ב. גילי

3. צבוע

חשבתי שלא אשמע ממנו יותר, אבל הוא התקשר כבר למחרת. "אמרת להתקשר אם אני באמת ארצה, ואני רוצה." לחש לתוך השפופרת.

"אבל תום, באמת... אל תשכח שיש לי עבודה ויש את טל ו..."

"הורי נוסעים מחר לחופש, יש לי בית ריק רק לעצמי." פיתה אותי תום, מדבר בקול חרישי שעורר תגובה סוערת בחלצי.

"אתה לא אמור ללמוד למבחן?" ניסיתי להתחמק מהפיתוי.

"אני לומד כל היום, נמאס לי כבר." התפנק תום, "בבקשה, בוא, אני כל כך מתגעגע אליך."

גל חום הציף אותי, מעלה אגלי זיעה על מצחי. "טוב, בסדר, אני חושב שאני אוכל לקפוץ אליך לאיזה שעה." נכנעתי.

"אין כמוך." צחקק תום בהתרגשות, "אז ניפגש מחר אחרי הצהרים? לא תשכח?"

"לא, אני לא אשכח." הבטחתי, מופתע עד כמה אני מתרגש מהילד היפה הזה.

"מה קורה לך בזמן האחרון, איך זה שאתה כזה חרמן כל הזמן?" השתומם טל כשהתגנבתי אחריו ערום למקלחת, ולא הנחתי לו עד שביצעתי בו את זממי.

"לא יודע, זה בטח בגלל החום, הוא משפיע לטובה על הליבידו שלי."

"החום או כל הבחורים הצעירים והיפים שמסתובבים בחוץ רק עם גופיות?" גיחך טל, מרוצה מאוד, והחל לנגב אותי.

"גם וגם כנראה, זה מפריע לך?"

"חלילה, תבוא כל יום, אתה ממש חמוד כשאתה חרמן."

התנשקנו בתשוקה, הבטחנו זה לזה שאנחנו אוהבים אחד את השני, והלכנו לישון. טל הניח את כף ידי על חזהו ונרדם מיד בעוד אני שוכב לצידו, מביט בפרופיל היפה והאהוב שלו, תוהה למה, למרות שאני אוהב רק אותו ולא רוצה לישון עם אף אחד חוץ ממנו, אני מצפה בקוצר רוח לפגישה שלי עם תום.

למחרת הודעתי לטל שאני קופץ אחרי העבודה לחדר כושר, השארתי את רכבי במרחק כמה רחובות והתגנבתי חרש לבית הוריו של תום, נזהר שהורי לא יבחינו בי חלילה.

השארנו את הבית חשוך, נסגרנו בחדרו של תום והתפרענו על מיטת השלושה רבעים שלו. הוא צפה כנראה ביותר מידי סרטי פורנו, ודרש ממני ביצועים תואמים. בגיל שמונה עשרה וחצי היה לו מאגר בלתי נדלה של מרץ וחרמנות. הייתי צריך להסביר לו בסבלנות שבגיל שלושים אתה לא יכול להעמיד את הזין רבע שעה אחרי שגמרת, וצחקתי כשהוא הציע שאקח ויאגרה.

תום נעלב ולא הסכים לדבר איתי עד שהתנצלתי. נהניתי לפייס אותו ולפנק אותו. עורו היה כל כך חלק ורך, וריחו כל כך טרי ורענן. "אתה כזה חמוד." מצצתי את פטמותיו הרכות שהתקשו והזדקרו בפי.

"אתה מתייחס אלי כמו אל צעצוע." נעלב תום, ולא התפייס עד שהושבתי אותו בזהירות על הזין שלי.

"כן, כן! אני כל כך אוהב את זה." גנח, נמס בזרועותיי, "אני רוצה שתגמור בתוכי, אני רוצה להרגיש את הזרע שלך ממלא אותי." דרש.

"אתה יותר מידי בשבילי ילד, אולי אתה צריך שני גברים בבת אחת." התבדחתי לפני שחמקתי משם בדרכי הביתה, לישון עם טל.

"הייתי מת לעשות שלישיה, אתה יכול לארגן משהו?" נדלק תום בהתלהבות, "אתה בטח מכיר אנשים..."

"אני מכיר, אבל כולם יודעים שאני עם טל, ואני לא רוצה שאף אחד ידע עלינו, אסור שטל ייפגע."

"אבל אם תגיד להם שזה סוד..."

"סוד שיותר משניים יודעים אותו הוא כבר לא סוד." אילפתי אותו בינה, "וחוץ מזה אני לא חושב שאני איהנה לראות אותך עם אחרים."

"אז אולי נעשה שלישיה עם טל?" הציע תום בהתלהבות, ופתאום, ברגע שהוא ביטא בקלות דעת כזו את שמו של בן זוגי האהוב והנאמן, מנסה לגרור גם אותו לתוך הביצה הזו שטבלתי בה רק לפני רגע בעונג רב, נתקפתי בחילה מעצמי, ממנו ומכל המצב שתקעתי את עצמי לתוכו.

