" יללתי, "לא יהיה לך עצוב לגור לבד?"

"אל תדאג, אבא לא יגור לבד, יש לו חבר שידאג לו." אמרה אימא בזעף.

"לא עכשיו רותי, תני לילדים זמן להתרגל." נזף בה אבא ברוך. אימא מלמלה משהו כועס שלא הבנתי ואבא נאנח, לקח מזוודה והלך.

אבא קיים את הבטחתו ונפגש איתנו כל סוף שבוע, לקח אותנו לסרטים ומסעדות, ולפעמים גם ישנו אצלו בדירה קטנה ששכר לא רחוק מהבית. אחרי שאימא התחילה להיפגש עם בועז הוא לקח אותנו אליו גם באמצע השבוע, והמשיך להיות אבא שלנו בדיוק כמו שהבטיח.

כילד לא כל כך שמתי לב לפרטים קטנים ולרמזים, התרגלתי לנוכחותו של עדי בדירתו של אבא כמו שהתרגלתי לכל שאר החידושים בחיי והשלמתי אתם כמו שילדים משלימים עם העובדות, בפשטות ובלי להקשות קושיות. רק כמה שנים אחר כך הבנתי שעדי, החבר שחלק איתו דירה, לא היה סתם ידיד אלא בן זוגו לחיים של אבא. אחרי הבר מצווה שלי קלטתי פתאום שעדי לא ישן עם אבא בחדר השינה שלו רק לכבודנו, כדי לפנות לנו את חדר השינה השני, אלא כי הם פשוט ישנים יחד.

"בגלל זה אבא עזב את הבית, כי הוא החליט שהוא הומו?" פניתי אל אחי הגדול, היחיד שיכולתי לדבר איתו על גירושי הורינו.

הוא הנהן בחוסר רצון ומיהר לשנות את נושא השיחה. ניר לא אהב לדבר על הסיבה לגירושים של אבא ואימא, העדיף להדחיק את קיומו של אבא בחייו, והיה נלחץ כל פעם שהיה קורה משהו שהיה עלול להפגיש את הורינו באותו חדר.

בניגוד אלי שתמיד נשאר מסויג במחיצתו של בועז הוא חיבב אותו מאוד והעדיף שאימא תגיע עם בעלה החדש לטקסי סיום ומסיבות סוף שנה ושאבא יישכח.

משום מה הוא תמיד נזכר להזמין את אבא מאוחר מידי לכל מיני אירועים שהיה מקובל להביא אליהם הורים, ואם אבא בכל זאת התעקש להגיע הוא היה מודיע שאין מספיק מקום באולם, המורה מבקשת שיבואו כמה שפחות קרובי משפחה, ודורש שאבא יבוא לבד, בלי עדי.

בסוף התיכון ניר הוחש לבית החולים עם כאבי בטן כדי לעבור ניתוח המעי העיוור, ולמרות שסבל מכאבים עזים לא שכח להפציר באימא לא לגלות לאבא שהוא מאושפז כדי שלא יבוא לבקר אותו בבית החולים.

אימא הנהנה בהבנה, אבל אני נעלבתי בשמו של אבא, ואחרי שהיא יצאה לקנות לעצמה קפה שאלתי אותו למה הוא שונא את אבא.

"אני לא שונא אותו, אבל..."

"אתה פוחד שהוא יגיע עם עדי וכולם ידעו שאבא שלך הומו." התרסתי.

"כן, אני מעדיף שלא ידעו עליו." הודה ניר והסמיק, "מה, לך זה לא מפריע?"

"לא." הכרזתי בתקיפות, "זה לא מפריע לי, מפריע לי יותר שאתה לא מתקן את מי שחושב שבועז אבא שלנו." ובאותו רגע נחתה עלי ידיעה שארבה זה זמן רב בשולי תודעתי - אני הומו בדיוק כמו אבא.

"הלוואי ובועז היה אבא שלנו, ולא ההומו האוכל בתחת הזה." לחש ניר.

"אתה דביל, אני שונא אותך." קפצתי ממקומי, ברחתי החוצה ועמדתי בפרוזדור, מחוץ לחדרו של ניר, דמעות בעיני וניסיתי להתאפק לא ליבב.

