4.
בלאדי מרי
דור התעורר כמי שצף ועולה ממעמקי ביצה
טובענית. גבו דאב, בפיו עמד טעם נורא, עורו היה דביק מזיעה וראשו עמד להתפקע מכאב.
רק אחרי שהתיישב והביט סביבו החל להיזכר בחלק מאירועי המסיבה וקבס עלה בגרונו, רק
בקושי הספיק להגיע לאסלה ולהקיא לתוכה את כל תוכן קיבתו.
אחר כך התקלח במים פושרים, צחצח את
שיניו, לקח כדור נגד כאב ראש ודשדש לאט למטבח. הוא מצא שם את נורי שבחש משהו בסיר
שעמד על הכיריים, מזמזם לעצמו חרש נעימה עליזה.
"אפשר קצת יותר בשקט בבקשה."
לחש בקול מתחנן, וצנח על הכיסא.
"סליחה." התנצל נורי והעמיד
לפניו כוס זכוכית גבוהה וצוננת מלאה נוזל אדום.
"מה זה?" לטש דורי מבט חשדני
בכוס.
"בלאדי מרי." חייך נורי, "אבל
אל תדאג, המרי הזו בתולה, אין בה שום וודקה, זה בעיקר מיץ עגבניות, טבסקו, מיץ
לימון ומים, תשתה בלגימה אחת ויעבור לך הכאב ראש."
דורי דחף את קצה חוטמו לכוס, הריח היה
נעים, והוא היה צמא. הוא החליט לבטוח בנורי ולגם את המשקה שהיה חריף מעט, אבל טעים
ומרווה. "תודה נורי, טעים מאוד, איפה למדת להכין קוקטייל כזה?"
"בקורס ברמנים שעשיתי פעם."
השיב נורי בבת צחוק נעימה, "רעב?"
"חס ושלום." התחלחל דור, "אני
כל כך לא רעב עד שאני שוקל לצום איזה חודש שניים."
נורי גיחך, "כן, אני יודע איך אתה
מרגיש, אבל תאמין לי, זה יעבור לך, הנה, תשתה עוד קצת." מזג לו מכד זכוכית
עגלגל ונאה עוד בלאדי מרי.
"לחיים." הרים לעברו דור את
כוסו ולגם בבת אחת את כל תוכנה, "מצוין." חייך אליו, "היום יום
שישי, נכון? למה אנחנו לבד בבית? איפה כולם?"
"כולם? למי אתה מתכוון כולם?"
התיישב נורי מולו, מביט בו בתמיהה.
"אהה... לאפרת בעיקר, וגם לבן דוד
היקר שלי, לאיתן, ואם אני לא טועה היו עוד כמה חבר'ה שנשארו לישון פה."
"נכון, אתה לא טועה, אבל הבוקר הם
קמו והחליטו להמשיך לחגוג על שפת הים."
"על שפת הים? אבל אפרת שונאת ים,
לאיזה חוף הם הלכו?"
"לחוף הבונים, זה היה הרעיון של
איתן."
"ואפרת הסכימה?" תהה דור,
ופתאום הבזיקה במוחו התמונה שהוא ניסה להדחיק מרגע שהתעורר באותו בוקר – איתן
ואפרת מתחבאים בשירותי האורחים ומתנשקים בלהט - הוא ראה אותם מבעד לחלון החיצוני
של השירותים, ולשם כך היה צריך לטפס על עציץ החרס הגדול והיפה שעמד בחוץ. הוא ניסה
לשמור על השקט, אבל היה שיכור מידי ונפל עם העציץ שנשבר ברעש נוראי, אחר כך היה
ויכוח מכוער עם איתן, ואפרת בכתה וצרחה שיפסיקו ואחר כך...
"הלכתי מכות עם איתן." נזכר
ובחן את כפות ידיו שהיו פצועות וחבולות, "מי ניצח?"
"אף אחד, הפרדנו ביניכם מיד, ואחר
כך, כדי לתת לך זמן להירגע, איתן לקח את אפרת לטיול בחוץ."
"ומה קרה אחר כך, איך נרגעתי?"
"שתית המון ובסוף נפלת על הדשא
ונרדמת."
"אז איך הגעתי למיטה שלי?"
"אני לקחתי אותך."
"אתה גם הפשטת אותי?"
"כן." השיב נורי והסמיק קצת,
"וגם נשארתי לידך כדי להיות בטוח שאתה לא מקיא תוך כדי שינה, פחדתי שתיחנק או
משהו."
"יפה מצידך, אני מקווה שלא נחרתי."