אתה חתיכת צבוע גילי, אמרתי לעצמי, אבל מאחר ולא רציתי לפגוע בנער הנלהב מתענוגות המין שהתגלו לו זה עתה רק חייכתי אליו בנימוס קריר, אמרתי שאני לא חושב שזה יהיה רעיון טוב, והסתלקתי הביתה.

תום התקשר שוב מספר פעמים וניסה לקבוע איתי עוד פגישה, אבל כל פעם מצאתי תירוץ אחר והתחמקתי ממנו בטענה שאני עסוק, ויש לי המון עבודה, ויש לי תוכניות... אחרי מספר פעמים הוא הבין את הרמז והפסיק להתקשר.

אחוז חרטה על הבגידה שלי בטל הצעתי לו שניסע לטיול רומנטי בוונציה, טיול שחלמתי עליו כבר מזמן, וטל הסכים בהתלהבות. ניצלנו את התעריפים הנוחים של תחילת הסתיו ונסענו בספטמבר לחופשה נפלאה של עשרה ימים. חזרנו ממנה מאושרים מאוד ומאוהבים יותר מתמיד.

יום אחרי ששבנו מהטיול קפצתי לביקור אצל אבא ועדי נושא איתי מתנה - אגרטל יפה מזכוכית כחולה שקניתי בשבילם בחנות מזכרות קטנה.

"תודה חמוד." אמר עדי, לקח ממני את החבילה הארוזה בטוב טעם, וניסה לחייך.

"מה קרה?" נבהלתי למראה פניו הסחופות, "אתה חולה? אבא בסדר? איפה הוא בעצם?"

"יצא." אמר עדי, והחל להתעסק בפתיחת המתנה שלי, מקפל בזהירות את נייר העטיפה, "איזה יופי, פשוט מקסים." הרים את האגרטל הכחול, מניח לאור להשתבר דרכו ולהטיל בבואות כחולות על הקיר ממול, "תודה גילי, יש לך טעם נהדר."

"בבקשה." עניתי והתיישבתי, "ועכשיו תגיד לי מה קרה, למה אתה נראה חולה, ואיפה אבא?"

"אמרתי לך, יצא."

"בשעה כזו? יצא לאן?"

"אתה מכיר את אבא שלך, יש לו את העניינים שלו." הסב עדי את עיניו מעלי, מנסה להיראות שווה נפש, ופיו רטט כאילו עמד לפרוץ בבכי.

"עדי, בבקשה, אל תהיה כזה, תספר לי מה קורה."

הוא נאנח, "גילי, אתה כבר לא ילד, לפעמים אנשים שחיים יחד הרבה שנים..." עיניו התמלאו דמעות, והוא מצמץ בכוח כדי לעצור אותן, וניסה לשוב ולהסביר, "אני ואבא שלך מאוד אוהבים זה את זה, אבל כמו אצל כולם גם אצלנו יש לפעמים תקופות קשות, אתה מבין?"

"לא." העפתי מבט בשעוני, "עוד מעט שמונה בלילה, איפה אבא, לאן הוא נעלם?"

עדי נשבר, הפסיק להעמיד פנים שהוא שולט במצב והתיישב מולי, דמעות זולגות מעיניו. "אני חושב שהוא לא אוהב אותי יותר." אמר, הניח את ראשו על זרועותיו השלובות על השולחן, והתייפח כמו ילד קטן.

"עדי, בבקשה, אל תבכה." נבהלתי, "די, הבכי לא יעזור, תספר לי מה קרה."

הוא ניגב את עיניו בשרוולו וקינח את אפו, מנסה להירגע, "הכי כואב זה שהוא משקר לי בפרצוף, אומר לי שאני סתם מדמיין, לא קרה שום דבר, כאילו שאני לא רואה איך הוא עושה צחוק מעצמו בגלל הילד היפה הזה."

"איזה ילד יפה, על מה אתה מדבר? מה לאבא ולילדים?" נבהלתי, לאבא היו הרבה חסרונות, אבל מעולם לא חשדתי בו שהוא פדופיל.

"אל תדאג, חוקית הוא בוגר, אבל תכל'ס הוא עדיין ילד שגר אצל ההורים. אני מחזיק מעמד רק כי בעוד חודש הוא יתגייס ואז, אולי, זה ייגמר, הלוואי."

"אתה רוצה להגיד לי שאבא, בן אדם בן חמישים פלוס, מתעסק עם ילד שעוד לא התגייס? איפה הוא הכיר אותו בכלל, באטרף?"

"איזה אטרף? אתה מכיר את אבא שלך, הרי הוא בקושי יודע איך להדליק מחשב, עד היום הוא מסתבך עם הנייד העתיק שלו ולא יודע איך להוציא ממנו הודעות. הוא לא יצליח למצוא את אטרף גם אם יכוונו לו אקדח לראש, כבר עשר שנים אני מנסה להסביר לו מה ההבדל בין אי-מייל ובין אתר אינטרנט ולא מצליח." עדי חייך חיוך עצוב, "מיכה הוא לגמרי לאו-טק, בגלל זה אני אוהב אותו כל כך."

