יג. טריו

26. משחקי מבוגרים

אריק מילא את פיו מים עד שהגענו חזרה לחדר השינה שלנו ונשכבנו על המיטה הענקית, בוהים באפריון המצויר - העתק של שטיח קיר עתיק מימי הביניים גילה לנו אריק - ורק אז, שוכב מעורטל בין שנינו, מתרפק עלינו כמו ילד מפונק, סיפר לנו בדמעות על פרשת יחסיו המסוכסכים עם קלוד ביטון.

"בהתחלה הוא היה בשבילי כמו אבא." סיפר אריק, "הוא גילה אותי ונתן לי הזדמנות לפרוץ לאירופה. די פחדתי בהתחלה, אבל הוא נתן לי המון מחמאות, עודד אותי, תמך בי, הדריך אותי. הוא לימד אותי המון דברים ו... ו..." קולו נחנק מדמעות והוא טמן את פניו בחזהו של ניסו שנחפז ללטף ולנחם אותו.

"התאהבת בו?" שאל באהדה.

אריק גנח באומללות. "כן, קצת, אני יודע שהוא הרבה יותר מבוגר ממני, אבל הוא היה כל כך... כל כך... הוא הקסים אותי, ואני יודע שגם אני מצאתי חן בעיניו. הרגשתי שהוא רוצה אותי ומתאפק ובהתחלה גם אני התאפקתי, אבל בסוף..." כמו שחששתי הוא התחיל לילל.

"הזדיינתם?" שאלתי ישירות, חסר סבלנות לדראמות שלו.

"עשינו אהבה." תיקן אותי אריק ברגשנות.

"נו, טוב..." הפטרתי בבוז, מתעלם מהמבט הזועם של ניסו שבאמת, בגילו כבר היה צריך להיות יותר חכם. רציתי לשאול אם קלוד הצליח לזיין אותו או שגם לו הוא עשה תרגילים כמו שעשה בהתחלה לניסו, אבל לא העזתי, לפעמים עדיף לשתוק.

"מתי נודע לך שהוא נשוי?" שאל ניסו ברוך והמשיך ללטף את אריק שיילל בגלל קלוד מה שלא הפריע לו להימרח בלי שום מעצורים על ניסו.

"מההתחלה, אבל הוא אמר שזה רק עניין רשמי, שהם חיים בנפרד ובקושי רואים זה את זה ושהוא נפגש איתה רק בגלל הילדים."

"בדיוק כמוך." הזכרתי לו, "אשתו יודעת שהוא הומו?"

"לא יודע." מחה אריק את עיניו הלחות, "האמת, לא כל כך דברנו על המשפחות שלנו... אנחנו... זה..." הוא שוב נאנח, "בהתחלה פשוט נדלקנו אחד על השני ורק אחר כך... זאת אומרת אני... אני..." ושוב בכה.

"די כבר עם זה אריק." איבדתי את הסבלנות, "מספיק להיות ילד, הבן אדם מבוגר יותר ממך באיזה שלושים שנה, נשוי ואבא לילדים והוא גם הבוס שלך, הייתי מצפה מבן אדם בגילו לדעת יותר טוב, אבל מילא, כולם יודעים מה קורה כשהזין עומד, אז היה סקס ונהניתם, ואולי זה התפתח לקצת יותר מסתם זיון, אבל כל דבר טוב נגמר מתישהו אז..."

ניסו דחף לי מרפק זועם, "שתוק כבר דניאל, אתה לא רואה שהילד סובל."

"איזה ילד? הוא כבר מזמן לא ילד."

"אתה צודק." אריק ניגב את פניו הרטובות בשולי השמיכה ונשם עמוק, "אני יודע שאני נכנס לסרטים בלי שום סיבה, מאז שנפרדתי מאנה ירדתי לגמרי מהפסים... לפני שיצאנו לחופשה הזאת עשיתי לקלוד כזאת סצנה... הגזמתי לגמרי, אני ממש מתבייש."

"למה אתה מתכוון? למה עשית לו סצנה?"

"כי הוא סיפר לי שאשתו החליטה שהיא רוצה לבוא לווילה רוסה עם התאומות."

"איזה תאומות?"

"הבנות הקטנות שלהם, הן בנות אחת עשרה, יש לו עוד שני בנים מבוגרים יותר, הם נשארו בצרפת. עד אז חשבתי שהוא חי בנפרד ממנה, אבל פתאום התברר שזה לא בדיוק ככה... חטפתי קריזה אחרי שהוא הודיע לי שלמרות שהוא אוהב אותי הוא לא חולם להתגרש ממנה כי זה יעלה לו יותר מידי כסף, ויעשה סקנדל נוראי במשפחות שלהם, ועם כל הכבוד לאהבה אין לו חשק לסבך עד כדי כך את החיים שלו ולעשות טראומה לילדים."