"גילי מתוק, אל תבכה." נחפזה אימא לחבק אותי, וכמעט שפכה עלי את הקפה שלה, "ניר יהיה בסדר גמור, זה רק ניתוח קטן ובעוד שבוע הוא יבריא ויחזור הביתה."

"אני רוצה את אבא, למה אבא לא איתנו?" התפרצתי לעברה כמו ילד קטן.

"אבא עסוק מאוד עכשיו, אני אתקשר אליו אחרי הניתוח." השיבה אימא בשלווה, "הנה בועז." התמלאה שמחה, ונופפה בידה לעבר בועז שעזב הכל, חש לבית החולים ולא מש ממיטתו של ניר עד שהוא התאושש לגמרי וירד ממיטתו.

גם אבא הגיע לבסוף לבקר, משאיר את עדי בבית.

רק כמה חודשים אחר כך, כשעלה חשש שאולי גם אני אצטרך לעבור ניתוח דומה, שאלתי את עדי למה הוא לא בא לבקר את ניר בבית החולים, ואם הוא יבוא לבקר אותי אם אעבור ניתוח

הוא צחק וליטף את לחיי, "אותך הייתי בא לבקר, אבל ניר שונה ממך." אמר בנחת וחייך, ואני הבנתי בלי צורך בהסברים שהוא יודע, ואולי ידע עוד לפני במה ניר שונה ממני.

הזמן חלף, כדרכו של הזמן, אבא ועדי המשיכו לחיות יחד, ואפילו נכחו כזוג בחתונתו של ניר – נועה כלתו התעקשה שהם יבואו לחתונה וישבו עם כל המשפחה - ומיד אחר כך פגשתי את טל, התאהבתי בו, ויצאתי גם אני מהארון. לאבא ולעדי לא היה צורך לספר וגם ניר הבין לבד, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לספר לאימא ולבועז את מה שכל שאר ידידי ומכרי ידעו מזמן.

אימא התקשתה להשלים, והתאבלה על הפגם שירשתי מאבא, אבל בועז הרגיע אותה שלא נורא, שלא תיקח ללב וכיום זה לא באמת סיפור כזה גדול. זה לא באמת משנה, העיקר הבריאות.

הכל נעשה קל יותר אחרי שהיא פגשה את טל ונכבשה בקסמו, ובינתיים נולדו לניר ולנועה ילדים, ואימא התמסרה לתפקיד הסבתא, והעלבון שבעזיבתו של אבא, עלבון שתסס בה שנים רבות, שכח ונרגע.

עשרים שנה אחר כך חגגתי את יום הולדתי השלושים יחד עם בן זוגי האהוב. מוקף בכל בני משפחתי חשתי שהשבר המשפחתי שפקד אותנו כשהייתי בן עשר התאחה כמעט לגמרי.

כשרק התחלנו, טל ואני, להיות זוג, החלטנו כבר אז שאם יום אחד יתחשק למי מאיתנו לגוון קצת מהצד לא נעשה מזה עניין גדול, ובטח לא נפרק זוגיות מוצלחת בגלל מה שנקרא אצל סטרייטים – בגידה.

"הזוגיות שלנו תהיה אחרת משלהם, היא תהיה פתוחה ומשוחררת יותר, אצל גברים אין צורך להתעקש על מונוגמיות גופנית." הסביר לי טל, ואני הנהנתי בהתלהבות ולא העליתי בדעתי אז, בגיל עשרים ושלוש, שיום אחד ארצה לגעת במישהו חוץ ממנו.

במשך כמה שנים המשכתי להרגיש ככה, והייתי בטוח שגם הוא לא מתעניין באף אחד מלבדי, אבל לאט לאט, כאילו מבלי משים, משהו בביחד ההדוק שלנו נפרם והתרופף, וזה לא שלא אהבתי אותו בכל ליבי, למעשה אהבתי אותו אפילו יותר מאשר בהתחלה כי הספקנו לצבור במשך הזמן היסטוריה משותפת - מאות ואולי אלפי זיכרונות קטנים וגדולים שקשרו אותנו יחד באהבה גדולה, ועם זאת לפעמים התחשק לי גם אחרים, ואני מניח שגם הוא חש אותו דבר.