"כמעט ולא, בעיקר קשקשת כל מיני
שטויות שלא הבנתי."
"ומתי אפרת ואיתן חזרו?"
"די מאוחר, בערך בשלוש בבוקר, אני
מקווה שלא אכפת לך שהם ישנו אצלי בחדר."
דור נאנח, "האמת שדווקא כן אכפת
לי, אבל מה זה יעזור לי?"
"לא יעזור." הסכים נורי
ונאנח גם הוא, "אני ממש מצטער." הוסיף.
"מצטער על מה? הרי זאת לא אשמתך,
אם כבר זו אשמתי, הרי אני הבאתי את איתן לפה, לא שזה משנה כל כך, אם זה לא היה הוא
זה היה מישהו אחר, העובדה היא שהסיפור שלי עם אפרת התחיל להתחרבש מהרגע שהתחלנו
לגור יחד, לא, בעצם עוד קודם, הקשר שלנו התחיל לחשב את קיצו לאחור כמו שאומרים קצת
אחרי שהחלטנו שאנחנו צריכים לגור יחד."
"כן, זה גם מה שהיא אמרה, ותדע
שהיא נורא מצטערת ומתביישת על הפאדיחה שהיא עשתה לך, וגם לאיתן נורא לא נעים ממך,
אבל הם פשוט נדלקו אחד על השנייה ואין מה לעשות."
"אין מה לעשות חוץ מלחכות שהם ייפרדו,
וכמו שאני מכיר את איתן זה יקרה מהר מאוד."
"אתה חושב ככה?" התעננו פניו
של נורי, "אבל הוא נראה לי לגמרי בעניין של אפרת, וגם היא... אף פעם לא ראיתי
אותה מתלהבת כל כך ממישהו."
דור משך בכתפיו, "נחיה ונראה."
ענה, מנסה לשמור על ארשת פנים אדישה למרות שבתוכו פנימה בער מעלבון וקנאה, "ודרך
אגב, האיתן הזה שאתה כל כך מפרגן לו את האקסית שלך ושלי הוא לא בחור נחמד כל כך
כמו שנדמה לך, אתה יודע מה הוא אמר עליך? ברגע שהוא ראה אותך הוא ישר אמר שאתה
הומו."
פניו העדינים והגלויים של נורי כמו
נאטמו בבת אחת, ודור עוד הספיק לראות איך פיו המלא והרך מתהדק לקו נוקשה ומריר
לפני שהפך אליו את גבו וחזר לבחוש את מה שהתבשל בסיר.
"רק רגע." קפץ מכיסאו וניגש
אל נורי, "איתן צדק?" הניח יד על כתפו הנוקשה ממתח של נורי.
"תעזוב אותי כבר." רטן נורי,
ועל פי גוון קולו הבין דור שבן שיחו עומד לפרוץ בבכי, ובבת אחת שכח את צרותיו
והתמלא בושה וחרטה, "אני ממש מצטער נורי, לא התכוונתי, סתם דיברתי שטויות,
ובכל מקרה זה לא עסקי."
"נכון, זה לא עסקך." הסכים
נורי ביובש, "ועכשיו אתה מוכן בבקשה לשים את הכוס שלך במדיח וללכת לטאטא את
השברים של העציץ ששברת אתמול."
"בסדר, אני כבר הולך." הסכים
דור בהכנעה, ולמרות שראשו עדיין כאב יצא לחצר והתחיל לאסוף את השברים והאדמה
שהתפזרו על השביל. העציץ נשבר ללא תקנה, אבל הדקל הננסי שגדל בתוכו שרד באורח נס
את הנפילה, ודור החליט לשתול אותו בפינת המדשאה, ובזמן שחפר במרץ בור גדול בשביל
הדקל נשבע לעצמו שמיד אחרי שיקבל משכורת ילך למשתלה וייקנה עציץ גדול חדש עם איזה
שיח מטפס נחמד, אולי יסמין ריחני או משהו בסגנון הזה, ויעמיד אותו במקום העציץ
השבור.
אחרי שסיים את עבודתו בחוץ חזר דור
פנימה וגילה את נורי שוטף במרץ את הסלון, מתרוצץ מפה לשם, וגורף במגב את המים
המקציפים מהסלון והמטבח לפטיו.
"צריך עזרה? יש לנו עוד מגב."
חש דור למקלחת, ולמרות מחאותיו של נורי שהוא מסתדר לבד מצא עוד מגב אחד והחל לעזור
לנורי במלאכת הניקיון. יחד הם סיימו חיש קל את השטיפה והחלו להחזיר את הרהיטים
למקומם, ולמרות ששניהם שמרו על שתיקה חש דור שהאווירה הקפואה שהשתררה ביניהם קודם
הולכת ומתחממת, ורווח לו.