"בגלל זה התעקשת לצרף גם אותנו לחופשה?"

אריק הנהן, מבויש, ואחר כך הוסיף שחוץ מזה הוא גם מאוד התגעגע לילד, וגם אלינו, וחזר להתבכיין כמה הוא מבולבל ולא יודע מה יהיה, והתלונן שהחיים שלו בכזה בלגן, וכמה חבל שהוא עזב את הארץ...

"אתה עוד יכול לחזור." ציינתי ביובש.

"לא, אני לא יכול, חתמתי על חוזה לחמש שנים עם החברה, והאמת שאני מאוד אוהב את העבודה הזאת. אני גם טוב בה אחרת קלוד לא היה משלם לי משכורת כל כך יפה, עשיתי שטות שלא השארתי את היחסים שלנו רק במישור העסקי, אבל מבחינה מקצועית טוב שעזבתי את הארץ, נכון שעשיתי שטות והסתבכתי אבל..."

בעוד אריק מסביר לנו את מצבו המסובך שכולו היה באשמתו - בגילו הוא כבר היה צריך לדעת שאסור לערבב בין עסקים להנאות - נשמעו קולות צחוק צוהלים מבחוץ.

קמתי מהמיטה וניגשתי לחלון. למטה נפרש נוף מקסים של מפרץ קטן וקסום עם מים כחולים וחול זך. על החוף היו פזורות כמה שמשיות צבעוניות ומתחת לאחת מהן ישב מישה, לבוש בגד ים כחול קטן וחבוש כובע מצחייה אדום. הילד שיחק עם כף פלסטיק ירוקה, חופר בה בחריצות רבה בחול. אנה כרעה על ברכיה לצידו, מנסה להלביש אותו בחולצה לבנה. הוא התנגד עד שקסטרו הופיע ונתן לו דלי פלסטיק אדום, ובעוד הילד מתעסק עם הדלי הצליחה אנה להעביר את ראשו הבהיר דרך פתח החולצה, ואפילו מרחה קצת קרם הגנה על לחייו הוורודות.

אחר כך פנתה אל קסטרו והחלה למרוח גם אותו בקרם. הוא צחק הוציא את בקבוק הקרם מידיה, התיישב מתחת לשמשייה סמוכה, משך אליו את אנה המחייכת, והחל למרוח את גבה וכתפיה בקרם. אנה החזירה לו מידה כנגד מידה, והם החלו להתלטף ולהתמזמז. למזלם הילד ישב בגבו אליהם, מרוכז במשחקיו ולא שם לב למשחקיהם של המבוגרים שמרחו, מצחקקים, קרם אחד על השני.

קסטרו דחף את ידיו לחזיית הביקיני של אנה שמצידה משכה את בגד הים הקטן שלו למטה, ומרחה באיטיות קרם על ישבנו השרירי והחלק. הם ניסו להיות מאופקים בגלל הילד, אבל היה ברור ששניהם משתוקקים להתנפל זה על זה. הם היו כל כך יפים וצעירים, והניגוד בין עורה הבהיר של אנה ועורו השחום של קסטרו היה כל כך מפתה...  

צפיתי בהם, מתחרמן בחשאי כמו מציצן מגעיל ופתאום כל הדם עלה לי לראש, בבת אחת נעשה לי נורא חם, ממש בערתי מחום.

הכול עצבן אותי - אריק הדרמה קווין, וניסו הפתי, והמקום היפה והמפונפן הזה, ובעיקר עצבן אותי קסטרו הסקסי שהתחרמן לו על החוף עם אנה היפה כאילו שאין לו משהו טוב יותר לעשות בחיים... חבל שלא יכולתי להיות שם במקומה.

"מה אתה עושה שם מנשה? אתה מקשיב לי?" נדנד אריק שחשד שתשומת ליבי כבר לא נתונה לו.

על כורחי ניתקתי את עצמי מהחלון, התיישבתי על המיטה וחזרתי להקשיב לו. 

"בארץ הייתי ממשיך לעבוד קשה עבור פרוטות, רק באירופה אני יכול להתקדם ולהתפתח מבחינה מקצועית." סיכם אריק את המצב.

"אז תתפתח, מי מפריע לך?" עניתי בקוצר רוח, "אז היה לך רומן קטן עם אחד המנהלים, לא חכם כל כך מצידך, אבל דברים כאלו קורים, אני בטוח שעד הקיץ הבא תשכחו מהעסק הזה וכל אחד מכם כבר יהיה עם מישהו אחר."

אריק הביט בי בשאט נפש, "מה קרה לך מנשה? פעם היית נחמד יותר."