ככל שחלף הזמן שנינו התבגרנו והתפתחנו, כל אחד לכיוון אחר, בלי שהאהבה והמחויבות שלנו זה לזה פחתה אפילו כמלא הנימה. עדי שהיה מורה מתחיל כשרק הכרתי אותו, התחיל לנהל בית ספר, ואני נעשיתי שותף מלא במשרד המהנדסים שהתחלתי בו כמתלמד. במקביל לעולם המשותף שלנו היה לכל אחד מאיתנו תחום מקצועי וחברתי שהשני לא לקח בו חלק.

קיץ אחד הוא נסע לקורס מקצועי בצפון הארץ, וכשחזר סיפר לי, נבוך וחושש מתגובתי, שהיה לו שם סטוץ קצר עם מישהו שגם היה בזוגיות, ובמקום שאכעס ואפגע החזרתי לו בוידוי משלי וסיפרתי לו משהו שעד אותו יום שמרתי בסוד - מתמחה צעיר אחד שעבד אצלנו זמן מה, וערב אחד כשנשארתי איתו מאוחר במשרד כדי להשלים משהו דחוף... "הוא נשוי ולא חולם אפילו לעזוב את אשתו והילד, אבל נורא התחשק לו... ואתה היית אז מאוד מאוד עסוק ובקושי ראיתי אותך בבית אז... אתה נורא כועס עלי? זה היה סתם משהו חסר חשיבות, פריקת מתח, אני בקושי זוכר איך הוא נראה."

טל נאנח ואמר שהוא מבין, והוא אוהב אותי, ומאז היה לשנינו ברור שמידי פעם, כשיש הזדמנות וזה לא משהו רציני, סתם עניין חד פעמי קטן, מותר לחטוא בסטוץ לא משמעותי, וזה בסדר, בעיקר אם ישנים מחוץ לבית.

כמה ימים אחרי יום הולדתי הזדמן לי לשוחח בפרטיות עם עדי, בן זוגו של אבא, ותוך כדי שיחה על דא ועל הא שאלתי אותו אם הוא מאמין במונוגמיה, ומה דעתו על יחסים פתוחים?

"דעתי שכל זוג צריך לגבש לעצמו את ההסכם הפרטי שלו שהולם אותו." אמר עדי בכובד ראש, "אבל צריך להיזהר מאוד לא לחרוג מההסכם הלא כתוב שיש לבני הזוג כי לפעמים סתם סטוץ קטן ולא חשוב עלול להתפתח למשהו שיכול לפגוע בזוגיות, וצריך לשים לב."

"לא עדיף פשוט לא לעשות סטוצים?"

"בהחלט עדיף, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בזה, בשבילי זו בכלל לא בעיה, מהרגע שראיתי את אבא שלך לא רציתי יותר אף גבר אחר, וגם אחרי עשרים שנה אני עדיין מרגיש ככה, אבל אבא שלך... הוא שונה ממני. זה לא תמיד קל אבל אני מבין את זה ומקבל אותו כמו שהוא."

"וזה לא מפריע לך שאתה רק איתו והוא... הוא באמת בוגד בך?" אבא ועדי היו יחד מעל עשרים שנה, הם נראו תמיד מאושרים ומאוהבים, התקשיתי להאמין שגם הם...

"לא בוגד, כל זמן שזה רק סקס זה לא נחשב בגידה." התעקש עדי להעמיד דברים על דיוקם, והעביר יד בשערו שהאפיר ברבות השנים אם כי נותר סמיך ומקורזל כמו שהיה בצעירותו.

"נכון, אתה לגמרי צודק." הסכמתי, "זה בדיוק מה שאני מרגיש, ולמזלי גם טל חושב כמוני."

"אם ככה הכל בסדר." חייך אלי עדי את חיוכו הנבון והטוב, וליטף בעדינות את לחיי, נוהג בי כאילו הייתי עדיין נער מתבגר מבולבל שלא יודע לקרוא לרגשותיו בשם.

