ב. מוחתם

השמש ששקעה מיד כשהגענו הוסיפה מעט קסם למקום, ואחרי שהדליקו את האורות התלויים על הדקלים שהקיפו אותו שמו של האולם נראה קצת יותר הגיוני. פסענו על שביל עפר כבוש שהואר בנרות רומנטיים, וגילינו בפנים המון אדם, כולם לבושים הדר, מתאוששים מהדרך הארוכה שעשו בעזרת משקאות שסיפקו בנדיבות רבה שני ברמנים שריריים ויפי תואר. אחד היה בחור שחום, גלוח ראש, מקושט בקעקועים על זרועותיו ועגיל כסף מבריק על תנוך אוזנו, והשני היה דולב. כמו תמיד הוא היה יפה תואר וחטוב כפסל יווני, מצב רוחו מרומם, וחיוך אדיב מאיר את פניו היפים בעודו מוזג בזריזות משקאות לכל דורש.

בהיתי בו מבועת, מחפש נואשות אחרי תירוצים להימצאותי במקום הזה עם הבן הזוג המסוים הזה.

"עידו!" נופף אלי דולב בידו בהתלהבות, "מה שלומך אמיגו? אתה מהצד של החתן או של החתן?" צחק, מתלהב משנינותו.

"אני... אני... מה אתה עושה פה דולב?"

"עובד, אינה חברה טובה של האח של החתן, היא השיגה לי את העבודה הזו." הסביר עידו בעליצות, "איפה סופי?" חקר

"מי?" תהיתי, ואז נזכרתי, "אה, סופי, היא... אני... לא באתי איתה, אני..."

"עידו!" הסתער עלי אלמוג שנבלע קודם בתוך ההמון הסוער, "איפה אתה? בוא תגיד שלום לכולם!" אחז בזרועי בתנועת בעלות מביכה, ובלי להבחין בדולב כרך את ידו על כתפי ונישק אותי על לחיי, "בוא איתי חמוד, אני מת להשוויץ לפני כולם עם החבר היפה שלי." הכריז בהתלהבות מעצבנת, וגרר אותי אחריו.

כמו שה מובל לטבח הנחתי לו לסחוב אותי משם והלאה. חייכתי להמון זרים שחייכו אלי חזרה, ומילאתי את תפקידי כנדרש, תוך שאני מקפיד להתרחק מהבר.

הופעתו הלא צפויה של דולב דווקא כאן, בטקס חתונה הומואי, הממה אותי כל כך עד שלא הצלחתי לדבר. הנחתי לאלמוג להוביל אותי לפה ולשם, ולהפגין כלפי אותות חיבה, חייכתי בצייתנות והתפללתי שהעינוי הזה ייגמר סוף סוף, והוא נגמר באמת, אבל רק אחרי הרבה מאוד זמן.

אחרי שכולם שתו ואכלו קבבונים ופיתות זעירות, ועוד כל מיני מעוררי תיאבון משונים עם שמות הזויים הגיע הזמן לערוך את טקס החתונה.

כולם נקבצו סביב במה קטנה ובהו בשני החתנים שלבשו חליפות בהירות והקשיבו רוב קשב לגברת עבת בשר וכסופת תלתלים שעמדה מולם, גלימתה הלבנה מתבדרת ברוח הקלה, בירכה אותם, ציטטה שירים נמלצים ודיברה ללא הרף על אהבה ונאמנות.

החתנים הצעירים חייכו כל אותו הזמן, הנהנו כמאשרים ונופפו לחברים ובני משפחה שנדחקו סביבם ונראו מאושרים ונרגשים. על פי פקודת מנהלת הטקס הם החליפו טבעות, ואחר כך הקריאו זה לזה שירים מלאי מילים ארוכות ומחורזות. אחרי שסיימו עם החלק האמנותי הם התנשקו לקול תשואות הקהל ואז החלה המוזיקה לרעום.

כמו על פי אות כולם הסתערו על המזנון, נעמדו בתורים מול המנות שחשקו בהם, וסיפרו זה לזה כמה הטקס היה מרגש ונוגע ללב. אני לעומת זאת לא הצלחתי לאכול כלום, גרוני כאילו נחסם, עמדתי לצידו של אלמוג, מניח לו לאחוז את ידי בידו וניסיתי להיראות מאושר ומוקסם, ולא לחשוב על דולב.

לא הצלחתי.                                                                                                    

"מה קורה לך? למה אתה לא אוכל כלום? האוכל פשוט מצוין." ניסה אלמוג לדחוף לפי נתח בשר ריחני.

"אין לי תיאבון." דחיתי אותו, "מתי הולכים?"

"מה הולכים? רק הגענו, אולי תלך לבר להביא משהו לשתות?"

"לא יכול. הברמן... אני לא יכול."

אלמוג הניח את המזלג שלו ונעץ בפני מבט חודר, "מה הבעיה שלך עם הברמן?"

"זה דולב."

"הוא ראה אותך?"

"כן, והוא ראה גם אותך, ובטח ראה איך אתה מחבק אותי ושמע איך אתה קורא לי החבר החמוד שלך."

"מילא, אולי זה רק לטובה." העיר אלמוג בשוויון נפש וחידש את הסתערותו על המזון בצלחתו.

"איך לטובה?" גנחתי, אחוז בחילה.

"כי ככה לא תצטרך לשקר יותר, אתה לא מרגיש הקלה אחרי שיצאת מהארון?"

"לא, אני מרגיש חולה, והכל באשמתך, חבל שבאתי אתך."

אלמוג הפסיק לאכול ונעץ בי מבט מלא בוז, "אתה פשוט פתטי." העיר, "אבל אם זה חשוב לך כל כך אז לך אליו ותספר לו שאתה עושה טובה לידיד, איזה הומו טמבל שרצה לבוא עם בן זוג כדי להוציא לאקס שלו את העיניים, ככה תצא גם צדיק וגם סטרייט."

"זה רעיון! תודה אלמוג." קפצתי מכיסאי ורצתי לעבר הבר.

דולב והבחור השני ארזו בזריזות את המשקאות שלהם, משגיחים תוך כדי כך על מכונת קפה ענקית שהשמיעה קולות בעבוע ופלטה אדים בריח קפה.

דולב כבר לא חייך, למעשה הוא נראה נרגז ומתוח, והבחור השני, השחום, היה עצבני ופניו היו קפוצות במתח.