"אז איך הוא פגש את הילד הזה?"

"עובדה שהוא פגש אותו, אולי קשה לך להאמין אבל אנשים נפגשו גם לפני שהיה אינטרנט בעולם, הנה, אני ואבא שלך נפגשנו בתחנת אוטובוס."

"אתה רוצה להגיד לי שאבא פגש איזה ילד בתחנת אוטובוס?"

"לא גילי, הוא פגש אותו אצל אימא שלך, יום אחרי שנסעתם לחופשה הייתה אצל אימא שלך איזה סתימה בכיור, ובועז עם הפריצת דיסק שלו... היא פחדה ששוב ייתפס לו הגב וקראה לאבא שלך, ובדיוק כשהוא גמר להתעסק עם הכיור נכנס הבן הצעיר של השכנים וזהו... מאז אבא שלך והתום הזה..."

"תום? אבא ותום? אבל... אתה בטח צוחק, מה יש לילד צעיר ויפה כזה לחפש אצל אבא שלי?"

"אתה מכיר את תום?" הופתע עדי.

"כן, אני מכיר אותו, הוא באמת בחור יפה, אבל... בחייך, אבא מבוגר ממנו באיזה שלושים שנה, איך זה יכול להיות?"

"עובדה." משך עדי בכתפיו, מובס.

"אבל, אבל... למה אתה שותק לו?"

"אני לא שותק, אבל מה אני יכול לעשות? לנעול אותו בבית?"

"אתה יכול... אני לא יודע, להתרגז? לצעוק? לאיים לעזוב אותו?"

"לעזוב לאן? אני איתו מאז שמלאו לי עשרים וחמש, כל החיים שלי הם פה, בדירה הזו ששייכת לשנינו, וחוץ מזה אני אוהב אותו, לאן אני יכול ללכת?"

"לא אמרתי שתלך, רק שתאיים ללכת."

"אין טעם לאיים איום שאתה לא מסוגל לבצע, מיכה יודע שאין לי לאן ללכת."

"איזה שטויות, בטח שיש לך, אתה יכול לבוא להיות אצלנו קצת."

"באמת?" הוא הביט בי במבט אסיר תודה, "יפה מצידך להציע את זה גילי, אני מאוד מודה לך, אני אחשוב על זה, אבל אולי כדאי שקודם תשאל את טל."

"אני לא צריך לשאול אותו, אני יודע שהוא יסכים."

"בסדר, הלילה אני אדבר עם מיכה עוד פעם אחת אחרונה ואם זה לא יעזור... בכל מקרה, תודה גילי."

"על לא דבר, אנחנו נשמח לארח אותך עדי." נפרדתי ממנו ושבתי הביתה.

טל נדהם לשמע הסיפור, ואמר שבטח, עדי מוזמן אלינו מתי שירצה, "אבל אני לא חושב שהוא יבוא, לא נראה לי שהוא יעזוב את אבא שלך."

"גם אם הוא משפיל אותו ככה?"

"גם. תראה אם הוא היה רוצה לעזוב הוא היה עושה את זה כבר מזמן יש לו מספיק חברים שהיו שמחים לעזור, ויש את אימא שלו שחיה לבד בבית ענקי ובטח הייתה שמחה לארח אותו, יש לו לאן ללכת, הוא נשאר עם אבא שלך כי זה מה שהוא רוצה."

"אני במקומו הייתי מסתלק מיד."

"אתה כן, אבל אתה אף פעם לא תהיה במקומו כי אתה כמו אבא שלך, אתה לא תתאהב אף פעם במישהו שעלול לבגוד בך, אתם שניכם לא לוקחים סיכונים, אבל עדי טיפוס לגמרי שונה."

"וואלה, איך אתה יודע?" בחנתי בחשדנות את בן זוגי תוהה למה הוא מתכוון. 

"אני יודע כי עדי הוא בדיוק כמוני." רכן אלי טל ונישק אותי, אמר לי להפסיק לדאוג כל כך והלך לישון.

4. סוג של הלם

אחרי שחשבתי כל הבוקר ושקלתי את הבעיה מכל צדדיה הבנתי שאני לא מסוגל לדבר עם אבא על חיי המין שלו, פשוט אין לי די אומץ, והחלטתי לבסוף להתקשר לתום ולא לאבא.

חיכיתי עד הצהרים כדי להיות בטוח שהוא כבר ער והתקשרתי לנייד שלו. הוא ענה לי בלהיטות מחניפה ונשמע שמח ואפילו אסיר תודה. "גילי, איזה כיף לשמוע ממך סוף סוף, אתה מתגעגע אלי?" חקר.

"אה... אני... תשמע תום, רציתי לדעת..." קולו הצעיר והנלהב עורר בי זיכרונות מהסוג שגרמו לזין שלי להזדקר בתוך תחתוניי, "אני צריך לדבר אתך על משהו חשוב, יש מצב שניפגש?"