2. לא יכול להוריד ממנו את העיניים

את תום פגשתי לראשונה אצל אימא ובועז. בועז שהיה גנן נלהב וטיפח גינה פורחת סביב הבית סבל מפריצת דיסק ונאסר עליו להתאמץ. כדי שהגינה לא תוזנח הוא שכר נער צעיר, בנם של השכנים, שיעבוד במקומו. לא הייתי מודע לקיומו בעולם לולא החליטה אימא לרכוש כמה רהיטים חדשים ולרענן את מראה הבית.

"עשיתי שינויים בבית והחלטתי להיפטר מכמה רהיטים, אבל תום לא יכול להזיז לבד את הכוננית הישנה." הסבירה אימא, "לבועז אסור לעזור לו בגלל הגב שלו, וניר עסוק, אני יודעת שגם אתה עסוק מאוד גילי, אבל אולי בכל זאת? זה לא ייקח יותר מכמה דקות."

"מי זה תום?" תהיתי, ואימא סיפקה הסבר מפורט על בעיות הבריאות של בועז, והוסיפה שבחים מפליגים לתום הצעיר, הנחמד והמנומס כל כך.

בגלל פקק מרגיז בכביש הגעתי לאימא באיחור והייתי לחוץ ועצבני. התרכזתי בכוננית הישנה והכבדה שצריך היה להוציא מהבית בלי לשרוט את הקירות ואת המשקוף וכמעט שלא ראיתי את תום שעמד מצידה השני. בהתחלה קלטתי מדמותו רק שהוא צעיר ורחב כתפיים ולבוש בגדים מרושלים ורחבים מידי. רוב גופו היה מוסתר מעיני מאחורי מדפי הכוננית, ופניו נחבאו למחצה בצל כובע המצחייה שלו. ראיתי בבירור רק את זרועותיו השזופות, זרועות זהובות, חזקות ושריריות, אוחזות בעמודי הכוננית ומצייתות להוראותיי להרים, לסובב, להתקדם קדימה, ואחר כך ימינה.

בשעה טובה הצלחנו לחלץ את החפץ הכבד מבעד לדלת הכניסה, ולהניח אותו על המדשאה בחוץ.

"כל הכבוד, עשיתם זאת." הריעו בועז ואימא שעקבו אחרי המבצע בנשימה עצורה. חייכתי אליהם בגאווה, מביט בתום שהוריד את כובעו, חייך אלי, ומחה את מצחו בזרוע שזופה בצבע ארד מרהיב עין.

הוא היה כל כך יפה – קומה ממוצעת ופנים סגלגלות מלאות חן, עיניים גדולות ותמימות, מלוכסנות קמעה, וחיוך שמח ונעים שפילח את לבבי כמו חץ. לא יכולתי להסיר את עיני מעליו, אף פעם לא התרגשתי ככה ממראה של גבר. לא עזר שהזכרתי לעצמי שהוא לא באמת גבר, נכון שהוא גבוה כמוני אבל הוא רק ילד בן שמונה עשרה, הרגשות שהוא מעורר בי הם לא לעניין, וממש לא ראוי ולא הולם שגבר בגילי יחשוב מחשבות כאלה על נער כל כך צעיר, יפה ומפתה ככל שיהיה.

אימא ביקשה שאם אני כבר כאן אז אולי אני יכול לעזור לתום לרוקן את פח הזבל הכבד שעומד בקצה הגינה ולעזור לו לגרור הצידה את הענף הכבד שמונח כמה ימים בין העצים?

בגלל נוכחותו של תום הסכמתי ברצון, גומע בעיניים משתוקקות את מראהו. אחרי שמילאנו את כל פקודותיה של אימא היא הזמינה אותנו לנוח בצל המרפסת ולשתות משהו קר. התיישבנו יחד מתחת לשמשייה וליבי החסיר פעימה כשהוא פשט את חולצתו וניגב את פניו המזיעות בחולצה. גופו החלק, השזוף והשרירי ניחן בפרופורציות מושלמות של פסל יווני, ולמרות כל מאמציי לא יכולתי להפסיק ללטוש בו מבטים. לא הייתה אף שערה על גופו המושלם, ופטמותיו הגדולות והבולטות היו בצבע אדום כהה מנוגד בצורה מקסימה לעורו הבהיר והשזוף. בדמיוני יכולתי לראות את עצמי מוצץ אותן, בעודי דוחף יד לתוך מכנסיו הקצרים ההדוקים, חופן את אשכיו ומגשש אחרי הזין שלו שבטח יזדקף בתוך כף ידי...