"אני ממש מת מרעב." אמר דור,
מופתע, אחרי שהם תלו את סמרטוטי הרצפה לייבוש והחזירו למקומם את המגבים והדליים.
"אמרתי לך." הצטחק נורי
והזמין אותו לשבת לאכול. הוא הניח שתי צלחות על השולחן, הוסיף סכו"ם ועמס על
הצלחות תבשיל ריחני וטעים של אורז עם ירקות ובשר.
"יאמי, ממש טעים." שיבח אותו
דור.
"שכחתי שתייה." התחיל נורי
לקום, אבל דור הקדים אותו ומיהר להביא מיץ ומים וכוסות וגם תרכיז לימונענע, ולא
שכח להוסיף קוביות קרח.
"לקינוח יש גלידה, אבל היא חלבית."
אמר נורי, מציץ בדור בהיסוס.
"אם לך לא מפריע אז לי בטח שלא."
הרגיע דור.
הם אכלו את הגלידה הטעימה, מחייכים זה
אל זה, ואז אזר דור עוז ושאל את נורי מה לדעתו עומד לקרות עכשיו. "אתה מתכוון
בנוגע ל..." נורי העביר מבט מהיר על המטבח הצבעוני והמרווח בו ישבו, וחזר
להביט בפניו של דור, "לסידורי המגורים שלנו?"
"נו, כן, בטח שאני מתכוון לזה, על
מה חשבת שאני מדבר? על עתיד הסכסוך שלנו עם הפלשתינים?" פירק דור את המתח
העצור בו בתשובה עוקצנית.
נורי נאנח, "אני באמת לא יודע דור,
זה תלוי בעיקר באפרת, וכמובן גם בך, ברור שאני לא יכול להרשות לעצמי לגור פה לבד,
השאלה היא אם אתה ואפרת תוכלו להמשיך לגור יחד גם אם אתם כבר לא."
"שאלה טובה." הסכים דור, "אני
מניח שאני אוכל להמשיך לגור איתה באותו בית, אבל כמובן שלא באותו חדר, מזל שיש לנו
שלושה חדרי שינה."
"כן, אבל יש רק שתי מיטות, וחדר
שינה אחד הוא ממש קטן."
"לא נורא, אפשר לזרוק מזרון על
הרצפה ולהוסיף לידו כיסא. זה יספיק לה לגמרי." העיר דור בנקמנות.
"או שאני אתן לה את החדר שלי ואקח
את החדר הקטן, אני בטח אמצא ביד2 איזה מיטת יחיד לא יקרה." התעלם נורי
באצילות נפש מהצעתו הנבזית של דור.
"למה שדווקא אתה תלך לגור בחדר
הקטן? זו לא אשמתך שהשותפה שלך לבית היא שרמוטה מזדיינת."
"דור מספיק עם זה! אני מבין שאתה
כועס אבל יש גבול לכל דבר." האדימו פניו של נורי.
"בסדר, סליחה, אבל... תגיד, מה
בדיוק קרה בינך לבין אפרת?"
"לא קרה כלום, רציתי מאוד שיקרה,
רציתי בדיוק כמוה, ואולי אפילו יותר, אבל זה פשוט לא עבד."
"ועם גברים זה כן עובד אצלך?"
"כן, אפשר להגיד שכן, אבל...
אבל... עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה."
"על מה? על זה שאתה הומו? מה אתה
עושה מזה סיפור כזה גדול? אז אתה הומו, אז מה? לי זה ממש לא מפריע, ואני בטוח שגם
לאפרת זה לא יפריע ,בטח שלא עכשיו, אחרי שיש לה את איתן, הבן זונה הזה." הוא
התחיל לצחוק, "לפחות עכשיו יש לי תירוץ נהדר למה אני לא יכול להגיע לסדר."
"נשאר גם לנו משהו לאכול."
הפציעה אפרת במטבח, איתן מציץ מעבר לכתפה.
"כן, נשאר עוד המון אוכל, איך היה
בים?" חייך אליהם נורי בסבר פנים יפות, מעמיד פנים שהוא לא מבחין איך דור קם
מהשולחן ובלי להכיר בנוכחות הזוג מסתלק בזעף מהמטבח.
נורי הגיש לשניים צלחות גדושות תבשיל,
והוסיף מיץ וחמוצים, מחייך אליהם בנועם.