"בטח, למה שלא תבוא עכשיו? אני לבד בבית, ההורים יחזרו רק בערב."

"אני לא יודע אם זה רעיון כל כך טוב, אולי ניפגש בבית קפה או משהו?"

"אה..." הצליח תום לדחוס להברה הקטנה הזו מטען כבד של אכזבה, "אתה לא רוצה שנהיה לבד, רק אני ואתה, כמו שהיינו פעם, לפני שזרקת אותי?"

"זרקתי אותך? באיזה סרט אתה חי תום? הרי הסברתי לך שיש לי בן זוג שאני אוהב מאוד וש..."

"אל תכעס עלי!" התרגז תום, "לא רוצה, בלי טובות, יש עוד גברים בעולם."

"אני יודע, אבא שלי למשל. תגיד לי, אתה נורמאלי? מה אתה מתעסק איתו? הוא חי כבר עשרים שנה עם החבר שלו ואתה פתאום נדחף, מה יש לך לחפש אצלו?"

"מה אכפת לך? ושתדע לך שאבא שלך גבר פי אלף יותר ממך."

"תום!" הרעמתי עליו בקולי, נרגז כמו שלא הייתי מימי, "תפסיק עם זה מיד."

"למה, אתה מקנא?" התגרה בי תום, "אבא שלך גבר מדהים, ולעדי לא אכפת, אתה חושב שהוא לא מזיין מהצד?"

"אני בטוח שלא, וחוץ מזה זה לא עסקי, וגם לא עסקך, תתעסק עם בחורים בגילך ותפסיק להיות שרמוטה."

"שרמוטה, אני? אם אני שרמוטה אז מה אתה? לא הכרחתי אותך לעשות כלום גילי, וגם את מיכה לא, ואל תשלח אותי לילדים בגילי, אני רוצה גברים רציניים, ואתם בדיוק הטיפוס שלי, למרות שתדע לך שמה שאבא שלך כבר שכח אתה עוד לא למדת. אולי תלך לקבל אצלו שיעורים בסקס?"

גל של בחילה וגועל עלה בגרוני, "אולי תלך להזדיין?"

"בכיף, אז מתי אתה בא?" צחקק תום.

רועד מרוב כעס וחרמנות בלתי נשלטת טרקתי את הטלפון, ובניגוד מוחלט לשיקול דעתי ולהגיוני הטוב הודעתי למזכירה שאני מרגיש לא טוב, ואני חייב ללכת הביתה לנוח, ונסעתי לתום.

הוא פתח לי את הדלת, חיוך ניצחון מרוח על פניו, לבוש רק תחתונים זעירים, והתנפל עלי בלהיטות. במשך החודש שלא הייתי איתו הוא נעשה שרירי ורזה יותר בגלל אימוני הכושר שעשה באדיקות, ודי מהר הסתבר לי גם שתום הצעיר איבד את תמימותו המתוקה ונעשה מיומן הרבה יותר במיטה. טכניקת המציצה שלו השתפרה מאוד, והחור הבתולי שלו התרחב ונעשה גמיש וקל לחדירה. הסקס איתו היה מענג ביותר, אבל התגעגעתי לתום של פעם שהיה עדין, הססן וביישן מעט, והתאבלתי על בתוליותו הנוגעת ללב שהתפוגגה לתמיד.

"הקדימו לי את הגיוס." סיפר לי בגאווה אחרי שסיימנו, "אני הולך לבקו"ם בעוד שבועיים, מזל שהצלחתי לשנות את מועד הטיסה שלי לכרתים."

"איזה טיסה לכרתים?"

"אני טס עם כמה חברים לטיול של לפני גיוס, אנחנו טסים מחר ונבלה שם שבוע, ואחר כך אני נפגש עם ההורים בלונדון, הם רוצים לפנק אותי קצת, ומשם ישר ללשכת הגיוס. מיכה קצת התאכזב שסיפרתי לו, אבל יהיו גם חופשות מהצבא ורגילות..." הוא גיחך, "אם תהיה נחמד אלי יש מצב שאני אצליח לשלב גם אותך בלו"ז שלי."

גל של קבס ממנו ומעצמי עלה בגרוני, "תום די... תשתוק, אני הולך." קפצתי ממיטתו, התלבשתי וברחתי משם כשקול צחוקו המלגלג רודף אחרי.

כמה ימים אחר כך אבא התקשר אלי, נשמע עצוב ועייף, ושאל מה שלומי ומה חדש ולמה לא רואים אותי יותר.

"אני בסדר גמור, ואתה?"

"ככה, האמת, לא משהו."

"אתה רוצה שנבוא לבקר אצלך?"

"עדיף שאני אבוא לבקר אצלכם, נורא הפוך אצלי ואין לי כלום במקרר."

"הפוך אצלכם? מה הבעיה עם עדי?" התפלאתי.