"אתה ממש שרירי, אתה מתאמן?" שאלתי, מתאמץ להישמע שווה נפש

"תום בנבחרת השחייה של בית הספר, הוא כבר זכה בכמה מדליות." התפארה אימא וליטפה בחיבה את כתפו החלקה. הייתי נותן שנה מחיי אם הייתי יכול לגעת בו בחופשיות כזו.

"קצת הזנחתי את השחייה בגלל הבגרות." אמר תום ושוב חייך, "אבל זהו, כמעט סיימתי, כל מה שנשאר לי זה לעבור את המבחן המפחיד במתמטיקה ואני אהיה שוב חופשי." הכריז.

"אתה לא טוב במתמטיקה?" תהיתי בנימוס.

"שונא את המקצוע המפגר הזה, הלוואי ויבטלו אותו."

"גם ניר שנא מתמטיקה, אבל גילי דווקא היה ממש טוב בה." נזכרה אימא, "אולי תוכל לעזור קצת לתום, לתת לו כמה שיעורים לפני המבחן?"

"מתי המבחן שלך?"

"בעוד שבוע בדיוק. אני צריך להתחיל לחרוש, אבל מה זה לא בא לי." הוא העווה את פניו במיאוס והצליח להיראות עוד יותר יפה תואר וחינני, "איחס מתמטיקה."

"במה אתה הכי מתקשה?"

"בכל הזוועה הזו של טריגונומטריה, סינוסים וקוסינוסים, מי צריך את זה בכלל?"

"אין לי מושג, אבל זה לא כל כך קשה, אני אשמח לעזור לך." נפלטו מפי מילים שלא התכוונתי כלל להשמיע.

"יופי." הנהן תום, ונראה כל כך מכיר תודה וסקסי עד שהיה עלי להדק את ידי על הכוס הצוננת כדי להתאפק ולא לגעת בו.

אימא, מלאת רצון טוב, התערבה שוב ומיד ביררה מתי לי יש זמן, ומתי לתום יש זמן, ומפה לשם כבר קבעה לנו פגישה מחר בערב בביתם.

"תוכלו לשבת בחדר העבודה בשקט כי אני ובועז לא נהיה בבית, אנחנו נוסעים לחתונה של הבת של עליזה, המסכנה כבר כמעט בת ארבעים וסוף סוף היא מצאה חתן, שמעתי שהיא הייתה צריכה להיכנס להיריון כדי לשכנע אותו להתחתן." ריכלה אימא בחדווה, הזהירה אותי שהם ישובו מאוחר מאוד, ושבה ווידאה שיש לי מפתחות לביתם לפני ששילחה אותי לדרכי.

כל אותו יום חשבתי על תום, מהרהר בפניו היפות ובגופו המרהיב, המפתה, חוזר ואומר לעצמי שזה יהיה טירוף לנסות לעשות משהו כי הנער בטח סטרייט מושבע, אחד שחושב רק על בנות, וגם אם במקרה יתרחש איזה נס ויתברר שהוא כן בעניין של גברים עדיף שלא אסתבך איתו כי הוא צעיר מידי, ושכן של הורי, ובהחלט יפה מידי, ובאמת עדיף שלא, ובכל זאת לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו מחשבות שבינן ובין היגיון לא היה ולא כלום.

בלילה, כשכבר שכבנו במיטה, מוכנים להירדם, סיפרתי לטל שאימא ביקשה ממני להיות אצלה אחרי העבודה, ולכן לא אהיה בבית מחר בערב.