הם התנפלו בהתלהבות על האוכל הטעים,
ורק אחרי שהשביעו את רעבונם שאלו מה שלומו של דור. "הוא בטח נורא כועס עלי."
עפעפה אפרת בגנדרנות לעבר נורי.
"ובטח רוצה לחנוק אותי."
הוסיף איתן בדאגה.
"כן, הוא כועס ופגוע, ודי עצבני
על שניכם." אישר נורי, "אבל אם תדברו איתו ברגישות ותתנצלו אני בטוח
שהכל יסתדר בסוף ונוכל להמשיך לגור כאן יחד, או שיש לכם תכניות אחרות?" העביר
את מבטו מאחד לשנייה.
"יש לנו המון תכניות, אבל הן יחכו
כי אני חייב לזוז לפאב, יש לי המון עבודה, והגברת הצעירה הזו צריכה לישון קצת."
ליטף איתן את שערה הפרוע של אפרת, נישק קלילות על לחייה והסתלק, משאיר את אפרת ואת
נורי לבדם.
אפרת התמתחה ופיהקה, "אני הרוסה
מעייפות, אני יכולה לישון בינתיים אצלך נורי?"
"בטח, אין בעיות, ואגב, זה לא
הצליח ביני לבינך כי אני הומו."
"כן, אני יודעת, חבל שלא סיפרת לי
אז, היית חוסך לי הרבה דמעות ותסביכים, משונה שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה."
"ממש לא משונה, גם אני עצמי לא
הבנתי בזמנו, לקח לי המון זמן להבין, ועד היום אני עוד לא לגמרי סגור על עצמי, את
מבינה," רכן לעברה, משתוקק לחדש את האינטימיות שהייתה ביניהם ולשפוך בפניה את
ליבו, "העניין הוא ש..."
להפתעתו ולעלבונו אפרת קמה ממקומה,
ופיהקה שוב, קוטעת בגסות את ניסיון הווידוי שלו, "אני מצטערת נורי, אבל אני
ממש עייפה, לא ישנתי כל הלילה ואחר כך עוד הייתי בים, אין לי כוח לזה עכשיו, נדבר
אחר כך, לילה טוב." אמרה והסתלקה לחדרו, סוגרת מאחוריה את הדלת.
5. תהיה ג'נטלמן
"מה אתה עושה פה?" רטן דור
ולטש מבט זועף בנורי שהתגנב חרש לחדרו.
"אהה... אני... אפרת ישנה אצלי
בחדר ואני..."
"נתת לה את החדר שלך?" הרים
דור את גבה מלגלגת, "אתה כזה הומו." הפטיר בזלזול, והרים את קצה השמיכה
הקיצית, "נו, בוא, מחר כבר נטפל בעניין הזה."
נורי כבר היה בדרכו למיטה, אבל הזלזול
המבטל בקולו של דור שתל אותו במקומו, "תודה, אבל לא, תודה." הטיח ופנה
לצאת.
דור זינק מהמיטה ואחז בכתפו, "מה
קרה? לאן אתה הולך? נעלבת?"
"לא, מה פתאום נעלבתי? אני ממש
נהנה מזה שקוראים לי הומו וצוחקים עלי!" התבצר נורי בעלבונו.
"נורי, נוריאל." הושיב אותו
דור על המיטה והתיישב לצידו, "בחייך... תראה, אתה צודק ואני ממש מצטער,
דיברתי בלי לחשוב, וזה לא היה בסדר, אבל היה לי יום נוראי ו... אני מתנצל, באמת
ומכל הלב, לא רציתי להעליב אותך, בבקשה, תסלח לי ובוא לישון."
"בסדר." התרצה נורי, "תודה."
הוסיף אחרי שנשכב והתעטף בשמיכה.
"דיברת איתה? אתה חושב שהיא תרצה
להמשיך לגור פה?"
"לא יודע, מצד אחד עדיף שלא כי זה
יהיה ממש מביך, אבל מצד שני, מה נעשה בלי השכר דירה שלה?"
"אין לי מושג, כל המעבר דירה הזה
התחרבש לגמרי וסיבך אותי כהוגן, והכל באשמת איתן."
"רק איתן אשם? ומה עם אפרת, היא
לא אשמה קצת?"
"כן, אולי, ויש מצב שגם אני...
כנראה שאני לא בן זוג מוצלח כל כך, אחרת היא לא הייתה זורקת אותי." אמר דור
חרש, וקיווה שנורי לא שם לב שעיניו מלאות דמעות.
"אני באמת מצטער על מה שקרה דור,
אבל זוגיות זה עסק קשה מאוד לכולם, ואני מתאר לעצמי שעם נשים זה עוד יותר קשה."