אבא שתק שתיקה שנעשתה מעיקה ככל שהתמשכה, ואחר כך אמר שאין יותר עדי, וסגר.

"אבא ועדי נפרדו." בישרתי לטל.

"לא יכול להיות, זו סתם מריבה קטנה, אני בטוח שהם יתפייסו עוד מעט." התעקש טל לשמור על אופטימיות, "בוא נלך לראות מה שלומו."

"לא צריך, הוא בדרך לכאן."

אבא הגיע אחרי כרבע שעה, נראה כאילו קם זה עתה משבעה - פרוע ולא מגולח, מקומט ועצוב.

"מה קרה?" חיבקתי אותו, משהו שעשיתי לעיתים רחוקות מאוד.

"עדי עזב אותי." השיב אבא והתיישב באיטיות של קשיש שביר.

"מה קרה, רבתם? זה קורה, הוא בטח יירגע בעוד כמה ימים ויחזור."

אבא נהם משהו באי רצון, ושאל אם יש לנו משהו לשתות.

"תה או קפה?" שאל טל.

"אל תבלבל את המוח, תביא משהו שמתאים לגבר." גער אבא.

טל הביא בירה, ואחרי שאבא הזעים אליו את פניו נכנע והביא גם וודקה שאבא ערבב בבירה ושתה עד שהשתכר ונרדם.

בכוחות משותפים השכבנו אותו על הספה, חלצנו את נעליו, כיסינו אותו והלכנו לישון.

למחרת בבוקר מצאתי אותו יושב במטבח ושותה קפה, הבעת הייסורים שעל פניו הבהירה בלי מילים שהוא מרגיש נורא.

"הראש?" שאלתי, מקפיד לדבר בטון אוהד וחרישי.

הוא גנח, "חבל שנתתם לי לערבב וודקה עם בירה."

"אבל זה מה שרצית, התעקשת."

"כן, זו הייתה טעות, אתה יודע מי לימד אותי לערבב וודקה עם בירה? עדי." הוא נאנח, "נו, טוב, אלה החיים, אני צריך לזכור שאין יותר עדי."

"אבא, מה זה השטויות האלה אין יותר עדי? אפשר לחשוב שהוא מת חס וחלילה, למה אתה מדבר ככה, מה קרה?"

אבא לגם מעט מהקפה והעווה את פניו בסלידה, "הוא בגד בי בצורה איומה, בגידה שאי אפשר לסלוח עליה, זהו, זה נגמר."

"הוא בגד בך? וואלה! ומה שאתה עשית עם תום ועם אלוהים יודע עוד כמה אחרים זו לא בגידה?"

אבא הניח בזהירות את ספל הקפה על השולחן וסקר אותי בפליאה, "אני לא מבין איך יצאת דפוק כזה? זה בטח בגלל הגנים שירשת מהצד של האימא הפולנייה שלך."

"אני דפוק? קודם בגדת באימא ועכשיו אתה בוגד בעדי המסכן שעשרים שנה עושה הכל רק בשביל שתהיה מרוצה, ואני הדפוק?"

"עושה הכל רק בשביל שאני אהיה מרוצה? כן, ממש." התעקם פיו של אבא בבוז, "אני אולי זיינתי קצת מהצד, אבל תמיד חזרתי הביתה, אליו, והוא... עזוב, אני לא מסוגל לדבר על זה."

"לדבר על מה? מה הוא עשה?"

אבא קם, נשא בזהירות את הספל הריק למחצה לכיור והניח אותו בתוכו בעדינות, מקפיד לא להרעיש. "אתה רוצה לדעת מה הוא עשה? מה שהדביל הזה, הבחור הזה שעזבתי בשבילו את המשפחה שלי עשה זה למצוא לו איזה רווקה מתבגרת עם שעון ביולוגי מתקתק, לפתות אותה ולהכניס אותה להיריון, ועכשיו הוא מתכנן להתחתן איתה ולגדל איתה את הילד." אמר חרש בקול זועם כשגבו מופנה אלי כך שלא הצלחתי להבחין בהבעת פניו.

"עם בחורה? אתה רציני? עדי הולך להתחתן?" נדהמתי.

"מי הולך להתחתן?" שאל טל שנכנס באותו רגע למטבח, עליז וטוב לב כמו תמיד בבקרים.

"עדי של אבא." השבתי לאיטי, עדיין המום מהבשורה.

אבא נאנק, "יש לי בחילה, אני הולך להקיא." פלט בקול חנוק ורץ לשירותים.

"מיכה ועדי הולכים להתחתן?" התבלבל טל, והביט בי, תוהה.

"לא טל, עדי הכניס מישהי להיריון והוא הולך להתחתן איתה, ואבא... אבא מקיא את הנשמה בשירותים שלנו, אל תיתן לו יותר לשתות בירה עם וודקה."

"אבל הוא ביקש." מחה טל, "מה רצית, שאני אגיד לו לא?" התמרמר והתיישב פתאום, "אני חייב קפה, ולעזאזל הדיאטה, אני בסוג של הלם, תוסיף לי גם סוכר."