"אין בעיה, בין כה וכה אני אחזור מאוחר מחר כי יש לי ישיבת צוות בבית הספר." הזכיר לי טל, אחז בכף ידי ובתנועה מוכרת לי היטב הניח אותה על חזהו, "אתה עייף מאוד?" שאל חרש.

"ממש לא." השבתי, אחוז רגשות אשמה, וגם, למה להכחיש? חרמן מאוד, ונישקתי אותו בעודי מחליק את אצבעותיי על חזהו השעיר. כשרק נפגשנו היה טל רזה ושרירי יותר, והרבה פחות שעיר, אבל השנים עשו את שלהם, גם בי וגם בו. האהבה והקשר שלנו התחזקו והעמיקו, והזוגיות השתבחה עם הזמן, אבל שנינו כבר לא היינו ילדים, החרמנות וההתלהבות התמעטו, חיי המין שלנו נכנסו לשגרה קבועה, מספקת אבל  משעממת מעט, ומשני צעירים מתלהבים שניסו כל תנוחה שהעלו בדעתם ויכלו לבלות שעות במיטה הפכנו לאנשים מיושבים ועסוקים שזמנם קצוב, ואין להם די סבלנות ואנרגיות להשקיע בסקס יצירתי. הביטוי הגופני לאהבה שלנו נעשה עוד משימה בסדר יומנו העמוס. פעם לא היינו מעלים בדעתנו לוותר על חדירות, נהנינו מהן ורצינו לגמור כל ערב וכל בוקר, וכיום למרות שכל התנועות, המילים והמחוות היו נכונות, חסרה לנו ההתלהבות והרעננות של השנים הראשונות. ידענו מה לעשות כדי להגיע לסיפוק מיני ביעילות ובזריזות, נגענו זה בזה בחיבה, ועדיין היו נשיקות וחיבוקים, אבל חדירות היו עניין נדיר, ולפעמים היה עובר שבוע או יותר לפני שהרגשנו צורך במין.

בזמנו טל הגדיר את עצמו כוורסטילי והסכים להיות פסיבי כל פעם שביקשתי ממנו, אבל עם הזמן הוא התחיל להתחמק כל פעם שרציתי לחדור אליו, וגם אני מצאתי את עצמי, ככל שהתבגרתי, מחובר יותר לצד האקטיבי שלי. הסקס שלנו כלל בעיקר מציצות ולטיפות, ולסיום התחככות של אחד בשני כשאנחנו שוכבים פנים אל פנים וגומרים זה על זה, ורק לפעמים, אם הייתי מתאמץ ושם סרט פורנו בדי. וי. די. העתיק שלנו, או טורח להדליק את המחשב ולמצוא שם משהו חדש ומרתק, הייתי מצליח לשכנע אותו לשכב על בטנו ולהניח לי לחכך את אברי על ישבנו. אם הייתי משקיע עוד קצת מאמץ וגם מבצע בו רימינג היה לי סיכוי לחדור אליו מעט, אם כי הוא בשום פנים ואופן לא הסכים שאגמור בפנים, ולא יכולתי אפילו להתלונן, כי אני מצידי כבר לא הנחתי לו לחדור אלי בכלל.

באותו ערב לא היה לי צורך בפורנו, חיבקתי ונישקתי את טל כשאני מדמיין איך אני נוגע בתום, מלקק את עורו הזהוב, כובש את פני בין פלחי ישבנו החלק והשרירי, מעביר את לשוני על הקפלים הרעננים והמתוקים של החור שלו, מלטף אותו עם קצה הזין שלי, ולבסוף מבקיע את דרכי לתוכו.

טל שלא היה מודע כמובן למתרחש במוחי הופתע קצת מהלהט שגיליתי, ובהתחלה ניסה להתנגד, אבל אני התעקשתי, ואחזתי בכוח בכתפיו, חודר לתוכו למרות מחאותיו החנוקות שהפכו די מהר לגניחות עונג. מזל שזכרתי לצאת מתוכו שנייה לפני שגמרתי באנקה ושפכתי את זרעי על גבו.