"זה גיהינום." הסכים דור
במרירות, "נשים הן כאלה חפרניות וכאלה... הן אף פעם לא מרוצות, אני מקווה
בשבילך שעם גברים זה קל יותר."
"לא ממש, עובדה שאני לבד."
התוודה נורי, "אבל בדרך כלל זה באשמתי." הוסיף מיד, "אני תמיד רוצה
את אלה שלא רוצים אותי, וכמה שיש פחות סיכוי שירצו אותי ככה אני יותר מתאבסס עליהם."
נאנח.
"נשמע די מוכר." נאנח דור, "כל
זמן שחיזרתי אחריה הכל היה דבש, אבל ברגע שנעשינו זוג..." הוא נאנח והשתתק. במשך
כמה דקות שכבו שניהם זה לצד זה בשתיקה, והרהרו, ואז פלט פתאום דור, "תגיד
נורי, מה באמת הומואים... מה בדיוק הם עושים במיטה?"
"אתה רציני?" נדהם נורי,
מודה בליבו לחשכה שהסתירה את הסומק שעלה בלחייו, "לא יצא לך לראות אף פעם
פורנו הומואי?"
"לא, פורנו די מביך אותי. האמת, אפילו
פורנו רגיל לא ממש מושך אותי, זה נראה תמיד נורא מזויף ומטופש, במקום להתחרמן אני
נכבה לגמרי."
"באמת?" חייך נורי, מעודד, "האמת
שגם אני ככה, אני ממש לא מתלהב מפורנו, זה נראה תמיד כזה עולב... אבל בעיקרון
הומואים עושים פחות או יותר מה שעושים סטרייטים, יש נשיקות ויש חיבוקים ויש אה....
אתה בטח יכול לתאר לעצמך לבד."
"אני מנסה, אבל אני לא ממש מבין
איך זה עובד, כי הרי... זאת אומרת... כאילו, אם גם לך וגם לו יש זין אז מה אתם
עושים בדיוק אחד עם הזין של השני?"
"נוגעים, מלטפים, מוצצים, אתה לא
יודע שגברים מוצצים יותר טוב מנשים?"
"אפרת שנאה למצוץ, היא אמרה שזה
משפיל, וחוץ מזה, אם אני לא מוכן לרדת לה אז למה היא צריכה? כאילו שאפשר בכלל
להשוות כוס לזין."
"טוב, עד כאן." הניח נורי יד
מרסנת על חזהו של דור, "אני חושב שהגענו כבר למצב של יותר מידי אינפורמציה."
"סליחה." התנצל דור, "אבל
אם אנחנו כבר מדברים חופשי, תגיד, יצא לך להיות פעם עם אישה במיטה?"
"כן, עם אפרת. כשהיינו בצבא הייתי
ממש מאוהב בה, ונורא רציתי... וגם היא, אבל לצערי הזין שלי סירב לשתף פעולה. אולי,
אם היא הייתה מוצצת לי קצת יותר טוב..."
"כן, אני יודע, היא ממש גרועה בזה,
מתנהגת כאילו שהזין הוא גביע גלידה, וכשמבקשים יותר חזק היא מפעילה את השיניים,
ואז זה בכלל..."
"לגמרי." הסכים נורי.
"האמת שעוד לא יצא לי להכיר בחורה
שתדע למצוץ כמו שצריך, אבל כולן בטוחות שאתה חייב לרדת להן לפחות שעה לפני שתזכה
להכניס את הזין לחור הקדוש שלהן." רטן דור בזעף.
"יש גברים שאוהבים לרדת לנשים."
העיר נורי בהיסוס.
"כן, שמעתי על זה." ענה דור
בתיעוב, "לעזאזל, לא היינו צריכים להתחיל לדבר על סקס, נעשיתי מה זה חרמן..."
הוא התיישב, "תסלח לי, אבל אני חייב ללכת למקלחת כדי לפרוק מטענים."
"אתה לא חייב." הפטיר נורי
כבדרך אגב, ליבו הולם בעוז בחזהו.
"אני לא?" חזר דור לשכב, "אתה
מתכוון למה שאני חושב שאתה מתכוון?" לכסן מבט משתאה לעבר נורי.
"כן." לחש נורי, ובטרם יאבד
את אומץ ליבו צלל מתחת לשמיכה, משך למטה את תחתוני הבוקסר של דור, התנשף בהנאה
למראה הזין הגדול והעבה שהיה חבוי בתוכם, ולקח אותו לפיו.
"נהנית?" שאל את דור אחרי
שהוא גמר בפיו.