"חכה רגע עידו, אני צריך לדבר אתך." התבהרו מעט פניו של דולב למראי, "אני יוצא להפסקה עוז." פלט לעבר השחום שהניד בראשו בקדרות, ונראה כאילו הוא מתאמץ מאוד לא להביט בדולב.

"מה קרה?" שאלתי את דולב אחרי שסרנו הצידה ונעמדנו מאחורי המטבח - מבנה פח רעוע ורועש, הומה מלצרים ומלצריות נחפזים.

"הטיפוס הזה, העוז הזה..." דולב לגם מבקבוק מים וכמעט נחנק, "מי היה מאמין שאחד כזה, כולו שרירים וקעקועים... היית מאמין שהוא ניסה לנשק אותי? כמעט הקאתי עליו, טוב, זו אשמתי, הייתי צריך לדעת שדבר כזה יקרה בחתונה של הומואים."

גוש קר ונוקשה החל להתגבש במרכז קיבתי, שולח גלי קור ותיעוב עד לגרוני, "אני בטוח שלא כולם פה הומואים." ניסיתי להתעלם ממנו.

דולב משך בכתפיו, "רק שתבין, אין לי שום דבר נגד הומואים, כן? אבל יש גבול, בא אליך בחור, נראה גבר גבר כזה, ופתאום הוא נוגע בך ומציע לך..." הוא התנער בחלחלה, "לא חשוב, אני לא רוצה לעשות לך בחילה, ושלא תחשוב שאני הומופוב כי אני לא, אין לי כלום נגד הומואים, אבל שישמרו את הגועל נפש שלהם לעצמם."

"הוא ניסה לגעת בך בכוח?" שאלתי, מרגיש איך שפתי מתאבנות מרוב פחד.

"נראה לך? הייתי מפרק אותו לגורמים." התנפח דולב בעלבון, "הוא לא עשה שום דבר בכוח, אבל מספיק שהוא התחיל עם כל מיני מחמאות מגעילות ומשם עבר לליטופים ו... איחס! ואני צריך לעבוד איתו עד סוף החתונה המזעזעת הזו... הכל באשמת אינה הזאת עם כל החברים הקוקסינלים שלה, ומה אתך? מה אתה עושה פה בכלל? לא הפריע לך שהבחור הזה שבאת איתו נמרח עליך ככה? אני במקומך הייתי מעיף אותו לעזאזל."

"לא, לא הפריע לי. הוא חבר שלי, והוא סך הכל בחור טוב, וגם חכם מאוד, הוא לומד פסיכולוגיה."

"וואלה! יופי לו, גם הוא הומו? תיזהר לא לסובב אליו את הגב."

"דולב... אל תדבר ככה, לא יפה מצד העוז הזה להטריד אותך, אבל... אלמוג לא כזה."

"אני מקווה מאוד שלא, טוב, אני חייב לרוץ, ההפסקה שלי נגמרה. תגיד, למה באת בכלל לחתונה הזו?"

"כי אלמוג הזמין אותי. אחד החתנים הוא אקס שלו, והוא לא רצה לבוא לבד."

"רק תיזהר שזה לא יכניס לו רעיונות לראש." גיחך דולב גיחוך אידיוטי, והסתלק, משאיר אותי עם לב שבור ובחילה נוראית. 

"די, נמאס לי, בוא הביתה." הפצרתי באלמוג, והוא הסכים מיד למרות שהחתונה רק התחילה להתחמם. השארנו מאחורי גבנו את רחבת הריקודים המוארת שעשרות צעירים מעוצבים קיפצו בה בהתלהבות לצלילי מוזיקת טרנס מורטת עצבים ונדדנו במגרש החנייה, מחפשים אחרי הטרנטה שלי.

מצאנו אותה חוסה בצילו של עץ, אותו העץ שהותרתי אותה תחתיו שלוש שעות קודם, מולה ניצב אופנוע שחור מעוטר בצינורות כרום כסופים ונוצצים שלא עזרו לו כהוא זה. האופנוע סירב להתניע למרות כל מאמציו של בעליו – צעיר שחום ומקועקע שישב עליו חסר אונים קילל אותו נמרצות.

"עוז? אתה עוז הברמן, נכון?" זיהיתי אותו על פי הקעקועים והעגיל.

"כן." הוא הזעים לעברי פנים גבריות נאות מעוטרות זיפים, "מה הבעיה?"

"שום בעיה חוץ מזה שהאופנוע שלך חוסם את המכונית שלי."

"אהה, כן, סליחה, אני כבר מזיז את הכוסשלהאימא של האופנוע המזדיין הזה." גרר עוז את האופנוע הכבד הצידה, החנה אותו לצד מכוניתי ובעט בזעם בגלגלו הקדמי, החף מפשע.

"רוצה טרמפ?" הצעתי לו.

הוא נאנח, "כנראה שכן, החרא הזה מסרב לזוז, יש מצב שאתם מגיעים לגבעתיים?"

"כן, יש. תגיד, אתה לא אמור להישאר עד סוף החתונה?"

"אמור, אז מה? שלא ישכרו אותי עוד פעם, זין על העבודה המבאסת הזו."

"ומה עם הברמן השני? איך הוא יחזור?"

"איך שהוא בא, עם החברה הלסבית המזדיינת שלו, האפס המזדיין בתחת הזה."

"תסלח לי, הוא אולי אפס, אבל עד כמה שידוע לי החברה שלו לא לסבית, והוא לא הומו." העזתי להעיר.

"הא!" פלט עוז בבוז מצמית, צנח על המושב האחורי של הטרנטה - שתודה לאל, התניעה מיד - שילב את זרועותיו המקועקעות על חזהו ושתק בזעף. רק כשהתקרבנו לציוויליזציה העזתי להפר את הדממה המעיקה ששררה ברכב ושאלתי במורך לב את עוז אם הוא יודע שאני מכר של דולב.

"כן, שמתי לב שדיברת איתו בהפסקה שהוא לקח לעצמו למרות שאני הייתי אמור לצאת להפסקה ראשון, האפס הארוניסט הקטן הזה."

"אם לא אכפת לך עוז, אני מכיר אותו די הרבה שנים, בטח יותר שנים ממך, ועד כמה שידוע לי הוא לא."