"שטויות, אף פעם לא הייתי נחמד, להיות נחמד זה הקטע של ניסו, לא שלי." הצהרתי, "עכשיו תכל'ס אריק, למה לחצת שנבוא? כדי לעצבן את הבוס שלך?"

"לא לחצתי, הזמנתי אתכם כי אתם חברים שלי, רציתי לבלות עם הבן שלי ואתכם." הסמיק אריק מכעס.

"ובאותה הזדמנות גם להחזיר לקלוד." קנטרתי.

"מספיק עם זה מנשה, מה קרה לך? למה אתה רשע כזה?" כעס ניסו, "למה אתה לא מבין שאריק בודד ושהוא צריך חברים?"

"שטויות, מה שהוא צריך זה זין."

"מנשה!" נזעקו שניהם, נשמעים כמו שתי פולניות מהוגנות. 

"מה מנשה? מה אתם רוצים? בחוץ כל כך יפה, תראו איזה ים מדהים, מספיק לשבת בבית כמו זקנות רכלניות, בואו נלך לשחות קצת." שלפתי את בגד הים שלי מהמזוודה, "אתם באים?"

"עוד מעט." אמר ניסו, "לא בוער כלום, הים יחכה, בוא קצת לכאן מנשה." ביקש וניסה למשוך אותי אליו.

"לא בא לי" חמקתי ממנו בקוצר רוח וחפזתי החוצה.

החוף באמת היה נהדר - מים צלולים להפליא וחול כל כך לבן ונקי. מישה נהנה מאוד לשכשך בהשגחתי בבריכת המים הקטנה לילדים בעוד אימו והחבר שלה מבלים זמן איכות במלתחה - בקתת קש קטנה וציורית מוקפת עצי בננות ודקלים ננסיים.

ברגע שהופעתי הם הפקידו את הילד בידי ונעלמו בפנים, יכולתי לשמוע אותם מצחקקים, ואחר כך נאנחים חרש, וכשהתאמצתי מעט יכולתי לראות גם קצת תנועה בין חרכי המחצלת ששמשה כדלת המלתחה.

אין ספק, המקום היה גן עדן קטן לילדים ולהוריהם, אבל הומואים התקשו מאוד להרגיש בו נוח. 

"אתה כזה קוטר, מה אתה מתלונן כל הזמן?" נזף בי ניסו כשישבנו לנו בערב על הפטיו, שתינו בירה ונרגענו לאט מאירועי היום מקשיבים לרחש הים שגלגל גלים אפלים ועצלנים מתחתנו. "אני לא מבין למה ברחת פתאום, אריק די נעלב, הוא באמת התגעגע אלינו, אל שנינו, לא רק אלי."

"לא יודע, כל המצב הזה ממש לא נראה לי, מצד אחד אנחנו אורחים של הקלוד הזה שהוא גם... מה? המאהב שלו? החבר שלו? הבוס שלו? ומצד שני... איפה הוא בכלל? לאן הוא נעלם?"

"הוא נסע חזרה למלגה, לשדה התעופה, ומשם הוא טס במטוס הפרטי של החברה לברצלונה, יש לו שם כל מיני עיסוקים, ואחר כך הוא יאסוף את אשתו שמגיעה מפריז עם התאומות. הם יחזרו רק מחר בערב." ביאר לי ניסו בסבלנות, "ואתה לא צריך להרגיש לא נעים בגללו, הוא יודע הכול עלינו ועל אריק."

"ולא אכפת לו?" השתוממתי.

"לא, בטח שלא. הרי גם הוא נשוי, והוא היה שמח אם גם אריק היה נשאר נשוי. הוא מקווה שאריק יצליח לשכנע את אנה לא להתגרש, לדעתו עדיף לא לפרק משפחות."

"גם אם אבא ואימא לא גרים יחד וכל אחד מזדיין עם גבר אחר?" שאלתי בלגלוג.

"הנה, שוב אתה נעשה מגעיל." ציין ניסו במורת רוח, "למה אתה גס רוח מנשה? אתה לא יודע שבאירופה לא עושים עניין מדברים כאלו כמו זיונים מהצד? באירופה נישואים זה עניין רציני, יש ילדים, ויש רכוש, לא מפרקים אותם בגלל איזה רומן זמני."

"וואלה?" אמרתי בלגלוג, ובטח הייתי מוסיף עוד כמה הערות עוקצניות ואולי מזכיר את הנשיא הצרפתי ההוא, מה שמו, שעשה ילד עם מאהבת, אבל לא הספקתי מפני שדלתות ההזזה מהזכוכית חרקו קלות וקסטרו צץ פתאום לצידנו.

"בא לכם?" הגיש לנו קופסת פח נאה, מלאה סיגריות שמנות וגוצות, "קחו, זה חומר ממש מעולה." התפאר.

"אתה מעשן?" נדהמתי.