דור הנהן ונאנח, "זה היה נהדר, המציצה
הכי טובה שקיבלתי בחיי, אבל מה אתך?"
"אל תדאג לי, אני בסדר גמור."
הצטחק נורי, "יאללה, כבר מאוחר, תישן."
כדרכו תמיד התעורר דורי מוקדם בבוקר, והתפלא
לגלות שהוא ערום כביום היוולדו. לצידו, ערום גם הוא, שכב נורי, עכוזו החלק צמוד
לבטנו, ורגלו מוטלת על ירכו. לרגע תהה מה קורה לו, ואז, בבת אחת, נזכר במה שקרה
בלילה. לתדהמתו, במקום לזנק מהמיטה, אחוז סלידה, המשיך לשכב צמוד לנורי, מתענג על
המגע הנעים של עורו החלק והשחום בגופו. השעון המעורר צלצל, ונורי השמיע קול מחאה
חנוק ודחף את ראשו מתחת לכרית. דור כבש דחף להצטרף אליו, קם באנחה והלך למקלחת.
אחרי שהתקלח והתארגן הציץ שוב לעברו של
נורי שהמשיך לישון בשלווה, ואז התלבש, הכין לעצמו קפה וכריך ונסע לעבודה. ברגע
שדור סגר את דלת הבית מאחוריו קפץ נורי מהמיטה ורץ לשירותים. ראשית השתין, ואחר כך
שטף היטב את פניו, צחצח שיניים והתקלח, התלבש והלך למטבח להכין לעצמו קפה.
"תכין גם לי." הפתיעה אותו
אפרת.
"אין בעיות, את עדיין שותה בוץ עם
שתי כפיות סוכר?"
"חס וחלילה סוכר, נס קפה עם סוכרזית
אחד."
"פוחדת להשמין?" גיחך נורי
והתיישב מולה, "אז את בטח לא רוצה לאכול עוגה?"
"אני דווקא כן רוצה, אבל אני
אסתפק בפריכית אורז עם קוטג' דל שומן, איך ישנת?"
"בסדר גמור, כמו תינוק, וגם האקס
שלך ישן נפלא, אבל למרות שהוא בחור נחמד וממש הטעם שלי אני לא חושב שזה רעיון טוב
שנמשיך לישון יחד."
אפרת משכה בכתפיה, והעמיסה עוד קוטג'
על פריכית האורז המתפוררת שלה, "אל תדאג, עוד היום אני אביא מהורי איזה פוטון
ישן שהם רוצים להיפטר ממנו, ואתה תוכל לחזור לחדר שלך."
"ואת תשני על פוטון ישן בחדר קטן
בלי מזגן?" הרים נורי את גבותיו בפליאה.
"כן, למה לא? אתה חושב שאני כזאת
מפונקת?"
"כן, האמת שזה מה שאני חושב."
אפרת הצטחקה ונגסה בפריכית, "איחס,
טעם של קל קר עם סיד."
"בשביל היופי צריך לסבול."
ציין נורי בשמץ רשעות, "למרות שאת ממש לא שמנה." הוסיף, קצת יותר
בנדיבות.
"תודה רבה לך, אבל יש סיבה לזה
שאני עדיין יכולה ללבוש את המכנסיים שלבשתי בתיכון, אם אני לא אשגיח אני אשמין כמו
אימא שלי." היא חיסלה את הפריכית ולגמה מעט קפה, "בינתיים אני אשים את
כל הדברים שלי בחדר הקטן, ואולי אני גם אשן שם מידי פעם, אבל רוב הזמן אני בטח
אהיה עם איתן."
"ומה אם זה לא יסתדר לך אתו? מה אם
תחליטו בסוף להיפרד?"
"זה לא יקרה." הצהירה אפרת
בביטחון גמור, "ברגע שראיתי אותו ידעתי מיד שזה זה."
"ומיד זרקת לעזאזל את החבר הישן."
עלתה הבעת גינוי צדקנית על פניו של נורי.
"אתה יכול לא להאמין לי,"
נעלבה אפרת, "אבל אני ודור היינו נפרדים גם אם לא הייתי פוגשת את איתן. אני
ממש מצטערת שפגעתי בו ונכון שהוא בחור טוב שגם נראה מעולה, אבל אני והוא... זה
פשוט לא היה זה."
"בסדר, מקובל עלי, זה קורה לכל
אחד לפעמים, מתלהבים ממישהו ואחר כך זה נגמר, ורוצים אחד אחר, אבל למה דווקא את
הבן דוד שלו?"
