יא. טריו

22. ערב יום חמישי

אני לא רוצה להתלונן כמו פולניה, את זה אני משאיר לניסו, אבל רק ביום חמישי יש לי ערב חופשי, והדבר האחרון שמתחשק לי לעשות בערב היחיד שבו אני לא עובד זה לשבת כמו דביל ולשתות קפה בכרובית, אל תבינו אותי לא נכון, אין לי כלום נגד בתי קפה, אפילו לא כאלה שיש להם שם דבילי, אג'נדה וחנות ספרים צמודה, אבל איך אפשר לקרוא לבית קפה הכרוכית הוורודה ולצפות שמישהו, חוץ מילדים מתלהבים שבאו מהפריפריה, לא יתביישו לשבת בו?

"אנחנו חייבים." התעקש ניסו, וכיבה לי את הטלוויזיה, "הילדה אמרה שזה חשוב שנבוא, היא צריכה אותנו."

"ואתה בטח חושב שמי יודע מה קרה?" לגלגתי עליו, אבל בכל זאת קמתי והלכתי לשים על עצמי משהו סביר, כי אנה, למרות שהיא בלונדינית טבעית וצעירה מספיק כדי שנקרא לה הילדה היא אישה ואימא, מה שהופך אותה לבן אדם היותר רציני ומיושב בדעתו מבין כולנו, וזה כולל גם את הבעל הלא יוצלח שלה שנמצא כיום אי שם בפריז, שותה לו שמפנייה ומתלהב מקרואסונים וצפרדעונים מעוצבים, והשד יודע מה עוד.

"אם אתה חושב שזה בקשר לאריק שלך אז תשכח מזה." אמרתי לניסו בדרך לשם - החלטנו ללכת ברגל גם בשביל הספורט וגם כי אף פעם אין שם חניה נורמאלית.

"למה אריק שלי? במה הוא שלי יותר משלך? אם כבר אז הוא של אנה."

רטן ניסו ועשה את הפרצוף הזועף הזה שהוא התחיל לקבל מאז שאריק המתוק שלו הלך והכניס את אנה להריון.

נכון שמכל הברוך יצא מישה שכולנו מוכנים לחתוך לעצמנו את הביצים למענו, ושאת אנה שנינו אוהבים כאילו הייתה האחות הקטנה שאין לנו, אבל בכל זאת אני חושד לפעמים בדניל'ה שלי שהוא אף פעם לא התגבר לגמרי על הקראש שהיה לו על אריק, וגם אני לפעמים...

טוב, עזבו, לא חשוב, אני לא רוצה לפרט, בואו רק נגיד שהייתי שמח מאוד לארח אותו שוב במיטה שלנו, שלי ושל ניסו זאת אומרת, ולא כי אני כזה חרמן עליו, אלא רק כדי לראות שוב את ניסו מחייך מכל הלב.

אני יודע, זה נשמע לא סביר, משונה, אפילו סוטה, אבל זה לא ככה, לא באמת. אני וניסו, מה שיש ביני לבינו זה עניין אחד - העניין אם אתם כבר רוצים לדעת - אנחנו כבר בטח נחלוק אותו חדר בבית אבות, ורק איתו אני מוכן לחגוג את יום הולדת הארבעים שלי (שינחת על ראשי בעוד שנה וחודשיים, אני מתחיל לדאוג בגללו כבר עכשיו), אבל חוץ משנינו העולם גדול ורחב ומלא גברים, והקשר שלנו הוא לא בית סוהר, ואסור שיהיה. כבר ניסינו פעם את השיטה הזו אז, כשרבנו בגלל אודי חמודי, וזה לא עבד. שוב לא נעשה את הטעות הזאת ולכן אני לא נעלב ולא מרגיש מאוים בגלל הגעגועים שלו לאריק ומסכים להתגעגע קצת יחד איתו.

ברגע שנכנסנו לכרובית הבנתי שזה באמת חשוב כי אנה נראתה זוהרת כמו פעם, לפני שמישה נולד. אז חשבתי שזה היה בגלל ההיריון, אבל אחר כך הבנתי שהיא נראתה ככה כי הייתה מאוהבת, והנה היא שוב זורחת כולה, וברור לכל מי שיש לו עיניים שזה בגלל הבחור השחרחר והחייכן שיושב מולה.