הכנתי לו קפה עם סוכר, ואחרי שנמלכתי בדעתי הכנתי עוד כוס לעצמי, ממתיק אותה בשתי כפיות סוכר. לגמנו מהורהרים את הקפה, ממתינים לאבא שיסיים את ענייניו בשירותים ויחזור אלינו.

שמענו אותו משתעל ומקיא, שוטף את פניו, נתקף שוב שיעול ומקיא עוד קצת, מוריד את המים ופותח את הברז. המים זרמו בכיור ושנינו המתנו שהוא יסגור אותם, אבל לפתע נשמע קול חבטה עמומה, מחרידה, ואז השתרר שקט נורא שקול המים הזורמים בכיור רק הדגיש אותו.

לקח לנו שבריר שנייה להתעשת ולרוץ למקלחת. אבא שכב על הרצפה, מעולף, דם קולח ממצחו שנפגע מהכיור.

"מיכה!" צעק טל בבהלה, עד שנזכר שהוא חובש קרבי וכרע על ברכיו ליד אבא, ממשש את הדופק שלו ביד אחת, וסוטר קלות על לחיו בידו השנייה.

"הוא.... הוא מת?" לחשתי, רועד.

"אף אחד לא מת." השיב טל בקול סמכותי שמעולם לא שמעתי קודם יוצא מפיו, "ותפסיק לעמוד פה כמו גולם, תסגור את הברז ותתקשר מהר למגן דוד אדום." פקד עלי, אחז בראשו של אבא, הרים את סנטרו כלפי מעלה ופתח את פיו, "נו, זוז כבר גילי, מהר, תתקשר מאה ואחת ותזעיק אותם." הורה לי, רכן מעליו והתחיל להנשים אותו.

הקשיחות המעשית בקולו הוציאה אותי מההלם. התקשרתי מהר למגן דוד אדום שלהכעיס נשארו קרי מזג. המוקדן הצעיר ביקש ממני להירגע, ושאל מה הכתובת המדויקת, ומה מצבו של הנפגע.

"לא יודע, הוא התעלף, החבר שלי מנשים אותו, יורד לו דם מהראש ו... ו... לא יודע, בואו מהר, בבקשה."

תוך כמה דקות שנדמו כשעות הגיע אמבולנס מהבהב ומרעיש, וחנה על המדרכה בחנייה לא חוקית. שני בחורים עם וסטים כתומים זוהרים נושאים אלונקה מתקפלת דהרו מתוכו והסתערו לדירתנו. הם הזיזו בעדינות את טל הצידה, והוא פינה להם את מקומו בעודו פולט לעברם זרם של דיווחים רפואיים שלא היה לי מושג שהוא מכיר. השניים הניחו את אבא החיוור והדומם על אלונקה, ותקעו לפיו מין מכשיר שחור משונה.

"מה הם עושים לו?" נרעשתי ונצמדתי אל טל.

"זה אמבו." הסביר לי טל, "הם מנשימים אותו." הסביר ואחז במרפקי, "בוא ניסע אחרי האמבולנס."

נסענו אחריו, אני המום ורועד, וטל נוהג, כשהוא קר רוח ורגוע. נזכרתי להתקשר לעדי רק אחרי שבמיון הסבירו לנו שלאבא היה התקף לב בינוני, ושהוא יהיה בסדר בזכות טל שהגיב בזריזות ובתבונה והתחיל להנשים אותו מיד.

"אם כבר לקבל התקף לב אז עדיף שיהיה חובש בבית." חייך הרופא אל טל, הבטיח שאחרי אחרי ניתוח המעקפים אבא ירגיש יותר טוב, ושילח אותנו מעל פניו.

5. להיות אבא

עדי לא בזבז זמן, הוא הגיע לבית החולים חצי שעה אחרי שהודעתי לו שאבא מאושפז ועומד לעבור בקרוב ניתוח מעקפים, ומיד השתלט על המצב - שוחח עם הרופאים, עיין בצילומים, דרש לקבל לוחות זמנים ונתונים על אחוזי הצלחה של ניתוחי מעקפים, וכשאבא הזעיף לעברו פנים וביקש שילך ויניח לו לנפשו הוא נזף בו כאילו היה ילד קטן, וביקש שיפסיק לדבר שטויות. לתדהמתי אבא נכנע מיד וציית, הניח לעדי לאחוז בידו עד שהם הגיעו לפתח חדר הניתוח, וקיבל ממנו נשיקה על המצח לפני שנעלם בין דלתות הכנף הלבנות שהובילו פנימה, למעי בית החולים, למקום בו בוצעו הניתוחים. 

"עכשיו נשאר לנו רק לחכות." התיישב עדי בסבלנות על כסא מתכת לא נוח, ושילב בהשלמה את ידיו על חזהו.

התיישבתי לצידו, ושאלתי מה קורה בינו לאבא.