"כי ככה יצא, זה לא היה מתוכנן,
אבל ברגע שמתאהבים אז..." אפרת משכה בכתפיה, "זהו, ככה יצא, אני יודעת
שכל העסק הזה טיפה מביך, אבל אני בטוחה שעם הזמן כולם יתרגלו, ודור בטח ימצא לו מהר
מישהי אחרת, וגם אתה... יש לך חבר נורי?"
"לא." השיב נורי, וטמן את
פניו בתוך ספל הקפה שלו, מקווה שהוא לא מסמיק, "אל תשכחי שרק לפני שבוע הגעתי
לארץ, החיים שלי עדיין בבלגן גדול."
"כן, אני יודעת, אבל אם אתה
מעוניין אז אני דווקא מכירה מישהו... רוצה שאני אתן לו את הטלפון שלך?"
"איזה מישהו? מה הוא עושה? איך
הוא נראה? בן כמה הוא?"
"הוא בערך בן שלושים, אולי קצת
יותר, עוזר הוראה בקורס שלי, בערך בגובה שלי, שחרחר ושמנמן קצת, אבל נורא נחמד,
והכי חשוב, הוא הומו."
"ונראה לך שזה מספיק כדי לשדך לי
אותו?" נזף נורי ששנא שידוכים, ונעלב קצת מההצעה הפזיזה של אפרת, "לא
משנה שהוא שמנמוך וחנון, העיקר שהוא הומו. מה היית עושה אם הייתי מנסה לשדך לך
איזה שמן אחד שלא מתאים לך בשיט רק בגלל שהוא גבר ורווק?"
עיניה של אפרת התמלאו דמעות, "למה
אתה צועק עלי? רק רציתי לעזור, וחוץ מזה שי בכלל לא חנון, והוא רק טיפה שמנמן ועושה
דיאטה, לא שזה משנה כי הוא ממש נחמד ומצחיק, אחרת לא הייתי מציעה לך אותו."
"סליחה." התמלא נורי חרטה, "אני
מצטער שצעקתי עליך, אבל נמאס לי כבר מהשידוכים הסטרייטים המטופשים האלה, זה שמישהו
הומו כמוני עוד לא אומר שיש לי משהו משותף איתו."
"הבנתי, תשכח ממנו, טוב, אני
חייבת לטוס ללימודים, ביי נורי."
אתה כזה דביל אמר נורי לעצמו אחרי שהיא
הסתלקה, אתה פשוט מטומטם משה, הודיע לעצמו, סידר את המטבח ונסע גם הוא לעבודה.
"מה אתה עושה פה?" נדהם דור
לגלות את בן דודו ממתין לו בתחנה שנועדה לאוטובוסים של ההסעות, "אל תחנה כאן,
אתה מפריע לאוטובוסים של ההסעות."
"בסדר, בסדר, תפסיק להתעצבן, קפוץ
פנימה וניסע."
"לא רוצה לנסוע אתך לשום מקום, תן
גז ועוף מפה."
"די כבר, אל תהיה ילד, אנחנו
חייבים לדבר דור, אז תפסיק להתנהג כמו דרמה קווין ותיכנס לאוטו."
"סליחה," פנה הסדרן לאיתן, "אתה
מוכן להזיז את הרכב שלך? אסור לחנות בתחנה."
"אני אזוז ברגע שהוא יכנס."
שמר איתן על שלוות נפשו.
דור חש שכולם לוטשים בו מבטים והתמלא
מבוכה, "זה איתן, הבן דוד שלי, הוא רק רוצה... הוא נותן לי טרמפ הביתה."
הסביר לחבריו לעבודה, ונחפז להיכנס למכוניתו של איתן.
"איזה מצחיק אתה דורי, אתה לא
חייב להם הסברים, זה לא עסקו של אף אחד למה אתה נוסע איתי."
"אני יודע, אני רק... מה אתה רוצה
איתן?"
"לדבר אתך, אתה מוכן לשבת איתי
בבית קפה ולדבר או שאנחנו צריכים להתחבא באיזה מקום כדי שלא יחשדו בך חס וחלילה
שיש לך פגישה עם גבר?" התבדח איתן, והופתע למראה הסומק העז שעלה על פניו
הבהירים של בן דודו הצעיר, "מה הבעיה? הכל בסדר דורי?"
"אל תקרא לי דורי, ואל תשאל שאלות
אידיוטיות, שום דבר לא בסדר והכל באשמתך!"