עיניו הכהות ועזות המבע של עוז פגשו את עיני בראי הרכב ופיו התעוות בהבעת כעס מרירה שגרמה לו, על אף השרירים, הקעקועים והזיפים, להיראות כמו ילד נעלב. "תראה נשמה," רכן לעברי והניח יד כבדה על כתפי, "אל תראה אותי ככה, אולי יש לי פרצוף של בת ימי מטומטם, אבל יש לי גם חושחש מעולה בנושאים האלה, אם אני אומר לך על מישהו שהוא הומו אני יודע על מה אני מדבר, הדולב הזה שלך הוא פאסיבית נטחנת, אבל מה, הוא עוד בשלב הארוניסטי המגעיל הזה שהוא מלכלך על הומואים ושונא אותם, וכאילו לא מבין למה כל הומו בסביבה רודף אחרי התחת היפה שלו."

"וואלה?" פלטתי, נדהם.

"כן, וואלה." פסק עוז, "אני יודע שאתה דלוק עליו אחי." הוסיף בחביבות מפתיעה, "אבל תאמין לי, עדיף שתישאר עם החבר שלך, יותר טוב להיות עם מישהו שסגור על עצמו ורוצה אותך, ולא לרדוף אחרי אחד כזה שיוציא לך את הנשמה."

"ומה אם הוא לא מצליח?" פצה סוף סוף אלמוג את פיו והסתובב לאחור כדי להביט בעוז שהתברר במפתיע כמומחה לענייני הומואים, "מה אם יש לו קראש על הארוניסט הזה והוא לא מסוגל לשכוח אותו?"

"אז שיחכה עד שהוא יתבשל קצת ויצא סוף סוף מהארון." צחק עוז, ביקש ממני לעצור פה, בתחנת האוטובוס ההיא, ולפני שיצא מהמכונית טפח על שכמי טפיחה ידידותית והוסיף עוד עצה אחרונה, "תן לו את הזמן שלו, ובינתיים תעשה חיים, העולם גדול ומלא גברים שמחכים רק לך." גיחך ונעלם.

"איזה מסטול הבחור הזה, דפוק על כל הראש." אמרתי אחרי שהייתי בטוח שהוא יצא מטווח שמיעה.

"לא חושב, לי הוא נראה צלול לגמרי." התנגד אלמוג, ואחר כך שאל כבדרך אגב מתוכנן היטב אם בא לי לעלות איתו אליו.

"כן, בהחלט." הנחתי יד על ברכו.

"טוב, תודה." הניח אלמוג את כפו החמימה על כף ידי שלחצה על ברכו.

"מה תודה? תתפשט." התבדחתי, ושנינו צחקנו יחד, אבל ברגע שדלת דירתו נסגרה מאחורי גבנו הוא פשט את בגדיו, ואני החריתי החזקתי אחריו. 

אחרי הסקס הוא התרווח לצידי והניח את ראשו על כתפי, "אתה נשאר לישון פה הלילה?" שאל, ידו משתעשעת בשער שעל חזי.

"אתה מזמין או שואל?"

"מזמין, אבל אם לא בא לך..."

"אם לא היה בא לי כבר הייתי בדרך החוצה." קטעתי אותו, די בגסות.

היד המלטפת אותי קפאה לרגע ואחר כך צנחה הצידה, "אני מודה לך על הכנות." אמר אלמוג בקרירות, ואחר כך הפך אלי את גבו ואיחל לי ביובש ליל מנוחה.

איזה אידיוט אתה עידו נזפתי בעצמי, הסתובבתי על צידי וחיבקתי אותו, מסבך את רגלי ברגליו. הוא לא התנגד, אבל שכב מתוח בזרועותיי, כל גופו מביע תרעומת. "נעלבת? נו, די להיות כזה, אני אידיוט, עוד לא הבנת את זה?" חיככתי את סנטרי בעורפו, "סליחה אלמוג."

"סלחתי." אמר אלמוג אחרי שנייה של מחשבה, ונשאר לשכב באותה תנוחה, אבל גופו התרפה ונצמד אלי בחמימות, "נוח לך ככה?"

"כן, מאוד, ולך?"

"גם, אולי אפילו יותר מידי נוח." הוסיף, ספק בתמיהה ספק במרירות.

"יש דבר כזה, יותר מידי נוח?" השתוממתי.

"כן, גם אני, כשהייתי צעיר ותמים כמוך, חשבתי שאין דבר כזה, אבל לצערי הרב, אחרי שצברתי ניסיון וקמטים הבנתי שיש, ועוד איך."

"ניסיון וקמטים?" גיחכתי, "איזה מצחיק אתה סבא, כמה שנים יש לך עד הפנסיה?"

אלמוג התהפך על גבו והביט בפני. למרות האפלולית ששררה בחדר השינה הבחנתי שהוא רציני מאוד, אפילו לחוץ קצת. רימז לכך הקמט הקל שנחרש בין גבותיו, גבות ישרות שהצלו על עיניים חומות ועגולות שופעות תום ואמון.

"אני יודע שלא רואים עלי, אבל אני עוד מעט בן עשרים ותשע." הצהיר בדרמטיות.

"אוי ואבוי! אני מקווה שכבר בחרת בית אבות וכתבת צוואה, אני במקומך הייתי בוחר לעצמי גם את המצבה, רק כדי להיות בטוח שאחרי מאה ועשרים הכל יהיה לפי טעמי." היתלתי בו, יודע שהוא יבין את חוש ההומור שלי וידע איך לענות לי.

"מצחיק מאוד." ניסה אלמוג להתרגז, אבל לשווא. היה לנו חוש הומור דומה והיה לי קל להצחיק אותו. הבחנתי בעונג שפיו הקפוץ במתיחות מתרכך, וחיוך עולה על שפתיו, "ובין כמה אתה ילד?"

"אני בן עשרים וארבע, בעוד כמה חודשים אני מסיים את הלימודים, ואם אני לא אמשיך לתואר שני, מה שממש לא מתחשק לי לעשות, אני אצטרך להתחיל לחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, אני מודה, זה די מלחיץ אותי." סיפרתי לו, מתפלא עד כמה קל לי להיות גלוי לב איתו, הוא באמת יהיה פסיכולוג טוב, היה לו כישרון להקשיב לבני אדם.