ברגע שהיא הבחינה בנו היא קמה ונופפה לנו בשמחה, "ניסו ומנשה! איזה הפתעה לראות אתכם כאן." (מי ידע שהיא שחקנית כל כך טובה?) "בואו, תכירו, זה קסטרו, הבאתי אותו לכאן כדי להתאושש מטיפול שורש."  

"שלום ניסו ומנשה." חייך אלינו קסטרו, קם בנימוס ולחץ לנו את היד, "גאזי בכלל לא הכאיב לי, אני בסדר גמור." בישר לנו בשמחה.

ידעתי בדיוק מה ניסו חושב, גם אני חשבתי אותו דבר, אבל שתקנו, ואפילו לא הסתכלנו זה על זה, ברור היה לנו שאסור לפדח את אנה, ולכן התנהגנו ממש בסדר, לחצנו לו את היד בחזרה וחייכנו כמו מופת של נימוס וחביבות למרות ששנינו ידענו שאם אנה פגשה אותו היום, ביום חמישי בערב, זה אומר שהבחור הצעיר והנחמד והכול כך לא הומו הזה הוא נשא.

"אז מה, אתה פאציינט של גאזי?" שאלתי אחרי שגמרנו את טקס ההיכרות, מקווה שאולי לא הבנתי טוב או משהו.

"כן." אמר קסטרו וחייך, "הגעתי אליו מהקריות כי הוא הרופא היחיד פה באזור חיפה שמטפל בנשאים, אני מקווה שלא מפריע לכם שאני נשא?" הוסיף באדיבות.

"ממש לא." אמרנו שנינו בבת אחת כאילו שתכננו את זה מראש.

"אמרתי לך." אמרה אנה.

"תגידו," רכן קסטרו לעברנו - איזה עיניים יפות היו לו, וריסים פשוט מדהימים, בזבוז גמור על פרצוף של גבר שאפילו לא היה הומו – "הבית קפה הזה, הכרוכית הוורודה הזו... הוא כאילו... זה בית קפה של הומואים?"

"לא, מה פתאום?" ענה לו ניסו בפרצוף חמור. אני מת עליו כשהוא עושה פרצוף כזה ומתאפק לא לצחוק, "זה סתם בית קפה שבמקרה בעל הבית שלו, והחבר שלו, וכל המלצרים הם הומואים."

"ומה עם המלצריות?" שאל קסטרו, מרצין גם כן, אבל מין זיק ממזרי שריצד בעיניו רימז שהוא קלט את הראש של ניסו.

"הן לא הומואים, אחת אפילו נשואה לגבר, ויש לה ילד ממנו. היא והחברה שלה מטפלות בו מאוד יפה יחד עם אבא שלו והחבר שלו שעוזרים להן, שמעתי שהם מתכננים להביא לו גם אח." המשיך ניסו לשמור על הבעת פנים רצינית.

"באמת?" שאל קסטרו, מופתע קצת – הוא בטח חשב שזו כבר בדיחה, אבל במקרה זה דווקא היה לגמרי נכון.

ניסו הנהן ואז נשבר ופרץ בצחוק שהדביק את כולנו, ואחר כך נכנס פולי להגיד שלום, ושוגי בא לברר אם הכול בסדר, ובאמת היה בסדר חוץ מזה שאנה שלנו, אימא של מישה, נדלקה על נשא איידס.

חיכיתי שהיא תלך לשירותים ותפסתי אותה בצד ברגע שהיא יצאה. "נו, מה דעתך, הוא הומו?" היא שאלה עוד לפני שהספקתי להגיד מה דעתי.

"לא, הוא לא, אבל מה זה משנה? את לא מבינה שהוא נשא?" שאלתי.

"בטח שכן הרי ראיתי את התיק הרפואי שלו. מה אתה חושב שאני טיפשה?" התרגזה אנה.

"אף בן אדם שמכיר אותך לא חושב ככה." התחנפתי, "אני די בטוח שהוא לא הומו אנושקה, אבל הוא נשא."

"נו, אז?"

"מה נו אז? אז הוא נשא? זה אומר ש..."

"שמה?" התנפלה עלי אנה, "גם סטרייטים יכולים להדבק, לא?"

"בטח שכן, והם עושים את זה כל הזמן, אבל אנושקה חמודה, אל תכעסי, ברור שהוא מוצא חן בעיניך, וגם ברור למה, אבל הוא נשא, אולי כבר עדיף שהוא היה הומו, זה היה פחות מסוכן."

היא נעצה בי את המבט הזה שכל אישה מתחילה לסגל לעצמה ברגע שהיא יוצאת מהחיתולים, בגיל שבו היא לובשת חזייה היא כבר מגיעה לשכלול מושלם שלו. באמצעות המבט הזה נשים מצליחות לשתק כל גבר, לא חשוב מה גילו ומעמדו, "מסוכן מנשה? למה אתה מתכוון מסוכן?"

"אני מתכוון לזה שדי ברור שהוא דלוק עליך, ושאת מאוד מוצאת חן בעיניו ו... ו... נו, הוא נשא, מה עוד צריך להגיד?"

"קונדום." פסקה אנה.

"יופי, קונדום זה רעיון נהדר, אבל מה יהיה אחר כך?"

"אין לי מושג מה יהיה אחר כך, אולי לא יהיה בכלל אחר כך?"

"ואם כן, ואם תרצו ילדים?"

"אתה לא נסחף קצת? רק היום נפגשנו, יש זמן לדאוג לזה." ופתאום היא נשקה אותי על הלחי, "תודה שהגעתם כל כך מהר, אני יודעת שזה היום החופשי שלך ושאתה מעדיף לא לבזבז אותו בבתי קפה."

"בשבילך אנה עד חצי המלכות." החזרתי לה נשיקה, "ואם הקסטרו הזה לא יתנהג יפה רק תגידי לנו, נשבור לו את הפרצוף." 

הפסקנו לחייך ברגע שיצאנו מהכרובית, וכל הדרך הביתה דברנו על הקסטרו הזה. ניסינו לשער איך הוא נדבק ותכננו מה נעשה לו אם הוא יתחצף לאנה, או יעז לא להיות שפוט של מישה, ורק כשהתכרבלנו יחד במיטה - הפינוק המיוחד שלנו לימי חמישי - העיר ניסו שיש בו משהו שמזכיר לו את אודי חמודי.

"מה, לקסטרו?"

"כן, אני לא אומר שהוא דומה לו, ממש לא, אודי היה בהיר יותר ופחות שרירי, אבל משהו בחיוך השובב הזה... בחוש ההומור... אתה לא חושב ככה דני?"

"כן, אבל זה לא אומר כלום."

"בטח שלא, האמת שהוא הרבה יותר יפה מאודי המסכן. ראית איזה ריסים יש לו? לא מדהימים?"

"לגמרי."

"אין מה להגיד, לאנה יש טעם טוב בגברים"

"אהה."

"אתה ישן דני?"

"כן, אני שקוע בשינה עמוקה."

"טוב, אז גם אני. לילה טוב."

23. החלומות שווא ידברו

"תבטיח לי לא לספר להם שום דבר על קסטרו." דרשה אנה כמה ימים אחרי הפגישה ההיסטורית שלנו בכרובית.

"מי זה להם?" התפלאתי.

"מה, אתה סתום?" התרגז ניסו, "לסבא ולסבתא של מישה, ואל תחשוב שהם לא יחקרו אותך, ובעיקר היא."

"מי, סוניה?"

"לא, המלכה האם." התיז ניסו בעצבנות, "בטח שסוניה, אלא מי?"

"וגם לא לאריק, אני לא רוצה שהוא ידע." הוסיפה אנה.

"מה את לא רוצה שהוא ידע? שאת וקסטרו... שאתם... את יודעת..." מוזר כמה קשה היה לי לדבר גלויות על היחסים בינה לבין קסטרו למרות שכל מי שראה אותם ידע מיד שהם יחד, מאוד יחד. "את לא חושבת שהוא יאמין שאתם רק מחזיקים ידיים וסופרים כוכבים?" תהיתי.

"מנשה, באמת, תתרכז." איבדה אנה את סבלנותה, "אין לי בעיה שאריק ידע שמצאתי לו תחליף, להיפך, שידע שיש לי גבר שאוהב אותי ועושה לי טוב, אבל אני לא רוצה שהוא ידע שקסטרו נשא."

"למה, מה זה עסקו?"

"מה, אתה לא מכיר אותו? אם הוא ידע הוא מיד יתחיל להציק ולבלבל לי את המוח, ומה שיותר גרוע הוא תיכף יספר לאימא שלו שתעשה מיד הצגות וסקנדלים."

"למה? מה זה עסקם עם מי את נמצאת?"

"זה לא, אבל בגלל מישה הם ידחפו את האף וינדנדו. גם ככה הוא עשה לי חקירה ממש מעצבנת ושאל מאה פעם איך קסטרו מסתדר עם מישה." זעמה אנה, "ממש נעלבתי מכל השאלות שלו, אפשר לחשוב שאני כל כך טיפשה ולא אחראית שאני אתן לאיזה פדופיל להתקרב לילד שלי."

"טוב, זה לא שאני אומר חלילה שקסטרו פדופיל." ניסיתי להגן על אריק, "אבל את הרי יודעת שפדופילים לא הולכים עם שלט על המצח ואריק פשוט דואג לילד."

"שטויות, זה סתם שטויות." התרתחה אנה, "הוא פשוט מנסה לשלוט בי דרך הילד, יושב לו שם בצרפת, אוכל שבלולים ברוטב שמפנייה, מזדיין לו עם הצרפתון שלו ומחלק לי הוראות. אם הוא כל כך דואג לילד שיבוא לארץ וישגיח עליו בעצמו במקום להמשיך להרוס לי את החיים משם."

"אני בטוח שהוא לא מנסה להרוס לך כלום אנה, אבל את צריכה להבין גם אותו, הוא עדיין אבא של מישה והוא דואג לו."

"ואני לא?" רקעה אנה ברגלה על הרצפה, פניה מאדימות מעלבון, "הייתי צריכה לדעת שאתם תתמכו באריק נגדי." רשפה, "אתם כולכם אותו דבר."

הכעס שלה היה מדבק ועכשיו גם אני כבר כעסתי. "למה בדיוק את מתכוונת ענת? מי זה כולכם?" שאלתי בקרירות למרות שיכולתי לנחש שכוונתה להגיד שאנחנו, כל ההומואים, תומכים זה בזה גם אם אנחנו גורמים בכך עוול לנשים ולסטרייטים, ואחר כך העיר לי ניסו חרש שבטח לא הייתי מתרגז ונעלב כל כך אם לא היה שמץ של צדק בדבריה...

הבטנו זה בזה זועמים ונעלבים ועוד רגע הייתה פורצת מריבה ביני לבינה, אבל בדיוק אז קסטרו נכנס עם מישה הצוחק רכוב על כתפיו, ובירך את כולנו בשלום צוהל, ואז הוריד בזהירות את הילד השמח שפרכס בעליצות בזרועותיו והגיש אותו לאימו.

"מאמה!" קרא מישה בעליצות כובשת, נאחז ביד אחת בצווארו של קסטרו ומושיט את השנייה אל אנה ששכחה מיד את כעסה וחייכה בעונג אל שני הגברים שלה. שלושתם עמדו שם - הוא כהה, גברי, חזק ומלא חן, היא בהירה, רכה וענוגה, הילדון היפה והזהוב מחבר בין שניהם - מציגים מבלי דעת מול ניסו הרגשן - שעיניו נעשו פתאום לחות - תמונה של המשפחה המושלמת, משפחה ששנינו יכולנו רק לערוג אליה בחשאי ואולי, אם נשתף פעולה וננהג בענווה ראויה, להסתפח אליה מהצד כמין צל שנועד להבליט את זהרה, אבל אף פעם לא להיות באמת חלק ממנה. 

"היא צודקת." אמר ניסו אחרי שהם הלכו לדירה שלהם, "לקסטרו יש זכות לפרטיות, אין שום סיבה שכל העולם ידע שהוא נשא, ובכלל, עדיף שלא נתערב בעסק הזה."

"גם אם אריק ישאל אותנו?" הקשיתי.

"כן, גם אם הוא ישאל. אנחנו לא חייבים לו כלום, וחוץ מזה למה שהוא ישאל דבר כזה?"

"ומה אם אנה תצא עם גבר שעלול לפגוע בילד? גם אז תשתוק?"

"היא בחיים לא תעשה את זה, ואם אני אחשוד שנשקפת איזו סכנה לילד, לא חשוב לאיזה ילד, גם אם זה ילד זר, אני אלך למשטרה שהם יחקרו." אמר ניסו, נרגז מעט מעצם הרעיון שהעליתי, ואת מעט הזמן שנותר לי לפני שהלכתי לעבודה היה עלי להקדיש כדי לפייס אותו.

כמה ימים אחר כך אריק התקשר בצהרים ותפס אותי לבד בבית, מעיר אותי מהשינה בטענה ששכח שיש שעון קיץ ואני עדיין ישן, ושאל מה דעתי על החבר החדש של אשתו.

"היא כבר לא אשתך, והוא החבר הראשון שלה מאז שעזבת, ככה שזה לא הוגן מצידך לדבר ככה." עניתי בגסות קצרת רוח.

"למה אתה עצבני כל כך?" נפגע אריק.

"כי הערת אותי מהשינה בשביל לשאול שאלות מרגיזות, למה שלא תשאל אותה? היא זו שישנה איתו, לא אני."

"הם כבר ישנים יחד?" הזדעזע אריק, קצת בצביעות, "מה, הוא כבר גר איתה ועם הילד?"

"לא יודע בדיוק מה הסידור שלהם אריק, אבל הוא נמצא פה הרבה."

"נו, ומה דעתך עליו?" חזר אריק להציק.

"הוא בחור נחמד מאוד ונראה מאוד מאוהב בה." אמרתי וכבשתי פיהוק.

"יופי לו, ומה קורה איתו ועם מישה?"

"את מישה הוא פשוט מעריץ, איך אפשר לא? אין לך מושג איזה חמוד הוא נעשה, אתה מפסיד כשאתה לא נמצא איתו."

"אני אגיע בקרוב לביקור." הבטיח אריק בהיסח הדעת כמו שעשה תמיד, ושב לחקור אותי על קסטרו, מי הוא, ומה הוא, ומה הוא עושה בחיים, ומה לדעתי כוונותיו בקשר לאנה?

"הוא סטודנט, לומד בטכניון תואר שני בהנדסת מכונות, בחור נחמד ממשפחה טובה, אין לי מילה רעה להגיד עליו אריק, באמת, הטענה היחידה שיש לי נגדו זה שהוא מעדיף נשים, אבל אף אחד לא מושלם ואי אפשר לבוא בטענות לקסטרו שהוא סטרייט, ככה הוא נולד המסכן, נטייה מינית זה משהו שאי אפשר לשנות." הצטחקתי, והלכתי להשתין. "למה אתה שואל אותי?" שלפתי את אברי מתחתוני וכיוונתי אותו לעבר האסלה, "תשאל את אנה, היא זו שחיה איתו, לא אני."

"שאלתי אותה." אמר אריק בחומרה, "ומשום מה יש לי כל הזמן הרגשה שהיא לא מספרת לי הכול."

"אז מה, עכשיו אתה מתאם גרסאות? למה שלא תבוא ותראה אותו בעצמך?"

"אני לא יכול, אנחנו לקראת סוף הפרויקט ואני חייב להיות פה עוד חודש לפחות, ולכן אני מבקש ממך ומניסו כחברים שלי לשים עליו עין."

"אבל אריק, גם אם הייתי חושב שהוא חרא של בן אדם והייתי בטוח שהוא לא מתאים לאנה מה כבר אני יכול לעשות? היא בן אדם בוגר וזכותה להיות עם מי שמתחשק לה."

"לא אם הוא מזיק לבן שלי." הרים אריק את קולו בהתרגשות.

"אריק מספיק, אנה אימא נהדרת, היא בחיים לא תיתן לאף אחד לפגוע במישה, אני נשבע לך, אתה סתם דואג, הבן שלך הוא הילד הכי חמוד, שמח, בריא ומקסים שאני מכיר. הוא מסתדר נפלא עם קסטרו שפשוט מעריץ אותו, אין לך מה לדאוג בקשר אליהם, נשבע לך שאריק אוהב את מישה ומתייחס אליו כאילו הוא הבן שלו."

"יופי, אני שמח מאוד לשמוע את זה." אמר אריק בקול חמצמץ, "אנה אוהבת את קסטרו, מישה מעריץ אותו, ניסו חושב שהוא נהדר, ואתה מצטער שהוא לא הומו, אפילו אימא שלי מחבבת אותו."

"נשמע לי שמישהו מקנא קצת." הערתי בעוקצנות.

אריק רטן, אבל לא הכחיש את דברי, ומלמל משהו לא ברור כששאלתי מה נשמע אצלו ומה קורה איתו ועם החבר הצרפתי שלו.

"לא משהו." הודה בקדרות, "הצרפתית שלי השתפרה מאוד, ואני כבר מכיר יותר טוב את פריז, אבל חוץ מזה די עצוב לי פה, יורד כאן המון גשם, ויש פה אנטישמיות, והצרפתים לא כל כך נחמדים כמו שהם נראים."

"הם לא נראים נחמדים." הערתי בניסיון לנחם אותו.

"כי הם לא." הסכים איתי אריק בעצב, "אבל אני חייב להישאר פה עד שהעבודה תסתיים. טוב, סליחה שהערתי אותך מנשה, ותודה על הסבלנות שלך,ביי."

"ביי." עניתי חרש, וחזרתי למיטה. נותרו לי עוד שעתיים ומתוכן ישנתי בערך שעה וחצי. התעוררתי קצת לפני שהשעון המעורר צלצל כשאני מזיע ומתוח, ועצבני מאוד למרות שחלמתי חלום ארוטי שהיה יכול להיות נחמד למדי לולא כיכבו בו אריק שנעשה פתאום אקטיבי, בחלום הוא ניחן בזקפה ענקית, בלתי נלאית ותוקפנית שהוא התעקש להחדיר לישבנו של קסטרו שחשף ישבן חטוב ומפתה להפליא בעירומו השחום והחלקלק.

החלומות שווא ידברו, את זה יודעים כולם, וזה נכון בעיקר לגבי חלומות מסוג זה, ובכל זאת החלום הזה הטריד אותי לאורך כל המשמרת, ובמקום שיישכח, כראוי לחלום מסוגו, הוא התעקש להישאר בזיכרוני ועוד הגדיל לעשות והוסיף עוד ועוד פרטים מטרידים מאוד – למשל פניה של אנה שמשום מה נכחה שם גם כן ועשה רושם שהיא מתענגת מאוד לראות איך בעלה מבקע את בתוליו של קסטרו, נעזר בי ובניסו. בחלום לבשנו בגדי עור מגוחכים מהסוג שמוכרים בחנויות סקס, עשויים בעיקר רצועות מקושטות בניטים, ואחזנו בכוח בקסטרו שהתפתל בין שנינו, שרירי וחזק, ובעל עור קטיפה בצבע שוקולד וזקפה יפה להפליא, ועד שלא לקחתי אותה בפי ומצצתי אותה במסירות הוא לא נרגע ולא הניח לאריק לבצע בו את זממו... פעם ראשונה מאז גיל ההתבגרות שחשתי נבוך בגלל החלומות שלי.

חזרתי הביתה מותש ורצוץ, ועם כאב ראש נורא, לקחתי אדוויל והלכתי לישון. שעתיים אחר כך התעוררתי שוב בגלל אותו חלום, רק שהפעם אני הייתי זה שהסתער על ישבנו המפתה של קסטרו, וניסו טיפל בזקפה שלו. אריק היה שם גם כן, עסוק עם אנה שצחקקה ללא הרף וחזרה והפצירה בו להיות שקט כדי לא להעיר את הילד.

התעוררתי חרמן להשחית והסתערתי על ניסו התמים שעבד בשקט ליד המחשב שלו. מתעלם ממחאותיו גררתי אותו למיטה ורק אחרי שכיליתי בו את חמתי נרגעתי ונרדמתי סוף סוף בתקווה שהחלום הנורא הזה לא יחזור לבעת אותי יותר.