הוא משך בכתפיו, "לפעמים, בעיקר בסופי שבוע ובחופשות, בזמן האחרון פחות כי אנה חוטפת כאב ראש מהריח, אבל אני לא אוהב אלכוהול, מעדיף חשיש."

"ואני אומר, אחוז בזה, וגם מזה ידך אל תנח." התבדח ניסו שלמד בנעוריו בבית ספר דתי.

"כוונתך, טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶך."ָ תיקן קסטרו בגיחוך והגיש לו מצית.

"קוהלת הקשיש והטוב... הוא בטח היה נדהם אם היה רואה מה אנחנו עושים עכשיו." לקחתי לי גם כן סיגריה אחת, והנחתי לקסטרו להצית לי אותה, אוחז בפרק ידו כדי לייצב את הלהבה הזעירה שהפיק המצית שלו.

מעל הקצה הבוער של הסיגריה נפגשו עיני לרגע קט בעיניו הכהות, ראיתי את ההבנה ממלאת אותן, ואת פיו המלא נקפץ לקו נוקשה כשנסוג ממני, מנסה להסתיר את שמץ הבהלה, ואולי הסלידה שחש כשהבין... ואולי רק היה לי נדמה?

התקשיתי לשפוט, הכול קרה מהר כל כך, והפטיו היה מואר רק באור קלוש של לפיד ריחני שנועד להרחיק יתושים. כך או כך חשתי בושה ומבוכה על שהנחתי לעצמי להיחשף ככה, ונשבעתי לא לחזור יותר לעולם על השגיאה הזו.

27. אושר ועושר

"בת כמה אתה חושב שהיא?" שאל קסטרו, סוקר את הגברת דידי ביטון החיננית מבעד למשקפי השמש שלו בלי לחוש עד כמה העניין שלו באשת המארח שלנו מרגיז את אנה.

"בסביבות חמישים." הערכתי.

"לא יכול להיות?" מחה קסטרו, "היא נראית בקושי בת ארבעים."

"תעשה לבד חשבון, הבן הגדול שלהם בן שלושים, והתאומות בנות אחת עשרה, אלא אם כן היא התחתנה מיד אחרי הבת מצווה שלה היא חייבת להיות בת חמישים, פלוס מינוס שנה או שנתיים."

"היא פשוט מדהימה." פסק קסטרו, ואי אפשר היה להתווכח איתו כי גברת מדלין ביטון שהואילה בטובה להניח לנו לקרוא לה דידי הייתה באמת אישה יפה מאוד, אלגנטית ומרשימה, מסוג הנשים שרק משביחות עם השנים. לאשתו של קלוד הייתה גזרה של נערה צעירה, קטנת קומה ובעלת פרופורציות מושלמות, עור צח ונטול קמטים, ושיער שחור ובוהק שהיה מעוצב בתסרוקת שובבה ונטולת מאמץ שבטח עלתה הון. התאומות הקטנות שלה, רונה ואליס, היו העתקים מקסימים של אימן היפה. ילדות עדינות ומחונכות, דומות זו לזו כמו שתי טיפות מים, לבושות בגדים יקרים וממותגים ובעלות נימוסים מושלמים,

ישבתי על כסא נוח, מתחת לשמשייה מפוספסת ירוק לבן, והבטתי בדיירי ווילה רוסה, בוחן בעניין רב את הבריתות, המתחים, האהבות והשנאות שחלפו כמו זרמים סמויים בין כל האנשים היפים האלו, בעלי הנימוסים האירופיים המושלמים.

קחו למשל משפחות ביטון - במבט שטחי הם נראו כמו משפחה מושלמת של אבא אימא ושתי בנות מתוקות שמבלים יחד עם ידידים חופשה משפחתית מאושרת, אבל מי שבחן אותם בקפידה הבחין שקלוד לא מתקרב אף פעם אל  אשתו, בקושי מביט בה, ושאין שמץ של אינטימיות זוגית בינה לבינו.

דידי אמנם קראה לו יקירי וחייכה אליו כל פעם שהם החליפו מילות נימוס קרירות, בדרך כלל כששולחן האוכל הענקי והמבריק חוצץ ביניהם, אבל זה היה חיוך נוקשה ומרוחק, ועיניהם לא נפגשו מעולם.

גם הבנות החמודות שלהם היו מנומסות כלפי אביהן בצורה לא טבעית, והיה ברור שהן לא רגילות לנוכחותו. היה שובר לב להבחין שגם אל אימן הן התנהגו בנימוס מושלם, לא חיבקו ולא התרפקו, ולא הציקו ונדנדו כמו ילדים קטנים. חוץ מנשיקה מרפרפת על הלחי לפני השינה הן בקושי נגעו בה ואת כל החיבה והחמימות שהייתה בהן הן הפנו אל מישה, מחבקות ומנשקות אותו בחיבה, מכרכרות סביבו כאילו היה צעצוע חי.