אחרי שהוא חזר מהמקלחת, מדיף ריח סבון רענן, הוא ניגב אותי בעדינות עם נגבון לח, נישק אותי על פי, אמר לי שהוא אוהב אותי מאוד, ונרדם צמוד אלי, מחייך בנחת.

לזה קוראים לקבל תאבון בחוץ ולאכול בבית חשבתי לעצמי בשביעות רצון ונרדמתי גם כן, שמח וטוב לב, משוכנע שהפגישה מחר עם תום תעבור בשלום.

טעיתי, ברגע שהוא נכנס לבית של אימא והתיישב מולי, לבוש רק במכנסיים קצרים ובגופיית סבא לבנה, הדוקה על גופו, פרחה ממוחי כל תורת המתמטיקה. לטשתי בו מבטים חומדים, ובמקום להתעמק ברזי הטריגונומטריה הצלחתי לחשוב רק על הגוף היפה והמפתה הזה, ועל אברי שפעם בתשוקה מתחת לג'ינס ההדוק שלי.

פתרנו בעצלתיים כמה תרגילים, וגיליתי לרווחתי שתום מתמצא לא רע בחומר והוא יצליח להתמודד בקלות עם מבחן ברמה של שלוש יחידות.

"כן, אני יודע." חייך אלי תום כשמסרתי לו את אבחנתי המלומדת, וסגר את המחברת שלו באגביות חיננית, "סתם חיפשתי תירוץ להיפגש אתך לבד."

"למה?" נדהמתי וקמתי מהכיסא כאילו הופיעה בפני סכנה לא צפויה שעלי לקדם בעמידה דרוכה.

הוא קם גם כן, וחייך אלי חיוך איטי, מתגרה, תמים ומפתה כאחת, "אתה באמת לא יודע?" שאל לאט, מביט הישר בעיני.

"תום, תשמע... תראה... אני כבר בן שלושים, כמעט שלושים ואחת, ואתה רק ילד, וחוץ מזה יש לי בן זוג שאני אוהב מאוד ו..."

"ואתה לא יכול להוריד ממני את העיניים, ראיתי איך אתה מסתכל עלי." גיחך הנער בביטחון עצמי מרהיב, עקף בקלילות את השולחן שהפריד ביני לבינו ונצמד אלי, פיו על פי, חלציו מתהדקים אל חלצי.

הנחתי ידיים על מותניו בכוונה להרחיק אותו ממני, אבל כמעט מבלי משים מצאתי את עצמי מחבק אותו, לוחץ את גופו אל גופי, ומוליך אותו אל הספה.

הוא התפשט במהירות, מניח לי להתענג על הזין שלו שהיה ישר ועבה, ויפה בדיוק כמוהו, ודרש ממני להתפשט גם כן. פתאום נמלאתי היסוס, כבר לא הייתי העלם דק הגזרה שקיבל את יפי גופו כמובן מאליו. נכון, הקפדתי להתעמל ולשמור על משקלי, אבל הצעיר החלק והספורטיבי שהייתי פעם נעלם לבלי שוב. גופי צימח שער במקומות שפעם היו חלקים, השער שעל ראשי היה פחות צפוף וסמיך, והחל להאפיר פה ושם, עורי כבר לא היה חלק ומתוח כבעבר, קמטי צחוק החלו להסתמן סביב עיני, למרות כל מאמצי בחדר הכושר בטני שפעם הייתה שטוחה ושרירית התעגלה והתרככה מעט, וגם הישבן שפעם היה עגול ומוצק איבד עם השנים את תפארת עלומיו. לפחות הזין שלי עמד, זקוף וקשה בדיוק כמו פעם.

תום משך מעלי את בגדי, שפע מחמאות שגובו בלטיפות ובחיבוקים, וצחק כשהערתי בהיסוס שפעם הייתי שרירי וחלק כמוהו.

"אני אוהב גברים מבוגרים ושעירים יותר." אמר בהחלטיות, "הם כל כך סקסיים." נאנח בערגה, ונשכב תחתי, הרים את רגליו בגמישות, הניח את קרסוליו על כתפי ודרש ממני לחדור לתוכו. "אני רוצה שתהיה הראשון שלי." לחש במתיקות באוזני.