"תמיד תוכל לברר מה דולב הנערץ שלך מתכנן לעשות ולפי זה תחליט." עקץ אותי אלמוג, מוכיח לי שגם פסיכולוגים לעתיד לא מצליחים להיות תמיד מקצועיים ונטולי פניות.

"אני יודע מה הוא מתכוון לעשות, הוא רוצה להמשיך ללמוד לתואר שני, אחר כך אבא שלו יכניס אותו לעבודה בחברת חשמל, הוא כבר מסודר בחיים."

"ואיפה אתה רוצה לעבוד עידו?"

"לא יודע, האמת, לא כל כך בא לי לעבוד, אולי אני אסע שוב לכמה חודשים לטיול, הפעם לאירופה, אני כבר קשיש מידי להיות תרמילאי בהודו."

"ומה תעשה אחר כך?" המשיך אלמוג לחקור אותי בשלווה שנשמעה לי מעושה מעט.

"אולי אוסטרליה, או ארצות הברית, ואולי יפן? שמעתי שאפשר להרוויח שם כסף ממכירת שטויות בקניונים." הנחתי לעצמי לקשקש הבלים, לא התכוונתי לזה באמת, אבל רציתי לדעת איך הוא יגיב, והוא לא אכזב.

"או שאפשר להסתבך עם היאקוזה או עם המשטרה, או גם וגם, למה לא? לך על זה." אמר אלמוג בחריפות, ואפילו חייך, אבל גופו שוב התקשח כנגד גופי.

"במחשבה שנייה עדיף שלא, אני חושב שהכי טוב יהיה אם אני אקבל את ההצעה של דוד שלי לעבוד איתו בבית המלאכה שלו." הפסקתי לקשקש והתחלתי לספר לו את האמת, "יש לדוד אלי ולדודה עליזה שתי בנות, אבל לאף אחת מהן אין טיפת חוש טכני, הן הלכו להיות מורות כמו אימא שלהן. דוד אלי תמיד קיווה שהן יביאו לו חתנים שירצו לעבוד איתו כדי שיהיה מישהו שימשיך לנהל את העסק אחרי שהוא יפרוש אבל אחת התחתנה עם מורה להתעמלות, והשנייה עם מורה לנהיגה, ולאף אחד מהם אין חשק ללכלך את הידיים. דוד אלי מתלונן תמיד שלכול המשפחה חוץ ממני יש ידיים שמאליות."

"איך הוא יודע שגם לך אין ידיים שמאליות?" חקר אלמוג בעניין, ושילב את אצבעותיו העדינות באלה שלי, שאמנם התרככו קצת בזמן הלימודים, אבל נותרו אצבעות עבות וגסות של פועל.

"תמיד עבדתי אצלו בחופשים. איך אתה חושב הרווחתי כסף בשביל הלימודים והמכונית? להורים התפרנים שלי יש בקושי כסף לממן לי את השכר דירה."

"בגללו הלכת ללמוד תעשייה וניהול?"

"כן, יש מצב." אמרתי, נבוך קצת, כי האמת, הרעיון ללכת ללמוד תעשייה וניהול צץ במוחי בגלל דולב שהלך ללמוד לוגיסטיקה. רציתי ללמוד איתו באותה מכללה, רצוי במשהו מאותו תחום כדי שאוכל לראות אותו מידי פעם. הייתי הולך ללמוד לוגיסטיקה גם כן, אבל הציונים שלי במתמטיקה לא היו טובים מספיק, ולימודי הסטטיסטיקה המפחידים הרתיעו אותי.

"לא עדיף שהיית לומד משהו שקשור יותר לתחום הטכני?" התעניין אלמוג.

"אולי, אבל האמת שלמדתי כל מה שאני צריך בתחום הזה מהעבודה אצל דוד אלי. הוא רתך מעולה, והשותף שלו, אלכס, הוא כרסם בחסד. הם התחילו ללמד אותי את המקצוע עוד כשהייתי תלמיד בחטיבת הביניים. שניהם בעלי מקצוע טובים מאוד ופעם זה היה מספיק, אבל הזמנים השתנו, ומאחר והם לא כל כך טובים בניהול העסק... מזל שאשתו של אלכס מנהלת להם את החשבונות, הבעיה שאלכס כבר לא ילד, ועכשיו, כשיש להם נכד הם רוצים לפרוש וללכת לגור ליד הבת שלהם ברמת הגולן. דוד אלי עובד עם אלכס ואשתו כמעט שלושים שנה, הוא יהיה אבוד לגמרי בלעדיהם."

"אז מה הבעיה? לך תעבוד איתו."

"כן, אבל..." כמו תמיד כשחשבתי על הנושא המעיק הזה הראש התחיל לכאוב לי, "זה אומר שאני אצטרך ללכת לגור בחיפה, או, שאלוהים יעזור לי, בקריות."

"מה רע בקריות?" שאל אלמוג בקול רם מידי, והדליק פתאום את האור, "מה יש לך נגד הקריות?" חקר, מביט בי בעיניים מצומצמות בזעף.

"כלום, כלום, רק אל תרביץ לי, הקריות אחלה של מקום אם אתה רוצה ללכת לישון בעשר, ולקום כל בוקר בשש, להפסיק לבלות ולחיות ורק לעבוד כמו חמור, ולמות משעמום."

"אני לא מסכים אתך." אמר אלמוג בקול חמור, "גדלתי בקרית מוצקין, ההורים שלי חיים שם עד היום, וזה אחלה מקום, ברגע שאני אסיים את הלימודים אני חוזר לשם."

"וואלה? תעזוב את המרכז ותלך לגור בחור הזה?"

"זה לא חור, זה מקום נהדר, ואתה סתם סנוב צפונבוני מגעיל."

"מה צפונבוני? אני בכלל מנתניה."

"נתניה? איחס!"

"איחס! נתניה איחס?" חבטתי בראשו בכרית, "לבן אדם שגדל בקרית מוצקין ואפילו לא מתבייש להודות בזה אין זכות להגיד איחס על שום מקום בארץ, בטח לא על נתניה היפה שלי."

"יפה? מה יפה במקום מלא ערסים וצרפתים?" חטף אלמוג את הכרית מידי וחבט בי בחזרה, ואחר כך הסתער עלי, צוחק. נאבקנו זה בזה, מתפתלים על המיטה החורקת שלו עד שנפלנו על השטיח.