אנה שנבהלה מעט מההתנפלות הכפולה הזו על מישה השגיחה עליהן ועליו ללא הרף, ודי מהר הבנות הבינו שהיא שונה מאימן המרוחקת והרשו לעצמן לחבק אותה, לסרק את שערותיה הארוכות והבהירות, ולצחקק איתה כאילו הייתה אחותן הבוגרת.

למרות שהבנות דברו מעט מאוד אנגלית וקצת עברית קלושה, ואילו אנה הבינה רק כמה מילים בצרפתית נוצרה בין שלושתן מעין אחווה נשית צחקקנית ומקסימה שמישה ניצב במרכזה, מתענג עונג רב על תשומת הלב הנשית שסובבה אותו.

במקום להצטרף לבנו העדיף אריק לשבת עם קלוד במשרדו ששכן בקומת המרתף של הווילה רוסו. זה היה חדר גדול עם שירותים ומקלחת וספת עור גדולה, אבל בלי חלונות. קלוד בילה שם זמן רב ליד המחשב והטלפון, עוקב אחרי עסקיו והשקעותיו בבורסות בכל העולם.

גם כשהצטרפו אלינו בבילוי רגוע עם הילדים על שפת הים אריק וקלוד ישבו יחד ושוחחו בשקט זה עם זה, על עסקים ואולי על עצמם, התקשיתי להחליט כי קסטרו ישב לידי, רוכן מעל לכתפי, נשימתו מברישה את עורפי בעודו עוקב בהתפעלות אחרי דידי ביטון שהעסיקה את ניסו בפטפוט מהיר באנגלית, מפלרטטת איתו בחן, משפיעה עליו מקסמיה שהוא כמובן נשאר אדיש להם לחלוטין.

יש נשים שאף פעם לא יוותרו וימשיכו לנסות להכניע דווקא את האחוז הקטן והעקשני מאוכלוסיית הגברים שמהווים בזבוז של זמן מבחינתם, ודידי המקסימה הייתה אחת מהן.

"אני אלך להציל את ניסו." החליט קסטרו בפזיזות אחרי שדידי גמרה אומר שדווקא  ניסו הנבוך חייב לפתוח את חזית הביקיני שלה ולמרוח קרם שיזוף על עורה הצח.

קסטרו הגיע בדיוק בזמן כדי לעזור לניסו שהסתבך עם האבזם הזעיר של הביקיני המתוחכם של דידי. כמו שאפשר לצפות מגבר בעל חוש טכני מפותח שמתעתד להפוך להנדס מכונות, קסטרו פתח את הסגר בתנועה זריזה אחת, ואחר כך לקח מניסו את קרם ההגנה והחל למרוח במסירות את עורה החלק של מאדם דידי שחייכה אליו חיוך חתולי חשאי וקימרה את גבה החטוב בעונג.

ניסו שויתר ברצון על בקבוק הקרם נמלט מהמקום רץ לים והשתובב בין גליו כמו דולפין שנמלט מהשבי. הייתי שמח להצטרף אליו, אבל אנה לכדה אותי על קו המים ושצפה באוזני טענות, מענות ותלונות על מאדאם דידי חסרת הבושה, ואיך זה שאישה בגילה מתנהגת בצורה מבישה כזו שלא הולמת את מעמדה.

"איך היא לא מתביישת להתנהג ככה מול הבנות שלה?" התמרמרה אנה בצדקנות, "ועוד עם גבר בגיל של הבן הגדול שלה, גועל נפש."

"את חייבת להודות שהיא לא נראית כמו אימא רגילה, האמת שאני מכיר מעט מאוד אימהות שנראות כל כך טוב כמוה." אמרתי בקלות דעת, ומיד הצטערתי על כך כי אנה נעצה בי מבט זועם ואמרה ברשעות שגם היא, אם היה לה בעל עשיר כל כך, הייתה נראית כמו דוגמנית ולא כמו...

"את נראית נהדר אנושקה, תמיד היית בחורה יפה ומאז שמישה נולד את פשוט פורחת, את אישה צעירה, יפה וסקסית מאוד, אין לך סיבה לקנא, קסטרו פשוט מנומס, זה הכול."

שוב טעיתי - קשה מאוד לגברים לא לטעות כשמדובר בנשים ובזה אין להומואים שום יתרון על פני סטרייטים – אנה לא אהבה את לשמוע שהיא מקנאה ואמרה בחריפות שאני טועה, שקסטרו בן אדם חופשי, ואם הוא בוחר לעשות מעצמו צחוק ולהתחנחן לפני האישה הזאת, שמבוגרת מספיק להיות אימא שלו, זו בעיה שלו, לא שלה.

אחרי ארוחת הערב אנה הלכה לקלח את מישה ולהשכיב אותו לישון, והפעם קסטרו לא הלך איתה לעזור לה. נשארנו לבד אחרי שגם דידי, שכמו תמיד ויתרה על הקינוח, האיצה בבנותיה להתפשט וללכת למיטה, והגדילה לעשות כשליוותה אותן לחדר השינה שלהן כדי להשגיח עליהן.

קלוד עזב בעקבותיה, אבל כולנו ידענו שהוא חש למשרד שלו ולא מעלה בכלל בדעתו לעזור לאשתו להשכיב את הבנות, ספק אם יטרח אפילו להציץ לחדרן להגיד להם לילה טוב.

פרשנו לנו לפטיו וישבנו על הכורסאות ממתינים שיביאו לנו שתייה ושאר תוספות מפנקות, אבל הערב הזה היה שונה מעט. הפעם ניסו סירב לנרגילה שהביא המלצר, ושתה רק בירה ואילו קסטרו דחה את כוס היין שהוגשה לו והעדיף לעשן צינגלה תוצרת בית ששלף מקופסת הפח שלו.

גם אחרי שהמלצר הלך הוא ישב ועישן, שותק בזעף גם כשהציע לי סיגריה אחת משלו. "רבת עם אנה." שאלתי באהדה, והנחתי לו להצית לו שוב את הסיגריה, והפעם הקפדתי לא לגעת בו.

"נשים, אני אומר לך... לפעמים אני מקנא בהומואים, לכם הרבה יותר קל." הפטיר קסטרו בקול זועף.

חשתי את ניסו מחייך לצידי בעודי מנסה להסביר לקסטרו הצעיר שגם אצל הומואים זוגיות זה לא עניין כל כך פשוט כמו שנדמה לו.

"אם רק היית יודע מה היא אמרה לי?" המשיך קסטרו להתלונן, "אפשר לחשוב מה עשיתי? בסך הכול הייתי מנומס למארחת שלנו, היא כל כך כעסה, לא נתנה לי לנוח איתה אחרי הצהרים, העיפה אותי מהחדר שלנו ולא הרשתה לי אפילו להסביר." תינה קסטרו את צרותיו.

"באמת לא יפה מצידה, אבל מעניין מה אתה היית עושה אם היא הייתה מתחילה לגעת מול הפרצוף שלך בגבר אחר?" שאל ניסו, כובש את צחוקו.

"בחייך, איזה גבר אחר? חוץ ממני כולם פה הומואים." נשף קסטרו בזחיחות דעת עננת עשן ריחנית, "וחוץ מזה אנה לא כזו, היא בחורה הגונה, שלא לדבר שהיא כל כך עסוקה עם הילד עד שבקושי יש לה זמן אלי, בטח שאין לה ראש לאחרים."

ניסו פרץ בצחוק, ואריק שישב בגבו אלינו, בוהה בים, הסתובב והביט בנו בפליאה. "מה מצחיק?" שאל.

"גברים, לא ידעת שגברים זה דבר מצחיק." עניתי, מחייך בגלל צורת המחשבה הגברית והתמימה כל כך של קסטרו הצעיר, לאנה צפויה עוד הרבה עבודה עד שהיא תאלף אותו ותהפוך אותו לבעל מוצלח.

קלוד שרבב במפתיע את ראשו לפטיו וקרא לאריק לבוא לדבר עם מישהו בבורסת טוקיו על משהו שקרה בניו יורק והשניים הלכו לדרכם.

"הקלוד הזה עובד בלי הפסקה." נאנח קסטרו, "אני לא מבין איך אשתו מוכנה לסבול את זה, גם ככה היא בקושי רואה אותו, וגם כשהם בחופש הוא עסוק כל הזמן."

"לפחות יש לה פיצוי כספי על הסבל שלה." העיר ניסו בעוקצנות, "והיא משתמשת בו בצורה יצירתית מאוד." הוסיף בנבזות.

"למה בדיוק אתה מתכוון?" שאל קסטרו בתוקפנות.

"בחייך, האישה בת חמישים, אם לא יותר, ונראית כמו בת שלושים פלוס, ברור שהיא שיפצה את עצמה מכף רגל ועד ראש, וזה בטח לא למען בעלה שכמו שאתה בטח מבין בכלל לא מתעניין בנשים."

"נדמה לי שקלוד לא מתעניין בשום דבר חוץ מעסקים, נראה לי שהוא מקדיש את כל האנרגיות שלו לעשיית כסף." הערתי, "אני מתאר לעצמי שגם אני הייתי מתעשר כמוהו אם הייתי עובד כל כך קשה וחושב רק על רווחים." הנחתי יד על ברכו של קסטרו, "כדאי שתיזהר, אני חושב שהוא רוצה להפוך את אריק להעתק שלו."