"אני יודע, ואני מבין למה אתה
כועס עלי, אבל דורי חמוד," החנה איתן את המכונית מול בית קפה נחמד אחד שניצל
את מזג האוויר הנוח וכבש את המדרכה עם צי של שולחנות עגולים, מוצלים בשמשיות
צבעוניות, "דברים כאלה קורים לפעמים, אנשים מתאהבים ועוזבים, ועד כמה שהבנתי
מאפרת אתה והיא... תתקן אותי עם אני טועה, אבל לא הייתם כבר לקראת הסוף?"
"היו לנו קשיים, ועוד לא התרגלנו
לגור יחד, אבל אם לא היית מתערב זה בטח היה מסתדר." נהם דור, ובכל זאת נענה
להזמנתו של איתן, התיישב מולו על כיסא קש חינני ולא נוח, הניח את מרפקיו על השולחן
העגול הקטנטן, והזמין מהמלצרית הצעירה והחמודה אספרסו הפוך ועוגת גבינה.
"אני באמת מצטער שקלקלתי לך, ואני
לא אאשים אותך אם תשנא אותי לנצח, אבל אפרת תכננה להיפרד ממך בכל מקרה, וזה שאני
הופעתי פתאום רק האיץ את התהליך." סירב איתן להודות באשמתו.
"בסדר." תקע דור את המזלג
הפעוט בעוגת הגבינה, "נניח שאתה צודק, בכל זאת זה לא היה יפה מצידך, הרי
אנחנו קרובי משפחה, ולא חסרות לך בחורות, אז למה היית חייב לקחת דווקא את החברה
שלי?"
איתן נאנח, "נכון שלא חסרות לי
בחורות, היו לי המון, אולי יותר מידי, אבל אפרת היא משהו מיוחד, והאמת דור, אני
חושב שהיא קצת גדולה עליך."
"גדולה עלי? כאילו, אני לא בליגה
שלה?" נעלב דור.
"משהו כזה." הסכים איתן בנחת,
ולגם בשביעות רצון מהקפה שלו.
"לך תזדיין." נעלב דור וקם,
כועס, "פשוט לך להזדיין איתן!"
"בסדר, אתה כועס, הבנתי."
שמר איתן על שלוותו, "ועכשיו שב כבר ותקשיב לי," ודור, למרות עלבונו
וכעסו, נכנע להרגלו לציית לבן דודו, חזר לשבת והקשיב. "נמאס לי לחיות חיי
לילה," סיפר לו איתן, "אני מתכנן למכור את הפאב ולהשקיע את הכסף במסעדה,
וזה אומר שאני הולך להיות נורא עסוק בחודשיים הבאים. השקעתי בעסקה הזו את כל מה
שיש לי ועוד קצת." התוודה, "לפני שבוע עזבתי את הדירה שלי ועכשיו אני גר
זמנית אצל ההורים, זה לא בדיוק התנאים הכי טובים לפתח זוגיות חדשה, ולכן אפרת
חייבת להמשיך לגור אתך ועם החבר ההומו הזה שלך שאגב דלוק לך על התחת ולכן..."
"מי דלוק לי על התחת? על מה אתה
מדבר איתן?" קטע דור את דברי בן דודו, מקלל את הסומק שהלהיט את פניו.
"על החבר ההומו החמוד והמתולתל של
אפרת, תזכיר לי איך קוראים לו?"
"קוראים לו נורי."
"כן, נורי. אגב, אתה יודע שאתה
נורא אדום בפנים, מה קורה לך? אתה מרגיש לא טוב?" נגע איתן בלחיו של דור שחבט
בכפו בזעף, "תעזוב אותי, נודניק! אני בסדר."
"איך שאתה רוצה, ואם נחזור
לענייננו, לצערי אני לא אוכל להזמין את אפרת לגור איתי כי אני גר אצל הורי, ועסוק
בהכנות לפתיחת המסעדה החדשה שלי, זה אומר שהיא תהיה חייבת להמשיך לגור אתך, ואני
מבקש ממך בכל לשון של בקשה שלא תציק לה יותר מידי ושתיתן לה לגור בחדר הגדול."
"למה לי? זה החדר הכי מוצלח בבית,
יש שם שירותים ומקלחת פרטית וחדר ארונות, למה שהבוגדת הזו תקבל פרס?"
"כי היא אישה, והיא צריכה פרטיות,
וחוץ מזה אני אבוא לישון אצלה לפעמים, והייתי מעדיף שתהיה לנו מקלחת צמודה."
"ואני הייתי מעדיף שתעופו לי
מהפרצוף."
"אני יודע, וזה יקרה בסופו של דבר,
אבל בינתיים... בחייך דור, תהיה ג'נטלמן ותוותר לה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה