עוקבים

יום שלישי, 16 בינואר 2018

לשחק דוקים

תמיד חשבתי שדייב הוא בחור יפה וסקסי. רציתי בו מהרגע הראשון שראיתי אותו, וכך אני חש עד עצם היום הזה. 
הוא גבר עדין מראה - דק גזרה, כחול עיניים, בהיר עור ושיער, רך דיבור ומנומס מאוד - לא עלה בדעתי לפקפק לרגע שהוא פסיבי ולנהוג בו כך במיטה. מהפעם הראשונה שלנו יחד, בלי לטרוח אפילו לשאול, הייתי אקטיבי, והוא מעולם לא התנגד לכך.
הוא תמיד קיבל בהנאה את מה שרציתי לתת לו, ותמיד שמח גם לתוספת. חשבתי ששנינו מאושרים מאוד. ניסינו כל מיני תנוחות ושיטות, ותמיד היה לנו כיף - הוא אהב נשיקות ומציצות וליקוקים מכל סוג ומין, ותמיד שמח לשבת עלי אם רציתי בכך, או לשכב בשקט על בטנו ולהניח לי לחדור אליו. הייתי בטוח שהסקס שלנו פשוט נהדר, והוא מעולם לא נתן לי סיבה לחשוד שהוא לא שותף מלא לדעתי.
הרבה זמן הוא הניח לי לקבוע מתי, כמה ואיך, תמיד היה פתוח לרעיונות חדשים, ואף פעם לא שכח להודות לי ולציין כמה טוב לו איתי, ואיזה בחור סקסי מקסים ומתחשב אני.
אולי קצת תפסתי תחת והפסקתי להשקיע, ואולי סתם נמאס לו, אבל יום אחד הוא התמרד ולתימהוני העצום אמר שגם הוא רוצה.
"מה אתה רוצה דייבי?" התפלאתי.
"לזיין." אמר קצרות, וטיפה הסמיק.
"ומה נראה לך שאנחנו עושים?" השתוממתי, "משחקים דוקים?"
השיחה התמוהה הזו התנהלה כשהיינו ערומים במקלחת, מסבנים אחד את השני. הוא עמד בגבו אלי, פניו היפים מופנים לעברי מעבר לכתפו הערומה בעוד אני אוחז ביד אחת במותניו, ובידי השנייה מלטף את הזין הנחמד והוורוד שלו שהיה אמנם קצר משלי, אבל עבה עד להפתיע.
"מה זה דוקים?" שאל בפליאה.
"לא חשוב דייב, זה סתם מין משחק כזה, אחר-כך אני אראה לך." אמרתי וחידשתי את הסתערותי על ישבנו, אבל הוא הסתובב, הניח כף יד עדינה וארוכת אצבעות על חזי ואמר - "לא!"
"מה לא?" נדהמתי, וליתר בטחון בדקתי מה קורה אצלו שם למטה. כמו שקיוויתי הזין שלו עמד זקוף ומשתוקק, בדיוק כמו שלי.
לא הבנתי מה הבעיה.
"אתה מעדיף שנלך למיטה לעשות את זה?" שאלתי.
"לא אכפת לי להיות במקלחת, אבל אני רוצה שהפעם אתה... שאתה..." הוא שוב הסמיק ובמקום להיכנס להסברים מסובכים סובב אותי בגבי אליו ונעמד מאחורי, ידיו על כתפי.
"השתגעת?" נבהלתי והדפתי אותו, "תעזוב אותי."
"בסדר." אמר דייב בנחת, והסתלק לחדר השינה.
התנגבתי והלכתי אחריו. שעה שלמה ניסיתי להכניס הגיון בראשו, אבל לשווא. פתאום התברר לי שהוא לא מרוצה מהתפקיד שהטלתי עליו והוא רוצה שינוי.
"אבל אף פעם לא אמרת כלום." מחיתי, מזועזע. "חשבתי שטוב לך."
"טוב לי, אבל אני רוצה שינוי." ענה בעקשנות.
"רק עכשיו נזכרת."
"יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא."