"אם זה מה שאריק רוצה שיהיה לו לבריאות, מה אכפת לי?" אמר קסטרו באדישות וניסה להפריח טבעת עשן, הוא לא היה מוצלח בזה ובמקום טבעת יצאה לו עננה קטנה ומדובללת.

"טמבל." אמר ניסו בטוב לב, לקח ממנו את הסיגריה והפריח סדרה של טבעות עשן מדויקות מושלמות בצורתן, "אם לא תעשה משהו קסטרו אנה תישאר נשואה לאריק שיעשה עסקים כמו קלוד, ובעוד עשרים שנה גם היא תהפוך לפוחלצית חנוטה שמפלרטטת עם בחורים צעירים רק כדי להוכיח לעצמה שהיא יכולה למשוך גברים."

"לא נכון." מחה קסטרו, "אנה רוצה להתגרש מאריק ולחיות איתי, היא אוהבת אותי ואני אותה, אנחנו רוצים להתחתן ולהביא למישה עוד אחים ואחיות."

"וככה אתה מראה לה שאתה אוהב אותה?" נזף בו ניסו ומעך את הסיגריה במאפרה, "יושב פה, מתמסטל ומתלונן אחרי שהעלבת אותה?"

"אבל מה אני יכול לעשות? היא זרקה אותי החוצה?" התבכיין קסטרו.

ניסו שלף פרח לבן וריחני מסידור הפרחים שעמד על השולחן ונתן אותו לקסטרו. "לך לחדר שלכם, תדפוק בדלת, רד על הברכיים, תן לה את הפרח ותתחיל להתנצל כמו משוגע, תהיה גבר ואל תוותר עד שהיא תסלח לך."

קסטרו לקח את הפרח ותקע בו את אפו. "ריח טוב." העיר בעגמומיות, "הסידור פרחים הזה בטח עולה כמו חצי משכורת שלי ורק אלוהים יודע כמה המקום הזה שווה, גם אם אני אעבוד כל החיים כמו חמור אני בחיים לא ארוויח מספיק כסף לממן חופשה במקום יוקרתי כזה. אולי באמת יותר טוב שהיא תישאר נשואה לאריק, מה יש לבחורה איכותית כמוה לחפש איתי בישראל? אולי יותר טוב לה להישאר עם האבא של הבן שלה? יהיו לה חיים יותר טובים איתו מאשר איתי, לא מספיק שאני נשא אני תמיד אהיה שכיר דפוק ותפרן." הוא החזיר את הפרח חזרה לאגרטל ממנו נלקח, "היא טובה מידי בשבילי, מה יש לי בכלל להציע לנשים? במילא אני נשא, אולי עדיף שאני אנסה לבדוק את האופציה ההומואית?" העיר נוגות

"בשום פנים ואופן לא." פסק ניסו בתקיפות מפתיעה והזדקף מלא קומתו, נראה מרשים ומשכנע מאוד עם כתפיו הרחבות וקרקפתו המגולחת, "ראיתי אותך עם דידי, אתה, מסכן שלי, שפוט של נשים, ואתה אוהב את אנה והיא אותך." הוא שב ושלף את הפרח ודחף אותו לידיו של קסטרו, "לך אליה ותציל אותה מחיי עושר עלובים בלי סקס ואהבה. קדימה!" אחז בכתפיו והדף אותו, "אל תהיה הומו, לך אליה כמו גבר, תבקש ממנה שתסלח לך ותאהב אותה כל הלילה."

קסטרו הנהן והסתלק משם, לופת את הפרח הלבן באגרופו, וניסו הסתובב אלי ונתן בי מבט חמור, "ואתה מנשה, תשתוק." פקד עלי.

"אבל דניל'ה..."

"לא רוצה לשמוע אותך, אתה יודע שאני צודק, אנה צריכה אותו יותר ממך, יכולת לשכנע אותו לבלות אתך כמה שעות, אולי הוא אפילו היה נהנה מזה, אבל בסוף הוא היה חוזר לנשים ואתה יודע את זה טוב מאוד."

"נו, טוב, אם אתה אומר." נכנעתי ומעכתי את בדל הסיגריה של קסטרו במאפרה, "למרות שאני בטוח שאם הייתי מנסה אז..."

"לא." אחז ניסו בזרועי והוליך אותי לחדר השינה שלנו, "אני יודע כמה זה מפתה, לקחת סטרייט למיטה ולהראות לו שגברים מוצלחים יותר מנשים לא רק בחנייה ברוורס אלא גם במציצות, אבל יש דברים שעדיף לא לנסות."

"למה לא? מה היה קורה אם הייתי מבלה איתו כמה שעות? למי זה היה מזיק?"

"לקארמה שלך."