בהתחלה סירבתי בטענה שהוא צעיר מידי, ואין לי קונדום, וזה עלול לכאוב מאוד, ועדיף שהוא יעשה את זה עם מישהו שהוא אוהב ומכיר היטב.

"אני רוצה שזה יהיה אתך." פסק תום, שלף מתיקו קונדום והוסיף להפתעתי לובריקנט.

"חשבת על הכל." נדהמתי.

"כן, הסכים תום, "מהרגע הראשון שראיתי אותך לא הפסקתי לחשוב עליך, מזל שאימא שלך אישה נחמדה כל כך וארגנה לנו פגישה."

"כן, מזל." גנחתי, וכדי לא לחשוב על אימא שיקעתי את לשוני בין פלחי עכוזו שהיו חלקים ורעננים וטעימים בדיוק כמו שדמיינתי. מגע לשוני בחור שלו גרם לו לצעוק מעונג, להתפתל מרוב חרמנות, ולדרוש שאחדור אליו מיד או שהוא יתפוצץ.

השענתי אותו על הספה, כורע על ברכיו, התייצבתי מאחוריו ובזהירות רבה, רגיש אך נחוש, חדרתי לתוכו לאט לאט, דרוך לעצור ולסגת על פי דרישתו. זה לא קרה, הוא קלט אותי לתוכו בקלות, והפסיק רק כדי לשנות תנוחה ולשכב על גבו. "כדי להרגיש אותך יותר טוב בפנים." אמר בהתלהבות

גמרנו יחד בתיאום מופלא שלא הצלחתי להשיג עם אף אחד קודם, אפילו לא עם טל, ואחר כך שכבנו כמה דקות בשקט, מתנשפים ומחייכים עד שהצלחנו לאזור כוח ולדבר.

"לא כאב לך, באמת? אתה בטוח שזו הפעם הראשונה שלך?"  

"כאב טיפה, אבל כאב טוב כזה, כאב מחרמן, וזו הפעם הראשונה שלי עם גבר, אבל אני לא לגמרי בתול, הרחבתי את החור שלי עם... עם עזרים מלאכותיים." הסביר תום, והסמיק מעט.

"עם איזה עזרים מלאכותיים? השתמשת בדילדו?" הופתעתי.

הסומק על לחייו העמיק, "לא, דווקא חשבתי על דילדו, אבל זה נורא יקר, וגם לא היה לי אומץ לקנות אחד כזה, איפה הייתי מחביא אותו? במקומו לקחתי קופסת פלסטיק ארוכה כזו שאורזים בה מברשת שיניים, ושמתי עליה קונדום ולובריקנט ו... אבל הזין שלך הרבה יותר עבה מהקופסה, זה היה ממש מדהים, נכון?"

"לגמרי." הסכמתי, זרקתי את הקונדום לאסלה והתחלתי להתלבש באיטיות.

"מתי נוכל להיפגש שוב?" דרש תום.

"אה... אני לא בטוח שזה רעיון טוב שניפגש שוב, אתה יודע שאני חי כבר המון שנים עם בן זוג ו..."

"בבקשה." הפציר תום, והגיש לי את פיו לנשיקה. נישקתי את שפתיו המתוקות, הרעננות, ואמרתי שהוא חמוד מאוד אבל מאוד צעיר ולכן... "אתה לא אמור להתגייס בקרוב?"

"אני מתגייס בנובמבר." נאנח תום, "יש לי עוד חודשים וחצי באזרחות לפני שאני עולה על מדים, ואני רוצה לנצל אותם הכי טוב שאפשר."

"למה שלא תמצא לך בחור צעיר בגילך תום? מישהו שתוכל לפתח איתו מערכת יחסים אמיתית?"

"כי בחורים בגילי הם מטומטמים שגומרים מהר מידי, ולא יודעים מה לעשות במיטה. אני מעדיף גברים אמיתיים." השיב תום בנחישות, ולא הסכים להרפות ממני עד שנתתי לו את מספר הנייד שלי בצירוף הבטחה מעורפלת שאם תהיה לנו שוב הזדמנות להיות לבד, והוא באמת ירצה, אז...