"אוי!" גנח אלמוג שראשו פגע בקיר בחבטה עמומה.

"סליחה." נבהלתי ומשכתי אותו אלי, "אתה בסדר? הכאבתי לך?"

"לא, זה בסדר, לא קרה כלום, סתם מכה קטנה, באמת."

"אתה בטוח?" אחזתי בסנטרו והפניתי את פניו אלי, לתימהוני נוכחתי לראות שעיניו מלאות דמעות, "אתה בוכה אלמוג?"

"לא." טלטל אלמוג את ראשו, מנסה להיחלץ מידי, "מה פתאום בוכה?" הכחיש, חזר לשכב על המיטה, הרים את הכרית והניח אותה על פניו.

נשכבתי לצידו והצצתי מתחת לכרית, "מה קורה אלמוג? למה אתה ככה?"

הוא משך בכתפיו, "לא חשוב."

"איזה הומואית אתה. נו, תגיד, מה עובר עליך?"

אלמוג התיישב, הכרית חבוקה בחיקו, והביט בי במבט משונה, "עשיתי שטות והתאהבתי." אמר בלחש, ולפני שהספקתי להגיב כיבה מהר את האור וחזר לשכב, גבו אלי.

"התאהבת במי? בי?" תהיתי, מוכיח לשנינו שאני באמת אידיוט.

הוא הנהן והתקפל סביב עצמו, מפנה אלי גב חיוור ופגיע.

"מזל טוב סבל'ה." אמרתי, ושוב נשכבתי לצידו, דחפתי יד מתחת לעורפו ונרדמתי כשאני מחבק אותו

למחרת בבוקר התעוררנו מאוחר מידי ולא היה לנו זמן לכלום חוץ מאשר לכוס קפה חפוז. רגע לפני שרצתי חזרה לדירה שלי רכנתי אליו ונישקתי את לחיו, "אני אתקשר בערב, ביי אלמוגי." אמרתי ודהרתי משם לעוד יום עמוס.

לא פגשתי את דולב בשום מקום, והנחתי שהוא החליט להבריז היום מהלימודים, גם אני התקשיתי להישאר ער, אבל היו כמה שיעורים שלא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד, ולכן שתיתי עוד קפה, אכלתי שוקולד, וכשגם זה לא עזר הלכתי ושטפתי פנים במים קרים בניסיון נואש לשמור על ערנות.

סוף סוף נגמר היום המזעזע הזה ושוב חזרתי לחדרי הקטן והרועש וניסיתי לישון, אך לשווא, השינה חמקה ממני. הייתה לי הרגשה מעיקה ששכחתי לעשות משהו, והיו גם השותפות שלי לדירה שלא הפסיקו לצעוק זו אל זו במקום לדבר כמו בני אדם.

יצאתי לסלון וצעקתי עליהן להפסיק לצעוק, ובתגובה הן הדליקו מוזיקה רועמת שהזכירה לי את החתונה ואת אלמוג, ואת ההבטחה שלי להתקשר אליו.

הסתגרתי בשירותים, המקום הכי שקט בדירה, והתקשרתי אליו. "אני יכול לבוא אליך בבקשה?"

"למה לא? בכיף." השיב אלמוג בנחת, בקול תרבותי שהרגיע את עצבי המתוחים.

"תודה, אתה פשוט מציל אותי אלמוג."

"מציל ממה?"

"מהחיים העלובים והרועשים שלי, אני יכול להישאר לישון אצלך?"

"כן, אם בא לך."

"בא לי, ביי, אני בדרך." ארזתי חיש קל תיק ונמלטתי על נפשי.

אצל אלמוג היה שקט ומסודר, המוזיקה הייתה קלאסית ותרבותית, והאורות רכים ועמומים. ברגע שסגרתי את הדלת מאחורי גבי החל לרדת גשם ותחושת שלווה ביתית חמימה פשטה באיברי. חיבקתי אותו, התענגתי על הריח הטוב של שערותיו ועורו ונרגעתי. "היה לי יום מזעזע." התלוננתי לתוך כתפו, "והשותפות המופרעות שלי לא נתנו לי לנוח, תציל אותי אלמוג." ביקשתי, כאילו בצחוק, אבל רק כאילו.

"תה יעזור?" שאל אלמוג והושיב אותי בכורסא נוחה ונקייה. רק אצלו קלטתי כמה עצבן אותי שכל הרהיטים בסלון המשותף לי ולבנות היו מרופטים וזרועי פירורים דוקרים. למה חשבתי ברוב טיפשות שבנות ישמרו על בית מסודר ונקי ויפנקו אותי?

"אני אוהב חורף." גיליתי לאלמוג אחרי שסיימנו את התה הריחני שהוא הכין לשנינו, והתיישבתי לידו על הספה, "בוא הנה." משכתי אותו אלי, "למה אתה יושב כל כך רחוק ממני, תביא חיבוק."

הוא הניח לי לחבק אותו והתרפק עלי קצת, ואז התעשת ואמר שאנחנו צריכים לדבר וניסה להדוף אותי מעליו, אבל אני כבר הייתי חרמן מידי ולא רציתי לדבר, רציתי נשיקות ומציצות, רציתי פינוקים ונחמה, להפסיק לחשוב ולהסביר אלא רק לשתוק וליהנות.

"אחר כך חמוד, נדבר אחר כך." משכתי מעליו את המכנסים.

"אבל מה עם דולב?" התנשף אלמוג, ועזר לי להיפטר מתחתוניו ולהגיע אל העיקר.

"דולב? מי זה דולב? אין לי מושג על מי אתה מדבר." גנחתי ובאותו רגע באמת לא זכרתי לא את דולב ולא את האהבה העיקשת שרחשתי אליו כל כך הרבה שנים, ידעתי רק שאני חרמן, ושאני רוצה סקס, ועכשיו!

"דולב, אהבת חייך?" הזכיר לי אלמוג בעודו פושט מעלי את חולצתי, ומחדש באנחת עונג את היכרותו עם פטמותיי, מעביר עליהן לשון חתולית ורודה וחמימה, ותוך כדי כך מניח לאצבעותיו לגשש בין רגלי, לעורר מהומות וזעזועים בתוכן תחתוניי.