"אבל אני אקטיבי, תמיד הייתי, ואתה פסיבי דייב."
"מאין לך? החלטת שאני פסיבי בלי לשאול אותי."
אבל דייב, אני פשוט לא יכול... למה שלא תיתן לי... בבקשה חמוד." ליטפתי את ישבנו המתוק ושוב נדחיתי בתקיפות.
"לא יוני."
"תראה דייב, ניסיתי פעם להיות פסיבי ולא אהבתי את זה, אני מבקש ממך..."
"עם מי ניסית?"
"לא חשוב. אתה לא מכיר. העיקר שלא אהבתי את זה ו..."
"איתי לא ניסית."
"מה זה משנה עם מי?"
"זה משנה, עובדה שרק אתך אני פסיבי, עם אחרים תמיד הייתי אקטיבי."
"באמת? עם איזה אחרים?" נדרכתי. הוא מיעט לדבר על עברו המיני ואני העדפתי לא לשאול יותר מדי. רציתי להרגיש שאני הראשון שלו.
טיפשי, אני יודע, אבל כזה אני.
"לא חשוב. אתה לא מכיר." ריצד חיוך קנטרני בזווית פיו. בדרכו שלו הוא היה טמבל בדיוק כמוני.
"בבקשה דייב," נאנחתי, "אני מאוד מבקש ממך, אל תהיה עקשן."
"גם אני מאוד מבקש ממך יוני לא להיות עקשן." חייך אלי דייב בנימוס, אבל למרות חיוכו הוא לא ויתר לי כמלוא הנימה.
זה לא עזר לו, המשכתי להיות עקשן במשך כמה ימים, עד שהבנתי שאם לא אוותר לפחות פעם אחת יהיה עלי למצוא פתרון אחר לחיי המין שלי כי דייב, למרות נימוסיו הטובים וחן הליכותיו ידע לעמוד על שלו בתקיפות בדיוק כמוני, אם לא יותר.
ככה קרה שמצאתי את עצמי כמה ימים אחר-כך שוכב אפיים ארצה, כרית מתחת לבטני, ישבני מוגבה אל על, ודייב כורע על ברכיו בין ירכי, מלטף ברכות את גבי, ומפציר בי להירגע.
הוא היה עדין ונחמד ומתחשב מאוד. סך הכל לא סבלתי, אפילו נהניתי, אבל זו הייתה חוויה מטלטלת שזעזעה את כל גופי, ואולי גם משהו בתוכי פנימה.
פתאום הבנתי למה יש הרבה יותר פסיביים מאקטיביים, אם כי עדיין הרגשתי מושפל ונבוך מכך שחשתי תענוג כל-כך גדול מהפסיביות שלי.
לשכב חסר אונים ולהניח לגבר אחר לעשות בי כחפצו היה בדיוק ההפך ממה שסברתי שראוי לגבר אמיתי לעשות. "רק שתדע דייב שאתה היחיד שאני מוכן לקבל ממנו זין בשקט." אמרתי לו אחר-כך, ממצמץ בכוח כדי לסלק את הדמעות הלא גבריות בעליל שצצו בעיני אחרי שגמרתי בצעקת תענוג עזה שהבהילה גם אותי.
"הכאבתי לך?" נבהל דייב.
"לא. בכלל לא. אבל..."
"טוב, לא נעשה את זה יותר. אם כל-כך קשה לך לשחק איתי דוקים אז לא צריך." הוא הבטיח וחיבק אותי, מלא חרטה, מוחה את הדמעות שצצו בעיני בלשונו הזריזה.
ובכל זאת, כמה ימים אחר-כך, הוא לא התפלא כלל כששאלתי אותו אם למרות הכל בא לו בכל זאת לשחק איתי דוקים.
"אתה בטוח?" שאל, מציץ בעיני במבט בוחן.
הנהנתי, מסמיק קצת במבוכה. רק עם דייב המתוק שלי יכולתי להרשות לעצמי להודות שכן, למרות שאני אחלה גבר ואקטיבי למהדרין בכל זאת בא לי לפעמים... בואו נמשיך לקרוא לזה לשחק דוקים.

אין תגובות:

פרסום תגובה