"הייתה לנו מריבה מאוד לא נעימה, משבר אפילו." סח עדי בשלווה, "אבל אני מקווה שאחרי שהוא יצא בשלום מהניתוח הכל יסתדר."

"מה יסתדר? הוא אמר שעזבת אותו בשביל אישה והוא ממש כועס עליך."

עדי הרים את גבותיו בפליאה, "זה מה שהוא אמר לכם?" התפלא, ואפילו גיחך קצת.

"אז זה לא נכון? לא הכנסת מישהי להיריון?"

"זה דווקא כן נכון, אבל לא עזבתי את מיכה, הוא זה שגירש אותי."

"נו, בטח, מה אתה מתפלא? הוא מספר לכולם שבגדת בו."

"בטח שמת לב גילי שאצל אבא שלך המושג בגידה הוא עניין גמיש מאוד ונתון להרבה מאוד פירושים." העיר עדי בסלחנות מבודחת.

"אז מה, עשית את זה כדי להחזיר לו על הבגידות שלו?"

"ככה אתה מכיר אותי, שאני אלך ואביא ילד לעולם רק כדי לעצבן את הבן זוג שלי?" הביט בי עדי במבט מוכיח, "ברור שלא, תמיד רציתי להיות אבא, אבל אף פעם לא חשבתי שזה יהיה אפשרי. עד היום הסתפקתי בילדים של מיכה ובאחיינים החמודים שלי, ופתאום, אחרי שמלאו לי כבר ארבעים וחמש, הציעה לי ידידה יקרה וותיקה שלי הצעה מפתה מאוד, התלבטתי כמה חודשים, ובסוף החלטתי שכן, והלכתי על זה, לשמחתי זה הצליח והיא בהיריון, אני מצטער שמיכה נעלב אבל אני מאוד שמח ומאושר מהעניין."

"אז אתם לא הולכים להתחתן?"

"רק אם היא תרצה מאוד, אבל אני לא חושב שזה יקרה, הבת זוג שלה די קנאית, והיא כבר הודיעה לי שאם היא לא תוכל להתחתן איתה, אף אחד אחר לא יוכל."

"אז היא לסבית? למה לא אמרת מיד?"

"אמרתי, אבל אבא שלך..." הוא נשא מבט אל טל שהקשיב בשתיקה לשיחתנו, "אולי אתה מוכן להביא לנו קפה חמוד? הנה, יש לי פה המון כסף קטן, ובקומה מתחתינו יש כמה אוטומטים לקפה ולממתקים."

"מה לקנות?" שאל טל, ולקח את הכסף.

"לא יודע, תפתיע אותנו." חייך אליו עדי בטוב לב.

טל החזיר לו חיוך ויצא, ועדי שב ופנה אלי, "אז כמו שאמרתי, אבא שלך, שיהיה לי בריא, יכול להיות קצת אוטיסט כשזה נוגע לדברים מסוימים כמו למשל לרוץ אחרי בחור צעיר שמתלהב דווקא מהבן שלו, ומשתמש בו בתור תחליף, או להתעצבן כי הכנסתי את הגברת להיריון באופן טבעי כדי לחסוך לנו את כל בלבול המוח עם מרפאות פוריות ושאר שטויות... מיכה הוא אהבת חיי, והגבר היחיד שאני יכול לישון איתו, אני אוהב אותו אהבת נפש, אבל אני בחיים לא אבין איך הראש של הבן אדם הזה עובד."

"אתה... אתה ידעת עדי? ידעת עלי ועל תום?" השתנקתי.

עדי גיחך, "נו, באמת גילי, אני מכיר אותך כל כך הרבה שנים, אותך ואת מיכה, ואוהב את שניכם. אתה יודע, אבא שלי... נו, טוב, לא יפה לדבר סרה במתים, אבל הוא היה חתיכת זבל של בן אדם, אבא המסכן... גם אבא שלו לא היה מציאה גדולה, לפעמים חשבתי שבחרתי להיות הומו רק כדי לשבור את השלשלת המשפחתית הזו ולא להיות אבא, שיניתי את דעתי רק בגלל שראיתי כמה מיכה נהנה להיות אבא שלכם."

"ומה שאני ותום... מה שקרה ביני לבינו, ולאבא... זה בטח מגעיל אותך, איך... איך שנינו... זאת אומרת... אני מתכוון..." ככל שניסיתי יותר להבהיר למה אני מתכוון ככה הסתבכתי יותר בלשוני, הסמקתי וגמגמתי, ובסוף גם אני כבר לא הבנתי מה אני רוצה להגיד.

עדי ליטף את ידי בחיבה, ואמר שדברים כאלה קורים במשפחות הכי טובות, וזה לא נורא, ולפעמים אני לוקח דברים קשה מידי. "אני מניח שטל לא יודע כלום עליך ועל תום?"

"חס וחלילה, לא יודע ואסור שהוא ידע אי פעם, וגם אבא, אני מקווה, לא יודע."

"לא, שניהם לא יודעים כלום, ואם זה תלוי בי הם גם לא ידעו."