"אלמוגי, אימא שלך לא לימדה אותך שאסור לדבר עם פה מלא?" נזפתי בו, ולפני שהספיק לענות דחפתי את לשוני לפיו, ואחר כך גם חלקים אחרים מגופי שיפעיל גם עליהם את קסמיו. הוא נעתר לי בעונג, ליקק ומצץ וליטף ונאנח וגנח ואני השבתי לו באותה התלהבות, וכמו שקורה לי תמיד כשאני נהנה מסקס המוח שלי שבת, הגוף לקח פיקוד, שולח את ההיגיון לחופשה. למרבה המזל גם אלמוג סבל מאותה בעיה, בדיוק כמוני הוא לא היה מסוגל לדבר ולזיין בבת אחת ולכן, כמו שמקובל אצל גברים, העדפנו לפעול ולא לחשוב, ובטח לא לדבר.  

אחר כך שכבנו מותשים על הספה, ואם אלמוג לא היה קם ומאלץ אותי לבוא איתו להתקלח בטח הייתי נשאר ככה עד הבוקר. המקלחת החמימה עוררה אותי, וכשחזרנו ממנה, הפעם למיטה הנוחה יותר, שוב היו ליטופים וחיבוקים, ומגעים, ואפילו ניסיון מהוסס שלי לחדירה, ניסיון שאלמוג עצר כי כאב לו. צעקת הכאב שלו עצרה אותי באמצע ומיד הפסקתי והתגלגלתי מעליו, נבוך. הוא התנצל, הוריד מעלי את הקונדום והסביר, מבויש וסמוק, שהוא דווקא כן אוהב חדירות, אבל הוא כבר מזמן לא עשה את זה, ואני כל כך גדול עד ש...

"מי, אני?" התפלאתי, מבולבל וגם גאה קצת כי עד לאותו רגע חשבתי שאני לגמרי ממוצע בעניין הזה.

אלמוג הסמיק עד לגוון של סרטן מבושל, והתחיל להסביר שיחסית לבחור הקודם שהוא היה איתו אני פשוט ענק, וחוץ מזה מדובר לא רק בעניין גופני אלא גם נפשי, והוא, עד שהוא לא מרגיש לגמרי בטוח ורגוע אז... "חשבתי שאני יכול אבל אני לא, סליחה עידו, הכול קרה מהר כל כך ולא הספקתי להסביר לך, כנראה שאנחנו פשוט לא מכירים מספיק זמן." אמר, מאוד אומלל ומתנצל, ושוב היו לו דמעות בעיניים.

הוא היה כל כך חמוד... הלב שלי התכווץ מרוב חרטה, איזה בהמה אני, ממש התביישתי בחוסר הרגישות שלי כלפיו.

"אתה צודק." מיהרתי להודות, "אל תיקח ללב, לא בוער כלום, עם מי עשית את זה קודם? עם הבחור שהתחתן אתמול?"

אלמוג הנהן ונראה אומלל, וכששאלתי אותו למה הם נפרדו הוא החביא את הראש מתחת לכרית ואמר בקול חנוק שלא מתחשק לו לדבר על זה.

"אתה רוצה שאני אלך?" נחרדתי, בחוץ היה נורא גשום, ירד גשם והייתה רוח קרה ובמיטה היה כל כך נוח וחמים, פעם ראשונה שהרגשתי כל כך נעים עם מישהו גם אחרי הסקס.

"אני לא רוצה שתלך אבל אם אתה רוצה אז זה בסדר." אמר אלמוג וליטף את כתפי כדי להבהיר שהוא היה רוצה שאשאר.

"אני לא רוצה ללכת, ממש לא, מה שאני רוצה באמת זה פשוט לישון אתך, נדבר פעם אחרת, אולי מחר?"

"בסדר." הסכים אלמוג, כיבה את האור ונצמד אלי, "נדבר מחר, עכשיו בוא נישן."

בבוקר שוב קמנו מאוחר, ושוב קפה חפוז, נשיקה, הפעם על השפתיים, וריצה ללימודים, ושוב יום מתיש ומעייף ושום דולב לא נראה באופק.

אחרי שהלימודים הסתיימו עברתי בדירה רק כדי לקחת עוד קצת בגדים ומשם המשכתי ישר לדירה של אלמוג, ובדרך התקשרתי לשאול אם לקנות משהו כי נדמה לי שנגמר החלב וגם הלחם.

הוא נשמע מרוצה מאוד וקצת מופתע, הודה שהיה שקוע כל היום בכתיבת עבודה ושכח בכלל שצריך לעשות קניות, הכתיב לי רשימת מצרכים חסרים וכשהגעתי, עמוס קניות, מצאתי אותו מבשל מרק ומפה לשם המחר הזה שבו היינו אמורים לנהל שיחה לא הגיע אף פעם.

למה? יש המון סיבות שאף אחת מהן לא באמת משנה אבל עובדה - לי היו מבחנים להתכונן אליהם, ולאלמוג היו כמה עבודות מהגיהינום להגיש, היו ארוחות להכין ומקומות שהיינו צריכים להגיע אליהם, והיה צריך להרוויח כסף ולסדר סידורים והיו גם משפחות שצריך לבקר, ובין לבין גם סקס שהיה דחוף לנו לעשות, החיים זרמו במהירות מסחררת, דברים קרו כל הזמן, למי היה זמן לדבר? כשהיה לנו זמן פנוי העדפנו לישון, רצוי יחד, רצוי מחובקים מתחת לפוך של אלמוג.

כך או כך יצא שלא דיברנו, אבל בתחילת הסמסטר האחרון, שלי במכללה ושלו באוניברסיטה, כבר היה לי מפתח לדירה שלו ובעצם גרנו יחד. אמנם המשכתי לשלם שכר דירה עבור החדר הקודם שלי, אבל הגעתי אליו לעיתים רחוקות יותר ויותר, ולאט לאט, כמעט מבלי משים, העברתי את מרכז חיי אל דירתו של אלמוג. ישנתי שם כל לילה ואכלתי רק אצלו וכל הקניות שעשיתי, של אוכל בעיקר, וגם מעט בגדים, הגיעו ישר לדירה שלו, נתתי לו את המפתח הנוסף של מכוניתי, פיניתי לי מקום בארון שלו, פלשתי למגרת הגרביים שלו ולמטבח שלו ואחרי כמה ניסיונות כושלים גם לתוך גופו ואם הייתי שתוי מספיק והוא היה חרמן מספיק גם הוא הצליח פה ושם לחדור אלי וזה אפילו היה נעים אם כי אלמוג למד די מהר שאני מעדיף לא לדבר על זה אחר כך, וגם תוך כדי אני מעדיף לשתוק, ואני מעט מתבייש בכל העסק, מה שלא מפריע לי ליהנות מאוד, אבל בשקט.