"נו, באמת, איזה שטויות. אתה חושב שהייתי אונס אותו? לא היה קורה לו כלום אם הוא היה בודק את האופציה ההומואית."

"יכול להיות, אבל בסוף זה היה מתגלה לאנה והיא בחיים לא הייתה סולחת לו, וגם לך לא, ומה שיותר חמור, היא עוד הייתה עלולה לחזור לאריק, ותסכים איתי שאין אף קראש ששווה אסון כזה."

"אסון? אתה מגזים."

"אני לא, ואתה יודע את זה. היא כבר סבלה מספיק, מגיע לה להיות מאושרת עם קסטרו, ואני לא אתן לך לקלקל להם את העתיד."

הוא הדף אותי אל המיטה ונשכב עלי, "ואני אומר את זה רק כי אני דואג לה ולמישה, אני בכלל לא מקנא." סיכם בפסקנות, ונישק אותי, "כבר מזמן עברתי את השלב הזה של זוגיות מונוגאמית בורגנית חונקת, ומצידי כל זמן שאנחנו חיים יחד תעשה מה שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה, וגם אני אעשה אותו דבר."

"בסדר." הסכמתי בענווה, כובש את צחוקי, "הלאה הזוגיות הבורגנית המונוגאמית והחונקת, יחי החופש ובוז לקנאה." הכרזתי והחזרתי לו נשיקה חש משום מה מאושר להפליא.  

אפילוג

אחרי שניסו עשה סדר בבלגן נשארנו שם עוד שבוע קסום ומענג, נהנים מכל רגע. קסטרו התפייס עם אנה עוד באותו לילה ובילה את שאר החופשה צמוד אליה, מקדיש לה את כל תשומת ליבו.

אריק לעומתו ויתר על הניסיון לשכנע אותה להישאר אשתו ושהה רוב הזמן עם קלוד המסכן שבכלל לא נהנה מהתענוגות של וילה רוסה אלא ישב רוב הזמן במשרדו וניהל את עסקיו, מתעלם מבנותיו הקטנות ששיחקו עם מישה ועם אנה ונהנו מאוד מהחופשה אחרי שאימן, שנואשה מחברתנו המשעממת, בילתה את רוב זמנה בעיר הסמוכה בעשיית קניות, מניחה לנו לשעשע את בנותיה הקטנות.

שלא בטובתי שמעתי את אחת החדרניות מרכלת עם הנהג שסיפר לה שמדאם מוצאת זמן, בין הקניות, להיפגש גם עם כמה ידידים מיוחדים שלה, וחשתי צביטה של רחמים על האישה היפה והמטופחת הזו שבחרה בחיי עושר ושקר על פני חיים אמיתיים שיש בהם אולי צרות ומשיכות יתר, אבל גם אהבה, חום וזוגיות אוהבת.

אריק שהתגנב לפעמים למיטה שלנו הסכים איתי, והודה שהוא לא היה רוצה שאנה תחיה כמו אשתו של קלוד, ובכל זאת, למרות שהרשה לעצמו לגנוב כמה שעות מתוקות איתי ועם ניסו לא נשאר לישון איתנו אלא חזר אחרי הסקס לחדר שלו.

אין לי מושג אם קלוד הצטרף אליו שם, או נשאר לישון על הספה במשרד שלו, צמוד לטלפון ולמחשב כדי לא לפספס את שעות פתיחת הבורסה בניו יורק ובטוקיו, וגם לא אכפת לי, כל זמן שיש לי את ניסו לישון איתו, לריב איתו, לאהוב אותו, להתווכח ולעשות איתו המון סקס לא אכפת לי להיות סתם שכיר שבחיים לא יוכל להרשות לעצמו לבלות במקום מפואר כמו ווילה רוסו שבקוסטה דל סול. 

מיד אחרי שקסטרו סיים את לימודיו וקיבל תואר מהנדס הוא ואנה נישאו זה לזה בחתונה צנועה ועברו לגור בצפון, וזוג בחורים מאוד חברותיים ועליזים עברו לגור בדירה שלהם, אבל זה כבר עניין אחר שלא פה המקום לפרט.

אריק בא לבקר את הוריו ואת מישה פעמים בשנה ותמיד הוא ישן אצלנו לילה אחד לפני שהוא נוסע צפונה לראות את בנו. את אנה לא ראינו מזמן, היא עסוקה מאוד מאז הלידה, והיא שוב בהיריון, אבל אנחנו משוחחים איתה מידי פעם בטלפון, ויכול להיות שבקיץ הבא קסטרו יביא את מישה לבקר אצל סבא וסבתא, ובזמן שהילד ישהה אצלם קסטרו יתארח אצלנו, ואולי אז תהיה לי סוף סוף הזדמנות לברר מה דעתו על האופציה ההומואית.