"אתה מבטיח עדי." אחזתי בזרועו, מועך אותה בדאגה.

"נשבע לך, תפסיק לדאוג כל כך." חייך אלי עדי את חיוכו המרגיע, והושיט את ידו לקחת מטל את כוס הקפה המהביל שהוא הביא.

"אבא שלך יהיה בסדר גמור." הגיש טל גם לי קפה, והוסיף חטיף. "כיום ניתוח מעקפים זה ממש שום דבר, בעוד שבוע הוא כבר ישכח הכל."

"הוא אולי ישכח, אבל אני כבר אזכיר לו." הבטיח עדי, "מהרגע שהוא משתחרר מבית חולים אני מכניס אותו למשטר דיאטה רציני, מספיק עם אלכוהול ואכילת שטויות, הוא יאכל בריא יתעמל, יפסיק לזלול סטייקים וצ'יפס, יעשה יוגה, יחשוב מחשבות חיוביות, ויהיה בריא עד מאה ועשרים."

"מי, מיכה?" הצטחק טל, "אני בספק אם הוא ירצה לחיות ככה כל כך הרבה שנים. כמו שאני מכיר אותו הוא יעדיף לחיות פחות, אבל לא לוותר על אוכל טוב ושתייה."

"עוד נראה." הזעים עדי פנים, ואחר כך צחק, ואמר שאולי בכל זאת, פה ושם כוס יין אדום, ואיזה אנטריקוט טוב... ואז יצא אלינו המנתח, חיוך עליז על פניו, ואמר שהכל בסדר, הניתוח עבר בשלום, ובקרוב נוכל לפגוש את החולה שלנו ולשוחח איתו.

אבא שוחרר מבית החולים אחרי כמה ימים והוכנס למשטר הטרור הבריאותי שכפה עליו עדי, ולמרות התלונות שלו על חיי האומללות שנכפו עליו מאז התקף הלב הוא נראה ממש טוב - הוריד במשקל, נעשה קל תנועה ושרירי יותר, והמשיך לחיות חיי זוגיות מאושרים עם עדי שיצא איתו כל בוקר לצעדה, השגיח עליו שייקח תרופות, ימדוד לחץ דם ויאכל רק אוכל בריא, ואפילו הצליח לשכנע אותו להגיע לברית ולהיות הסנדק של הילד שנולד לו.

"אני מתאמן על הקטן בסבאות." הכריז אבא כשהחליף במיומנות מפליאה חיתול לרך הנולד, ולכסן אלי מבט, "היום הרבה יותר פשוט גם להומואים להיות הורים." גילה לי.

"אתה רומז משהו אבא?" שאלתי.

"לא רומז, אומר, למה שלא תביאו גם אתם ילד? לא בא לכם איזה תינוק חמוד?"

"ברגע שנרגיש מספיק בוגרים להיות הורים נשקול את העניין." הבטיח טל, "ובינתיים נתאמן אחד על השני כדי לשפר את הטכניקה שלנו." התבדח, וזירז אותי לצאת כבר כי אחרת נאחר לסרט.

"באמת היית רוצה שנעשה ילד עם מישהי?" חקרתי אותו בדרך לאולם הקולנוע.

"לא יודע, אני עוד מרגיש קצת צעיר מידי להיות אבא." הודה טל, והגיש לי את דלי הפופקורן שקנה לנו, "ואתה?"

"לא יודע, אני דווקא...." דחפתי חופן שלם מהגרגרים הריחניים לפי, ובעודי לועס, נהנה מטעמם החמאתי, הבחנתי פתאום בתום, יושב ליד עלמת חן שופעת חזה וחשופת רגלים, ומנשק את לחייה בעוד ידו כרוכה על מותניה. כתמיד הוא היה יפה תואר, סקסי ומפתה מאוד, ונראה כרוך מאוד אחרי הבחורה שישבה לצידו, תולה בו מבטים מוקסמים.

"כן, אולי אתה צודק, בעצם אנחנו עוד רק ילדים." אמרתי, שטפתי את הפופקורן בלגימת קולה, תקעתי את הדלי בידיו של טל, אמרתי לו שאני רק הולך להגיד שלום לבן של השכנים של הורי, וניגשתי אל תום שפניו נדלקו בחיוך לקראתי. הוא סיפר לי שהוא כבר סיים טירונות, והוא משרת לא רחוק מפה, וזו החברה שלו שמשרתת איתו, שאל מה שלום אבא שלי, ומה איתי, והודיע לי בעודו מרפה מהבחורה שלצידו שהוא ישמח אם נשמור על קשר, ועוד הספיק, למרבה המזל, להקליד את מספר הטלפון החדש שלו לזיכרון הנייד שלי רגע לפני שהאורות כבו. אחר כך חזרתי לשבת לצידו של טל שאכל לבד את רוב הפופקורן, וכבר היה שקוע לגמרי בפרסומות, מזל שהוא עוד השאיר לי קצת קולה לשטוף את הגרון.