הקשר שלי עם אלמוג שתפס יותר ויותר זמן בחיי נשאר חשאי ופרטי, עניין שרק אני והוא היינו שותפים לו. מאז הבילוי בחתונה של האקס שלו לא יצאנו יותר לשום מקום, היינו תפרנים מידי ועסוקים מידי, והבילויים המשותפים שלנו נשארו אך ורק בתחום הדירה. מלבד שינה יחד היה גם סקס שהלך והשתפר והשתכלל ככל שההיכרות שלנו העמיקה, צפייה בסרטים ובסדרות בטלוויזיה ובמחשב, לימודים מפרכים והפסקות לארוחות משותפות. שנינו אהבנו לאכול וגם לבשל, לפעמים אני הכנתי את האוכל ולפעמים אלמוג, ושנינו הגענו למסקנה שיש לנו פוטנציאל קולינרי, אבל אנחנו צריכים עוד הרבה אימון עד שנשתפר. התאמנו בבישול בעיקר בסופי שבוע, לא תמיד בהצלחה, אבל נהנינו מאוד מהניסיון.

מאז הפעם היחידה בה אמר אלמוג שהוא מאוהב בי לא חזרנו לדבר יותר על ענייני רגש, אני אף פעם לא נטיתי לשיחות מהסוג הזה, ואלמוג שמטבעו היה קצת יותר רגשן וחפרן הבין והניח לי. נכון שהוא היה אמור להיות פסיכולוג שמדובב אנשים, אבל הוא גם היה עסוק מאוד בכתיבת התזה שלו, והעדיף, כפי שהודה מאוחר יותר, כשהכל הסתבך והתבלבל, לא לעורר בעיות ולא לשאול שאלות מיותרות שיגזלו מזמננו.

הכול זרם יפה מאוד גם ככה אז למה לתקן מה שלא שבור? הוא חשב לעצמו, ובצדק אני מניח.

מעולם לא חשתי כלפיו רגשות עזים ומטלטלים כמו שהרגשתי לדולב, אבל היה לי נעים מאוד לחיות עם אלמוג, הוא קיבל אותי בדיוק כמו שאני, והיה שבע רצון ממני לגמרי וזה היה חידוש משמח מאוד בשבילי.

אני לא טוען שאף אחד לא אהב אותי קודם, היו בנות שהתלהבו ממני מאוד, בנות שלא ידעו שאני לא סתם ג'נטלמן או אדיש אלא פשוט לא בעניין של בנות, והיו ההורים וכל קרובי המשפחה שאהבו אותי כמובן, גם כי חלקו איתי גנים ודם סמיך ממים וזה, וגם כי הכירו אותי מאז שהייתי קטן וחמוד ותמים וראוי לאהבה ולא ראו שום סיבה להפסיק לאהוב אותי גם כיום, למרות שכבר לא הייתי תמים ובטח לא כל כך חמוד.

והיו גם סתם חברים, חברים כמו דולב שנעלם באורח פלא מהמכללה ומחיי, ועוד חברים ומכרים שלמדו איתי שנים, או היו איתי בצבא, והיו בטוחים שהם מכירים אותי ואוהבים אותי כי אני בחור טוב ונחמד שתמיד מוכן לעזור ולתת יד, ואני באמת כזה, בדרך כלל, אבל גם הם לא הכירו אותי באמת, ואם היו יודעים...

היחידה שידעה עלי כמעט הכל הייתה עדי שהייתה עסוקה עכשיו בבעלה החדש ובסידור הדירה החדשה שלהם, ומיד אחר כך גם בהיריון ובלידה הצפויה בקרוב, היא המשיכה להיות חברה שלי, אבל יותר לא היינו קרובים כמו פעם, היא כבר עברה לעולם אחר, עולם המבוגרים שדרכם סלולה ועתידם פרוש לפניהם, רק אני נשארתי מאחור, צופה חסר אונים בכל חברי לכיתה מתמסדים ומתיישבים בדעתם, איש איש על פי נטייתו וטעמו ואילו אני... בחופשת הפסח שביליתי את חלקה אצל הורי נוכחתי לדעת שהחבורה איתה גדלתי התפרקה לאיטה, כול אחד מצא לו בן או בת זוג וגם אני בעצם נהגתי כמותם - אלמוג היה פחות או יותר כל חיי החברה שלי, וגם חיי הסקס.

עם הזמן העברתי לדירתו את כל בגדי וספרי, ואפילו את הדיסקים שלי ששמרתי בעיקר מטעמי נוסטלגיה, והחדר ששכרתי נעשה מעין מחסן מאובק וחדר אורחים לעת חירום בשביל השותפות שלי ולכן כשיום אחד, כמה שבועות לפני תום הלימודים הוא הודיע לי שזהו, החוזה שלו נגמר בקרוב והוא שוקל לא לחדש אותו נשארתי פעור פה.

"אז איפה תגור?" תהיתי, חושב בעצם על עצמי, לא עליו.

אלמוג הסיר את משקפי הקריאה שלו והביט בי במבט מוזר, מבט בוחן ומהורהר, כמעט קר, "יש לי כמה אופציות, זה תלוי בעיקר בך."

"בי? למה בי?"

אלמוג חזר והרכיב את משקפיו ושב לעיין בספרו, "תחשוב לבד." המהם והפך דף.

משכתי את הספר מידו, "די להיות מעצבן." פקדתי עליו בעצבנות, "נו, תדבר איתי אלמוג, מה אתה מתכנן לעשות עכשיו, בסוף הלימודים?"

"אתה ממש מתעקש לעשות את זה, מה?"

"מתעקש לעשות את מה?"

"את שיחת יחסינו לאן."

"יחסינו?" שאלתי, די בטיפשות, "למה אתה מתכוון יחסינו?"

"אני מתכוון." אמר אלמוג, ולקח ממני את ספרו, סגר אותו והניח אותו על השולחן, "למה שקורה ביני לבינך, ומה שעוד יותר חשוב, למה שיקרה בעתיד."

הנהנתי והבטתי בו בשתיקה, בעוד הוא שותק גם כן ומביט בי כאומר - עכשיו תורך.

"אתה רוצה שאני אגיד מה דעתי?" הבנתי לבסוף את פשר שתיקתו.

"כן, אם תואיל בטובך." אמר אלמוג בציניות והביט בי בספקנות מדאיגה שערערה את בטחוני.

"אהה... אני... אנחנו... לא יודע אלמוג, פעם אמרת לי שאתה אוהב אותי, אתה עוד מרגיש ככה?"

"אמרתי שהתאהבתי בך." תיקן אותי אלמוג בקרירות, "ועד היום עוד לא קיבלתי תשובה."

"תשובה? תשובה על מה? לא שאלת כלום."

אלמוג איבד את סבלנותו, לקח את מוסף סוף השבוע שהיה מוטל על הרצפה לצידו, גלגל אותו וחבט בו על ראשי, "אידיוט." הודיע לי בזעף, קם והלך למטבח.

"למה אני אידיוט?" רדפתי אחריו, לכדתי אותו ליד הכיור וחיבקתי אותו מגבו, מניח את סנטרי על עורפו, "מתי נגמר לך החוזה?"

"בעוד ארבעה שבועות, בדיוק יום לפני שאני צריך להגיש את העבודה האחרונה שלי."

"שבטח תגיש לפני הזמן."

"קרוב לוודאי, יש לי ראיון עבודה בחיפה בשבוע הבא, ועוד אחד בעפולה, ובינתיים, עד שאני אדע איפה אני עובד, אני מתכנן לגור אצל הורי, ואתה?"

"לא יודע, אני צריך לדבר עם דוד אלי, בסדר פסח הוא שוב הזמין אותי אליו ואמר שהוא בונה עלי שאגיע בקיץ ואתחיל לעבוד איתו, ואני פחות או יותר התחייבתי שכן, אני אבוא."

"למה לא סיפרת לי?"

"שאלה טובה, לא יודע, היית כל כך עסוק וגם אני... טעיתי, אבל איכשהו הנושא לא עלה ו... חשבתי שיש לנו עוד זמן להחליט. מה, לא?"

אלמוג נאנח, "עידו, אתה רוצה שנמשיך לחיות יחד גם אחרי הלימודים?"

"אהה... כן, למה לא?" פלטתי בלי מחשבה, וראיתי בצער איך פניו מתכווצות בכאב.

"השאלה היא לא למה לא אלא למה כן."

"אתה רוצה שאני אגיד לך למה כן?"

"בדיוק, אני אשמח מאוד אם תגיד לי למה אנחנו כן צריכים להמשיך לחיות יחד." אמר אלמוג במין עקשנות מאוד לא אופיינית לו, ופניו שהם בדרך כלל נעימים ומבודחים לבשו מין ארשת קשוחה ומתוחה שלא אהבתי, ופתאום תפסתי שהנה, עכשיו, בלי הכנה מראש, כמו שזה קורה בחיים, אנחנו מנהלים את השיחה ההיא שהיינו צריכים לנהל כבר מזמן ותמיד הצלחנו לדחות ולמסמס.

"כי טוב לנו יחד, כי אנחנו מסתדרים נהדר, כי הסקס מעולה כי... כי למה לא? נו, די אלמוג, למה אתה עושה פרצוף כזה?" התחננתי על נפשי, מבין פתאום שזהו, המשחקים נגמרו והגיעו החיים האמיתיים - חיים בוגרים ואחראיים שהצלחתי לדחות עד היום.

"אני לא עושה פרצוף." עיווה אלמוג את פניו כאילו נגס לימון, "אבל כן, אני קצת מאוכזב, קיוויתי לשמוע ממך הצהרה קצת יותר רומנטית."

"רומנטית? נו, באמת?" התקוממתי, מרגיש פתאום לחוץ ואפילו קצת נרגז, "מה אנחנו, ילדים קטנים? כוסיות קשקשניות? מה נפל עליך פתאום באמצע החיים?"

"אם אתה לא יודע אני באמת לא יכול לעזור לך." הצהיר אלמוג בהבעה נעלבת.

הרגשתי איך כפות רגלי מתחילות להזיע מרוב לחץ, "אלמוג, בחייך... תפסיק. אתה יודע שאני צריך אותך כמו שאתה צריך אותי, מה אתה רוצה? הצהרת אהבה?"

"כן, למה לא? מה, לא מגיע גם לי לקבל לפחות שמינית מההתלהבות שקיבל דולב שלך?"

לא ראיתי את דולב כבר כמעט חצי שנה, מאז החתונה הוא פשוט נעלם ולא היה לאיש מושג לאן, היו ימים שאפילו לא חשבתי עליו מה הוא בא לי פתאום עם דולב?

"מה קשור דולב לכל העסק הזה?" הרמתי את קולי בעלבון, מנסה להתעלם מהדקירה שחשתי בקרבי.

"העסק הזה?" התחדד קולו של אלמוג למעין צווחה מרגיזה, "לאיזה עסק בדיוק אתה מתכוון? זה לא עסק, אלו החיים שלי." הזכיר לי, נשמע קרוב מאוד לבכי.

"אלה גם החיים שלי." ניסיתי לפייס ונגעתי בכתפו, לא קולט למה ואיך אנחנו רבים פתאום.

"ואתה לא חושב שמגיע לך לחיות אותם עם מישהו שאתה אוהב?" שאל אלמוג, רגוע עכשיו, מביט בי במעין רוך מטעה שהיה, כך חשדתי, עלול להפוך בעוד רגע לסופת זעם ועלבון משתולל ורווי דמעות.

היה ברור שאם אני רוצה שחיי ימשיכו להתנהל רגועים ונוחים כמו קודם, יש רק תשובה אחת שמותר לי להשיב לשאלה הזו, "אני כבר חי עם מישהו שאני אוהב ועד היום חשבתי שגם הוא אוהב אותי, אבל עכשיו אני כבר לא בטוח."

שמור     בטל

אלמוג שב וחבט בראשי עם העיתון, ואני חטפתי אותו מידיו והתנפלתי עליו, וכל העניין הסתיים בסקס פיוס מדהים שהפסיק לעת עתה את המריבה הלא נעימה הזו.